טלטול נר שמן דולק בשבת

הרב גיורא ברנר שליט"א

 

בס"ד חשון תשע"ז

 

לידידי ורעי ר'...

 

שלום רב לאוהבי תורתך!

 

בנידון מה שתמהת על מה שאמרתי בשיעור שהאיסור לטלטל נר דולק (אפי' של שמן) הוא משום מוקצה ולא משום חשש כיבוי, והבאת כמה ראיות מהמשנ"ב לדבריך.

א. שיטת ר' שמעון בטלטול נר

דברי מפורשים בגמ' שבת (מו ב) שמתחילה הקשתה הגמ' "רמי ליה אביי לרב יוסף מי אמר ר"ש כבתה מותר לטלטלה, כבתה אין לא כבתה לא, מ"ט דילמא בהדי דנקיט לה כבתה, הא שמעינן ליה לר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר דתניא ר"ש אומר גורר אדם כסא מטה וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דאו' כי לא מיכוין גזר ר"ש מדרבנן כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דרבנן כי לא מיכוין שרי ר"ש לכתח'". וא"כ לפי הבנה זו של הגמ' במקרה של איסור דאו' ס"ל לר"ש שגזרו חכמים שלא לעשותו גם אם אינו מתכוון. [ומה שיש להקשות שהרי כיבוי אינו איסור דאו' אלא דרבנן מטעם דהוי מלאכה שאין צריך לגופה עי' בזה שם ברש"י (ד"ה איסורא), תוס' (ד"ה דכל) ובריטב"א ופנ"י ואכמ"ל.]

אלא שהגמ' הקשתה על הבנה זו "מתיב רבא מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין מפשילין במקל לאחוריהן, והא הכא דכי מיכוין איסורא דאו' איכא כי לא מיכוין שרי ר"ש לכתח'". ולכן חוזרת בה הגמ' מההבנה דלעיל ומסיקה בנ"ד "אלא אמר רבא הנח לנר שמן ופתילה הואיל דנעשה בסיס לדבר האסור". ופירש רש"י "לדבר האסור- לשלהבת, דבכי האי מוקצה מודה ר"ש שהכלי טפל לשלהבת בעודה בו, ולאו משום דחייש לכבייה".

וא"כ מפורש בגמ' וברש"י שלא חששו כלל לאיסור כיבוי, וזאת משום דקיימ"ל כר"ש שדבר שאינו מתכון מותר (ואפי' באיסור תורה) ורק משום מוקצה אסרו טלטולו.

ב. ראיות מהראשונים שהאיסור בטלטול נר הוא משום מוקצה ולא משום כיבוי

וכן הוא מוכח בתוס' (שבת מב ב ד"ה ואין וע"ע מה א ד"ה ואין) שטלטול הנר אסור רק משום מוקצה, אך לכיבוי אין לחשוש אם מטלטלו (ורק אם מסתפק מן השמן שבנר עובר על כיבוי).

וכ"כ הריב"ש במפורש (סי' צג) "לפי שאין טלטול הנר אסור אפי' בעוד שהוא דולק אלא מפני שנעשה בסיס לדבר האסור, דאי משום שמא יכבה מחמת הטלטול דבר שאין מתכוין הוא, וקיי"ל כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר לכתח' אפי' באסור של תורה, אלא אסור טלטולו מפני שנעשה בסיס לדבר האסור, כמו שמבואר כל זה בסוף פרק כירה ואמרו שם הנח לנר שמן ופתילה, הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור".

וכן הוא בשו"ת התשב"ץ (ח"א סי' נד) שכתב "ואצ"ל טלטול הנר שהי' מותר לעשות שהוא אינו אסור אלא מדרבנן".

ג. פסק הרמ"א בטלטול נר

לפי"ז נבין היטב את פסק הרמ"א (סי' רעו סע' ג) שכתב "ומותר לומר לגוי לילך עמו ליטול נר דלוק כבר הואיל ואינו עושה רק טלטול הנר בעלמא" והיינו שכיון שאינו מתכוון אין לחשוש כאן לכיבוי. ודברי הרמ"א נמצאו כבר בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג סי' רכב), הגהות מימוניות (שבת פי"ב ס"ק ה) ור' ירוחם (ני"ב ח"ב) וכתבו זאת גם בשם ר"ת, וכ"כ המרדכי (שבת סו"ס רנב).

ד. קושי בדברי רש"י והרמב"ם בפה"מ

והנה במשנה שבת (מד א) "מטלטלין נר חדש אבל לא ישן, ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת". ובברייתא שם "ת"ר מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר' יהודה, ר"מ אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת, ר"ש אומר חוץ מן הנר הדולק בשבת". ופירש רש"י את שיטת ר"ש "חוץ מן הנר הדולק בשבת בעוד שהוא דולק אסור, שמא יכבה הנר". וכן בפה"מ לרמב"ם כתב "ור"ש אינו קורא לשום דבר מוקצה, ולפיכך מתיר טלטול כל הנרות, חוץ מן הנר הדולק שמא יכבה בשעת טלטולו". וכן הר"ע ברטנורא פירש במשנה הנ"ל "חוץ מן הנר הדולק- בעוד שהוא דולק אסור, גזירה שמא יכבה".

ולכאו' דברי רש"י והרמב"ם והרע"ב קשים שהרי הבאנו לעיל שמסקנתנו שאין איסור כיבוי בטלטול הנר ודברי רש"י והרמב"ם והרע"ב הם לפי סברת המקשן שנדחתה.

ובאמת המג"א (סי' רעו ס"ק יא) כתב כדברינו והקשה עליהם ז"ל "וצ"ע על רש"י שפירש דף מד דאסור לטלטל הנר משום גזירה שמא יכבה וכ"כ הרע"ב וזה היינו לפי דברי המקשן ובגמ' דף מו דחי האי טעמא משום דאף אם יכבה הוי דבר שאין מתכוין וטעמא משום דהוי בסיס לדבר האיסור וכ"כ השלטי גיבורים". ועיי"ש במחצה"ש ובלבושי שרד שביארו את קושית המג"א על רש"י ולא כתבו כלל לדחותה.

ומה שציין המג"א לשלט"ג כוונתו למש"כ השלט"ג (כא א סוף אות א) גם הוא להקשות על רש"י והרמב"ם ז"ל "ותימה על רש"י ומימוני בפה"מ שם שכתבו דטעם ר"ש שאוסר טלטול נר הדולק בשבת הוא משום שמא יכבה שהרי בגמ' שם דוחה להאי סברא ומוקי ליה מלתיה דר"ש בטעמי אחריני וצ"ע".

והנה הפרמ"ג בחי' ראש יוסף (שבת מד א ד"ה ור' אליעזר) כתב לתרץ שרש"י שם פירש ע"פ שיטת ר"א בר"ש שחולק בזה על אביו ר"ש וס"ל שלעא מתכוין אסור, אלא שביחס לדברי הרמב"ם והרע"ב נשאר הראש יוסף בצ"ע.

ולענ"ד יש לתרץ את הקושיה על רש"י בפשטות, שבאמת כוונת רש"י לבאר את שיטת ר"ש עצמו (ודלא כראש יוסף) אלא שכן דרכו של רש"י לבאר בתחילת הסוגיא לפי ההו"א ע"מ שהלומד ירוץ בה ואפי' אם הבנה זו נדחית בהמשך הסוגיא, וראה כעין זה ביד מלאכי (כללי רש"י אות א) ובשו"ת ארץ צבי (סי' סו ד"ה ומה שהק'), ובאמת עי' במהרש"א (מד א ד"ה הפרש"י) שכתב שדברי רש"י אינם לפי המסקנה. ויתכן שכך יש לתרץ גם את הקושי שבדברי הרמב"ם בפה"מ והרע"ב וצ"ע. וע"ע ביד מלאכי (כללי הרמב"ם אות א) בשם הר"י קורקס ובהגהות מהר"י קרט על השו"ע מש"כ לתרץ בזה.

ה. כשהכיבוי הוא פס"ר אסור לכו"ע משום מכבה

והנה לענין דינא ראינו לעיל ברמ"א ובמג"א שאין לחשוש בטלטול הנר לאיסור כיבוי כיון שאינו מתכון וכמסקנת הסוגיא הנ"ל, וכ"כ הפרמ"ג עצמו (א"א סי' רעו ס"ק יא) "ומ"מ לדידן קיימא לן כר"ש שאין מתכוין שרי אף באיסור תורה, א"כ בטלטול הנר ליכא חשש שיכבה רק מוקצה...".

ובזה נבוא ליישב את המקורות שציינת אליהם שלכאו' משמע מהם הפך פשטות דברי הגמ' והפוסקים, דהנה אע"פ דקיימ"ל כר"ש דלא מתכון מותר, הרי שאם המדובר הוא במקרה של פס"ר (פסיק רישיה) גם ר"ש מודה שעבר על לאו וכמש"כ בגמ' (שבת עה א ובעוד מקומות), וממילא שמה שר"ש התיר לטלטל נר דולק של שמן הוא דווקא במקרה שאינו פס"ר שיגרום לכיבוי הנר.

ובאמת הדבר מבואר בהדיא בגמ' שבת (קכ ב) "תנא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה, לייט עלה רב, אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מ"ט לייט עלה רב אילימא משום דרב סבר לה כר' יהודה ותנא קתני לה כר"ש, משום דרב סבר לה כר' יהודה כל דתני כר"ש מילט לייט ליה, אמר ליה בהא אפי' ר"ש מודה דהא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר"ש בפס"ר ולא ימות".

וכתב הרא"ש (שבת פט"ז סי' ט) "נר שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול כדרכו דאביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפס"ר ולא ימות. רש"י פירש שהנר מונח אחורי הדלת וחיישינן שמא יכבנו הרוח. ור"ח ז"ל פי' שהנר קבוע בכותל שאחורי הדלת וכשפותח הדלת נוקש בכותל ואיכא למיחש שמא יכבה הנר. ור"י פירש שהנר תקוע באחורי הדלת ובפתיחת הדלת ובנעילתו מרחק את השמן מן הפתילה או מקרבו אל הפתילה ואסור לפתוח הדלת כנגד המדורה אפי' ברוח מצויה".

לכאו' כל ג' הפירושים שהביא הרא"ש הם תמוהים, שהרי לפי כל ג' הפירושים אין זה ודאיי שפתיחת הדלת תגרום לכיבוי אלא רק חשש שמא יגרום לכיבוי, והרי לעיל ראינו שהגמ' אומרת במפורש שכל מה שר"ש מחמיר הוא דווקא בפס"ר , ואם אין הדבר ודאי הרי אין זה פס"ר אלא רק חשש ובחשש מפורש שר"ש מתיר כיון שאינו מתכוין וכנ"ל.

[לכאו' גם בפירושו של ר"י שהנר מחובר לדלת עצמה, צ"ל שאינו מוכרח שהפתיחה תגרום לכיבוי ושאין לומר שבנר של שמן כל תזוזה בהכרח גורמת לכיבוי, שהרי אנו פתחתנו את דברינו מדין נר של שמן והבאנו שהגמ' אומרת במפורש שמצד כיבוי לא היה ר"ש אוסר לטלטלו כיון שאינו מתכוון (ורק משום מוקצה אוסר לטלטלו דנעשה בסיס לדבר האסור), והרי אם היה זה מוכרח שהטלטול יגרום לכיבוי היה לר"ש לאסור שהרי הוא מודה בפס"ר, וממילא גם בדעת ר"י שייכת תמיהתנו.]

ומצאנו תשובה לשאלתנו בדברי הרא"ש עצמו בתוס' הרא"ש (ד"ה נר שאחורי) שכתב "ונראה לפרש כגון שהנר תקוע באחורי הדלת ומתרחק השמן מן השלהבת או מתקרב כיון שאינו נזהר לפתוח ולנעול בנחת אלא כדרכו... ור"ח פירש שהנר קבוע בכותל שאחורי הדלת וכשפותח הדלת נוקש בכותל ואיכא למיחש שמא תכבה, ולא מסתבר דחשיב בהכי פס"ר".

ומבואר ממש כדברינו הנ"ל דכל שאינו מוכרח שיגרם כיבוי או הדלקה מחמת טלטול הנר אינו בגדר פס"ר ואין לאסור מטעם זה. והחילוק למעשה הוא בין מקרה שמטלטל בנחת שאז הכיבוי אינו מוכרח ובין שמטלטל את הנר שלא בנחת שאז מוכרח שיכבה ואסור, אך אם אינו מוכרח אלא הוא רק חשש כיבוי בלבד אינו נחשב פס"ר ואין לאוסרו מטעם חשש כיבוי.

בדומה לזה מבואר גם בחי' הרשב"א (ד"ה נר שאחורי) שהביא את פירושי רש"י ור"י הנ"ל והעיר עליהם "אבל לשני הפרושים האלו קשה לי דהיכי קרי ליה להאי פס"ר דדלמא לא מכביא בנפילתו או בנדנודו ולא ברוח הנכנס לה מכנגד הפתח". ועי' גם בחי' הריטב"א (ד"ה מודה ר"ש) שגם מדבריו מתבאר שאילולי היה בדבר פס"ר לא היינו אוסרים.

ו. ביאור דברי השו"ע והמשנ"ב ע"פ דין פס"ר

לפי"ז ניישב היטב את כל המקורות שציינת אליהם, ראשית מש"כ בשו"ע (סי' רעז סע' א) "נר שמונח אחורי הדלת אסור לפתוח הדלת שמא יכבנו הרוח ואם הוא קבוע בכותל שאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת ולנעלו כדרכו שמא תהא הדלת נוקשת עליו ותכבנו, אלא פותח ונועל בנחת. ואם הוא קבוע בדלת עצמו שפתיחתו ונעילתו מקרב השמן לנר או מרחיקו ממנו אסור לפתחו ולנעלו". ולכאו' משמע מהשו"ע שטלטול הנר אסור משום כיבוי, וא"כ פסק השו"ע סותר את כל מה שרצינו לומר עד פה.

אמנם ההסבר פשוט שישנו חילוק מציאותי בין טלטול הנר ובין פתיחת הדלת, שטלטול הנר אפי' בנר של שמן היא פעולה שאינה מחייבת כיבוי וממילא אינה פס"ר, ואילו פתיחת הדלת היא פעולה שכן מחייבת כיבוי בנר של שמן וממילא היא פס"ר. ובאמת אם יטלטל את הנר בחוזקה ולא בנחת אזי גם טלטולו יהיה בחינת פס"ר ויהיה אסור.

וראה מפורש כדברינו במשנ"ב (ס"ק ז) שכתב בביאור מש"כ השו"ע לאסור משום שמקרב או מרחיק השמן מן הנר "ויש בזה משום מבעיר או מכבה ואע"ג דאינו מכוין מ"מ פס"ר הוא". ולכן מוסיף המשנ"ב "ואם הוא פותחו ונועלו בנחת בענין שלא יהא פס"ר מותר".

וכן מש"כ עוד השו"ע (סי' קעז סע' ג) "שכח נר על הטבלא מנער את הטבלא והוא נופל אפי' אם הוא דולק רק שלא יכוין לכבותו, ובלבד שיהא נר של שעוה וכיוצא בו או שלא יהא בו שמן, אבל אם יש בו שמן א"א שלא יקרבנו אל הפתילה ונמצא מבעיר", גם כאן טעם האיסור משום שאי אפשר שבניעור הנר לא יקרב את השמן, וממילא הוי פס"ר.

וכן ביאר בזאת המשנ"ב (ס"ק יז) "ודוקא בנעור אמרינן דהוא פסיק רישיה אבל טלטול בעלמא את הטבלא או השלחן ממקום למקום שרי אפי' מונח עליו נר של שמן דלא הוי פס"ר ודוקא אם הוא מטלטלו בנחת", וע"ע בבהל"כ (שם ד"ה אי אפשר) ועי' גם בקר"נ (שבת פט"ז סי' ט ס"ק ה) ובגר"ז (סי' רעז קו"א ס"ק א).

לפי"ז גם יובן מש"כ המשנ"ב לגבי ההיתר שהבאנו לעיל לומר לעבדו לטלטל בשבילו את בנר, ז"ל המשנ"ב שם (סי' רעו ס"ק ל) "אך בנר של שמן נכון להחמיר שלא לומר לא"י שילך עמו במרוצה כי א"א שלא יתקרב עי"ז השמן להפתילה או יתרחק ויש בזה משום מכבה ומבעיר אם היה הישראל בעצמו עושה זה ע"כ אין לומר זה לא"י". והיינו שגם ההיתר לטלטל את הנר ע"י גוי הוא דווקא בכה"ג שאינו פס"ר.

ז. הדין כשהוא קרוב לפס"ר

 אמנם מה שיש לעורר בזה הוא על לשון השו"ע "שמא יכבנו" והרי לפי מש"כ לעיל הכיבוי הוא ודאי דאל"כ אין כאן פס"ר. ובאמת מצאנו דרך מעט שונה בסוגיא דידן, דהנה בסוגיא של נר שאחורי הדלת ביאר המהרש"א (קכ ב ד"ה ועוד דא"כ) שהמדובר הוא שאינו פס"ר ממש אלא קרוב לפס"ר והיא מחלוקת תנא דברייתא ורב אם קרוב לפס"ר הוי פס"ר ואסור אף כשאינו מתכוין או שאינו כפס"ר. וע"ע בחידושים המיוחסים לר"ן (ד"ה אמר ליה) ואפשר שנתכוון שם למש"כ המהרש"א.

ומש"כ המהרש"א להחשיב קרוב לפס"ר כפס"ר היא סוגיא ידוע, אם אסרינן בזה כפס"ר והאם אוסרים מדאו' או מדרבנן, עי' מש"כ בזה בספרי בגדי שש (סי' לב ס"ק א) ואפשר שיש לתלות זאת בחקירה מ"ט חייב בפס"ר כשאינו מתכון וכמו שחקר בזה בקובץ שיעורים ואכמ"ל.

ובאמת הבהל"כ (סע' א ד"ה שמא) ביאר כך את לשון השו"ע הנ"ל שהתקשנו בה "לכאו' קשה דהא אמרינן בגמ' דהוא פס"ר ולכך אסור בזה אף שאינו מכוין לכבות אולם לפי מה שפירש שם המהרש"א דלא הוי פס"ר ממש רק קרוב לפס"ר ניחא הלשון".

ואמנם גם לשיטתם אין כל סתירה ממה דקיימ"ל שאין איסור כיבוי בטלטול נר של שמן אלא רק איסור מוקצה, דכיון שמטלטלו בנחת אינו אפי' בגדר קרוב לפס"ר.

בברכה מרובה

גיורא ברנר