נטילת מזוזה במעבר דירה

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: אני עובר דירה מבית בבעלותי ואף אחד לא עתיד להכנס אליו (לא מצאתי שוכר ולא מצאתי קונה), בדירה אליה אני עובר אין מזוזות (הדייר הקודם לקחן עמו). האם מותר לי להסיר את המזוזות ולקבוע אותן בדירה אליה אני עובר?

תשובה: במסכת בבא מציעא (קב א) מובאת ברייתא: "תנו רבנן המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו. מעשה לסתור? אמר רב ששת ארישא". כלומר, שאדם היוצא מביתו השכור ולוקח איתו את המזוזות מסתכן (עי' רש"י ד"ה ארישא).

ובמסכת שבת (כב א) נחלקו רב ושמואל האם מותר להסיר פתיל תכלת מבגד אחד ולהעבירו לבגד אחר, "רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד". תוס' (ד"ה רב אמר) משווים בין הסוגיות- כידוע יש מחלוקת אם ציצית היא חובת הבגד או חובת הלובש. אם ציצית היא חובת הבגד, ברור למה רב אוסר להתיר מבגד לבגד, אך אם ציצית היא חובת הלובש, מדוע לאסור? את זה לומדים תוס' ממזוזה, "אפילו חובת גברא הוא נמי אסור כדאשכחן במזוזה דנענש אותו שנטלה בבבא מציעא בסוף פרק השואל אף על גב דחובת הדר". לשמואל, מבארים תוס', מותר להתיר מבגד לבגד, אף על פי שלשיטתו ציצית היא חובת הבגד, "כיון שעושהו לצורך בגד אחר". ממילא הוא הדין למזוזה, שאם לוקח את המזוזה מבית זה על מנת להניחה בבית אחר, מותר. אם כן, למה נענש אותו יהודי שנטל את המזוזה? עונים תוס' שתי תשובות "שמא לא היה בדעתו להניח בבית אחר. אי נמי מזוזה שאני שעשויה להציל מן המזיקין" (ובאופן דומה כתבו במסכת בבא מציעא (קא ב ד"ה לא יטלנה): "לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית"). הנפקא מינא בין התשובות ברורה, האם במקרה בו עתיד לקבוע את המזוזה בבית אחר, מותר לו להסירה.

גם בשאילתות (שלח שאילתא קכו) השווה בין דין ציצית למזוזה. כמו שבציצית הלכה כשמואל, שאם מתכוון להטיל את הציצית בבגד אחר מותר. כך במזוזה אם מתכוין לקבעה בבית אחר מותר.

הנצי"ב בהעמק שאלה (שם אות ו) מסביר את שורש המחלוקת: "ורבינו והתוס' לשיטתייהו אזלי. דלשיטת התוס' דעיקר הטעם משום בטול מצוה מהבית ומהבגד הוא, אם כן חמיר בית מבגד דקעביד לה שתסתכן גם כן. אבל לשיטת רבינו דלא אכפת לן אלא משום בזוי הציצית והמזוזה, ואם כן למדין מהדדי, דאף על גב דודאי דעונש ביזוי מזוזה חמיר משום דבזוי קדושה חמיר מביזוי מצוה, מיהו כל זה כשאינו רוצה לקיים בהו מצוה כלל, בזה העונש והעוון דמזוזה חמיר מציצית. אבל כשרוצה להטיל במקום אחר, כמו דקיי"ל כשמואל דבציצית שרי, על כרחך משום שאין כאן ביזיון כלל, אם כן הכי נמי במזוזה שרי כיון שאין בזה משום ביזוי".

ומצאנו עוד שני טעמים בראשונים לאיסור.

א. בריטב"א (בבא מציעא קב א ד"ה לא יטלנה) כתב שאפילו אם צריך את המזוזה לבית אחר, אסור. וביאר שהאיסור במזוזה יותר מציצית הוא "דכיון דחלה קדושת שכינה בבית זה אין לו לסלקה משם".

ב. בתוס' רא"ש (בבא מציעא קב א ד"ה לא יטלנה) כתב כמו התוס' הנ"ל, שהאיסור במזוזה הוא מפני "שהמזוזה היא שמירת הבית מן המזיקין ובנטילתה מזיק לנכנס לדור בתוכה".

ונראה שיש נפקא מינא בין טעם התוס' והרא"ש לטעם הריטב"א. שלפי התוס' והרא"ש אם לא נכנס לדור שם שום אדם, מותר להסיר את המזוזה, שהרי החשש הוא שהמזיקין יזיקו לנכנס לדור שם. אך לשיטת הריטב"א בכל מקרה אין להסיר את המזוזה, כי מסלק את השכינה ממקום בו היא שורה.

אלא שהגמרא דיברה רק על שוכר ולא על מוכר ואולי המתירים לא התירו אלא בשוכר, או לאידך גיסא, האוסרים לא אסרו אלא בשוכר.

בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' קיט) כתב שהגמרא דיברה רק על הסכנה שיש בהסרת מזוזה מאחר ודיברה על שוכר, אבל לבעל הדירה אסור להסיר את המזוזה כי יש חיוב שיהיה בביתו מזוזה, אפילו אם לא היה חשש סכנה. שכל בית של אדם חייב במזוזה ואפילו אם הוא נכנס לשם פעם אחת בשנה. לכן, לשיטתו, השאילתות יודה לאסור בבעל הדירה אפילו אם כוונתו לקבוע את המזוזה בבית אחר. אמנם לפי ההסבר של הנצי"ב (לעיל) שהשאילתות חשש לביזוי מצוה, לא מוכרח שיש הבדל בין בעלים לשוכר.

ונראה לבאר את ההבדל בין שוכר לבעלים בדרך נוספת, על פי טעמי הראשונים האוסרים (דלעיל). שיש במזוזה שתי שמירות. שמירה לבית ושמירה לדרי הבית.

שמירה לבית כמבואר במסכת מנחות (לג ב) "אמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים. מאי טעמא רבנן אמרי כדי שיפגע במזוזה מיד רב חנינא מסורא אומר כי היכי דתינטריה". ופירש רש"י, "דתינטריה - לכל הבית מן המזיקין".

שמירה לדרי הבית כמבואר במסכת עבודה זרה (יא א וע"ע במנחות שם בהמשך הגמרא) שכשבאו גדודי צבא להחזיר את אונקלוס הגר לרומי, "חזא מזוזתא דמנחא אפתחא אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקדוש ברוך הוא עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם".

וההבדל בין בעל הדירה לשוכר הוא, שלשוכר לא אכפת אלא משמירתו שלו ולא משמירת הבית ואילו לבעל הבית חשוב גם שהבית ישמר. וממילא, האיסור להסיר את המזוזה, אצל השוכר הוא מצד שלא יוזקו אחרים בגללו ואצל בעל הבית הוא שלא יגרם לו עצמו סכנה. ונפקא מינא כשלא עתיד להכנס אדם אחריו, שלשוכר אפשר שיהיה מותר להסיר את המזוזות ואילו לבעל הבית נאסור גם במצב זה.

[ועיין בשו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' צח) שהסביר כנ"ל שהחילוק בין השוכר לבעלים הוא שלבעלים חשובה גם השמירה על הדירה, והוציא מזה נפקא מינא למכירת הבית עם המזוזות, האם חייב הקונה לשלם עליהם או לא. וביאר שם מה החיוב על השוכר למנוע נזק לשוכר הבא].

בברכי יוסף (סי' רצא ס"ק ג) "ויראה דאם הוא במקום שאינו מוצא מזווה לבית שהוא רוצה עתה לדור בו, והיא רחוקה ממנו שתבא לידו, כדאי הם הגאונים רבינו האיי ורב אחא לסמוך עליהם בשעת הדחק". וגם בדבריו אפשר שדיבר רק על שוכר שעליו מדובר בשו"ע ולא על בעלים (וע"ע בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' צו) שנשאל גם כן על בית שכור והקל על פי הברכי יוסף).

לכן, בשאלתנו נראה שאין להסיר את המזוזות ועל בעל הבית לקנות מזוזות חדשות.

אמנם, אפשר שדי להשאיר מזוזה בכניסה לבית, ואת המזוזות שבשאר חדרי הבית ניתן להסיר. שהרי, באנו להחמיר על הבעלים יותר מעל השוכר משני טעמים- א. שיש חיוב לשים מזוזה בביתו. ב. שיש סילוק שכינה או סכנה לבית. והרי אם ישאיר מזוזה אחת בכניסה לבית ייתכן שאין סילוק שכינה מהבית וגם יש שמירה ולא נשאר לדון אלא מצד החיוב שלו שתהיה מזוזה בביתו. והרי החיוב לשים מזוזה בביתו היא לפי השימוש, ומאחר ואין לו יותר שימוש בבית, אלא להראותו לאחרים שיקנוהו- נמצא שאינו משתמש כלל בחדרי הבית ואינם עשויים לתשמיש ופטורים ממזוזה.

שכן פסק הרמב"ם רמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ו הל' י) "חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית שכולן עשויין לדירה וקבועין". ודקדק במעשה רקח "קצת קשה דכיון שכולם עשוים לדירה וקבועים מהיכא תיתי דלא ליחייב במזוזה, ואמאי איצטריך רבינו לכתוב דין זה? ואפשר משום דאמרינן בגמרא במזוזה הלך אחר הרגיל וזה כיון שרגילות תשמישו הוא בבית יותר מהחדרים הוה אמינא דבמזוזה בבית לחוד סגי כיון דעיקר תשמישו שם וביתך נמי כתיב בקרא להכי כתב רבינו דליתא דכיון שכל החדרים עשוים לדירה אין לחלק בהכי". ומשמע שאם לא ישתמש בחדרים לדירה, אפשר לחלק ולומר שאינם חייבים במזוזה. אמנם, אם נגדיר את השימוש שלו בבית, להראותו לקונים, כשימוש שאינו חייב מזוזה, גם בכניסה לא יתחייב. אלא שכאמור מהכניסה יהיה אסור להסיר את המזוזה מסיבה אחרת- סילוק שכינה או חשש סכנה.

והראייה, שבברייתא הנ"ל במסכת בבא מציעא למדנו שעל השוכר לעשות מזוזה, לפי שמזוזה חובת הדר. וכך נפסק בשו"ע (יו"ד רצא ב, חו"מ שיד ב) ומוכח שבעל הדירה לא חייב במזוזה אע"פ שהיא שלו, כי לא גר בה. גם נראה שהשימוש שעושה בה, להראותה לקונים או שוכרים פוטנציאליים לא נחשב לשימוש המחייב מזוזה, שאילו היה כך, לא מצאנו שיהיה חייב השוכר לשים מזוזה. ואין לומר שכוונת הברייתא היא שהשוכר צריך לשלם לבעל הדירה על המזוזה שקבע בעל הדירה, כי ההלכה שם אומרת שאפילו אם שכר את הבית על דעת שיש שם מזוזה והתגלה שאין שם מזוזה אין זה מקח טעות, כי נוח לאדם לעשות מצווה בממונו (עי' סמ"ע שם ושו"ת חת"ס או"ח סי' ב) ומוכח שהמקרה הראשון דיבר במצב בו אין מזוזה. וממילא צריך לומר שכוונת היעב"ץ הייתה שהוא נכנס פעם בשנה לדירה ומשתמש בה, אך אם לא משתמש בה לא יהיה חייב במזוזה.

לכן נראה שעדיף שלא להסיר שום מזוזה, אך אם לא הזמן דחוק ולא ימצא מזוזות לבית החדש לפני המעבר, או שלקנות מזוזות לבית החדש זה יקר ויש קושי כלכלי, מותר להסיר את כל המזוזות ולקובען בבית החדש פרט למזוזה בכניסה לבית[1].

אחרי שכתבתי את כל האמור לעיל, שבתי וראיתי בשו"ת מנחת אשר (ח"א סי' נח) שמצא שני ראשונים שאומרים לגבי שוכר שאם מי שיבוא אחריו לא ישלם לו על המזוזות, מותר לו להסירם. האחד בריטב"א ישנים בב"מ (שם) וז"ל, "וכל כמה דלא יהיב ליה דמים נוטלה ויוצא", השני הוא האשכול (הל' מזוזה עמ' 78) שכתב "ואיכא דאמרו דמותר ליתן דמים מחבירו אע"ג שאינה צריכה לו, וכל כמה דלא יהיה דמים לו נוטלה ויוצא". ולפי זה גם בשאלה שלנו, שאין מי שישלם לו על המזוזות כי אף אחד לא נכנס לדור שם, אפשר שיש צד להתיר. אמנם יש לחלק בין מצב בו נכנס שוכר אחר לדירה ולא מוכן לשלם, לבין מצב בו אין אחד שנכנס לדירה ואין לו ממי 'לתבוע' תשלום ולא זו בלבד אלא שהחיוב מוטל עליו לפי שהוא הבעלים בבית. לכן נראה שאין לצרף סברה זו.

בברכה ינון

תשובת מו"ר הגאון הרב אברהם צבי הכהן שליט"א

שלום רב לאוהבי תורתך

עברתי על כל הדברים והוטבו בעיניי.

אך כדרכה של תורה לא אימנע להעיר על מה דפשיטא למע"כ שיש להחמיר לדינא מטעם סילוק השכינה, אפילו אם לא ידור יותר אדם בבית- דבפמ"ג באו"ח א"א סי' טו ס"ק ב מפורש דבכה"ג מותר ליטול. ולענ"ד אין מזה סתירה להריטב"א, די"ל דאם לא ייידור שם אדם מישראל, א"צ להקפיד שתשאר שם השראת השכינה.

בידידות ובברכת התורה.

אברהם צבי

 

תשובת הגאון בעל אורחותיך למדני

כז אלול תשע"ו

 

א) כתב כת''ר, ''אני עובר דירה מבית בבעלותי ואף אחד לא עתיד להכנס אליו (לא מצאתי שוכר ולא מצאתי קונה), בדירה אליה אני עובר אין מזוזות (הדייר הקודם לקחן עמו). האם מותר לי להסיר את המזוזות ולקבוע אותן בדירה אליה אני עובר.''    

 

בתחילה יש לדון במציאות, שהרי אף אם אין האיש דר בבית מ''מ אם יש שם קצת מנכסיו כגון שולחן או כסא ושאר צורכי הבית, אז אף אם הוא אינו דר בבית מ''מ הבית נעשה כבית התבן שלו ועדיין הוא חייב במזוזה, אם לפעם לפעם הוא נכנס שם, וכמ''ש הש''ך בי''ד ס''רפו. ב. בשם הדרישה לגבי בית התבן, ''אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאין ונכנסין בו חשיב בית דירה.'' ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב ס''קיט, שכתב ''אפילו יש לאדם כמה בתים לדירה, כולם חייבים במזוזה, אף אם אינו דר בקביעות אלא באחד מהם, ואינו נכנס לשאר אלא פעם בשנה, כדמוכח פ''ק דיומא דאוצרות יין חייבין...''. ע''ש. הרי אף אם הוא נכנס אף פעם אחת בשנה לאוצרות היין, או לבית התבן עדיין הוא חייב לקבוע מזוזה בהם. ולכן ה''ה בנד''ד י''ל הכי, שאם יש קצת נכסיו שם שעדיין הבית חייב במזוזה. וזה כמ''ש הנמ''י בסוף הל' מזוזה ''ואע''ג שאם לא היה שוכרה היה חייב המשכיר לעשות לה מזוזה מידי דהוה אבית תבן ובית העצים...''. ע''ש. 

 

ב) מ''מ יש לדון אם הבית פנוי לגמרי, והוא אינו דר שם כלל, ונראה שהוא אינו חייב במצוות מזוזה כיון שפקע מיניה שם ''דירה''. האם עדיין הוא חייב במזוזה שעכ''פ עדיין הבית שלו והבית צריך שמירה מהמזיקים. וזה לפי דעת התוספות בב''מ קב. (קא:) שכתבו ''לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית''. וכן הוא דעת בתוס' רא''ש שם. ולפי זה כתב כת''ר, ''שלפי התוס' והרא"ש אם לא נכנס לדור שם שום אדם, מותר להסיר את המזוזה, שהרי החשש הוא שהמזיקין יזיקו לנכנס לדור שם.'' ולכן מטעם זה אין לחוש בנד''ד.

 

אלא כתב הריטב''א בב''מ שם ד"ה לא יטלנה, "דכיון דחלה קדושת שכינה בבית זה אין לו לסלקה משם.'' וכן הוא בנמ''י בשם הריטב''א בב''מ שם. (ויש לפרש שהריטב''א לא סבר כתוס' הנ''ל, שאף שיש לחוש למזיקים כמ''ש הגמ' במנחות לג: ''רב חנינא מסורא אומר כי היכי דתינטריה''. ופירש''י שם ''דתינטריה, לכל הבית מן המזיקין.'' מ''מ סבר הריטב''א שמה בכך אם נכנסים המזיקים מיד בנטילת המזוזה, הלא כשהשוכר בא אחרי כן לקבוע מזוזה חדשה מיד הם פורחים משם, שהמזוזה מביאה קדושת השכינה, וכתוב בתהלים צא. ''יושב בסתר עליון... לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם. מדבר באפל יהלך מקטב ישור צהרים''. ופירש''י ''מחץ יעוף יומם, שד המעוטף כחץ. מדבר ומקטב שמות שדים הם.'' הרי אף שכבר נמצאים מזיקים אלו, מ''מ עדיין יש שמירה מהשכינה, וכן י''ל שאף אם כבר נמצאו המזיקים בבית, מ''מ ע''י קביעת המזוזה חדשה אחר כך, הם יפרחו משם. ולכן צריך טעם אחר למה אין ליטול מזוזה מהדלת, ולכן כתב הריטב''א הוא מפני  "דכיון דחלה קדושת שכינה בבית זה אין לו לסלקה משם''.) ולפי זה כתב כת''ר, ''אך לשיטת הריטב"א בכל מקרה אין להסיר את המזוזה, כי מסלק את השכינה ממקום בו היא שורה''. 

 

ולענ''ד עדיין צריך לחקור בזה. ויש לדון לגבי אדם שיש לו חדר בביתו ויש לו מזוזה באותו חדר, ועכשיו הוא רוצה לבנות בית הכסא באותו חדר וממילא שהוא צריך להסיר המזוזה משם, האם אנו אומרים שהוא אסור לבנות בית הכסא שם כיון שע''י זה הוא צריך להסיר המזוזה וממילא הוא מסלק קדושת השכינה משם כמ''ש הריטב''א הנ''ל.

 

וכן יש לדון, האם מותר למכור ביתו לגוי ולהסיר המזוזות כיון שע''י זה הוא מסלק קדושת השכינה משם. ומצינו לגבי טבילת כלים, שהטעם הוא ''לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנס לקדושת ישראל'', כמבואר בירושלמי ע''ז פ''ה הל''טו. ע''ש. וא''כ הלא אם הוא מוכר הכלי לגוי הוא פקע קדושת הכלי ממנו, והוא אסור. וכן בבכורות ב. מצינו שאין איסור מצד דין בכור למכור עובר החמור לגוי, וכתוב בגמ' שם ''אבל מוכר דקא מפקע לה מקדושה אימא ליקנסיה, קמ"ל.'' הרי שאין לחוש ל''מפקעה לה מקדושה''.

 

ולכן נראה לומר שהאיסור לסלק קדושת השכינה מהבית, הוא רק כשהבית עדיין חייב במזוזה, אבל אם הבית עכשיו פטור ממזוזה ממילא שאין איסור לסלק קדושת השכינה משם, שי''ל שהשכינה שורה שם כשיש חיוב במזוזה והאיש מקיים את המצוה, אבל אם אין חיוב מזוזה באותו חדר או בית, אז המזוזה היא רק כמי שקובע שאר כתבי קודש על מזוזת הדלת, ואין כאן קיום מצוות מזוזה ואין כאן קדושת השכינה. ולכן מותר ליטול המזוזה כשהוא מוכר ביתו לגוי וגם מותר ליטול המזוזה מהחדר כשהוא בונה בית הכסא שם, ואין זה בכלל סילוק השכינה. ורק כשעדיין חיוב מזוזה בבית זה אין ליטול המזוזה משם. ולכן בנד''ד אם אין מי שדר בבית כלל, ממילא שאין חיוב מזוזה ומותר ליטול המזוזה ממנו, ואין לחוש שהוא מסלק קדושת השכינה.

 

וכן יש לדמות זה לדין מנין, שהוא מטעם ''ונקדשתי בתוך בני ישראל'', וכתב הב''י בס''נה. ''דכל בי עשרה שכינתא שריא''. ואם אמרינן שאסור לבטל המנין אחר התפילה כיון שקדושת השכינה היא שם. אלא ודאי כיון שאחר התפילה שוב אין חיוב תפילה, מותר להם לילך לביתם. ולכן ה''ה בנד''ד כשפקע חיוב המזוזה ממילא שאין לחוש שהוא מסלק קדושת השכינה משם.

 

וכן י''ל לגבי מ''ש בגמ' שבת כב. ''רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד, ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד'', שכל זה מיירי כשהבגד עדיין ראוי ללבישה, אבל אם כוונתו לשנות הבגד לדבר אחר כגון לעשות כיס למעות וכדומה שאין חיוב לשים ציצית בו, אז ממילא שפקע החיוב מהבגד ומותר ליטול הציצית ממנו לכ''ע. ולכן מ''ש התוספות במנחות מא: ''ואפי' למ"ד חובת גברא סבר רב דאין לבטל מצות הטלית'', כל זה מיירי כשהוא עדיין רוצה לשמש בטלית זו בתורת בגד, אבל אם כוונתו לעשות ממנו כיס למעות וכדומה, לכ''ע מותר ליטול הציצית ממנה.

 

וכן י''ל לפי מה שפירש הנצי''ב בהעמק השאלה ס''ק ו. בשיטת  השאילתות פר' שלח שאילתא קכו. וז''ל ''לשיטת רבינו דלא אכפת לן אלא משום בזוי הציצית והמזוזה.'' שאין חשש בזוי אם שוב הבית אינו חייב במזוזה.

 

וכן נראה ממ''ש התוספות בשבת כב. ד''ה רב, ''ואע"ג דלכ"ע אין מתירין שלא להניח בבגד אחר, אין קשה מה שנהגו להתיר ציצית מטליתות של מתים דדווקא בטלית של חי שהוא בר חיובא אין מתירין.'' הרי אין חשש כשהגברא אינו בר חיובא, ולכן ה''ה י''ל שאין חשש כשהבגד אינו בר חיובא כגון עכשיו הוא כיס של מעות. 

 

וכן י''ל במ''ש בב''מ קב. ''ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא'', י''ל שכל החשש כאן הוא כיון שעדיין הבית עומד לדירה, אבל אם בעל הבית רוצה שלא לדר באותו בית כלל, אז ממילא שמותר ליטול המזוזה ממנו. ואם אחר זמן מה נמלך דעתו ושוב הוא רוצה לדור בבית, שוב חוזר ונעור החיוב לקבוע מזוזה. ולכן בנד''ד אם המציאות היא שאין הבית בכלל ''דירה'', ואפילו הוא אינו בכלל בית התבן או בית האוצר וכו', ממילא שמותר ליטול המזוזות ממנו עד זמן שהבעל יחזיר שימוש הבית ל''דירה''. (ועיין במשנה הלכות ח''טז. ס''צח. הטעם שכתוב בגמ' ''המשכיר'' בית ולא ה''מוכר'' בית.)

 

שוב ראיתי שכתב כת''ר, ''אמנם בפמ"ג או"ח (א"א סי' טו ס"ק ב) מפורש דבכה"ג מותר ליטול. ונראה שאין מזה סתירה לריטב"א, שיש לומר שאם לא ידור שם אדם מישראל, א"צ להקפיד שתשאר שם השראת השכינה. וכן הסברה נותנת - שהרי אם ירצה אדם להפוך את אחד מחדרי ביתו למקלחת או שירותים, האם נאסור זאת משום סילוק שכינה? ודאי גם הריטב"א יודה בזה. מכאן, שאם נגדיר את השימוש בבית אחרי פינויו כשימוש למסחר - הרי שהיה פה שינוי יעוד למקום שלא חייב במזוזה ואין בזה איסור מצד סילוק שכינה. והריטב"א לא דיבר אלא במקום החייב במזוזה (את תורף הסברה הזו אמר לי חברי הרב דביר אזולאי שליט"א).'' וכן נראה לענ''ד.

 

ואסיים בכבוד רב

 מחבר הספר אורחותיך למדני

 

[1] עיין לקמן בתשובת מו"ר הגאון הרב אברהם צבי הכהן שליט"א. שהביא מהפמ"ג להתיר וביאר מדוע אין בזה סתירה לריטב"א. וכיהודה ועוד לקרא אמינא שכן הסברה נותנת- שהרי אם ירצה אדם להפוך א אחד מחדרי ביתו למקלחת או שירותים, האם נאסור זאת משום סילוק שכינה? ודאי גם הריטב"א יודה בזה. מכאן, שאם נגדיר את השימוש בבית אחרי פינויו כשימוש למסחר- הרי שהיה פה שינוי יעוד למקום שלא חייב במזוזה ואין בזה איסור מצד סילוק שכינה. והריטב"א לא דיבר אלא במקום החייב במזוזה (את תורף הסברה הזו אמר לי חברי הרב דביר אזולאי שליט"א עוד קודם קבלת תשובת מו"ר הנ"ל).