הכנת ממולאים ולחם מרק

הרב ינון קליין שליט"א

השאלה נשאלה בבית ההוראה בוואטסאפ של בית המדרש.

להצטרפות לקבוצה לחץ כאן

 

שאלה: בעניין בל תשחית תוך כדי הכנת אוכל,

הכנת ממולאים בהם זורקים את בשר הירק/פרי ו/או הכנת לחם כדי להופכו לקערת מרק וכדו' . מה הדין?

ובעניין לחם , האם החלק הפנימי של הלחם בו לא השתמשו הוא כמו פרוסות ושיירי לחם בהם צריך לעטוף בניילון וכו' , או שאפשר לזרוק לפח/ קומפוסט וכדו' ללא כל בעיה? ( האם על החלק הפנימי נקרא שם לחם?)

 

תשובה: ממולאים – מותר להכין. מדרך חסידות להשתמש גם בחלק הפנימי. לחם מרק – מותר אם יאכל את כל הלחם

 

הרחבה:

יש סימן בשו"ע (או"ח  סי' קעא) שכותרתו היא: "שלא לנהוג בזיון באוכלין". בסימן הזה נדון מה מותר ומה אסור לעשות עם אוכל, מצד בזיון האוכל ולא מצד בל תשחית.

הסיבה היא שאיסור בל תשחית תלוי בהקשר. המקור להגדרה הזו הוא הרמב"ן על התורה (דברים כ, יט) שמבאר את איסור בל תשחית: "שהזהירה תורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור". כלומר, כל מה שהוא צורך והתועלת רבה על הנזק מותר. כך עולה ממקורות רבים בחז"ל (שבת קכט א, קמ ב. בבא קמא צא ב. ע"ז יא א ועי"ש בתוס' ד"ה עוקרין. וע"ע ברא"ש ריש מדות ובשו"ת דבר אברהם ח"א סי' טז אות כד בהג"ה).

ומאחר ולא זה הנידון המרכזי בשאלה, אין להאריך עוד בנידון בל תשחית (והוא נושא ארוך וגדול).

 אבל כפי שפתחתי, יש סוגיה נוספת שצריך לחשוב עליה - ביזוי אוכלים. שאפילו אם עושה לצורך והתועלת רבה על הנזק, יש איסור להשחית אוכלים.

הגמרא במסכת ברכות (נ ב) אומרת: "תנו רבנן, ארבעה דברים נאמרו בפת: אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת, ואין זורקין את הפת, ואין סומכין את הקערה בפת". המשמעות היא ש*מותר לאדם להשתמש בלחם בתנאי שהלחם לא נמאס* (שו"ע או"ח סי' קעא סע' א), וראה שם בגמרא שהוא הדין לכל האוכלין.

רש"י (תענית כ ב) כותב שני טעמים לאיסור זה: "(1) משום ביזוי אוכלין, ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקדוש ברוך הוא בעולם, (2) אי נמי: משום דחסה תורה על ממונן של ישראל, וזרק לנהר, והולכין למקום אחר, ומוצאין אותם בני אדם ואוכלין אותן, כך שמעתי".

לפי הטעם הראשון של רש"י יוצא שגם אם יש צורך ותועלת בהפסד האוכלין, אסור להפסידם, כי זה "מבעט בטובה". אלא שהאיסור להפסידם במקרה זה הוא  רק בדרך בזיון, אבל בדרך כבוד (כגון לעטוף בצורה מוכבדת ולהניח בפח) אין איסור.

לכן נפסק (משנה ברורה ס"ק ד ועי' בביאור הלכה ד"ה לא) שדבר שהוא צורך האדם "ודרך העולם לעשות בהאוכל צורך זה, גם כן שרי".

ומאחר ודרך העולם להכין ממולאים ויש בזה צורך, ואין דרך לאכול ממולאים בלי להוציא את החלק הפנימי, מותר. אלא שצריך לדאוג שלא לזרוק את החלק הפנימי דרך בזיון, וראוי בדרך חסידות (אם אפשר וזה לא מביא למיאוס) להוסיף גם אותו לסיר בו מבשלים את הממולאים.

ולגבי לחם מרק. באותו סימן בשו"ע (סע' ג) נפסק: "מותר לאכול דייסא (פירוש החטה הנקלפת מבושלת) בפת במקום כף, והוא שיאכל הפת אח"כ. והמדקדקים אוכלים בכל פעם שמכניסים לתוך פיהם מעט מן הפת עם הדייסא. הגה: והנשאר מן הפת אח"כ, אוכלים אותו".

ההסבר לזה הוא כאמור לעיל, שבמקום שלא נמאס הפת, עושה אדם צרכיו בה. ולכן לגבי האדם שעושה מהפת כף לאכילת הדייסא, הרי אצלו הפת לא נמאסת, ולכן מותר. אבל בגלל שלאחרים היא נמאסת, צריך לאכול את מה שנשאר ממנה (עי' משנ"ב ס"ק טו-טז).

ולכן גם אם עושה מהפת קערה לאכילת מרק, הפת לא נמאסת לגביו, שהרי הוא אוכל אותה. אלא שצריך להקפיד לאכול את כל הפת כי לאחרים היא נמאסת ויש בזה ביזוי אוכלים.

לגבי החלק הפנימי של הפת, התשובה היא כאמור לעיל לגבי החלק הפנימי של הממולאים.