בדין מעשה שבת

הרב ינון קליין שליט"א

בדין מעשה שבת

כח טבת תשע"א

בדין מעשה שבת כתב השו"ע בריש סי' שיח "המבשל בשבת במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצ"ש מיד ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד". ורמ"א כתב והוסיף בראש דבריו "או שעשה אחת משאר מלאכות".

ולא הבנתי מה חידש בזה, דאי כר' יהודה ס"ל, הרי לא מצינו לחלק בין בישול לשאר מלאכות, דהכל אסור למוצ"ש, וכל מה שמצינו לחלק בין בישול לשאר מלאכות הוא בדעת ר' מאיר וכדפליגו בדעתו הראשונים אי החמיר בשאר מלאכות או שהשוון לבישול (והביאם הב"י). והסברא לחלק היא שבבישול אית לן למימר דשרי אפילו בישול לפי שהיה ראוי אף קודם לכוס משא"כ בשאר מלאכות. וא"כ בדעת רמ"א, אי פסק כר"י לא היה לו לכתוב דה"ה בשאר מלאכות שזה פשוט. ואי כר' מאיר ס"ל היה לו לחלוק בהדיה בשו"ע ולכתוב סברתו.

וראיתי שכבר עמד על זה בספר נתיב חיים ונשאר בצ"ע.

ועוד ראיתי שבפמ"ג (מש"ז ב) כתב לתרץ שכוונת הרמ"א שלא נאמר שדווקא בבישול מותר מיד ולא צריכים להמתין בכדי שיעשו והיינו משום שראוי לכוס אבל בשאר מלאכות שאינו ראוי בלי המלאכה יהיה צריך להמתין בכדי שיעשה. ולענ"ד תירוץ זה קשה משום שבב"י (ד"ה ומה שכתב) מבואר שמה שלא הצריך בכדי שיעשו הוא מפני שפוסק כסוברים שהטעם בגוי הוא שמא יהיה קל בעיניו ובבישול טעם זה לא שייך ובא לאפוקי ממ"ד שהטעם הוא שלא יהנה ממלאכת שבת וגוזרים גם בישראל, וא"כ כיון שהב"י לא סובר כמ"ד שמתחשבים בטעם שלא יהנה ממלאכת שבת א"כ מה ההו"א שיקל רק בבישול שלא להצריך בכדי שיעשו?

 

תשובת הגאון הרב אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א

אב"ד ירושלים

לא הבנתי מדוע הרמ"א אינו צריך לומר מה שמוזכר בבית יוסף. ואכן רמ"א מודיענו שהמתנה בכדי שיעשו היא באמירה לגוי ולא כאשר עשה מלאכה בישראל. או שהרמ"א כתב שגם לדעת ר' יהודה אין לחלק בין אבות המלאכה, אע"פ שהמלאכה האסורה הכשירה את השימוש בדבר שבלא המלאכה לא היה ניתן להשתמש. עוד יש להוסיף לפי ביאור הגר"א (שהביאו גם במש"ב וביאור הלכה) שעיקר הדגשת רמ"א על מלאכות שהן אסורות מהתורה, ולפיכך כתב "אחת משאר מלאכות", לאפוקי דברים האסורים מדרבנן, שאם עשאה בשוגג מותר להנות ממנה בשבת עצמה ודו"ק.

 

תשובת הגאון הרב דב ליאור שליט"א

רב העיר וראש הישיבה קריית ארבע חברון

קיבלתי את מכתבתך ובו שאלה בהבנת דברי הרמ"א (או"ח סימן שיח סעיף א), שהמחבר כתב: "המבשל בשבת במזיד אסור לו לעולם, ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד. ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד". והוסיף הרמ"א לאחר המילים: "המבשל בשבת": "או שעשה אחת משאר מלאכות". ושאלת מה בא להוסיף, הרי גם לפי דברי מרן לדעת רבי יהדה אין הבדל בין בישול לבין שאר מלאכות, ובדעת רבי מאיר הטור מביא שתי שיטות, ומפשטות דברי הרמ"א משמע שהוא סובר כמו הב"י שפסק כרבי יהודה, אם כן מה חידש. הבאת כמב הסברים שלדעתך נראים דחוקים.

לאחר העיון נראה לענ"ד, שהרמ"א התכוון לאפוקי מדעת רבינו יונה המובא ברשב"א (שבת קל ע"ב) המבחין בין מלאכה שנתחדש בה דבר כמו בישול ואפייה למלאכה שלא נתהווה שינוי בחפצא כמו הוצאה מרשות לרשות, שגם לדעת רבי יוחנן הסנדלר שסובר שמעשה שבת אסורים מהתורה היינו דוקא במלאכה שנתהווה על ידה שינוי, אך אם לא נעשה שינוי בחפצא כמו בהוצאה לית לן בה. וכן מביא הביאור הלכה (שם, ד"ה אחת משאר מלאכות) בשם 'חיי אדם' (כלל ט סעיף יא) חילוק זה.

כנראה שהרמ"א לא מקבל את חילוקו של רבנו יונה אלא סובר שכל מלאכה שתעשה בשבת, אפילו הוצאה מרשות לרשות (שאין שינוי בחפצא), יחולו עליה ההלכות לרבי יהודה כדאיתליה ולרבי מאיר כדאית ליה להפוסקים כמוהו.

אני מקוה שהדברים יניחו את דעתך ויתרצו את תמיהתך הנכונה.

 

תשובת הרה"ג דוד דודקביץ שליט"א

רב היישוב יצהר

בדבר שאלתו אענה בקצירת האומר

א. עיין בספר בית מאיר לתחילת סי' שיח, כמדומני שמתייחס לשאלתו של מר.

ב. יתכן שהרמ"א רצה לרמוז במילים 'שאר מלאכות', שזה דוקא על מלאכות דאורייתא ולא מדרבנן. (נלענ"ד שיתכן וכך הבין הגאון הגדול רבי מאיר אריק זצ"ל זי"ע בספרו מנחת פיתים כאן).

ג. לא תמיד מטרת דברי הרמ"א להתייחס לאיזה דיוק ושיטה מסוימת בגמ' ובראשונים. יתכן שהוא רצה רק למנוע טעות, שמא מרוב רגילות הלומד בלשון השו"ע "המבשל", יטעה הלומד שהדין קיים רק בבישול, כ"ש אם הלומד לא עיין קודם כדבעי בגמ' ממנה יוצא הדין הרמ"א כתב את הערותיו גם לקורא וללומד הרגיל.

 

תשובת הרה"ג אליהו שלזינגר שליט"א

רב שכונת גילה ומקור חיים

לעניין מה שהערת נכון, הרי בטור כתב 'או שעשה שאר מלאכות' רק אליבא דרבי מאיר (חולין טו א) דלא תימא דלא שרי רבי מאיר בשוגג בו ביום אלא במבשל דראוי לכוס, וכל זה לרבי מאיר.

אבל לרבי יהודה שהלכה כמותו (עי' כתובות לד א) כבר הקשה בספר נתיב חיים דלשיטתו קשה, מהיכי תיתי לחלק בין מבשל לשאר מלאכות וא"כ צריך עיון על הרמ"א, דהוי משנה שאינה צריכה, וכן הקשה בספר בית מאיר. והב"ח על הטור ריש סי' שיח האריך בכל זה יעו"ש.

 

תשובת הרה"ג צבי הירש ויזניצר

דומ"ץ חסידי ויזניץ אשדוד

מה ששאלת פשט בדברי הרמ"א בתחילת סי' שיח, שהוסיף שה"ה בשאר מלאכות, ולכאורה מה ההו"א לחלק בין מלאכת מבשל לשאר מלאכות, וכבר הקשה כן הפמ"ג מש"ז ססק"ב, ונתקשית בביאור דבריו, לענ"ד כוונת הפמ"ג הוא, שהרמ"א אינו מוסב על הא דא"צ להמתין בכדי שיעשו, אלא על עצם ההיתר לאחרים לאחר השבת, שלא נימא לגבי שחיטה שכיון שמעשה השחיטה היתה אסורה, א"כ תחשב כנבילה, ותהיה אסורה גם לאחרים לעולם כמו נבילה, לכן כתב הרמ"א שגם בכל שאר המלאכות אפילו במזיד, אינו אסור לאחרים לאחר השבת, זהו מה שהבנתי מדברי הפמ"ג, מיהו צ"ע דלפ"ז למה כתב הרמ"א בלשון כלל "שאר מלאכות", הו"ל שה"ה לענין שחיטה, מיהו י"ל שיש עוד מלאכות שאם נאמר שהן אסורות יכולים לפסול את כל הדבר, כגון אם נאמר שהרמ"א סובר לאיסור גם במלאכות דרבנן, יכול להיות נפק"מ לענין טבילת כלים או הפרשת תרו"מ, ואולי גם הענין נוגע למליחת בשר שהוא בכלל מלאכת מעבד, ולכן כתב הרמ"א באופן כללי לכל המלאכות.

ואולי י"ל שהרמ"א רצה לומר היות שלא נזכר בשו"ע מה הדין במעשה שבת לגבי שאר מלאכות, לכן כתב הרמ"א שדין זה אע"פ שהמחבר כתבו בענין המבשל, שייך דין זה בכל המלאכות באופן כללי, ואין כוונתו דוקא לחילוק מסוים, דאפילו אם נאמר שאין שום סברא לחלק בין בישול לשאר מלאכות, אעפ"כ כתב הרמ"א כן, היות שלא מוזכר הדין בשא מלאכות, וכשיבוא הדין מלעשה בשאר מלאכות, יצטרכו ללמדו מבישול, לכן כתב שבאופן כללי דין זה שייך לכל המלאכות, ולא רק למלאכת מבשל, וכמו כן י"ל בדברי הרמ"א בס"ב שהוסיף ג"כ שהדין ההוא שייך בכל שאר המלאכות.

 

תשובת הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א

ראש ישיבת כסא רחמים

לא הבנתי מה הפלפולים האלה.

בודאי הרמ"א פוסק כר"י וכדעת מרן. ובא לומר שאין הבדל בין בישול לשאר מלאכות. שלא תאמר דוקא בבישול שנשתנה האוכל מחי למבושל אבל בורר (וכדומה) שלא נשתנה כלום (והיה אפשר לעשות בהיתר כגון לברור אוכל ביד לאלתר) יש להקל יותר, או לאידך גיסא כסברת הפמ"ג. ומי שלומד ש"ע אינו יודע מה שכתוב בב"י וטעמי ההלכות, ולכן בא הרמ"א ללמדנו שאין חילוק בין בישול לכל המלאכות. ועי' נתיב חיים אמ"א. ולכאורה לק"מ וכמ"ש.

 

בס"ד כד שבט ה'תשע"א

 

לכבוד הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א

ראש ישיבת כסא רחמים

 

שו"ב וכוט"ס

 

ברצוני להודות לכת"ר על תשובתו לשאלתי בדין מעשה שבת, בשיטת הרמ"א [שיח, א] שכתב בדברי השו"ע, "והוא הדין שאר מלאכות". ונסתפקתי קצת בתשובתו, והנני שוטח לפני כת"ר שאלותיי.

 

כת"ר כתב לי- "בודאי הרמ"א פוסק כר"י וכדעת מרן. ובא לומר שאין הבדל בין בישול לשאר מלאכות, שלא תאמר דוקא בבישול שנשתנה האוכל מחי למבושל אבל בורר (וכדומה) שלא נשתנה כלום (והיה אפשר לעשות בהיתר כגון לברור אוכל ביד לאלתר) יש להקל יותר, או לאידך גיסא כסברת הפמ"ג"

ואני בעוניי לא הבנתי דבריו, שבפמ"ג (שיט, א"א סק"א) הסתפק אי שייך בבורר איסור הנאה ממלאכת שבת, והעלה שם שבבורר אוכל מפסולת ודאי שייך לפי שבלעדי הברירה לא יכול היה לאכול, ורק בשני מיני אוכלים שאפשר לאכול גם בלי ברירה נשאר בצ"ע. ולפי דברי כת"ר לא מובנים דברי הפמ"ג שהרי לדעת כת"ר גם בבורר לא נשתנה כלום. כל שכן שסברת הישועות יעקב (הביאו הביה"ל, שיט, ג, ד"ה לאכל מיד) שכתב לתרץ מפני מה אין בבורר משאצל"ג, לפי שע"י הברירה משוי ליה אוכל, שלפני זה אין ראוי לאכילה כלל, לא מובנת ע"פ מה שכתב כת"ר. עוד ראיתי שבשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ה, ד"ה גם היה נראה לענ"ד) הביא את הסברא שכתב כת"ר, שהיה אפשר לעשות בהיתר, ונטה לסמוך עליה להקל בהנאה. ולכאורה מוכח שלא הבין את הרמ"א כמו כת"ר, שהרי לפי כת"ר, רמ"א לא סובר להקל יותר בדבר שיש בו דרכי היתר. ואולי יש להביא סייעתא לדברי המנח"ש מהחיי אדם (שבת, כלל ט, יא) שכתב, "כל העושה מלאכה מן המלאכות האסורות מדאורייתא כגון המבשל בשבת וכן כולם אם במזיד אסור לו עולמית וכו'... אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה אם בשוגג מותר אפי' לו אפי' בו ביום ואם במזיד אסור אפי' לאחרים עד מוצ"ש מיד" ואולי יש לדחות לפי מה שסיים "ומ"מ יש להחמיר בכל איסור תורה כמו מבשל" וצ"ע.

 

עוד כתב לי כת"ר- "ומי שלומד שו"ע אינו יודע מה שכתוב בב"י וטעמי ההלכות, ולכן בא הרמ"א ללמדנו שאין חילוק בין בישול לכל המלאכות"

וגם את זה בעוניי לא הבנתי. שהסמ"ע בהקדמתו לחו"מ כתב, "וראיתי שדעת הגאונים מהרי"ק ומור"ם הייתה רצויה, רק שעיני רוב המעיינים בו היא סמויה, כי כוונתם הייתה שלא יפסוק מתוכם כי אם מי שלמד תחילה דברי בעל הטורים עם פירוש הב"י וידע מתוכן מקום כל דין עם טעצו מהתלמוד וגדולי המחברים". וגם היד מלאכי כתב (כללי השו"ע והרמ"א, א) "כוונת הרב מוהריק"א ורמ"א בחיבור השולחן ערוך היה שלא יפסקו דין מתוכו אותם שלא למדו תחילה דברי בעל הטורים עם פירוש הב"י". וא"כ לענ"ד, דברי כת"ר אינם מתיישבים עם דברי הסמ"ע והרב יד מלאכי.

 

עתה אחלה פניו כי יענה גם למכתבי זה ויאיר עיני בתורתו.

 

בברכה מרובה

ינון קליין

(כולל הלכה גבעת אסף)

 

תשובת הגאון הנ"ל

א. [על מש"כ שגם בבורר לא נשתנה כלום] מ"מ בבישול נתשנה האוכל יותר מבורר והיה מקום לטעות

ב. מהחיי אדם (כמדומה הובא גם בבה"ל) מוכח דדוקא במוציא לא נתשנה הדבר מכמות שהיה אבל בבורר נשתנה. וכיון שהיה מקום לטעות ולחלק בין מבשל לבורר בא הרמ"א ופירש.

ג. [על מש"כ שהשו"ע התכון שיעיינו בב"י] למעשה העולם נוהגים בהלכה פשוטה לפסוק מתוך הש"ע (ועי' בשו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' א). וגם התלמידים הקטנים ומדים ש"ע בלי ב"י (עי' בהקדמת מרן לשולחן ערוך). ואכמ"ל.