בדיקה לפני ואחרי תשמיש

סדרת שיעורים הלכה למעשה בהלכות נדה- שיעור 7

הרב ינון קליין שליט"א

[להאזנה לשיעור גלול לסוף העמוד]

 

א. היום נלמד על בדיקות לפני ואחרי תשמיש, והסוגיה מחולקת לשתי סוגי נשים- בעלות וסת קבוע ושאינן בעלות וסת קבוע. כמו כן נדון האם בימינו שלרוב הנשים אין וסת קבוע ממש, אבל יש קו מינימום שבפחות ממנו לא רואות בדרך כלל, האם ניתן להחשיבן כבעלות וסת קבוע לפחות לימים בהן לא רגילת לראות.

 

ב. בגמ' נדה (יב א) "בעא מיניה רבי זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה אמר ליה לא תבדוק ותבדוק ומה בכך אם כן לבו נוקפו ופורש".

התוס' שם (ד"ה בעי) כתבו שהשאלה הייתה על בדיקה לפני תשמיש (וק"ו אחרי תשמיש) לבעלת וסת קבוע. ובהג"ה מיימוניות (איסו"ב פ"ד ס"ק כ) כתב שהשאלה הייתה אחר תשמיש. והטור בסי' קפד כתב כתוס' וכ"כ הב"י שם והביא עוד לבאר בשם התוס' (ד"ה לבו נוקפו) שכתבו בשם ר"ח "כיון דראה אשתו בודקת מחשב שאם לא הרגישה לא הייתה בודקת לפי שיודעת שחכמים לא תקנו לבדוק".

ובמשנה נדה (טז א) "בית שמאי אומרים צריכה ב' עדים על כל תשמיש ותשמיש או תשמש לאור הנר בית הלל אומרים דיה בשני עדים כל הלילה". ובגמ' שם "תניא א''ר יהושע רואה אני את דברי ב''ש אמרו לו תלמידיו רבי כמה הארכת עלינו אמר להם מוטב שאאריך עליכם בעוה''ז כדי שיאריכו ימיכם לעוה''ב אמר ר' זירא מדברי כולם נלמד בעל נפש לא יבעול וישנה. רבא אמר בועל ושונה כי תניא ההיא לטהרות תניא נמי הכי בד''א לטהרות אבל לבעלה מותרת". ופסקו רוב הראשונים (רשב"א, ראב"ד, רמב"ן, רי"ף ע"פ הר"ן, רש"י, רא"ש) כרבא דהוא בתרא.

ולפי זה לא מצאנו בדיקות לבעלת וסת קבוע אלא בעסוקה בטהרות. וז"ל הרשב"א בתוה"ב (הקצר ב"ז ש"ב) "כל הנשים אם יש להן וסת קבוע מותרות לבעליהן בלא בדיקה וא"צ בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש, ולא עוד אלא שאין ראוי שתבדוק בשעה שהיא רוצה לשמש את ביתה כדי שלא יהא לב הבעל נוקף ופורש ונמצא בטל מפריה ורביה... ויראה לי דוקא בשעה שהיא עוברת לשמש את הבית, אבל שלא בפני בעלה כל המרבה לבדוק הרי זה משובחת".

ובב"י (סי' קפד) הביא שמקורו מהמשנה (יג א) "כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת" שהעמידוה בבעלת וסת קבוע שלא בשעת תשמיש.

וכתב רמ"א בדרכ"מ (סי' קפד ס"ק א) "ובהגהות מיימוני (איסו"ב פ"ד ס"ק כ) בשם רבי שמחה דדוקא לאחר תשמיש לא תבדוק אבל קודם תשמיש מצווה עכ"ל. וז"ל האגור (סי' אלף ש"ס) בשם מהרר"י מולין, דלבעל אין צריך בדיקה כלל והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד. ובאור זרוע כתב דטוב להחמיר, והני מילי לפני תשמיש אבל לאחר תשמיש לא, שלא תהא לבו נוקפו עכ"ל. מיהו מרדכי ריש הלכות נדה (שבועות סי' תשלה) פסק כרבינו דאף קודם תשמיש לא תבדוק דלבו נוקפו ולא יאמין לה שהיט טהורה. וכ"כ ב"י בשם תוספות, וכתב בסי' קפו וכן דעת רוב הפוסקים".

ויוצא שלרוב הראשונים אשה שיש לה וסת קבוע אינה  חייבת לבדוק כלל אחרי התשמיש. ויש ראשונים שהצריכו בדיקה לפני תשמיש.

אבל הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פ"ד הט"ז) פסק "אבל אשה שיש לה וסת אינה צריכה עד לפני תשמיש אלא משום צניעות בלבד. אבל אחר תשמיש הכל צריכין שני עדים אחד לו ואחד לה" ופסק להלכה דאף שיש לה וסת קבוע צריכה בדיקה אחרי תשמיש וצנועות בודקות עצמן גם קודם תשמיש והראב"ד שם כתב עליו "א"א כמה יגיעות יגע בחנם שאף רב יהודה שהיה צדיק שאין כמותו מנע את רבי זירא שלא לבדוק אחר התשמיש שלא יהא לבו נוקפו ופורש שלא אמרו בדיקות הללו אלא באשה העסוקה בטהרות". [ובמגדל עוז שם האריך ליישב את שיטת הרמבם עי"ש].

*שיטת השו"ע- בשו"ע (סי' קפו סע' א) כתב בסתם את דעת רוב הראושנים וסיים על זה שהרמב"ם מצריך לבדוק אחרי תשמיש וכו'. לכאורה לפי הכללים הפשוטים בשו"ע כוונתו לפסוק כרוב הראשונים שלא צריך בדיקה, כי סתם ויש הלכה כסתם. אלא שבסי' קפד כתב השו"ע "וכל אשה שיש לה וסת קבוע בא עליה שלא בשעת וסתה ואינה צריכה בדיקה לפני תשמיש" ולכאורה אפשר לדקדק בדבריו שדווקא לפני תשמיש לא צריכה אבל לאחר תשמיש צריכה בדיקה.

ונחלקו בזה האחרונים.

הש"ך (סי' קפד ס"ק ד) כתב "היינו להרמב"ם שהביא המחבר ריש סי' קפו, אבל לרוב הפוסקים שהביא שם ולדעת הרב שם וכאן אין לה להחמיר כלל לבדוק, לא לפני תשמיש שלא יהא לבו נוקפו כיון דראה אשתו בודקת מחשב שאם לא הרגישה לא הייתה בודקת ופורש, ולא לאחר תשמיש שלא יהא לבו נוקפו ופורש מכאן ולהבא". כלומר, הש,ך מבין שהמחבר פוסק בסימן קפד כדעת הרמב"ם. ובתוה"ש (שם ס"ק ב) ג"כ ביאר דדעת השו"ע לפסוק כרמב"ם וכתב שרמ"א חולק עליו גם בבדיקה לפני שמהשו"ע משמע שאם רוצה להחמיר מותר לה ורמ"א חולק שאסור לה וגם לגבי הבדיקה אחרי שהשו"ע מצריך והרמ"א אוסר, ולכן הקשה על הרמ"א למה לא כתב בסי' קפד וי"א כדרכו. ובהג"ה מבנו של התוה"ש מובא להוכיח שהשו"ע פסק כרמב"ם גם מהא דסי' קפו לפי שכתב את סברת הרמב"ם באחרונה וקי"ל שהיכא שנתפשט המנהג כפלוני כתבו לבסוף והנה כבר נתפשט הנהג להחמיר כרמב"ם ולכן כתבו השו"ע בסוף.

[אמנם גם בלי טעם זה היה אפשר ליישב את פסקו בסי' קפו דשם סתם כשאר הראשונים, דקי"ל שאם כבר סתם השו"ע במקום אחד כדעה אחת מן הראשונים שוב לא חיישינן למה שבמקום אחר מאוחר יותר כתבו בלשון וי"א, וא"כ כאן סתם השו"ע בסי' קפד כשיטת הרמב"ם ולא איכפת לן במה שסתם אח"כ בסי' קפו כשאר הראשונים, ועיין קנה בושם].

וביד אברהם (סי' קפד ס"ק א הובא באוצר מפרשים מהד' פרידמן) כתב שדעת השו"ע כרוב הראשונים ולא כרמב"ם וראייתו לפי שבסי' קפו סתם כשאר ראשונים ולא כרמב"ם. ולפרש דבריו בסי' קפד כתב בסוף הסעיף דשלא בשעת תשמיש כל המרבה לבדוק הרי זו משובחת ומשמע דבשעת תשמיש לא צריכה לבדוק ואין לדקדק מהרישא של הסעיף שכתב שם ואינה צריכה בדיקה לפני תשמיש דה"ה דגם אחרי אינה צריכה וממילא ברור למה לא כתב הרמ"א וי"א שלא חלק על השו"ע אלא ביאר דבריו.

גם בטה"ב (עמ' קמג-קמד) העלה שדעת השו"ע להקל כשאר ראשונים ולא כרמב"ם. גם השבה"ל (עמ' יב) כתב בדעת השו"ע שכוונתו לפסוק כשאר הראשונים ומה שכתב בסי' קפד לפני תשמיש לא כדי לפסוק כרמב"ם אלא כדי להשמיע עיקר הדין דא"צ בדיקה קודם תשמיש.

הלכה למעשה, כתב השבה"ל (עמ' יב-יג) דלא צריך בדיקות לפני ואחרי תשמיש גם לבני ספרד ההולכים אחרי השו"ע, אמנם שלא בפני בעלה יש הידור לבדוק קודם תשמיש מדין כל היד, וכתב עוד בשם הפלתי (סי' קפו ס"ק א) שאם ציוה לה בעלה שתבדוק עצמה קודם תשמיש מותרת ואדרבא חיוב יש בדבר שאם לא תבדוק יהא לבו נוקפו ופורש, וע"פ זה כתב השבה"ל שאם מנהג המקום הוא שהאשה בודקת קודם תשמיש ג"כ מותר לה, ולעניין בדיקה אחרי תשמיש כתב בשם הגר"ז (סי' קפד סע' ג) "דכל אדם רשאי להחמיר על עצמו לצוות את אשתו לבדוק קודם תשמיש, והרי זה משובח, אבל לאחר תשמיש לא". ובערוה"ש (ס"ק יט) חלק על הגר"ז וס"ל דגם אחרי תשמיש מותר לו להחמיר על עצמו ולהצריכה בדיקה.

בטה"ב (עמ' קמג) פסק שא"צ לבדוק עצמה לא לפני תשמיש ולא אחרי תשמיש אבל שלא בפני בעלה ושלא בשעת תשמיש כל היד המרבה לבדוק בנשים הרי זו משובחת.

 

ג. ולבעלת וסת שאינו קבוע נחלקו הראשונים.

כי במשנה נדה (יא א) שנינו "ופעמים צריכה להיות בודקת שחרית ובין השמשות ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה" ופירש רש"י (ד"ה ומשמשת בעדים) "אע''פ שיש לה וסת צריכה לשמש בעדים ולבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש".

ובגמ' (יא ב) "א''ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת פשיטא שחרית תנן אלא אי אתמר אסיפא אתמר ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה א''ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה, מאי קמ''ל תנינא כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן אי ממתני' הוה אמינא הני מילי באשה שיש לה וסת אבל אשה שאין לה וסת בעיא בדיקה והא מתני' באשה שיש לה וסת עסקינן, מתני' בין שיש לה וסת בין אין לה וסת והא קמ''ל דאע''ג דיש לה וסת מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה. והא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות חדא מכלל חברתה אתמר".

מכאן יוצא שלדעת רב יהודה בשם שמואל גם אשה שאין לה וסת לא צריכה בדיקה לתשמיש אא"כ היא עסוקה בטהרות.

וכן דף יב (א) למדנו "גופא אמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל, אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק. אמר ליה ר' זירא לרבי אבא בר ירמיה אין לה וסת בעיא בדיקה יש לה וסת לא בעיא בדיקה, א''ל יש לה וסת ערה בעיא בדיקה ישנה לא בעיא בדיקה אין לה וסת בין ערה בין ישנה בעיא בדיקה. אמר רבא ולימא ליה יש לה וסת, לטהרות בעיא בדיקה לבעלה לא בעיא בדיקה אין לה וסת אפילו לבעלה נמי בעיא בדיקה, ומדלא א''ל הכי ש''מ קסבר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה" וברש"י (ד"ה יש לה וסת) ביאר את שאלת ר' זירא "ויש לה וסת לא בעיא בדיקה, בתמיה, והא קתני מתניתין ביש לה וסת דבעיא בדיקה כיון דעסוקה בטהרות". והוסיף שם רש"י לבאר את המשך הגמ' "ולקמן פריך לישני ליה הא בשאינה עסוקה בטהרות ומשני קסבר שמואל כי אינה עסוקה אפילו אין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה הואיל ואינה עסוקה בטהרות" יוצא שגם כאן נמצאנו למדים שלדעת שמואל אשה שאינה עסוקה בטהרות לא צריכה בדיקה ואפילו אין לה וסת.

ובהמשך הגמ' (יב ב) למדנו "ת''ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא מחזיר עולמית דברי ר''מ, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים הן עותוה הן תקנוה... אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס ובמאי אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא ואי בשאינה עסוקה בטהרות הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דא''ר זירא א''ר אבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא לה בעסוקה בטהרות מאן דמתני הא לא מתני הא".

ובפירוש גמ' זו נחלקו הראשונים וממנה יצאו למחלוקת האם אשה שאין לה וסת ואינה עסוקה בטהרות צריכה בדיקה לבעלה או לא, שאם נפרש שכאן איירי באינה עסוקה בטהרות צריכה בדיקה לבעלה כר' חנינא בן אנטיגנוס ואם נפרש את הגמ' פה דאיירי רק בעסוקה בטהרות הרי שאינה צריכה בדיקה.

שיטת רש"י: רש"י (יב ב ד"ה מאן דמתני הא לא מתני הא) כתב שני דרכים לפרש את דברי הגמרא מאן דמתני הא לא מתני הא, פירוש ראשון הוא שאיירי כאן באשה שעסוקה בטהרות "ודקשיא לך תרתי למה לי, רב יהודה דמתני הא משמיה דשמואל לא מתני הא דר' אבא ורבי אבא לא מתני הא דרב יהודה. ואי קשיא הא רב יהודה נמי אמרה דאמר רב יהודה לעיל גבי מתני' דקתני לעיל ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בעסוקה כו' לאו פירכא היא דרב יהודה לא אשמועינן התם בעסוקה מידי דממתני' הוה שמעינן בין עסוקה בין אינה עסוקה ואתא רב יהודה למימר ואשמועינן משמיה דשמואל דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה והכא אשמועינן דהלכה כר''ח וכאותה משנה דעסוקה בטהרות בעיא בדיקה והכא עיקר" ולפי פירוש זה ברש"י אשה שאינה עסוקה בטהרות לא צריכה כלל בדיקה לבעלה ואפילו באין לה וסת קבוע. אמנם המרדכי (שבועות סי' תשלה) כתב בדעת רש"י שהוא מצריך בדיקה באשה שאין לה וסת) אבל רוב הראשונים (רשב"א, ר"ן והג"ה מיימוניות) ביארו ברש"י כדכתבנו שהוא לא מצריך בדיקה שאינה עסוקה בטהרות.

וכדעת רש"י פסק גם הסמ"ג (ל"ת קיא) והביאו הב"י "שאפילו אין לה וסת א"צ לבדוק עצמה לא שחרית ולא בין השמשות ולא בשעת תשמיש". וכ"ד התרומה (סי' צד) והמרדכי (שם) כתב שכ"ד רשב"ם ור"י, וכ"כ הרוקח. ובהג"ה מיימוניות (איסו"ב פ"ד הט"ז) כתב בשם רבינו שמחה שאחר תשמיש לא רשאית לבדוק עצמה אבל קודם תשמיש מצווה [וכתב התפא"י סק"א דס"ל לרבינו שמחה דקודם תשמיש איכא למיחש שמא לבו נוקפו אמנם זה כשועשה מעצמה אבל אם מצווה לה ומחמיר על עצמו שרי, הו"ד בהערות וביאורים טור הצאת המאור עמ' קעה הע' 2]. ועוד כתב שם שמהר"ם היה מוחה באשתו שהייתה בודקת תמיד אחרי תשמיש שלא תעשה כן ואע"פ שאין לה וסת, כי למה להחמיר בדבר שאסרו לה חכמים לעשות כן.

והר"ן (שבועות ב א בדפ"ר) ביאר בדעת רש"י שאע"פ שרבי חנינא איירי בלבעלה ולא בעסוקה בטהרות אפ"ה מה שאמר שמואל שהלכה כמותו היינו רק בעסוקה בטהרות אבל באינה עסוקה בטהרות אין הלכה כמותו וסמך עצמו על המשנה (טו א) "כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן".

שיטת ר"ח: רש"י (הנ"ל) הביא עוד פירוש לגמ' "ואית דמפרשי כי האי לישנא, והאמר שמואל חדא זימנא לעיל, דאוקימנא למתני' דקתני משמשת בעדים בעסוקה בטהרות, מאן דמתני הא כו' לעולם בשאינה עסוקה ודקשיא לך דרבי אבא בר ירמיה אהא דרב יהודה לא תקשי אמוראי נינהו אליבא דשמואל. וטועין בדבר דא''כ קשיא דרב יהודה אדרב יהודה דהא איהו גופיה אמר דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה" כלומר לשיטה זו איירי כאן באינה עסוקה בטהרות ונחלקו האמוראים בדעת שמואל אם צריכה בדיקה הוא לא וקי"ל כרב יהודה שסובר בדעת שמואל שאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לבעלה, וכתב הרא"ש (נדה פ"א סי' ה) שר"ח פירש כפירוש זה של רש"י ופסק להלכה שאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לבעלה.

ובב"י הביא בשם ההגהות מיימוניות (פ"ד הט"ז) שקל לתרץ את קושיית רש"י. והר"ן תירץ שלא קשה הסתירה ברב יהודה דאמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה. ור' ירוחם כתב שגם ר"ח מודה שמעוברת א"צ בדיקה ואפילו הגיע שעת וסתה לפי שהיא מסולקת דמים.

והרשב"א (תוה"ב ב"ז ש"ב) הקשה על ר"ח כקושיית רש"י שלשיטתו יש סתירה בדברי רב יהודה בשם שמואל. ועוד קשה מהא דר' זירא (יב ב) בעא מיניה דרב יהודה אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה ורב יהודה ענה לו שלא תבדוק כדי של יהא לבו נוקפו ופורש, ופירש הרשב"א שר' זירא שאל לעצמו ולא לכו"ע, כי הוא עצמו אמר בשם ר' ירמיה שלא צריך לבדוק ופה שאל אם צריך בדיקה, אלא ודאי שאל אם בעל נפש צריך להחמיר וענה לו רב יהודה שלא ולא צריך בדיקה והשאלה הייתה אפילו שאין לה וסת קבוע דאל"כ היה לו לרב יהודה לחלק בתשובה בין בעלת וסת קבוע ללא אלא ודאי השאלה הייתה בסתם וא"כ מוכח שאשה שאין לה וסת ואינה עסוקה בטהרות לא צריכה בדיקה לבעלה.והביא הרשב"א עוד כמה ראיות הביאם הב"י.

וכדעת ר"ח פסק הרמב"ם שאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לפני תשמיש ואחרי תשמיש מן הדין וז"ל (איסו"ב פ"ד הט"ז) "הצנועות אין משמשות אלא עד שיבדקו עצמן תחלה קודם תשמיש. ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק. לפיכך היא משמשת בשני עדים אחד לפני התשמיש ואחד לאחר התשמיש".

והרא"ש כתב שבפירוש הגמ' נראה כרש"י אמנם לא מלאו לבו להקל נגד ר"ח כי דברי ר"ח דברי קבלה הם, ולכן למעשה העלה להחמיר כר"ח.

שיטת הרי"ף: הרי"ף (כתובות ס ב) הביא את מחלוקת רבי מאיר ור"ח בן אנטיגנוס ופירש את דברי ר"ח "שאם תשמש פעם ראשונה ושניה ושלישית בעדים וימצא דם על עד שלה או שלו בכל פעם ופעם, הרי הן עוותיה שהוחזקה נדה כל ימיה ויוציא בלא כתובה ואין לה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות דלאו בת תשמיש היא דלא חזיא לביאה ולא יחזיר עולמית, ואע"ג דהדר איתקן. דאי אמרת יחזיר, זימנין דאזלא ומינסבא ומיתקנה ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה מזרים. ואם שמשה בשני עדים אחד לו ואחד לה שלשה פעמים ולא נמצא דם באחד מהן הרי הן תקוניה והרי היא ככל הנשים. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס". ובב"י הביא שני הסברים בדעתו לדעת הר"ן הרי"ף פירש את הגמ' כרש"י ולדעת הרשב"א הרי"ף פירש את הגמ' כר"ח.

והרא"ש (שם) הביא דברי הרי"ף והקשה עליו כמה קושיות, הראשונה היא, שלפי פירושו רבי חנינא בן אנטיגנוס איירי בבדיקות אחרי תשמיש בלבד וא"כ לא ברורה שאלת הגמ' הא אמרה שמואל חדא זמנא, שהרי שם דיבר שמואל על בדיקה לפני תשמיש ולא על אחר תשמיש וודאי היה צריך להשמיע לנו שהלכה בזה כר"ח בן אנטיגנוס. עוד הקשה הרא"ש, שלא ברורה שאלת הגמ' הא אמרינן כל לבעלה לא בעיא בדיקה, הרי רבי חנינא מודה דלא בעיא בדיקה אלא ג' פעמים ראשונות. ועוד מה מועיל ג' פעמים להיותה ככל הנשים תמיד נשאר החשש שמא עתה תראה דהא אין לה וסת. ועוד קשה שלפי הרי"ף ר"ח לא הזכיר את עיקר הבדיקה שהרי העיקר הוא הבדיקה לפני דלמא מקלקלא ליה ולא אחרי. ובב"י תירץ את כל קושיות הרא"ש, חדא שהרי"ף לא הוצרך להזכיר את הבדיקה שלפני כי כל שצריכה בדיקה אחרי צריכה גם בדיקה לפני אחרת הבדיקה אחרי לא מועילה דאיכא למימר שהדם היה שם מקודם, ובזה מתורצות הקושיות הראשונה והאחרונה. עוד כתב הב"י לתרץ הקושיא שגם ר"ח מודה שלא צריכה בדיקה, שבכ"ז מלשון הגמ' "לא בעיא בדיקה" משמע שלא צריכה בדיקה כלל ואפילו לא ג' פעמים ולכן מובנת קושיית הגמ'. ועל מה שהקשה הרא"ש מה תועיל הבדיקה, תירץ הב"י בשם הר"ן שכוונת הרי"ף היא שמאחר ואין לה וסת איכא למיחש שוסתה בא ע"י מקרים שיקרו לה, כגון אכילה, שתייה קפיצה וכד' וא"כ צריך לבדוק ג' פעמים אחר תשמיש כדי ליצור חזקה שוסתה לא באה לה מחמת תשמיש ואז יוכל לקיימה ולחיות אותה ולא חיישינן שכל רגע תראה.

והביא הב"י את דברי הראב"ד (בעה"נ שער הספירה והבדיקה) שכתב על הרי"ף "נראה מדברי הרב שאינה צריכה בדיקה אלא לאחר תשמיש ואע"פ שאין לה וסת כי ב' עדים הללו לאחר תשמיש הם, ועוד נראה מדברי הרב שאם בדקה עצמה ג' פעמים ולא ראתה שאינה צריכה בדיקה עוד לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש ואע"פ שאין לה וסת, וא"ת הלא דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס לפני תשמיש ולאחר תשמיש קאמר, לפי הסוגיא בודאי כן הוא ובאשה שעוסקת בטהרות מיירי כדאיתא בשמעתא, מיהו עכשיו אין לנו טהרות והרב לא פירש העניין ע"פ הסוגיא אלא ע"פ צורך הנוהג עכשיו וסמך את העניין על הדומה ודבריו נכונים הם וצדיקים ילכו בם".

 

ד. בשו"ע פסק בסתם כדעת הרי"ף ובשם י"א כדברי הרמב"ם והרא"ש שהחמירו כר"ח. והש"ך (ס"ק א) האריך לחלוק על פסק זה נגד הרבה ראשונים וכתב "אבל באמת לא ירדתי לסוף דעת כל אלו הגדולים, איך עלה על לבם שדעת הרי"ף לפסוק הלכה כר"ח בן אנטיגנוס דאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לבעלה, אם כן איך קבע הרי"ף הלכה זו בכתובות סוף פרק אלמנה ניזונת שאין לה שם שייכות כלל, והיה לו לקובעה בהלכות נדה כי שם מקומה". ועוד האריך שם בכמה קושיות על הראשונים וכתב דכוונת הרי"ף הייתה רק לעניין שתצא בלי כתובה אם היא רומ"ת אבל לא לעניין אם מותרת או אסורה לבעלה.

למעשה כתבו האחרונים (שבה"ל וטה"ב) שקי"ל כשו"ע ומצריכים בדיקות אמנם אומר השבה"ל שאם עברו כבר כמה שנים ולא בדקה עצמה לא צריכה בדיקה משני טעמים, אחד שכבר הוחזקה שאינה רואה מחמת תשמיש ועוד שבכהאי גוונא נצרף שיטת הש"ך ונקל, אמנם כל זה דווקא אם הייתה בשנים אלו ראויה לראיות אבל אם הייתה מעוברת או מניקה וזה דבר מצוי שאשה תהיה מעוברת ומניקה קודם שתוכל לבדוק ג' פעמים צריכה בדיקות אח"כ.