פתיחה להלכות קידוש

'דבר ה' זו הלכה' (שבת קלח ב)- הלכה שבועית בנושאים יומיומיים מאת רבני ואברכי בית מדרש גבעת אסף

הרב ינון קליין שליט"א

עיקרי ההלכות

א. מצוות עשה מדאורייתא לקדש את השבת בדברים. חכמים תקנו להגיד את הקידוש על יין.

ב. על ידי הקידוש אנו נזכרים בגדולת היום ונקבעת בלבנו האמונה בבריאת העולם על ידי הקב"ה.

ג. מכבוד שבת להתחיל את הקידוש מיד כשחוזר מבית הכנסת. אם רוצה לדחות את הסעודה כי אינו רעב, רשאי לעשות זאת.

 

א. פתיחה להלכות קידוש

מצות עשה מדאורייתא "לדבר דברים ביום שבת בהיכנסו וכן ביציאתו, שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו, שנאמר (שמות כ ח) זכור את יום השבת לקדשו" (לשון ספר החינוך מצוה לא). הרמב"ן מבאר שהחיוב נלמד מהמילה 'לקדשו' ולא מהמילה זכור. מהמילה 'זכור' למדים לשיטתו שיש חובה לזכור את שבת גם ביום חול, כדי שלא יטעה ויחלל שבת¹.

ודרשו רבותינו ז"ל שאמירה זו צריכה להיות על כוס יין. לשיטת רוב הראשונים דין זה הוא מדרבנן, אך יש אומרים שהוא מדאורייתא².

"משרשי מצוה זו, כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכור גדולת היום, ונקבע בלבבינו אמונת חידוש העולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" (לשון החינוך שם).

 

ב. לקדש מיד כשחוזר מבית הכנסת

מכבוד שבת לקדש מיד כשחוזר מבית הכנסת, כדי להזכיר את מעלתה כמה שיותר קרוב לכניסתה.

ואף על פי שבתפילה כבר מזכירים את מעלת וקדושת השבת, הרי בני ביתו לא התפללו. ועוד, שיש אומרים שבתפילה לא יוצאים ידי חובת קידוש.

אם הדחייה היא לכבוד שבת, כגון שאינו רעב והסעודה לא תהיה לתאבון, מותר לדחותה³.