ההכנות לפסח, קמחא דפסחא

'דבר ה' זו הלכה' (שבת קלח ב)- הלכה שבועית בנושאים יומיומיים מאת רבני ואברכי בית מדרש גבעת אסף

הרב ינון קליין שליט"א

עיקרי ההלכות

א. היוצא מביתו בתוך שלשים יום קודם פסח, חייב בבדיקת חמץ אף על פי שלא ישוב לביתו כל חג הפסח.

ב. ראוי להתחיל את הנקיונות וההכשרות לפסח מיד אחרי פורים.

ג. נחלקו הפוסקים האם פירורי חמץ שבתוך הספרים צריכים בדיקת חמץ או שמספיק להם ביטול חמץ.

ד. אסור לאכול מצה בערב פסח, ויש נוהגים להחמיר יותר (מראש חודש ניסן, או מפורים).

ה. מנהג קדמון לחלק לעניי העיר 'קמחא דפסחא'- הדרך הטובה ביותר היא באופן שלא יהיה להם טורח, כגון חבילות מזון וביגוד מוכנות.

 

א. ההכנות לפסח.

בשבוע שעבר למדנו שיש מחלוקת האם שלשים יום קודם פסח יש חיוב ללמוד הלכות פסח או לא, מקור הדין הוא דברי הגמרא 'שלשים יום קודם הפסח שואלים ודורשים בהלכות פסח".

לזמן זה- 'שלשים יום קודם הפסח' יש משמעויות הלכתיות נוספות:

א. מי שיוצא מביתו ולא יהיה בו בפסח, אם יצא לפני 'שלשים יום קודם פסח' לא צריך 'בדיקת חמץ', אלא כשמגיע פסח יבטל את החמץ ודיו. אך אם יוצא בתוך 'שלשים יום קודם פסח' חייב בבדיקת חמץ¹

א. לדעת המאירי² ראוי להתחיל את ההכנות לחג כבר בתקופה זו, ומהרי"ל כתב שיש לנקות את הבית והכלים מחמץ מתחלת השלשים יום שלפני פסח³.

ב. המגן אברהם⁴ הזהיר שמשלשים יום קודם פסח, יש לעיין בכל דבר שעושה שלא ישאר בו חמץ. וכתב הערוך השלחן⁵ שמי שאוכל בזמן שלומד בספר צריך להזהר מפורים ואילך שלא ישאר בו חמץ. מאידך יש סוברים שחמץ שנשאר בספר מתבטל בביטול החמץ (ולא צריך בדיקת חמץ לספרים) מאחר והוא רק פירורים, ממילא אין כל כך צורך להזהר בו.

ג. שלשים יום קודם פסח נוהגים לקנות חיטים ולחלקן לעניים- 'קמחא דפסחא' (כמבואר להלן).

ד. יש נוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש ניסן ויש שנוהגים כן בכל השלשים יום שלפני פסח ויש מקלים לאסור רק בערב פסח⁶.

 

ב. 'קמחא דפסחא'.

בכל קהילות ישראל אוספים 'קמחא דפסחא' ומחלקים ממנו לעניים. מנהג זה הוא קדום מאד, שכן כבר בימי האמוראים אנו מוצאים חיוב זה⁷.

רמ"א כתב "ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניין לצרך פסח". והקשו עליו, שהרי בתלמוד הירושלמי מובא שזה חיוב? השער הציון מתרץ שמצד החיוב ניתן לצאת ידי חובה גם במעות, אך המנהג הוא לחלק לעניים חטים כדי שיהיה להם קל יותר להתארגן לחג. לכן כיום יש עמותות וגופים רבים המחלקים לעניים סלי מזון וביגוד לחג, על מנת להקל עליהם כמה שיותר⁸.

עיקר החיוב הוא לתת לעניים בני עירו. הגדרת תושב (שחייב לתת קמחא דפסחא) לעניין זה היא בשני אופנים: או שגר שם 12 חודשים, או שכבר החליט להשתקע במקום. אותן הגדרות תקפות גם לשאלה מיהו עני 'בן עיר'.

ויש אומרים שכיום השתנו הגדרים וכל שדר בעיר שלשים יום חייב לתת קמחא דפסחא⁹.