למה לא מברכים על ספור ההגדה?

הרב ליאור פנחס

מדוע לא תיקנו חז"ל לומר ברכה על ההגדה[1] ?

נאמר בתורה (שמות יג ח): "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם ".

ונאמר בתורה (דברים טז ג) "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ".

ונאמר בתורה (שמות יג ג) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".

ויש לשאול מה ההבדל בין שאר השנה לבין ליל הסדר, והנה כתב הפר"ח (או"ח סי' תעג) דבכל השנה יכול לצאת בזכירה בעלמא משא"כ בליל הסדר שצריך להזכירו בפיו, אולם בשו"ת שאגת אריה (סי' יג) כתב לבאר דבכל השנה צריך זכירה בפה ואין צריך סיפור דברים אולם בליל הסדר צריך לספר את יציאת מצרים.

והנה התקינו חז"ל לומר הגדה בליל הסדר, ויש לשאול מדוע לא תיקנו חז"ל ברכה על ההגדה[2] כמו בכל מצות עשה דרבנן כגון נר חנוכה ומקרא מגילה, ונביא מספר תירוצים לכך[3]:

 

תירוץ הרי"ף- בגלל הקידוש

כתב האבודרהם (ספר אבודרהם סדר ההגדה ופירושה): "הקשה הריא"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת מגילה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכו'. ותירץ כי במה שאומר בתחלה בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא", וכ"כ רבינו ירוחם בשם רבנו פרץ (נ"ה ח"ד).

והנה הקשה בשו"ת חזו"ע (סימן יט) מהתוס' בסוכה (ז ב, ד"ה בעידנא דאגבהה נפיק ביה) שכתב לגבי לולב שלמרות שמתי שהרים אותו יצא בו ידי חובה כיון שהמצוה ממשיכה יכול לברך עליו עכשיו, וא"כ  ג"כ כאן למרות שכבר קידש והזכיר יציאת מצריים עדיין יכול לברך על ההגדה.

וכן הקשה לפי התירוץ הנ"ל שהשאגת אריה (שם) הוכיח מהראשונים[4] לחלק בין כל השנה שהזכרה בפה מועיל ואילו בפסח צריך סיפור דברים, ובקידוש לא היה סיפור דברים.

תירוץ הרשב"א- בגלל שאינה עם קיצבה

ממשיך האבודרהם (שם): "והרשב"א כתב טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שהיא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפילו בדבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח..."

והקשה על תירוץ הרשב"א בספר משחא דרבותא (תעג) דהנה במצוות לימוד תורה אין לה קיצבה וכל יום אדם מברך עליו, וכתב לתרץ בשו"ת חזו"ע (סי' יט) דאף בזה יש קיצבה שהרי אמרינן בגמ' במנחות (צט ב) שאדם יכול לצאת ידי חובה של לימוד תורה בק"ש שחרית וערבית, ולכן יש לה קיצבה וכן הסכימו האור זרוע (ח"א ס' קמ) ורש"י והריטב"א והרשב"א  (הובאו בשו"ת הרידב"ז ח"ג ס' תטז)

מיהו הר"ן (נדרים ח אד"ה הא קמ"ל) כתב דאינו כן אלא אדם מחויב ללמוד תורה כפי כוחו, ולפי שיטתו באמת  יהיה קושיא, ומרן הכריע בסימן מז כדעת הר"ן שכתב: "הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה לא שייך לברך לאחריה".

תירוץ יש מפרשים -בגלל שהיא שבח

ממשיך האבודרהם (שם): "ויש מפרשים הגדה שהוא לשון הודאה ושבח להקב"ה על שהוציאנו מארץ מצרים ..."

וכתב להקשות הרב צבי קלישר (הובא בספר המועדים להגרש"י זוין עמ' רעט) דהנה מברכים על קריאת המגילה ועל הלל וכתב לתרץ בשו"ת חזו"ע (סי' יט) דשאני הלל וקריאת מגילה דהם ככתבם וכלשונם ואין להוסיף עליהם ובהגדה אינו כן שאפשר להוסיף עליהם הרבה.

 

[1] הדברים סוכמו מיתוך שו"ת חזו"ע ס' יט

[2] מיהו המאירי (ברכות יב ב) :" והזכרת יציאת מצרים בלילי הפסח בהגדה יש מי שמזהיר שלא לברך עליה לפניה ואף על פי שיש ברכה לאחריה שהרי אפשר לו לסמוך על אמת ואמונה שכבר ברך וחתם בה גאל ישראל ואף על פי שאין הטעם ברור מ"מ המנהג כך הוא אלא שיש חולקים ומברכים ".

 

[3] יש עוד תירוצים לדבר, למשל השפת אמת כתב (ויקרא לב א ,ד"ה כל המרבה לדבר ביציאת ) שגם אם לא היה מצווה היינו עושים זאת משום הכרת הטוב, והרב שבח (הובא בשו"ת חזו"ע ח"א עמ' רפז) כתב שבגלל שמפסיקים באמצע בסעודה שהרי החובה היא שתחטפנו שינה , ויש עוד תירוצים הובאו בשו"ת חזו"ע סימן יט .

 

[4] מיהו הראש (שו"ת הראש כלל כד סימן כד ב) לא ס"ל הכי .