קטניות בשבת אסרו חג פסח

האם מותר לבשל קטניות לשבת אסרו חג פסח בכלי פסח? האם מותר לאכול קטניות בשבת אסרו חג פסח?

הרב גיורא ברנר שליט"א

הכנת קטניות בכלי פסח ובשביעי של פסח לצורך אסרו חג שחל בשבת

 

בס"ד חוה"מ פסח תשע"ו

 

לכב'

שלום רב לאוהבי תורתך!

 

בנידון שאלתו אם ניתן השנה בשביעי של פסח לבשל קטניות בכלי פסח לצורך השבת שחלה למחרת (היות ואתה אשכנזי ואסור לך לאכול קטניות בפסח).

למעשה שאלתך מורכבת משלוש שאלות שונות ונסה בס"ד לברר כל שאלה בפני עצמה.

א. האם מותר לבשל את הקטניות בכלי פסח

השאלה הראשונה היא מצד כלי פסח אם מותר לבשל בהם קטניות לצורך אחר הפסח, למרות שבשנה הבאה תשתמש בכלים אלו לצורך מאכלי הפסח.

כתב השו"ע (סי' תנג סע' א) שאורז ושאר מיני קטניות אינם באים לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל, והעיר על כך הרמ"א "ויש אוסרים והמנהג באשכנז להחמיר ואין לשנות, מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל. וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם, ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל. וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית".

נלמד מדברי הרמ"א ג' דינים: א. קטניות שנפלו לתבשיל אינן אוסרות בדיעבד. ב. קטניות מותרות בהנאה. ג. קטניות מותרות בשהייה.

והנה ממש"כ הרמ"א שקטניות שנפלו לתבשיל אינם אוסרים בדיעבד יש ללמוד שק"ו שאין הכלים נאסרים מחמת הקטניות וכעין זה כתב ללמוד מדברי הרמ"א בשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' מח ד"ה הן זה) וע"ע בשו"ת שרגא המאיר (ח"ז סי' קנד ס"ק א).

אלא שמאידך מוכח לכאורה מדברי הרמ"א שכל היתרו בדין הקטניות הוא רק בדיעבד אך לעניין לכתחילה לא מצאנו מקור בדברי הרמ"א להיתר לגבי הקטניות, וה"ה שגם לכלים שבושלו בהם קטניות לא מצאנו מקור להיתר אליבא דרמ"א. וכ"כ ר"י טייב בערך השלחן (סי' תנג ס"ק ומ"מ) שכל מש"כ הרמ"א להקל בתערובתו היינו דווקא בדיעבד אך לא לכתחילה.

וראיתי כעין סברתנו לחלק בזה בין לכתחילה לדיעבד בדברי שו"ת מהרלב"ח (סי' קכא) שנשאל לגבי חלק מהחלבים שהבהמה שיש נוהגים להתירם ויש נוהגים לאוסרם וכתב שהכלים של הנוהג היתר באותם חלבים אסורים לכתחילה לנוהגים איסור באותם חלבים ורק בדיעבד אם נתבשל בהם כשהיו לא בני יומן מותר המאכל למי שנוהג איסור באותם חלבים.

ועוד יש לעורר בזה שהיתר הרמ"א נאמר לגבי קטניות שהתערבו והתבטלו בתבשיל היתר^[1], אמנם במקרה שמבשל קטניות בפני עצמם בסיר הרי אין אפילו רוב היתר לבטלם^[2].

ובאמת בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' רסא) אחר שכתב להתיר לחולה שאין בו סכנה לאכול קטניות בפסח כתב שצריך להקפיד שיכינו לה את הקטניות בכלים בפני עצמם ולא בכלי פסח.

וכן הובא בהליכות שלמה (פסח פ"ד ס"ק 102) בשם הגרש"ז אוירבעך זצ"ל שנשאל על ספק קטניות שבושלו בכלי פסח והתיר את הכלים משום שהוי רק ספק קטניות והפס"מ וגם זאת רק אחר שימתינו עם הכלים מעל"ע, ומשמע שלכתחילה אין להתיר לבשל את הקטניות בכלי פסח. וכן בשו"ת להורות נתן (חט"ו סי' יד) כתב להחמיר לכתחילה בכלים שנתבשלו בהם קטניות. וכן הגר"א נבנצל שליט"א (ירושלים במועדיה פסח עמ' כח) כתב שילדים רכים שהותר לבשל בשבילם קטניות יש לבשלם בכלים נפרדים. ובספר שש"כ (פ"מ סע' צב) כתב לגבי היתר קטניות לחולה "ומן הנכון שהנוהגים שלא לאכול קטניות בפסח ישתמשו בכלים מיוחדים לבישול תבשיל זה". [וע"ע בספר הלכה של פסח (שע"ד פ"א ס"ק סט) שכתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהמנהג לא להקל בכלים אלו אף אם אינם בני יומן אא"כ הוא מתארח אצל אחרים ויש חשש שיפגעו.]

והנה בשו"ת זרע אמת (שם) כתב להתיר את הכלים אחר מעל"ע אלא שגם מדבריו אין ללמוד היתר לכתחילה שהרי הוא דיבר בכה"ג שהייתה שנת בצורת ומחמת זה התירו לאכול את הקטניות והתיר הזרע אמת את הכלים לשנה הבאה, דשאני התם דשעה"ד כדיעבד דמי, ועוד יותר מכך די"ל דס"ל לזרע אמת שכל שישנה שנת בצורת וכד' מעיקרא לא גזרו בו גזירת קטניות וממילא אינו נחשב שהתבשל איסור בכלים, ומצאתי כעין סברתי זו בשו"ת מעין חיים (עמ' 24 ד"ה תמול) עיי"ש. ויש גם להביא בזה מש"כ בשו"ת בית לוי (ח"א סי' לד ד"ה ובפרט) שכל האיסור בכלי נטל"פ הוא שמא יבוא להשתמש בו כשהוא בן יומו והרי כיון שבאותה שנה הותרו הקטניות משום הדחק ממילא כל החשש הוא רק לשנה שאח"כ ובשנה שאח"כ הרי הכלי בודאי אינו בן יומו ואין חשש שיבוא להשתמש בו כשהוא בן יומו (ואמנם כשאינו שנה של שעה"ד שהתירו קטניות הרי ישנו לחשש שיבוא להשתמש בו בן יומו וממילא גם לפי דבריו אין היתר לכתח' להשתמש באותו כלי לבישול קטניות).

[ואמנם בהמשך דברי הזרע אמת (ד"ה וגדולה) משמע שמקל בזה אף בכלי בן יומו אלא ששם מיירי במתארח אצל מי שאינו נזהר מאכילת קטניות ויש בזה משום דרכי שלום, אך אין מכאן ראיה שהזרע אמת יתיר גם לאדם המבשל עבור עצמו לבשל לכתחילה קטניות בכלי פסח. והדברים נכונים גם למש"כ להקל בזה בשו"ת יחו"ד (ח"ה סי' לב) ובשו"ת אז נדברו (ח"ח סי' כ ס"ק ד) שאין מזה כל ראיה לנ"ד כיון שמדובר שם שיש בדבר משום דרכי שלום אך מי יאמר לנו שיקלו גם בכליו שלו.

ויש להוכיח כחילוק זה גם מדברי הגר"א נבנצל הנ"ל שמתחילה כתב (שם סע' טז) שלצורך תינוקות צריך לבשל את הקטניות בכלים נפרדים, ואח"כ כתב (סע' יז) שכלים של ספרדי מותרים לאשכנזי, ולכאו' הוא משום דרכי שלום וכנ"ל. וע"ע בכה"ח (סי' תנג ס"ק כז).]

ולכן הנראה בזה שלכתחילה יש להחמיר ולא לבשל את הקטניות בכלי פסח אלא יבשלם בכלים מיוחדים או בכלים חד פעמיים או שיקח כלי פסח ממי שנוהג היתר בקטניות ויבשל בכליו.

ב. האם הקטניות הם מוקצה עבור מי שנוהג איסור לאוכלם בפסח

עד כה דנו באופן כללי על בישול קטניות בפסח, אמנם אם רוצה לבשלם דווקא בשביעי של פסח, אנו נזקקים בזה לעוד שתי שאלות, והראשונה ביניהם היא האם הקטניות הם מוקצה בשביעי של פסח עבור מי שנוהג איסור באכילת קטניות בפסח.

ויסוד הדין בחקירה אם י"ל שכיון שבשבילו הקטניות אסורות באכילה ממילא הוי כהקצה אותם והוי מוקצה, או שנאמר שכיון שראוי לתת מהם למי שאינו נוהג בהם איסור ממילא לא הוי מוקצה.

והנה כעין זה חקר בשעה"מ (לולב פ"ז בכ"ה) שהביא את מה שהסתפקו בו "מצאתי כתוב להרב המובהק כמוהר"י ן' נעים ז"ל שנסתפק על מי שנזהרים שלא לשאוב מעלה עשן הטוטון בי"ט אם יכול לטלטל הקנה ששואפים הטוטון ממנו מי נימא כיון דלדידיה אזהר רחמנא משום הבערה שלא לצורך הו"ל כלי שמלאכתו לאיסור ואסור משום מוקצה או דילמא כיון דלאחרינא מישרי שרי אין כאן מוקצה".

ותחילה הביא מש"כ הר"י ן' נעים לפשוט בזה הספק "והביא ראיה ממתני' הלזו (סוכה מז א) דפרכינן עלה בגמ' פשיטא ומשנינן מ"ד הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל קמ"ל ופרש"י אימא לא דלגבה איכא איסור טלטול קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול ע"כ יע"ש הרי מבואר דאע"ג דלאשה לא חזיא כלל כל דחזו לאנשים מותר בטלטול ה"נ דכוותא אע"ג דלדידיה לא חזי כל דחזי לאחריני ש"ד".

והשעה"מ כתב לדחות דבריו דכל זה הוא דווקא לשיטת רש"י דס"ל שאישה שנטלה לולב עברה על בל תוסיף. וכתב השעה"מ לפשוט ספק זה באופן אחר ז"ל "ומהא דגרסינן בר"פ מפנין (שבת קכז ע"ב) תרומה טהורה פשיטא לא נצרכה דמנחה ביד ישראל מ"ד כיון דלא חזי ליה אסור קמ"ל כיון דחזי לכהן ש"ד וכתבו התוס' שם וז"ל אע"ג דאמרינן בשלהי כירה דבגדי עניים לא הכא לכ"ע חזיא אלא איסורא הוא דרביע עליה אבל התם לא חזו מחמת גריעותא יע"ש היה נראה להוכיח בנ"ד נמי דמותר לטלטלו הואיל ולדידיה חזי אלא איסורא הוא דרביע עליה והילכך כיון דחזי לאחריני ש"ד דומיא דתרומה ממש אמנם אחר העיון נראה דיש לחלק דתרומה שאני דעיקרו אינו אלא לכהן ואין בו אלא טובת הנאה גרידא ומש"ה ודאי אמרינן דלא מקצי ליה כלל משא"כ בנ"ד דעיקרו לדידיה קאי וכיון דבה"ש לא חזי לדידיה אמרינן דאקציה מדעת".

ואחר זאת כתב השעה"מ לתלות סברתו וחילוקו (בין דבר שכל יעודו לאחרים כגון תרומה לכהן ובין דבר שעיקר יעודו בשביל עצמו שבזה אע"פ שראוי בשבת או ביו"ט לאחרים עדיין אזלינן בתר הבעלים וכיון שלהם אינו ראוי הוי מוקצה) במחלוקת בין התוס' לרשב"א והריטב"א, דלתוס' אף באופן זה לא הוי מוקצה כיון שחזי לאחרים, ואילו לדעת הרשב"א והריטב"א הוי מוקצה אף שראוי לאחרים כיון שלעצמו אינו ראוי.

ובשו"ת דובב מישירם (ח"א סי' מט) נשאל לגבי פירות יבשים (שע"פ הרמ"א סי' תסז סע' ח המנהג שלא לאוכלם בפסח, אך נוהגים באחרון של פסח לאוכלם בחו"ל) אם מותר לבשלם בשביעי של פסח עבור אחרון של פסח שחל בשבת, וכתב בזה הדובב מישרים "אך מטעם אחר נ"ל להחמיר, כיון דהמבשל בעצמו אסור לאכול פירות יבשים, נהי דחזי לקטנים מ"מ הוא אסור לטלטל אותם מטעם מוקצה, וא"כ שפיר אסור לבשלם, דהא קיי"ל דנהי דטלטול מוקצה מותר משום אוכל נפש, מ"מ להשתמש במוקצה אסור אפילו לצורך אוכל נפש כמבואר במג"א... וא"כ הכא הוי כמשתמש במוקצה ושפיר אסור, ואין לומר דלא הוי כמשתמש במוקצה כיון דהאוכל בעצמו הוא מוקצה, דזה אינו כיון דאינו אוכלו היום א"כ הוי התבשיל שמבשלו היום לצורך מחר, כמשתמש היום במוקצה לצורך או"נ למחר, ובכה"ג היכא דהוי משתמש במוקצה אפי' לצורך אכילת היום אסור להשתמש כנ"ל, ושפיר לא מהני להאיסור שמשתמש במוקצה העירוב תבשילין, דהא איסור משתמש במוקצה גם לצורך אוכל נפש אסור. ואין לומר דפירות יבשים לא הוי מוקצה משום דחזי לקטנים, וכבר האריך בזה השעה"מ היכא דחזי לאחרים אי הוי מוקצה, מ"מ נראה היכי דבעצם לא חזי מחמת איסור לא מחמת היום, אז אפי' חזי לאחריני אסור לזה שהדבר אסור לו לטלטל...". עיי"ש מה שהוסיף בראיות לשיטתו.

וכן לכאו' קצת משמע שהיא נטיית דעתו של החזו"א (או"ח סי' מט ס"ק טו-טז) במה שדן אם מצה שרוייה חשיב מוקצה למי שמחמיר לא לאכול שרויה, וכתב להתירו רק משום שבאחרון של פסח בחו"ל נהגו לאכול מצה שרויה דמוכח מזה שאין תופסין דין שרויה אלא כדבר הנדור ולא כדבר האסור, ולפי"ז לכאו' בקטניות שנוהגים שלא לאוכלם אף באחרון של פסח מחשיבים אותם כדבר האסור והוי מוקצה. ומשמע לכאו' שיחשוש להחשיב את הקטניות למוקצה אפי' בשבת שאחרי שביעי של פסח. [אך עיין בהליכות שלמה (פסח פ"י ס"ק 63) שכתב הפך מכך שנראה שקטניות עדיף ממצה שרויה בה דן בחזו"א ובקטניות גם החזו"א יודה שאין בזה משום מוקצה.]

אמנם למעשה דעת רוב הפוסקים נראית שבנ"ד אין לחשוש למוקצה, וכדמוכח מדעת מהר"י ן' נעים הנ"ל. שכיון שכמעט בכל מקום מצויים גם כאלה שנוהגים לאכול קטניות בפסח ממילא הקטניות שאצל מי שנוהג שלא לאוכלם בפסח ראויים לשימוש בפסח והיינו שאם יבואו אליו אורחים האוכלים קטניות בפסח יוכל לכבדם וליתן להם מהקטניות.

שכ"נ מדברי החיד"א (מחזיק ברכה סי' תקיא ס"ק ב) ששו"ט באורך במחלוקת מוהר"י בן נעים והשעה"מ ובסיום השו"ט כתב בזה "אמנם אעיקרא דדינא נראה דיש לדחות ראית הרב מהר"י ן' נעים וראיות הרב שעה"מ דאינם ענין לנ"ד דהתם לולב חזי לאנשים וחיובא רמיא לעשות מצותן ותרומה חזיא לכהן והתר גמור ומצוה לכהן לאכלה וכן דמאי שריותא לגבי עניים וכן דורון מחוץ לתחום התר הוא לאחרים. אמנם הכא בנ"ד שזה שאינו שותה ומעלה עשן בי"ט הוא משום אסור כמו שנראה מדברי הרב מהר"י ן' נעים שהביא הרב שעה"מ ומדבריו. א"כ לא חזי לשום בר ישראל ואותם השואפים אותו ביו"ט לדידיה לאו שפיר עבדי וא"כ לא חזי לכ"ע ואינו ענין לכל הראיות הנזכרים והרי הוא כמבואר בא"ר לח"י רוא"י דהוי כלי שמלאכתו לאיסור ולדידיה השותים אותו ביו"ט עושים שלא כהוגן... אמנם אם זה שנמנע לשתות העשן ביו"ט הוא משום חומרא דידע דהשותים אותו ביו"ט יש להם על מה שיסמוכו והתרא הוא ועכ"ז רוצה להחמיר על עצמו נראה דיש להקל בטלטול והרי זה דומה לדורון הבא מחוץ לתחום דהוא אסור למי שהובא בשבילו באכילה ומותר בטלטול ואין בו דין מוקצה כמ"ש הרא"ש והטור סי' תקטו והבאתיו בסמוך וה"נ כיון שאחרים שותים וגם הוא היודע דשריותא הוא מותר לו לטלטל אע"פ דמחמיר על עצמו לשתותו". ונראה עיקר טעמו ונימוקו שכיון שגם הנוהג איסור בדבר יודע שהאחרים שנוהגים בו היתר אינם עושים לדידם שלא כהוגן, ממילא מותר לטלטל לצורכם. וא"כ ה"ה בנ"ד שאף הנוהגים איסור בקטניות אינם חושבים לטעות ועוון את מה שבני ספרד אינם נוהגים בו איסור ממילא מותר לטלטל את הקטניות ואין בהם דין מוקצה.

ובספר מאור השבת במכתב מהגרש"ז אויערבך זצ"ל (ח"א מכתב יא ס"ק יב) כתב ג"כ שאין בזה משום מוקצה. וכן בספר שלמי יהודה (פ"ח סע' כג וס"ק עג) כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגרב"י זילבר זצ"ל שאינם מוקצה מטעם שראוי הוא למי שאינו נוהג בו איסור. וכ"כ בשו"ת יבי"א (ח"י סי' לה ס"ק א) ובספר שש"כ (פ"כ סע' לד) שאין בזה משום מוקצה.

וכן מדעת הפוסקים שנביא לקמן שכתבו להתיר לבשל (ע"י עירוב תבשילין) קטניות בשביעי של פסח לצורך שבת שלמחרת מוכח שס"ל שאין בזה חשש למוקצה. וכן נראה עיקר.

ג. האם מותר לבשל ביו"ט את הקטניות אע"פ שאסור לו לאוכלם

ובזאת באנו לשאלה השלישית האם ע"י שיעשה עירוב תבשילין יהיה מותר לו לבשל קטניות בשביעי של פסח לצורך שבת שלמחרת (כשם שמותר לו לבשל סתם מאכלים בשביעי של פסח לצורך שבת), או שכיון שאסור לו לאכול את הקטניות בפסח ממילא אסור לו גם לבשלם לצורך מחר.

כתב המהר"י ווייל (דינין והלכות סי' נה) "הר"ר שמעון ז"ק שאל אותי מי שמתענה בר"ה אם יכול לאפות ולבשל לאחרים והשבתי לו דאסור כיון דאינו יכול לאפות ולבשל לעצמו אינו יכול לבשל לאחרים ואין להתיר מטעם הואיל ויכול לשאל על נדרו דלא אשכחנא דמותר מטעם הואיל אלא היכא דמותר לבשל לעצמו בלא הואיל כגון לאפות חלה היכא דאיכא כהן קטן בעיר וכן האופה מיו"ט לחול". ודברי מהר"י וויל הובאו להלכה ברמ"א (סי' תקכז סע' כ). ובבהגר"א (שם ס"ק לז) כתב בביאור דינו של מהר"י וויל "כיון שאינו יכול לבשל לעצמו ועיקר העירוב בשבילו".

וע"פ דברי מהר"י וויל כתב המג"א (שם ס"ק כב) "וביו"ט שחל להיות ע"ש אסור לבשל מיו"ט לשבת ואפי' ע"י עירוב לא מהני אלא מטעם הואיל ואי מקלעי אורחים כמ"ש סע' א והכא כיון שהוא אסור לבשל לאחרים לא שייך ה"ט ומ"מ אחרים אופין ומבשלין לו". וע"ע במשנ"ב (ס"ק סה) במש"כ בביאור הדברים.

והנה בשו"ת כנה"ג (סי' סב) דן בכעין שאלתינו וכתב לאסור ע"פ דברי מהר"י וויל הנ"ל ז"ל "על אותם הנוהגים שלא לאכול גבינה ואורז ודברים אחרים בפסח אמנם ביום אחרון אוכלים הכל שאל כ"ת כשחל פסח בשבת שחל יום אחרון בשבת ונמצא שלאכול האורז או תבשיל הגבינה ביום שבת צריך לבשלו יום ו' שלפניו אי שרי לבשלו כיון שאינו יכול לאכלו בו ביום. ואמר כ"ת שדבר זה נשאל לרב מר קשישא כמה"ר יוסף אישקאפה נר"ו והתיר... נתתי את לבי לתור ולדרוש בדבר זה ופשיטנא לה לאיסורא וראיה לדבר מהא דכתב מהר"י וייל ז"ל והביאו בספר המפה ואני הבאתי אותו בספר כנה"ג סי' תקמ בהגהת הטור דהמתענה ביו"ט תענית חלום אסור לבשל ולאפות לאחרים אפי' לצורך אותו היום דהוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים ע"כ הא קמן דכל דבר שאינו יכול לאכול אותו היום אינו יכול לבשלו והדברים ק"ו ומה בנדון מהר"י וייל ז"ל שמותר לאכלו באותו היום אלא שאינו אוכלו מפני התענית כתב ז"ל דאינו יכול לבשלו באותו היום כ"ש בדבר שאינו יכול לאכלו באותו היום שהדבר בעצמו אסור ולא מפני התענית כנדון מהר"י וייל ז"ל ולכן שומר נפשו ירחק מלבשלו ביום שביעי של פסח שלדעתי הוא איסור גמור".

ועי' גם בשו"ת מנח"י (ח"ז סי' לג) ששו"ט בביאור דברי מהר"י וויל והכנה"ג ובמסקנתו כתב "ודאתאן מכל הנ"ל דאין ברור היתרו, חוץ ממה דיש לאסור להפוסקים דס"ל דבהוקצה בין השמשות מחמת יום שעבר אמרינן דהוקצה ליום כולו". וע"ע בשו"ת קנין תורה (ח"ו סי' כז) שגם נטיית דעתו נראית לאסור^[3].

ואמנם רוב הפוסקים חלקו על מש"כ הכנה"ג ללמוד לנ"ד מדברי המהר"י וויל, ראשית בשו"ת מהר"י ברונא (סי' פב) כתב בנ"ד "שמעתי שא' שאל את מהר"י ווייל יצ"ו מי שמתענה ברה"ש אם רשאי לעשות מלאכה והשיב דאינו רשאי לעשות מלאכה דהא אוכל נפש לדידיה ליתא, א"כ ממילא איתסר כל מלאכה, דהא כתיב לא תעשו כל מלאכה אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. אע"ג דאישתרי לכו"ע שאני הכא כיון דסבר כמ"ד או כולו לכם או כולו לה' א"כ כיון דקבל עליו כולו לה', איתסר ליה אפי' להדליק נר. ותמיהני הרי אנן קיי"ל כמ"ד חצי לכם וחצי לה', ומ"מ כשאנו בב"ה אנו מדליקין נרות ואופין ומבשלין. ועוד כיון דהלכתא הכי בטלה דעת יחיד". ומתבאר ממהר"י ברונא שהבין שכל מה שאסר מהר"י וויל הוא דווקא משום שקיבל תענית ובזה הראה שדעתו לקיים כולו לה' (ולא חציו לה' וחציו לכם) וממילא נאסר במלאכה, אך כל שלא קיבל על עצמו כולו לה' לא שייך בזה איסורו של מהר"י וויל. [ואף לפי ביאור זה לאיסורו של מהר"י וויל הרי שמהר"י ברונא חולק עליו וס"ל להתיר בזה.]

ובשו"ת חיים לעולם (או"ח סי' ז ד"ה ואחרי) כתב לבאר שכוונת מהר"י וויל לאסור לבשל לאחרים דווקא במי שמתענה ואינו שייך כלל בהיתר בישול (ואף ששם עירוב תבשילין הוי כאילו לא שמו), אך מי שמבשל לעצמו ליו"ט ממילא מותר לו לבשל גם לאחרים ביו"ט ואף מאכלים שהוא עצמו אינו יכול לאוכלם, שהרי ההיתר הוא על מלאכת הבישול ולא על מאכל מסויים.

וכעין זה כתב גם החיד"א במחזיק ברכה (סי' תסז סוף ס"ק ו) לבאר בכוונת המהר"י וויל, ועיי"ש שמסקנתו להתיר לבשל האורז וכד' בשביעי של פסח לצורך שבת שלמחרת שאת עיקר הבישול עושה לצורך עצמו למחרת ומאידך אפשר גם שישתמש בהם לצורך אותו היום אם יבואו אורחים שנוהגים היתר לאוכלם. והערך השלחן (סי' תנג ס"ק ד וע"ע בספרו חקת הפסח כאן ס"ק א) אף שחלק על סברת החיד"א אך הסכים עמו בביאור שיטת מהר"י וויל שדווקא היכן שאינו שייך כלל בבישול (כגון במתענה) יש לאסור וממילא בנ"ד אין לאסור.

וכ"כ להתיר בנ"ד מאותה סברא בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' שמג) ז"ל "ולפענ"ד נראה דמותר דדוקא במתענה כיון דאסור לבשל לעצמו כלל ולא שייך בי' מתוך לכך אסור לבשל לאחרים אבל בזה כיון דשאר דברים מותר לבשל לעצמו מותר נמי לאחרים אף דזה אינו ראוי לו מ"מ הואיל ואי מקלעי אורחים חזי לי' ולא שייך לומר כיון דלדידי' אסור כיון דשאר דברים יכול לבשל גם לעצמו ולא בעינן דוקא שדבר זה יהיה יכול לבשל לעצמו גם בזה מהני גם מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ומותר מכח מתוך". וכ"כ בשו"ת לבושי מרדכי (מה"ת או"ח סי' קנה ס"ק א) בביאור שיטת מהר"י וויל וכתב לגבי ביאור זה "כמעט הדבר מוכרח לפרש כן בדברי מהרי"ו". וע"ע בספר הלכות חג בחג (יו"ט ח"ב עמ' תא-תה) שביאר כל עניין זה בטוטו"ד.

ואף על עצם הדין שכתבו מהר"י וויל והרמ"א הביא המשנ"ב (ס"ק סה ובשעה"צ צו) שרבו האחרונים שחלקו עליהם בזה ודעתם שאף המתענה יכול לבשל, וביאר בשעה"צ טעמם ונימוקם "דאינו דומה למי שלא עירב מערב יו"ט, דהתם כיון שלא עירב, איסור יו"ט חייל עליה, משא"כ בזה שהאיסור לא בא עליו רק משום שאינו יכול לאכול, ודומה זה למי שכבר אכל כדי שביעה והוא סמוך לערב שבודאי לא יצטרך עוד לאכול יותר, וממילא אסור אז בודאי לבשל בחנם, ואפי' הכי אי מקלעי אז אנשים אחרים לביתו מותר לו לבשל בשבילן, והכי נמי דכוותיה". וע"ע בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' כח ד"ה ובאמת דברי).

וע"ע בשו"ת שערי רחמים (או"ח סי' כו) שאחר שהביא מחלוקת הפוסקים בזה כתב שהמקל בזה בשעה"ד לא הפסיד.

ובשד"ח (אס"ד מע' חו"מ סי' ו ס"ק ו) הביא שהחת"ס ורע"א חלקו בכעין נ"ד בדין פירות יבשים שנהגו שלא לאוכלם בשבעת ימי הפסח אם מותר ע"י עירוב תבשילין לבשלם בשביעי של פסח לצורך יום המחרת שהרי כל ההיתר הוא מטעם דלמא מקלאי אורחים ובכה"ג אין שייך טעם זה להיתר שהרי גם האורחים נוהגים בזה איסור, והביא שרע"א התירו משום ששכיח חולים שאבס"כ שמותרים באכילת פירות יבשים ואילו החת"ס חלק עליו ואסר משום שאינו שכיח חולים כאלה שצריכים דווקא לפירות יבשים. והשד"ח כתב שנראה שכל מחלוקתם הייתה מכיון שבמקומם כל הבריאים נהגו איסור באכילת פירוות יבשים, אמנם במקום ובמציאות שחלק מהציבור נוהגים איסור באכילת דבר אחד וחלק אחר אינם נוהגים איסור באכילתו (וציין שם כדגומא למנהג שלא לאכול אורז), נראה שגם החת"ס יודה שאין בזה כל חשש ומותר לבשלו שהרי גם לשיטת החת"ס שייך בזה אי מקלאי אורחים. [ועיי"ש עוד בשד"ח (ד"ה ועתה) שהביא מהשם אריה טעם נוסף לומר שגם אליבא דהחת"ס יהיה מותר.] וא"כ לפי דבריו במציאות החיים של ימנו שכמעט בכל מקום מצויים גם אשכנזים וגם ספרדים, יהיה מותר לאשכנזים לבשלו משום האפשרות שיבוא אורח ספרדי שעבורו מאכל זה ראוי בו ביום.

וכ"כ להתיר בזה בשו"ת ימי יוסף בתרא (או"י סי' כ), הגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה (פסח פ"י סע' טז), שו"ת יבי"א (ח"י או"ח סי' לה ס"ק א) ובספר הלכות חג בחג (יו"ט ח"ב עמ' תו) וכן נלענ"ד עיקר לדינא.

ד. מסקנת הדין

מכל דברינו עד כה עולה שמי שמנהגו כהאוסרים אכילת קטניות בפסח, ורוצה לאכול קטניות באסרו חג שחל בשבת, הרי שאם עשה ערוב תבשלין בערב שביעי של פסח, הרשות בידו לבשל את הקטניות בשביעי של פסח (אפילו שאסור לו לאוכלם), אך יקפיד לעשות זאת בכלים המיוחדים לכך (ולא בכלי פסח), או בכלים חד פעמים או שישאל כלים משכן ספרדי שאינו נוהג איסור בקטניות וכד'.

ויש להקפיד לברור היטב את הקטניות מכל חשש תערובת דגן וחמץ (ולכתחילה נכון שיברור אותם לפני שביעי של פסח).

כמו"כ יכולים לקנות בפסח מיני קטניות כסלט חומוס וטחינה וכד' (שיש עליהם השגחה מכל חשש חמץ) ויאכלו אותם בשבת איסרו חג, ואין בזה כל חשש.

 

הנלענ"ד כתבתי והי"ת יצילנו משגיאות ויורנו בדרך אמת. ויה"ר שיקויימו באנו במהרה דברי הנביא "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאֽוֹת".

גיורא ברנר

בהמ"ד גבעת אסף

 

[1] ובזה מצאנו מחלוקת בביטול הקטניות בתבשיל שמפשטות לשון הדרכ"מ (ס"ק ב) משמע שצריך ששים ע"מ לבטלו שהרי כתב "ואם נמצא גרגיר של קטניות בקדרה או בתבשיל לא מחמרינן כלל לאסור התבשיל דאיסור משהו אינו אלא בחמשת מיני דגן" והיינו שדווקא איסור משהו לא אמרינן בקטניות אך ששים לבטלו בעינן. אמנם בחק יעקב, א"ר, זרע אמת (שם), גר"ז ומשנ"ב (ס"ק ט) כתבו שדי ברוב ע"מ להתירו ולא צריך ששים.

[2] בעניין טעם זה עי' בשו"ת בית לוי (ח"א ריש סי' לד ובסוף הסימן בד"ה ועוד נ"ל לקיים).

[3] ויש להעיר בזה שהגרי"ח זצ"ל בשו"ת רבפ"ע (ח"ג או"ח סי' ל) ובבא"ח (שנה א צו אות מא) החמיר מאוד בדין זה דהכנה מיו"ט לשבת וחידש בזה כמה דברים, אמנם רבים כתבו לדחות שיטתו בזה עי' שו"ת ימי יוסף בתרא (או"ח סי' כ ד"ה והראוני), כה"ח (סי' תנג ס"ק טז), שו"ת מנח"ש (ח"א סי' י ס"ק 5), שש"כ (פ"ב ס"ק א) ועוד ולכן לא הארכתי בביאור שיטתו.