עירוי בבישולי גוים

האם עירוי נאסר בבישולי גויים?

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: האם עירוי נאסר בדין בישולי גוים?

תשובה: נראה שלא אסרו עירוי בבישולי גוים ויש לזה כמה ראיות-

ראייה ראשונה בירושלמי ע"ז (פ"ב סוף ה"ח) "חלוט שלהן מהו נישמעינה מן הדא רבי אמי סלק עם רבי יודן נשיא לחמתא דגדר והתיר חלוט שלהן. רבי בא בר ממל בעי מה בין חלוט לתורמוסין א"ר יוסי חלוט מחוסר מעשה ידי האור הוא תורמוסין אינן מחוסר מעשה ידי האור הוא". ופירש בפני משה "חלוט הוא מים רותחין על גבי הקמח כדתנן פ"ק דחלה החליטה ב"ש מחייבין ובית הלל פוטרין... חלוט מחוסר מעשה ידי האור הוא כלומר שמחוסר הבישול ביד הנכרי שהרי מים הרותחין שלהם אין בהן משום בישולי נוכרים וכשהוא נותנן על גבי קמח אין אחר כך מעשה ידי האור ביד הנכרי". פשט הדברים הוא שמה שכתב הפני משה "וכשהוא נותנן" הכוונה לגוי, משמע ששעירוי אינו כבישול. אולם בדוחק אפשר לבאר "כשהוא נותנן" הכוונה ליהודי ואם היה הגוי נותן היה נאסר ועירוי כבישול.

ראייה שנייה מדברי הריטב"א שבמחלוקת חזקיה ור"י בע"ז (לח ב) פירש שהמחלוקת אינה אם במליחה יש בישול גוי, אלא מחלוקתם היא שאחרי המליחה חזר ובשלו, לחזקיה שרי לפי שעל ידי מליחתו היה נאכל כמו שהוא חי ולר"י אסור מאחר ולא היה נאכל כמו שהוא חי אלא על ידי הדחה עכת"ד, הרי שעל אכילת הדגים בעודן חיים על ידי הדחה לא חלקו ולכו"ע שרי, ואם הדחה היא במים חמים בעירוי מכ"ר, ראייה שלא אסרו עירוי בבישול גוי. אך יש לדחות שמא דברו באופן שהישראל מדיח את הדג וכל מה שעשה הגוי היה רק המליחה.

ראייה שלישית בספר איסור והיתר הארוך (שער מג סע' יח) כתב "וכתב עוד בסמ"ק ובסמ"ג ומה שאנו אוכלין שמן של זתים שקונין מהא"י אעפ"י ששופכין עליהן מים רותחין כשמתקנין אותו כדי להוציא כל השמן מהזית ר' יהודה הנשיא וב"ד נמנו עליו והתירוהו. ומפרש משום שסתם כלי של א"י אינו ב"י ונטל"פ מותר בדיעבד והרמב"ם מפרש מטעם דזתים נאכלין כשהן חיין. ומסיק ומשום גיעולי א"י ליכא מפני שהבשר פוגם את השומן ומסריח". ולכאורה עולה שלשיטת הרמב"ם עירוי אוסר בבישול גוי, שאל"כ מדוע הוצרך לטעם דנאכלים כמות שהם חיים? מאידך מדברי הסמ"ג והסמ"ק כמעט מפורש שאינם חוששים לזה, שדנו רק מצד גיעולי גוים ולא מצד בישולי גוים.

אך האמת היא שהרמב"ם דיבר על שמן שבושל ולא על שמן שעירו עליו מכלי ראשון כמואר בדבריו (הל' מאכלות אסורות פי"ז הל' כב) "ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר, ואינו נאסר לא מפני בישולי עכו"ם מפני שנאכל כמות שהוא חי וכו'" ושוב אין ראייה שיש מי שאוסר.

מכל הראיות האלו משמע בפשיטות שעירוי לא נאסר בגזירת בישולי גוים.

אלא שבשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' מד) כתב לאסור נס קפה שהכינו גוי ומשמע שלשיטתו עירוי כבישול ואסור. אמנם שמעתי ממורי הוראה מובהקים שיש להקל בזה.

ומצאתי בס"ד בשו"ת מהרש"ם (מהדת"ל סי' רצו) שכתב: "ע"ד שאלתו אם עירה עכו"ם מכ"ר על בשר חי, ולמ"ד עירוי מבשל, אם שייך בזה דין בישול עכו"ם.

הנה למאי דקי"ל עירוי מבשל רק כדי קליפה, י"ל דכמו בדבר הנאסר כ"ק אין בו דין חתיכה הראויה להתכבד, הכי נמי אינו בכלל עולה על שולחן מלכים, ועוד דעל כל פנים אינו מבשל יותר מכדי מאכל בן דרוסאי, דקי"ל אם גמרו ישראל מותר, ואף דזה דווקא בהפסד מרובה, הרי לדידן עירוי רק ספק מבשל, ונודע דהיכי דבודאי שרי בהפסד מרובה, אז בספק גם בלא הפסד מרובה שרי". הרי שאע"פ שסובר שהה אפשר לומר שעירוי הוא בכלל הגזירה, למעשה מיקל בזה.