הסבה לאטר יד

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: האם אטר יד חייב להסב ככל אדם בליל הסדר?

תשובה:

בגמרא פסחים (קח א) למדנו "פרקדן לא שמיה הסיבה הסיבת ימין לא שמה הסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה". ונחלקו רש"י והרשב"ם מתי חוששים לסכנה, לרש"י החשש הוא בפרקדן ולרשב"ם החשש הוא בהסיבת ימין. ולכאו' נראה שבין למר ובין למר החשש של שמא יקדים קנה לושט הוא רק רבותא, אבל אפילו בלעדיו הסבת ימין או פרקדן לא הייתה נחשבת להסבה.

אלא שכתב הרשב"ם "הסיבת ימין לאו שמה הסיבה. שהרי בימינו הוא צריך לאכול" ולפ"ז מה שהסבת ימין אינה הסבה זה לא מוחלט ומוכרח, שהרי מי שאינו אוכל בימינו אלא בשמאלו, אדרבא יצטרך להסב על ימינו, אמנם על ימינו אסור מחשש הסכנה. כך נראה בדעת הרשב"ם. ויוצא שלרש"י הסבת ימין לא נחשבת הסבה כלל אולם לרשב"ם מדין הסבה אפשר להחשיב אותה, אלא שאסור מחשש סכנה.

אולם ביאור זה נכון רק אם נאמר שרש"י סובר שהסבת ימין אינה הסבה מסיבה אחרת ולא מסיבתו של הרשב"ם. לפי שאם רש"י מסכים עם הרשב"ם בביאורו שמאחר וצריך את ידו הימנית לאכילה, הסבת ימין לא נחשבת הסבה, ממילא אטר יסב בימינו לדעת רש"י, שהסבה יש כאן וחשש סכנה אין כאן.

ולכאו' כך הבינו הראשונים את הסוגיה, שכן הרא"ש (פסחים פ"י סי' כ) כתב, "פרקדן... פירש רשב"ם שהרי בימינו צריך לאכול ולפי זה אטר בימינו מיסב בימינו ולאידך פירושא שמא יקדים קנה לוושט קאי אהסיבת ימין אין חילוק בין אטר לאחר". מבואר שסובר שאם אין חשש סכנה בימין צריך להסב בימינו. וכדברי הרא"ש מבואר גם בר"ן (כג א בדפ"ר ד"ה הסיבת ימין) שכתב "הסיבת ימין לא שמה הסיבה. שהרי צריך לאכול בימינו ולא עוד וכו' אפרקדן קאי". דהיינו שבהסבת ימין אין חשש סכנה ולפ"ז אטר יסב על ימינו.

ובתרומת הדשן (סי' קלו) נשאל על הסבת אטר יד והביא את דברי הרא"ש שלא הכריע בין שני הפירושים, וכתב, "ונראה דשבקינן טעמא דצריך לאכול בימין, מקמי טעמא דשמא יקדים, משום דאית ביה סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא, כדאיתא פ"ק דחולין. ואע"ג דלאידך גאונים ליתא הכא למיחש לסכנה, והאי טעמא דשמא יקדים לא קאי אהיסיבת ימין, מ"מ בפלוגתא דרבוותא אמרינן ספק נפשות להקל, כדאיתא בהדיא באשירי פ' בתרא דיומא". ומבואר מדבריו שאילולי חשש הסכנה היה מצריך הסבה על ימינו.

ורמ"א (סי' תעב סע' ג) פסק להלכה את דברי תרומת הדשן וכתב "ואין חילוק בין אטר לאחר". ובדיעבד הביא המשנ"ב מחלוקת הפמ"ג והפר"ח שלפמ"ג יצא ולפר"ח לא יצא (וסברתו שעיקר התקנה הייתה להסב דווקא בשמאל ואם שינה לא יצא).

 

ויש לשאול על פסק זה של התרומת הדשן והרמ"א. שהרי בגמרא (שם) למדנו "מצה צריכה הסבה". ופירש רש"י "כבני חורין שהוא זכר לגאולה". וכן מבואר בהמשך הגמרא בדיון על הכוסות האם גם בכוס ראשונה ושנייה צריך הסבה, וסברת הגמרא לחלק בין הכוסות היא "תרי כסי בתראי בעו הסיבה ההיא שעתא דקא הויה חירות, תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה דאכתי עבדים היינו". ופשוט שעיקר דין הסבה הוא כדי שנאכל כדרך בני חורין. וכן מבואר בדברי המשנ"ב (ס"ק ט) שביאר בטעם הדבר מפני מה פרקדן לא מקרי הסבה (למ"ד שאין בזה חשש סכנה) דפרקדן לא מקרי דרך חרות.

וא"כ יש לתמוה על מה שהצריכו לאטר יד להסב. שהרי אין זו דרך חירות בשבילו, אדרבא צער הוא לו ואם לא יכול להסב על ימינו מחשש סכנה, למה יסב בכלל, יאכל ללא הסיבה.

ויש לכאו' כמה טעמים לפטור אטר מהסבה.

א. בשבולי הלקט (סי' ריח) כתב לבאר באופן אחר מכל הראשונים מהו חשש הסכנה, וז"ל, "והטעם לפי שדרך ההסיבה להסיב על גבי המטות המוצעות על גבי קרקע אצל השלחן ומטין ושוכבין על צדו ולפיכך הסיבת שמאל הוא עיקר ההסיבה שידו הימנית הקרובה לפה הוא למעלה ואפשר לו להוליכה לו על השלחן ולהביאה בפיו בלא סכנה אבל אם היה מסיב בצד ימין כיון שידו הימנית מלמטה שהוא שוכב ומסיב עליה אי אפשר לו להביאה לפיו ולהוליכה על השולחן אלא אם כן זוקף את עצמו ועוקם את הראש ושמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה". וממילא לפ"ז בהסיבת אטר על שמאל יש גם כן חשש סכנה, ולמה לא חשו לה הפוסקים? ואמנם בביה"ל (ד"ה ואין) כתב ששום פוסק לא פירש כדברי השבלי הלקט. אולם למה לא נחוש לו? והרי מה שאנו חוששים לרשב"ם הוא לפי שחמירא סכנתא מאיסורא כמבואר בתרומת הדשן, וא"כ גם לאטר נחוש לסכנה כשיטת השבולי הלקט.

ב. מצאנו גם ברדב"ז (ח"ג סי' תקפד) שכתב וז"ל, "ואני ק"ל על האי טעמא דהא קיי"ל שלוחי מצוה אינם ניזוקין... ובשלמא לשטת רש"י ז"ל מסב פרקדן ואוכל שכיח היזיקא וחיישינן אבל המסב על ימין לא שכיח היזיקא כלל ולא חיישינן. ועוד ראיתי כי הסימנים שוכבין זה על זה ולא ידעתי אם סימני אדם נשתנה ומ"מ אפילו שנודה לסברתו של רשב"ם ז"ל שהושט לימין מ"מ שכיח היזיקא וכמה בני אדם ראינו מסובין על ימין ולא הוזקו. ועוד הרי תקנו הסיבה זכר לחירות ואם הוא מסב על ימינו ואוכל בשמאלו מצטער הוא ואין זה דרך חירות ולפיכך אף על פי שאיני כדאי להכריע רואה אני את דברי רש"י ז"ל... שיהא מסב ואוכל במנוחה כדרך שהוא מניח תפלין". הרי שהרדב"ז סובר שבהסבת ימין אין כלל חשש סכנה, ועוד שבהסבת ימין לאטר לא הוי דרך חירות.

ג. מהר"ל מפראג בגבורות ה' (פרק מח ד"ה ואפילו עני) הביא את מחלוקת רש"י והרשב"ם וכתב "אמנם קשיא לי דלפי' רשב"ם אטר יד ימינו מיסב כשאר אדם ואיך אפשר לו לאכול בשמאלו וכי דרך חירות הוא זה? ואי לאו פירש"י והרשב"ם הייתי מפרש הסבת ימין לא שמה הסבה משום שאין זה דרך חירות שאין אדם יכול לאכול בשמאלו ולא עוד וכו', וכך פירושו מתוך שאינו יכול לבלוע שפיר כי האכילה בכח צד ימין היא וכשהוא מיסב על ימינו לא יכול לבלוע כראוי ומתוך דוחק הבליעה יש לחוש שמא יקדים קנה לוושט כך נראה פשוט וברור, והשתא בודאי לעולם צריך אטר יד ימינו להסיב על שמאלו שהוא ימין כל אדם". מפורש שסובר שאטר צריך להסב על יד ימין.

ד. בעיקר דין הסבה בזמן הזה כתבו הראבי"ה (סי' תקכה) והראב"ן (פסחים קסד ע"ד) שבזמן הזה שאין רגילות להסב, ישב כדרכו. ולמרות שרוב הראשונים חולקים עליהם בזה, ולא חלקו בין זמנם לזמנינו. ואף השו"ע פסק להלכה בכמה מקומות (סי' תעב סע' ג-ז, סי' תעג סע' ב, סי' תעה סע' א) שצריך הסבה גם בזמן הזה מעיקר הדין ואם לא היסב חוזר ומיסב. אולם הרמ"א (סי' תעב סע' ז) כתב לסמוך על שיטת הראבי"ה בדיעבד, ומה שכתב שאם הוא בכוס ראשונה או שנייה יחזור וישתה, היינו מפני ששם לא מחזי כמוסיף על הכוסות כמבואר שם באחרונים. וא"כ נראה שלאטר בצירוף כל טעמים אלו אפשר להתיר אפי' לכתחילה ללא הסבה כלל. ולמה הצריכוהו הסיבה?

 

ועוד קשה שהרי פסק השו"ע (סי' תעב סע' ד) שאשה לא צריכה הסיבה, והטעם כתב המשנ"ב (ס"ק יב) "דסתם אשה אין דרכה להסב בשום פעם". והרי גם סתם אטר אין דרכו להסב בשום פעם על שמאלו, ולמה נשתנה דינו מדין אשה? [ומה שחילק השו"ע בין אשה חשובה ללא חשובה לא קשה לפי שחשובה דרכה להסב משא"כ אטר אף פעם אין דרכו להסב. וראייה מהרמ"א שכתב שנשותינו כולן חשובות אלא שסמכו על הראבי"ה, והרי סברת הראבי"ה היא שא"צ להסב לפי שאין זה דרכנו האידנא].

 

והראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א כתב בשו"ת חזו"ע (ח"א סי' טו) על שיטת תרומת הדשן הנז', שאפשר לומר שחשש הסכנה כאן הוא ס"ס, שהרי שמא אין סכנה כלל בהסיבת ימין וכדעת רש"י, ואפי' אם הלכה כרשב"ם שיש חשש סכנה, הרי זהו רק חשש כמוכח מלשון הגמרא "שמא יקדים" ולא ודאי, כלומר יש ספק סכנה, וממילא זהו ס"ס ואטר יסב על ימינו ולא על שמאלו. אולם גם הגרע"י לא סמך על סברתו זו ולהלכה הצריך הסבה לאטר ופטר רק בגדם, וטעמו שאטר יכול לאכול בדוחק ביד ימין. וקשה, שאם אוכל בדוחק זוהי לא הסבה דרך חירות, אלא להיפך וכדלעיל.

 

ולפי שאטר יד אני והנסיון יעיד שאע"פ שבאכילת המצה אין כ"כ קושי בהסבה על יד שמאל, אולם בשתיית הכוסות הדבר קשה ומסורבל, באתי בשאלה לכת"ר האם אפשר להקל שלא להסב כלל או להסב על צד ימין, ואם יש היתר כזה, איזה מהם עדיף, הסבת ימין או ללא הסבה כלל?

 

בברכה מרובה

ינון קליין

 

תשובת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א.

 

טז אדר תשעג

לכב' ר' ינון קליין הי"ו

שו"ב

מצות הסיבה היא להראות דרך חירות.

מי שמצטער בהסיבתו אינו נוהג דרך חירות.

כנראה שיש אטרים שונים יש כאלו שנוח להם ויש כאלו שלא נוח להם. ולב יודע מרת נפשו.

ומכיון שיש מתירים לאיטר להפוך את הסדר עשה כטוב בעיניך.

בברכת זמן חירותינו.

יעקב אריאל.

 

תשובת הגאון הרב אברהם יוסף שליט"א

 

כח אדר תשע"ג

 

לכבוד הר"ר ינון קליין נר"ו

בית אל

 

שלום רב וכט"ס.

ראיתי אתאשר העלית בחכתך בעניין הסבה לאיטר, ואע"פ שיש לי הרבה מה להשיב ע"ד, מ"מ למעשה כבר הורה זקן מרן אבי מו"ר שליט"א בחון עובדיה פסח- דיני הסדר עמוד ט להקל ורק לכתחילה יש להסב כדרך כל אדם בשמאל. ודע שההיסבה בימינו שונה מההיסבה שהיתה נהוגה בזמן אבותינו, שהם היו שוכבים על צידם בשעת האכילה ויד שמאל לחוצה מגופו, משא"כ בימינו שיושבים על כסאות ומשעינים מעט את צד שמאל, וישיבה כזו שהיא נוחה מאד ומשוחררת, לא מונעת את השימוש ביד שמאל, ובעצמי עשיתי ניסיון בימים אלה (אע"פ שאיני אטר) וניתן להשתמש גם ביד שמאל בהיסבה.

בברכת חג כשר ושמח תז"ל רנ"ו

אברהם יוסף