טיול כנסיות ב'חג המולד'

תשובה לשואל אם מותר להצטרף לטיול ממקום העבודה לכנסיות ומנזרים שנקבע לתאריך 'יום אידם' (חג המולד)

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: האם מותר לצאת לטיול שארגנו במקום עבודתי ביום 24.12 יום לפני חגם של הנוצרים הנקרא 'חג המולד', והטיול נקרא על שמו 'טיול חג המולד' ויבקרו בו בכמה כנסיות.

 

תשובה:

א. ראשית כל לפני פירוט ההלכה בעניין, נראה שכל לב יהודי צריך להזדעזע מדבר זה. כיצד יתכן שקבוצת יהודים יארגנו טיול ביום חגם של הנוצרים, שהם כידוע הגדולים שבשונאי ישראל לאורך כל הדורות, ודי להזכר במעלליהם הרעים בימי מסעות הצלב, האינקויזיציה, הפוגרומים, עלילות הדם וביתר שאת השואה הנוראה שעדיין חיים בינינו שרידים מן התופת, וכל זה עשו הנוצרים ימ"ש בשם כפירתם ('אמונתם') ודתם הרעה. ואחר כל זאת ילכו יהודים בארצנו הקדושה ויכבדום ביום חגם? דבר זה מזעזע ומפליא עד מאד.

ובפרט שאף שלמראית עין חזרו בהם ובקשו סליחה, הרי שלמעשה הם נועצים את ציפורני המיסיון ובכל כוחם מנסים להעביר יהודים על דתם, וכפי שידוע מהמציאות וראה גם בשו"ת אגרות משה (יורה דעה ח"ג סי' מג) שכתב "אשר פשטה המגפה עתה בהרבה מקומות ע"י יזמת הפויפסט (האפיפיור) החדש אשר כל כוונתו הוא להעביר את כל היהודים מאמונתם הטהורה והקדושה ושיקבלו את אמונת הנוצרים, שיותר נוח להעביר באופן זה מבאופן השנאה והרציחות שהשתמשו הפויפסטן שלפניו".

ועוד זאת שאע"פ שמבקשים סליחה, איך יסלח להם? והלא דמי אחינו, אבותינו ואימותינו זועק מן האדמה, וכיצד יפצו על כמעט אלפיים שנים של רשעות ורציחות בבני עמנו?.

ועיין בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (פי"א ה"ד) שכתב "אף ישוע הנצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. וכי יש מכשול גדול מזה. שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".

ב. אמנם יש לדון האם לנוצרים בימינו יש דין עובדי עבודה זרה?

שהרי בגמ' (עבודה זרה ז ב) למדנו "אמר רב תחילפא בר אבדימי אמר שמואל, יום א לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור", אמנם בכת"י (עי' דק"ס) הגרסא היא "נוצרי לדברי רבי ישמעאל וכו'". ובמסכת תענית (כז ב) שנינו, "ויושבין ארבע תעניות בשני בשבת בשלישי ברביעי ובחמישי... באחד בשבת מאי טעמא לא? אמר רבי יוחנן מפני הנוצרים". ופירש רש"י (ד"ה מפני הנוצרים), "מפני הנוצרים שעושים אותו יום טוב שלהם". וכפי שהוא עד ימינו.

והדברים מבוארים ברמב"ם בפירוש המשנה (ע"ז פ"א מ"ג) שכתב "ודע, שזאת האומה הנוצרית העומדת בטענת המשיח, על חילוף כיתותיה, כולם עובדי עבודה זרה, ואידיהן כולם אסורים, ונוהגים עמהם בכל התורה כמו שנוהגים עם עובדי עבודה זרה, ויום ראשון הוא מכלל אידיהן של גויים, ולפיכך אין מותר לשאת ולתת עם מאמין המשיח ביום ראשון כלל בדבר מן הדברים, אלא נוהגים עמהם ביום ראשון כמו שנוהגים עם עובדי עבודה זרה ביום אידן, וכך ביאר התלמוד".

וכך פסק הרמב"ם גם בהלכות עבודה זרה (פ"ט ה"ד), "הנוצרים עובדי ע"ז הם ויום ראשון הוא יום אידם, לפיכך אסור לתת ולשאת עמהם בארץ ישראל יום חמישי ויום ששי שבכל שבת ושבת ואין צריך לומר יום ראשון עצמו שהוא אסור בכל מקום, וכן נוהגין עמהם בכל אידיהם".

ומהאמור נראה שהנוצרים עובדי עבודה זרה הם לכל דבר ועניין.

אמנם בתוס' (סנהדרין סג ב ד"ה אסור) כתבו, "אמר ר' שמואל כ"ש שבועה עצמה דאין לקבל הימנו ור"ת אומר מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד כדאמר בפ"ק דמס' ע"ז (ו ב) דמלוה ע"פ נפרעין ממנו מפני שהוא כמציל מידם ולא חיישינן דילמא אזיל ומודה ואף על גב דהתם ספק והכא ודאי מ"מ בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן ואין תופסין בהם אלהות ואף על פי שמה שמזכירין עמהם ש"ש וכוונתם לדבר אחר מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים גם דעתם לעושה שמים ואף על פי שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך". ויוצא מדבריו שבני נח לא מצווים על שיתוף וממילא הנוצרים שעובדים ע"ז בשיתוף אינם עובדי ע"ז. ושיטה זו נפסקה להלכה ברמ"א (או"ח סי' קנו) שכתב "ויש מקילין בעשיית שותפות עם הכותים בזמה"ז, משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בע"א, ואף על גב דמזכירין הע"ז, מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים וד"א, ולא מצינו שיש בזה משום ולפני עור לא תתן מכשול דהרי אינם מוזהרין על השתוף ולשאת ולתת עמהם בלא שותפות, לכ"ע שרי בלא יום חגיהם". ונראה מזה שאין לנוצרים דין עובדי ע"ז.

ג. וביותר מזה מתבאר במאירי (עבודה זרה ב א ד"ה יש מקשים) שהנוצרים בימינו אינם עובדי עבודה זרה, וז"ל, "ומתוך כך עקר הדברים נראה לי שדברים אלו כלם לא נאמרו אלא על עובדי האלילים וצורותיהם וצלמיהם אבל בזמנים הללו מותר לגמרי ומה שאמרו בגמ' נצרי לעולם אסור אני מפרשו מלשון נוצרים באים מארץ מרחק האמור בירמיה שקרא אותם העם נוצרים על שם נבוכד נצר וידוע שצלם השמש היה בבבל ושכל עם נבוכדנצר היו עובדים לו וכבר ידעת שהחמה משמשת ביום ראשון כענין ראשי ימים ומתוך כך היו קורין לאותו יום נצרי על שם שהיה קבוע לנבוכד נצר על צד ממשלת חמה שבו והדברים נראין וברורים". והוסיף וכתב כן אף במסכת תענית (כז ב ד"ה אנשי). הרי שפירש שהנוצרים האמורים בגמ' אינם אלו שאנו קוראים להם נוצרים.

והמחבר בהלכות ע"ז (יו"ד סי' קמח סע' יא) פסק "יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם עובדי עבודת כוכבים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים". וכתב שם רמ"א "ואפילו נותנים המעות לכהנים, אין עושין מהם תקרובת או נוי עבודת כוכבים, אלא הכהנים אוכלים ושותים בו. ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם, ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה. ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם, ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם. ומ"מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר. וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שמיני שאחר ניט"ל שקורין ניי"א יא"ר שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא, אם אפשר לו ישלח לו מבערב ואם לא, ישלח לו בחג עצמו".

ד. ולפי זה יוצא שאין להחשיב את הנוצרים כעובדי ע"ז.

אמנם בשו"ת נודע ביהודה (יו"ד תניינא סי' קמח) כתב להוכיח שבני נח מוזהרים על שיתוף ע"ז, ולכן נחשבים הנוצרים לעובדי ע"ז, וז"ל (בקיצור הנצרך לענייננו) "ואף שדבר זה מורגל בפי כמה חכמים שאין הנכרים מצווים על השיתוף וגם בכמה ספרים מדרשות ואגדות השתמשו בהקדמה זאת. ואני יגעתי ולא מצאתי דבר זה לא בשני תלמודין בבלי וירושלמי ולא בשום אחד מגדולי הראשונים... ונ"ל דמה שנתפשט דבר זה לומר שאין ב"נ מוזהר על השיתוף היה ע"פ טעות שראו בהתוס'... אבל באמת לא כן הוא וכוונת התוס' ורמ"א הוא דמה שמשתף שם שמים ודבר אחר בשבועה אין זה עובד ע"ז ממש רק שמשתף שם שמים ודבר אחר ואינו קורא בשם אלהים ואינו אומר אלי אתה רק שמזכירו בשבועתו עם שם שמיים בדרך כבוד, בזה מצינו איסור לישראל דכתיב ובשמו תשבע והוא אזהרה לישראל שלא ישבע אלא בשמו ב"ה ולא ישתף ש"ש ודבר אחר... והנכרים אינן מוזהרים על זה השיתוף. אבל בשעובד ע"ז בשיתוף אינו חילוק בין ישראל לנכרי".

וכדברי הנודע ביהודה כתבו עוד כמה פוסקים (עי' ש"ת יחוה דעת ח"ד סי' מה). היוצא מדברים אלו הוא שאף לשיטת תוס' ורמ"א אפשר לומר שהנוצרים הם עובדי ע"ז, וממילא נשאר לנו רק את שיטת המאירי כנגד שאר הראשונים, לכן הכרעת רוב רובם של האחרונים שהנוצרים הינם עובדי ע"ז (עי' ביחוה דעת שם).

ה. ולכן איסור גמור להכנס לבית תפלותם ואפילו לחצרותיהם.

שכן שנינו במסכת עבודה זרה (פ"א מ"ד) "עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר היה חוצה לה ע"ז תוכה מותר מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר עיר שיש בה ע"ז והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות זה היה מעשה בבית שאן ואמרו חכמים המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות".

ובפירוש המשניות לרמב"ם (שם) כתב "ולפיכך יש לדעת שכל עיר מערי האומה הנוצרית שיש להם בה במה, רצוני לומר בית תפילתם, אשר הוא בית עבודה זרה בלא ספק, הרי זו העיר אין מותר לעבור בה בכוונה, וכל שכן לדור בה. אבל ה' מסרנו בידיהם עד שנדור בעריהם בעל כרחנו, לקיים ייעודו הרע "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן". ואם זה הוא דין העיר, קל וחומר לדין בית עבודה זרה עצמו, שכמעט אסור להביט בו, וכל שכן לקרב אליו, וכל שכן להיכנס אליו".

הרי שהכריע שאין להכנס כלל לבית תיפלותם וכמעט שאסור להביט בו. ודבריו הובאו להלכה בש"ך יו"ד (סי' קמט ס"ק א).

וכ"כ החמירו בדבר זה עד שבגמרא (עבודה זרה יז א) מסופר שרבי, רבי חנינא ורבי יונתן הלכו יחד בדרך והגיעו לצומת דרכים, שביל אחד פנה לפתח בית עבודה זרה והשביל השני פנה לפתח בית זונות, והחליטו לעבור על פתח בית הזונות ולא על פתח בית העבודה זרה. ובתוס' (שם ד"ה ניזיל) כתבו וז"ל, "מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיכול משום דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה ומוקמי לעיל בעבודת כוכבים שהרי היה רוצה ללכת יותר אפיתחתא דבי זונות". ועי' במה שדקדק בדבריהם בשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סי' יא), ולכן פסק המחבר ביו"ד (סי' קנ סע' א ועי' ביאור הגר"א) "מצוה להתרחק מדרך עבודת כוכבים ד' אמות".

וראה מה שהביא בנדון בשו"ת יחוה דעת (שם) וז"ל, "ורבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תלה) כתב וזו לשונו נכרי אחד היה חייב ליהודי כסף, וכשהיה תובע ממנו חובו היה הנכרי בורח לבית תפלתם, ופעם אחת נכשל היהודי ונכנס אחריו לבית העבודה זרה לתבוע חובו, ושוב נתחרט על כך, ושאל לחכם להורות לו דרך תשובה, והשיבו, שבכל שנה באותו יום שנכנס לבית עבודה זרה יתענה, וכן היה נוהג כל ימיו, ומעשה ביהודי שהלך בחצר בית העבודה זרה, ושמע בת קול מכרזת: ואותי השלכת אחרי גויך, והיה מתענה כל ימיו. ע"כ. וכתב מרן החיד"א בספר ברית עולם, בשם מר זקנו הגאון רבי אברהם אזולאי, מחבר הספר חסד לאברהם, שהנכנס לבית עבודה זרה הרי הוא בכנפי הסטרא אחרא של הטומאה, ומטמאים אותו מעט מעט, ולא ידע כי בנפשו הדבר. וראה עוד בספר שיורי ברכה (יורה דעה, סימן קמב). וכן פסק הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן כו) שהדבר ברור בתלמוד ובפוסקים שאיסור חמור הוא להיכנס בבית תפלתם, והביא דברי להקת הפוסקים שהחמירו באיסור זה מאוד. והגאון רבי דוד זילברשטיין בספר שבילי דוד (סימן קנד) פסק שאיסור כניסה לכנסייה של נוצרים הוא איסור תורה ולכן אין להתירו במקום שיש חשש איבה, פן ישנאו אותנו הגוים על כך. והגאון רבי אליעזר דייטש בשו"ת פרי השדה חלק ב (סימן ד) נשאל על אודות אנשי צבור יהודים שנועדו ביום הזכרון של אחד משרי המדינה ונכנסו לבית תפלתם לטקס אשכבה, והשיב, שאין ספק שעברו על איסור חמור שיש בו שורש העון של עבודה זרה, שאפילו במקום איבה אין מקום להתירו כלל, ואוי לדור שכך עלתה בימיו לעבור על עון גדול כזה, ובודאי שצריכים כפרה, ועליהם לחזור בתשובה גמורה, והשי"ת יסלח להם כי לכל העם בשגגה. ע"כ. וכן פסק הגאון רבי עובדיה הדאיה בספר ישכיל עבדי חלק ח (סימן כ אות מו). ע"ש. בסיכום: הדבר ברור שאסור בהחלט לבקר בכנסיות של נוצרים, ועל מדריכי תיירות להשמר ולהזהר מאוד לבל יכשלו ולא יכשילו יהודים המבקרים בישראל להובילם אל כנסיות הנוצרים, שיש בזה איסור משום ולפני עור לא תתן מכשול. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב".

וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' צא) ובשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סי' יא).

ו. ונראה שאין להצטרף לטיול זה אפילו אם לא יכנס לכנסיות ולחצרותיהם, אלא ישאר באוטובוס ויצטרף לסיורים במקומות המותרים. לפי שכפי שאמרת לי הטיול נקרא 'טיול חג המולד', חג זה הוא החג בו הם חוגגים את 'הולדת המשיח'. ואין לך הודאה גדולה מזו באלוהתם - כפירתם, והרי אסרו חכמים לשאת ולתת עמהם ג' ימים קודם יום אידם מחשש שילך העובד ע"ז ויודה לאלהיו (כמבואר בריש מסכת ע"ז) ואם כן ק"ו הוא שאין לקבוע טיול בשם זה ולכבוד זה ואין לצאת לטיול כזה כלל.

ז. וראה מה שכתב החת"ס בדרשותיו (דרשות חת"ס ח"א עמ' קג טור ד) וז"ל, "בואו וראו דבר נפלא כי בזה חודש (טבת) אשר לקינו בו כפלי כפליים, בו התחילה מצור נבוכדנצר על עיר הקודש, וההתחלה הוא חצי הכל כתב הב"י שאילו היה אפשר שתחול עשרה בטבת בשבת היינו מתענים בו. בו ביום באתה השמועה לבני הגולה, ח' נכתבה התורה יונית והיה חושך ג' ימים בעולם, ט' בו מת עזרא הסופר שהיה שקול כמשה רבינו עליו השלום, וא"כ החודש הזה הוא זמן אבילות לישראל, והנה הוא התחלת שמחתם ושנה חדשה שלהם ולידת משיחם. והנה חודשי אדר וניסן הוא ימי שמחתינו וצמיחת מזלנו, והנה ביום ג' אחר מולד אדר מתחילים ימי עינוי שלהם לעולם, וממשיך עד ימי הפסח כידוע, ואעפ"י שהם לא כונו בזה לשום דבר, מ"מ לא במקרה והזדמן נפל זה כי אם בכוונת מכוון כדכתיב ולאום מלאום יאמץ, ע"כ אל תשמח ביום אידם, כי שמח לאיד לא ינקה מדינה של גיהנם ח"ו".

 

באהבה וברכה נאמנה

ינון קליין