שימוש בכיריים קרמיות לבשר וחלב
'דבר ה' זו הלכה' (שבת קלח:). הלכה שבועית בנושאים יומיומיים מאת רבני ואברכי בית מדרש גבעת אסף
הרב ינון קליין שליט"א
- במטבח המודרני ישנם כמה סוגי כיריים חשמליות, מאחר ואופן הפעולה של כל אחד מהם שונה, יתכנו שינויים בהלכה (גם אם המשטחים עשויים מאותם חומרים בכל סוגי הכיריים).
- בסימן לא בספר זה, הובאה המחלוקת בדין כלי זכוכית בין השו"ע לרמ"א ואת הדיון בשיטת רמ"א האם החמיר רק בחמץ או גם בשאר איסורים.
- לאור העולה מכל הנ"ל ניתן לראות שיש מחלוקות וספקות גדולים לגבי השימוש בכירים אלו. לכן מן הראוי להימנע משימוש בכיריים אלו גם לבשר וגם לחלב. אך המקל לכאורה יש לו על מה לסמוך.
- כאמור לעיל כירים אינדוקציה אינם מתחממות כלל והחימום נעשה רק בתוך הסיר (שכמובן צריך נפרד לבשר וחלב). מציאות זו יוצרת לנו צד קל וצד חמור לגבי שימוש לבשר וחלב.
שימוש בכיריים קרמיות לבשר וחלב
חידוש טכנולוגי מיוחד במטבח הוא הכיריים הקרמיות. חידוש זה מציב שאלה הלכתית חדשה.
נכון להיום ישנם שלושה סוגי כיריים קרמיות - רדיאן, הלוגן, אינדוקציה. השווה לכולם הוא שהמשטח עליו מונחים הסירים עשוי מזכוכית מחוסמת, שהרכבה הודאי לא ידוע (מאחר והוא סוד מסחרי)1.
מציאות זו יוצרת ספק לגבי דינו של המשטח - האם דינו ככלי זכוכית, או שמא ככלי חרס מאחר ומעורבים בו חומרים שונים2.
למעשה -
רדיאן/ הלוגן - ראוי להחמיר בזה ולא להשתמש לכתחילה בכיריים אלו לבשר וחלב3.
אינדוקציה - יש בו צד קל, שהמשטח אינו מתחמם ומאידך הרי יש בו גם צד חמור שאין הגעלה למה שנבלע בו.
למעשה בכל הסוגים, מאחר וגדולי הפוסקים עוד לא הכריעו בצורה ברורה את דינם, ראוי להחמיר לכתחילה לייחדם לשימוש אחד בלבד, אך לעיתים ניתן להקל בזה ולכן המתכנן לקנות כיריים אלו רצוי שישאל מורה הוראה קודם הקנייה4.
מקורות והערות
להלן ביאור טכני קצר על כיריים קרמיות ואופן פעולתן:
בכיריים חשמליות הראשונות, לא היה קיים משטח אלא הגוף המחומם היה מונח ישירות על גוף חימום הבנוי בצורת ספירלה שטוחה. מאוחר יותר הופרדו גופי החימום מהמשטח שהיה עשוי מחומר מתכתי.
כיום, ניתן למצוא שילובים של מספר אלמנטי חימום ומשטחים. אלמנטי חימום הקיימים היום הנם:
א. רדיאן - הוא גוף חימום העשוי סליל מתכתי ממתכת עמידה לטמפרטורות גבוהות, בדומה לסליל של נורת ליבון, גרסאות מתקדמות של הרדיאן מכונות גם "היי לייט".
ב. הלוגן - נורת הלוגן בהספק גבוה.
ג. אינדוקציה - החימום מתבצע ישירות בסיר על ידי חימום השראתי (השראה של שדה מגנטי שיוצר זרם בתוך סליל המותקן בסיר). שיטה זו משאירה את המשטח עליו מונח הסיר קר בכל עת, אך נדרשים סירים מיוחדים לבישול.
המשטחים הקיימים היום ממגוון חומרים, העיקריים שבהם הנם זכוכית קרמית, זכוכית מחוסמת וחומרים קרמיים נוספים.
לשם הבנת הבעייתיות בכירה עם זכוכית קרמית צריך להבין מהי.
[הדברים להלן נכתבו בהתייעצות עם גיסי ד"ר סתיו בורוב הי"ו, ד"ר לפיזיקה ועל פי מאמר בירחון American Ceramic Society Bulletin, Vol. 89, No. 8]
שימוש בזכוכית קרמיות החל בשנת 1950 והתגלה על ידי מדען בשם סטוקי. סטוקי גילה במקרה את הזכוכית הקרמית. הוא השאיר בתנור שפעל בטמפרטורה גבוהה תערובת של זכוכית העשויה מליתיום סילקאט וכסף. בחזרתו, מצא סטוקי חומר קרמי לבן במקום "שלולית" של זכוכית מותכת אותה ציפה לראות. הדבר קרה בגלל שהכסף היווה מרכז גיבוש, וגרם ליצירת מבנה קריסטלי של הזכוכית.
ההבדל הפיזיקלי המרכזי בין זכוכית רגילה לזכוכית קרמית הוא, שבזכוכית רגילה מבנה החומר (כלומר סדר האטומים והמולקולות) הוא 'אמורפי' (חסר צורה וסדר מאורגנים). מה שאין כן בזכוכית קרמית בה מבנה החומר מורכב גם ממבנים קבועים שחוזרים על עצמם.
כוחו של חומר תלוי בהרכב המולקולרי שלו. כלומר, ככל שיש יותר 'סדר' במבנה החומר, יותר חזרה על מבנה מולקולרי קבוע, כך הוא יהיה חזק יותר. לכן הזכוכית מאד שבירה, כי אין בה סדר. האטומים שמרכיבים את המולקולות שמרכיבות את הזכוכית מחוברים אחד לשני באופן מקרי, כך שישנן הרבה צורות של מולקולות. מאידך בזכוכית הקרמית יש יותר 'סדר' יותר פעמים בהם האטומים מתחברים אחד לשני באותו מבנה וצורה דבר המוסיף לחוזקה ולעמידותה של הזכוכית הקרמית.
מובן שהמבנה המולקולרי החוזר על עצמו בזכוכית הקרמית, ישתנה לפי החומר אותו נוסיף לזכוכית בתהליך הייצור. מכאן נובע חוסר הודאות לגבי החומרים המדוייקים מהם מייצרים את הכיריים הקרמיות [עד כאן הביאור הטכני].
כאמור לעיל, מאחר ואופן הפעולה שונה יתכנו שינויים בהלכה - לדוגמא, לא הרי משטח קר כמשטח חם (גם בבליעה וגם בפליטה) וכן על זה הדרך וכפי שיבואר להלן.
והנה בכיריים אלו יש לדון האם דינם ככלי זכוכית, או חמור מהם מאחר וזכוכית זו מורכבת מחומרים נוספים שדינם ככלי חרס (ובזה יודה השו"ע לאסור), או שמא לאידך גיסא, גם לדעת רמ"א המחמיר בכלי זכוכית רגילים, יש להקל יותר מאחר והמציאות מעידה שזכוכית זו שונה מזכוכית רגילה והיא חזקה וחלקה ואפשר שבזכוכית זו גם הרמ"א יסכים שאינה בולעת.
דיון זה התעורר גם בכלי פיירקס (עיין שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' כ, ח"ט סי' כו, הלכות חגים לגר"מ אליהו זצ"ל פ"ה סי' נב) ודעת הציץ אליעזר להחמיר בהם למרות הסברה שנוטה להקל מחמת שהמציאות מעידה שאינם בולעים. אמנם ראה מה שכתב הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל בחזון עובדיה (פסח עמ' קנה - קנו) להכריע שגם למחמירים בכלי זכוכית לדונם ככלי חרס, בכלי פיירקס יש להקל. והביא שם שבשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה יו"ד סי' יג) כתב להחמיר כי לא התברר לו האם כלים אלו הם כלי זכוכית. והעיד הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל "אולם אנו שאלנו אנשי מדע הבקיאים בדבר, וענו ואמרו, שאין ספק שהם כלי זכוכית בלי שום תערובת". ובסוף דבריו כתב, "ואני על משמרתי אעמודה. וכן אני מורה ובא להקל בס"ד".
אמנם, לא ודאי שהדברים יהיו נכונים לנידון דידן, שכן כאמור הרכבה המדויק של הזכוכית הקרמית, לא נמסר.
סברה נוספת להתיר שימוש היא, שסברת ההיתר שאמרנו בכיריים האחרות (חצובות, חשמליות) נכונה גם למקרה זה, שהרי ההיתר המרכזי שכתב המשנה ברורה הוא שאין מעבר של טעמים מכלי לכלי ללא רוטב, לכן באופן שהמשטח יבש ונקי גם בכיריים אלו הדין צריך להיות כך.
ועוד, שבמשנה ברורה כתב טעם נוסף והוא שמה שנפל על האש נשרף מיד, ויש לדון בכוונתו, האם מתכוין שהחצובה בלעה אך מתלבנת, או שמא מאחר ונשרף מיד לא בלעה החצובה טעם מושבח מעולם. ואם נאמר כצד השני, הרי שגם אם נגדיר את הכיריים הקרמיות ככלי חרס, עדיין יהיה היתר מאחר ולא הייתה בליעה של טעם מושבח. אך אפשר לדחות שרק בחצובה נכון לומר שהכל נשרף מיד מאחר והאוכל לא נשאר שם זמן רב אלא נופל מיד, מה שאין כן במשטח, שכל הנשפך מהסיר מונח עליו ולא נופל ממנו מיד ואולי באופן זה בולע.
גם אם נכריע שבלעה הכירה ודינה ככלי חרס, לכאורה אפשר להתירה בליבון. שכן בגמרא פסחים (ל ב) שנינו "ואיבעית אימא הא והא בשל חרס זה הסיקן מבפנים וזה הסיקן מבחוץ וכי תימא הכי נמי ליעבד ליה הסקה מבפנים חייס עליה משום דפקעה הלכך האי בוכיא הסיקו מבחוץ הוא ואסור ואי מלייה גומרי שפיר דמי" ופרש רש"י "חייס עלייהו - ואי שרית ליה על ידי היסק בפנים מורה היתירא, וסמיך אהיסק בחוץ. בוכיא - כלי שהוא מרעפים, שקורין טיילי"ש ואופין ומטגנין בו ככר".
ונלמד מכאן שהבעיה בכלי חרס ובבוכיא שבליעתם מבפנים והיסקם מבחוץ ואין ההיסק שבחוץ מסייע להפליט את הבליע שבפנים. אמנם להבדיל מכלי חרס שאסרנו להכשירם על ידי שימלא אותם גחלים (משום שמחמת מה שחושש שיפקעו על ידי הגחלים חיישינן שלא יעשה זאת כראוי) הרי שבבוכיא אין אדם חושש שתפקע וממילא סומכים עליו שיתן בו גחלים כראוי על מנת להכשירו.
וכתב הטור (או"ח סי' תנא) "וכוביא פרש רש"י כלי שעושין מלבנים ועפר כמו כירה ואופין ומטגנין בו ויש אומרים תנור קטן שקורין פדיל"א היסיקו מבחוץ ואסור לאפות בו בפסח דכיון שאין נותנין האש בפנים אינו מפליט החמץ הבלוע בו ואם מלאו גחלים בפנים שרי דלא חיישינן שמא חייס עלייהו וכן קדירות של מתכת אם רוצה להסיקם ולמלאותן גחלים שרי".
ופסק השו"ע (או"ח סי' תנא סע' ב) "כוביא, שהוא כלי שעושין מלבנים ועפר ואופים ומטגנין בו, וכן תנור קטן שקורין פידלי"א הסיקו מבחוץ אסור לאפות בו בפסח, דאין חמץ שבו נפלט בכך, ואם מלאו גחלים מבפנים שרי".
וביאר הט"ז (שם ס"ק ד) שטעם ההיתר במילאו גחלים הוא משום שבכהאי גוונא אין לחוש שמא פקע (שהרי הוא עשוי מחומר חזק). וכן ביאר המשנה ברורה (שם ס"ק יח) "הטעם דסתם כוביא אין דרכה להתבקע ועל כן אין לחוש דלמא חייס עליה ולא ילבנו יפה".
ועל פי זה יש להתיר בכירה זו, לחמם אותה לחום הגבוה ביותר ועל ידי כך תוכשר.
אמנם כל האמור הוא רק לגבי השטח שמתחתיו גוף החימום (ההלוגן או המתכת) אבל שאר המשטח של הכירה, אינו חם כל כך שישרוף הכל או להחשיבו כליבון לכלי חרס. לכן רק אם נאמר שדין המשטח כזכוכית ולא ככלי חרס, יהיה מקום להתיר.
עד כאן נטינו להקל גם אליבא דרמ"א. אך ניתן לומר גם לאידך גיסא ולהחמיר אפילו לדעת השו"ע המתיר בכלי זכוכית. שהרי כאמור לעיל, איננו יודעים את ההרכב המדוייק של החומרים מהם מורכבת זכוכית זו, ושמא גם לדעת השו"ע דינה יהיה ככלי חרס, ועיין במה שכתב בשו"ת דבר שמואל (אבוהב סי' ו) לגבי כלי פורצלן, שמכיון שלא ברור לנו אם הם כחרס או כזכוכית יש להחמיר מאחר והדבר נוגע לאיסור דאורייתא (ואפילו שאחר מעת לעת נהיה נותן טעם לפגם שאיסורו מדרבנן).
[לעיון נוסף ראה בשו"ת מעשה חושב (ח"ו סי' י), ספר 'להלכה המדריך למטבח היהודי' (סי' מא), אתר כושרות ובאתר מכון צומת].
מצד פליטה מהכיריים לכלי, אין לחשוש מאחר והמשטח קר. מאידך הוא בולע את כל מה שנופל עליו (כדי קליפה מאחר והוא צונן ותתאה גבר, כפי שהתבאר בשבוע שעבר) ואם נגדיר את המשטח ככלי חרס שבולע, או ככלי זכוכית שלדעת רמ"א (לחלק מהשיטות - ואולי אף לשו"ע אם נגדירו כחרס כנ"ל) בולע, הרי שאפשר שיהיה אסור להשתמש בכיריים מדין שימוש קבוע בכלי שנאסר מבשר וחלב.
שכן כתב הטור (סי' צד), "התוחב כף חולבת בקדרה של בשר או איפכא, משערינן בכל מה שתחב ממנו בקדרה... ואם יש ששים לבטל הכף, קדרה והתבשיל מותרים אבל הכף אסור בין עם בשר בין עם חלב לפי שהיא בלועה מבשר בחלב, ואפילו בדיעבד אוסרת אם חזרו ותחבוה בין בבשר בין בחלב כל זמן שהיא בת יומא. ואם אין לו ששים הכל אסור בהנאה, אפילו הקדרה, אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן כיון שאינו נהנה מגוף האיסור".
וכתב על זה בבית יוסף, "משמע דאפילו דבר לח כל שהוא צונן מותר ושערי דורא (ריש סי' פה) הביא ראיה לדבר וכתב דהוא הדין לדבר שאינו צורך אכילה ואפילו חמין כגון מים לרחוץ ראשו דשרי. אבל המרדכי בפרק אין מעמידין (עבודה זרה רמז תתכ) כתב דדוקא ליתן לתוכה דבר יבש הוא דשרי משום דליתיה לאיסורא בעיניה אבל לא דבר לח".
ואכן פסק השו"ע (סי' צד סע' ג), "ואם אין ששים הכל אסור בהנאה, אפילו הקדרה. אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן כיון שאינו נהנה מגוף האיסור".
פסק זה צריך באור שהרי בסימן צא (סע' ב) פסק השו"ע הפוך, "כל מידי דבעי הדחה, כגון להניח בשר היתר צונן בקערה של איסור צונן אסור לכתחילה דילמא אכיל בלא הדחה, ודווקא מבושל דלאו אורחיה בהדחה אבל מידי דאורחיה בהדחה, כגון בשר חי וכיוצא בו שרי לכתחילה".
הש"ך (סי' צא ס"ק ג) מיישב את הסתירה, שבסימן צא דיבר באופן שלא קנחו או הדיחו את הקערה ולכן אסור, ובסימן צד מדובר שקינח והדיח את הקערה ובזה מותר.
וכך היא גם מסקנתו של החכמת אדם (בינת אדם כלל נז ד"ה נמצא) בהבנת דברי השו"ע שכתב, "נמצא יצא לנו דלפי פסק השו"ע והרמ"א כשיטת הרא"ש בקערה של איסור שבלעו על ידי חמין או כבוש, אם אינו מקונח יפה אסור להשתמש בו היתר בין לח ובין יבש כל מידי דאין דרכו בהדחה כיון דמדינא בעי הדחה, ובדיעבד נראה לי דבודאי על כרחך יש ששים נגד מה שהיה בעין. ואם הכלי מקונח יפה, בין שהוא של חרס או של עץ ומתכת מותר להשתמש בו אפילו דברים לחים, אבל דברים חריפים לחים אסורים".
ולכאורה שימוש לבישול בכירה זו הוא כשימוש בכלי שנאסר להנחת דבר חריף לח, שהרי יש כאן בישול, ושמא יש לחלק שבחריף אנו חוששים לבליעה מהכלי, מה שאין כן בנידון דידן שהבליעה היא רק בתוך הסיר ואין כלל מגע בכיריים. מאידך, מאחר והמשטח קר, אם נפל עליו בשר בלע כדי קליפה ואחר כך תוך מעת לעת נפל עליו חלב, הרי בלוע בקליפתו בשר וחלב והריהו כלי בלוע מאיסור.
למעשה מאחר וחומרים אלו חדשים וגדולי הפוסקים עדיין לא דנו בהם מספיק ולא הכריעו הכרעה ברורה, מה גם שקשה להכריע את הדין כשחסר ידע מציאותי (הרכב הזכוכית), נראה שלכתחילה ראוי להחמיר ולא להשתמש באותן כיריים הן לבשר והן לחלב. אך מאידך ישנם כמה צדדים להקל בזה ולכן מי שרוצה לקנות כיריים כאלו או להשתמש בהן לבשר וחלב ישאל מורה הוראה מוסמך.
[מתוך הספר 'וסעדו לבכם' בהלכות בשר בחלב, שנכתב תוך כתיבת ההלכה שבועית.
את הספר ניתן להשיג בבית המדרש.]
תגיות: כיריים קרמיות, זכוכית, בשר בחלב, וסעדו לבכם, הלכה שבועית, בית מדרש גבעת אסף, אינדוקציה, ,