מדוע אומרים לחיים בקידוש? כמה יין לשתות בקידוש?

'דבר ה' זו הלכה' (שבת קלח ב)- הלכה שבועית בנושאים יומיומיים מאת רבני ואברכי בית מדרש גבעת אסף

הרב ינון קליין שליט"א

בס"ד

עיקרי ההלכות

א. ישנם שני הסברים לאמירת 'סברי מרנן לחיים'.

ב. יש לשתות מכוס הקידוש לכל הפחות 'כמלא לוגמיו'.

ג. לא שתה המקדש, אבל שתה אחד השומעים, יצאו ידי חובה ואין צריך לחזור ולקדש.

ד. ראוי שכל השומעים ישתו מהגביע, משום חיבוב מצוה.

 

א. עניית 'לחיים' לפני שתיית היין

נהגו שהמקדש אומר לפני הברכה 'סברי מרנן' והשומעים עונים 'לחיים'. שני הסברים למנהג.

א. המקדש אומר סברי מרנן, כלומר, תנו דעתכם על הברכה לצאת בה ידי חובה. והשומעים עונים לחיים, כלומר כוס זו תהיה לברכה ולשמחה, לפי שהיין עלול לגרום לדברים רעים.

ב. המקדש אומר סברי מרנן, כלומר תנו דעתכם שתהיה כוס זו לברכה, לחיים ולא למות, והשומעים עונים לחיים, לפי שמי שנתחייב מיתה בבית דין היו משקים אותו יין חזק כדי שלא יצטער בשעת המיתה, ולכן השומעים עונים למקדש 'לחיים', כלומר, כוס זו של יין תהיה לחיים ולא למיתה [לטעמים נוספים למנהג עיין בהערות]¹.

מקור המנהג קדום, וכבר בחז"ל אנו מוצאים שכאשר עשה רבי עקיבא משתה לבנו, על כל כוס שהיה מביא היה אומר 'חמרא וחיי לפום רבנן ולפום תלמידיהון'².

ב. שיעור השתייה מהכוס

יש לשתות מכוס הקידוש לכל הפחות 'כמלא לוגמיו' (דהיינו שאם מסלק את כל המשקה שבפיו לצד אחד, הלחי מתנפחת) שהוא רוב רביעית. ואעפ"כ הכוס צריכה להכיל רביעית, כמו שלמדנו בשבוע שעבר³.

אם המקדש לא טעם כמלא לוגמיו מן היין, אך אחד השומעים טעם כשיעור זה, יצאו ידי חובה ואין צריך לחזור ולקדש⁴.

מצוה מן המובחר שכל השומעים יטעמו מעט מכוס הקידוש, כדי לחבב את המצוה⁵.