נטילת ידיים לכהן על לוי במניין מצומצם

הרב אופיר טביב

שאלה: מנין מצומצם ובו רק עשרה אנשים וביניהם לוי אחד וכהן אחד. האם יצא הלוי ליטול את ידי הכהן? או שבמקרה זה יטול הכהן ידיו?

תשובה: בגמרא (סוטה לט א): "אמר ר' יהושע בן לוי: כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו, שנא' (תהילים קלד ב) שאו ידיכם קודש וברכו וכו'". נחלקו הראשונים אם נטילת ידיים של שחרית מספיקה או שצריכים ליטול שוב קודם עלייתם לדוכן.

הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פט"ו ה"א וה"ה) כתב שנטילת ידיים של שחרית מספיקה וא"צ ליטול שוב את ידיו קודם עלייתו לדוכן. וכ"כ האורחות חיים בשם ר' אברהם בן הרמב"ם שהעיד שכך גם נהג אביו למעשה, שכהן סומך על נטילת ידיו לק"ש ולתפילה. וטעמו של הרמב"ם הוא משום טומאת הידיים, ואם נטל ידיו בבוקר קודם התפילה ממילא סרה הטומאה. והביאו מרן בב"י (סי קכח סע ו). וכ"כ הגר"י קאפח בביאורו על הרמב"ם (שם ס"ק יז) שכן נהגו בתימן שאין נוטלין במיוחד לברכת כהנים אלא סומכין על נט"י שחרית לתפילה ולק"ש.

וכתב מרן בב"י שיכול לסמוך על זה כל עוד יודע שלא נטמאו ידיו בינתיים.

אולם לדעת רש"י (סוטה לט א ד"ה שלא נטל) ותוספות (שם ד"ה כל כהן) אפילו אם נטלו ידיהם בבוקר, צריכים הכהנים ליטול ידיהם שוב קודם עלייתם לדוכן. והטעם הוא משום שהגמרא בסוטה לומדת דין זה מהפסוק 'שאו ידיכם' וכו' ולומדים משם שתכף לנטילה – ברכה, כלומר הנטילה צריכה להיות סמוכה לברכה. וכן בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) לומדים מהפסוק הנ"ל שכל ברכה המוזכרת בתורה צריך ליטול ידיים לפניה.

השו"ע (סי' קכח סע' ו) פסק שכהנים  נוטלים ידיהם קודם עלייתם לדוכן, אף על פי שנטלו נט"י של שחרית.

א"כ יש לכהן לצאת ליטול ידיו קודם עלייתו לדוכן אע"פ שכבר נטל ידיו בבוקר. וגם אם יש עשרה אנשים והוא אחד מהם וברגע שיצא לא יהיה מניין, יצא. כי בשו"ע (סי' נה סע' ב) פסק שאם התחיל שליח ציבור חזרה בזמן שהיה מניין ואח"כ יצאו חלקם, גומרים התפילה.

לגבי לוי, הבית יוסף (שם) כתב ששמע שהמנהג באשכנז ובספרד שהלוים יוצקים מים על ידיהם ולא ידע מנין מנהג זה, עד שמצאו מפורש בזוהר הקדוש (נשא קמו ב), ששם כתב שכהן שבא לישא כפיו יש לו להוסיף קדושה על קדושתו ולקדש ידיו על ידי מי שמקודש, שהם הלוים. ובספרא דצניעותא מוסיף שגם הלוי צריך ליטול ידיו קודם שנוטל ידי הכהן. וסיים מרן הב"י שכן ראוי לנהוג. והוסיף בבדק הבית שמ"מ לא יברך שוב אם כבר בירך בבוקר על נטילת ידיים.

וכן פסק בשו"ע (סי' קכח סע' ו) שיש ללוי ליטול ידי הכהן ושיש לו ליטול ידיו קודם לכן. [אמנם הרמ"א שם כתב שהלוים לא נהגו ליטול ידיהם קודם אלא סמכו על נטילתן שחרית].

אם כן, לפי מרן השו"ע גם במנין מצומצם לאחר שהתחילו חזרת הש"צ מותר לכהן וללוי לצאת כדי שיטול ידיו קודם עלייתו לדוכן. אך בשו"ת תשובות והנהגות (לגר"מ שטרנבוך ח"ג סי' מח) חולק על זה, ומבאר שאע"פ שהדין הוא שחזן שהתחיל חזרה בעשרה ויצאו חלקם ממשיך בחזרה, מ"מ עיקר מצוות החזרה היא בעשרה ולכן אם אין עשרה שומעים, לא יצא הלוי, ומצווה זו עדיפה יותר מליצוק מים על ידי הכהן שהוא רק מעלה במצוה.

ובפסקי תשובות (סימן קכח אות כב) כתב שהנכון ביותר במנין מצומצם שיצאו הכהנים והלוים לנטילת ידיים לפני חזרת הש"ץ. עוד כתב שאם יצטרך הלוי לעבור נגד מתפלל כדי להגיע למקום הנטילה, לא ילך ליטול ידי הכהנים. ובהערה 105 שם הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם ידועים אנשי הקהל שם שמאריכים בתפילתם, נכון ליטול ידי הכהנים בין ישתבח ליוצר.

להלכה - במנין מצומצם יש לנקוט באחד מהפתרונות הנ"ל שהובאו בפוסקים – שהלוי יטול את ידי הכהן לפני חזרת הש"ץ או בין ישתבח ליוצר, כלומר שלא יהיה מצב בו אין עשרה השומעים את חזרת הש"ץ. ואם לא עשו כן, יש ללוי להשאר בבית הכנסת ולא ליטול ידי הכהן משום שהיא רק מעלה במצוה ולא עדיפה על מצוות חזרת הש"ץ שתהיה בעשרה.