קריאת התורה והקפות בליל שמחת תורה

הרב גיורא ברנר שליט"א

בס"ד תשרי תשע"ד

לידידי אהובי...

בעניין מה ששאלת אותי לגבי התנהלות התפילה ביום שמחת תורה הבעל"ט בבהכנ"ס בק"ק... ת"ו ושאלתך הייתה שכיון שיש הרוצים להאריך הרבה בריקודים לכבוד התוה"ק ויש אחרים שהאריכות היא בשבילם לעול, ורציתם לתכנן את התפילה בצורה שתאפשר למי שרוצה לעזוב באמצע ולמי שרוצה להישאר ולהאריך.

ושאלתך התחלקה לשניים. א. האם קריאת התורה בליל שמח"ת היא חובה על הציבור או חובה על כל יחיד ויחיד. ב. האם עשיית שבע ההקפות כנהוג היא חובה על הציבור או על כל יחיד ויחיד.

מפאת טירדות החג אכתוב לך הנראה לענ"ד בקצרה ואבקש מחילה שאינני מאריך כפי שהיה ראוי מחמת אהבתי אליך.

בתשובתי אין בכוונתי להתייחס לעצם העניין כיצד יותר נכון לתכנן את התפילה לתועלת הציבור אצלכם, משום שבשביל להתייחס לשאלה שכזו צריך להכיר היטב את כלל אנשי הקהילה וסדרי התפילות בבהכנ"ס, וכיון שאינני מכיר מספיק יהיה זה יומרני מצידי לחוות דעה בעניין זה ולכן רק אתייחס בקצרה לשתי שאלותיך וה' יצילני משגיאות ויורני בדרך אמת.

א. מנהג קריאת התורה בליל שמחת תורה

לגבי מנהג קריאת התורה בליל שמחת תורה, למיטב ידיעתי מנהג זה הוזכר לראשונה ב'ספר המנהגים' לרבנו אייזיק טירנא (מנהגי שמיני עצרת ד"ה בליל שני), ויש להעיר בזה שככל הנראה לפני הרמ"א הייתה גירסת כת"י של ספר המנהגים ולא המהד' הנדפסת (ולכן למד משם את מנהג קריאת התורה בלילה), עיין בזה בדרכי משה הארוך (סי' תרסט ס"ק א) ובהערות על ספר המנהגים (שם מהד' מכ"י). ומנהג זה של קריאת התורה בליל שמחת תורה הובא בגדולי פוסקי אשכנז הלא הם הרמ"א (סי' תרסט סע' א), הגר"א (מעשה רב סי' רל) והמשנ"ב (סי' תרסט ס"ק טו).

והנה בפוסקים הובא שמנהג קריאת התורה בלילה אינו חיוב כשאר קריאת התורה (שהוא חיוב) אלא הוא מנהג בלבד (ולכן למשל הקלו להעלות ישראל לראשון גם אם יש כהן) ועי' בזה בשו"ת פני מבין (או"ח סי' ל ס"ק א וסו"ס פד), שו"ת משנה הלכות (מה"ת ח"א סי' תקכז) ושו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' שכ).

ובביאור טעם המנהג ראיתי מובא בשם הגר"י קמניצקי זצ"ל שקריאה זו היא ע"מ שלא יהיה בזיון לס"ת שהוציאום מן ההיכל לרקוד עימהם ולא קראו בהם.

ואמנם מנהג זה אינו נחלת הכלל ובקהילות הספרדים וחלק מקהילות האשכנזים לא נהגו בקריאה זו עיין ס' ארץ ישראל (להגרימ"ט סי' יב סע' יב), כף החיים (סי' תרסט ס"ק לח), שו"ת משנה הלכות (שם ובסי' תקכח) וחזון עובדיה (סוכות עמ' תנז-תנח).

ב. האם היחיד חייב להשאר בבהכנ"ס בזמן קריאת התורה בליל שמחת תורה

ממילא כיון שמנהג זה אינו נחלת הכלל אלא הוא מנהג רק של חלק מהקהילות, נראה שבמקום צורך יש להקל למי שנצרך לכך לצאת קודם קריאת התורה. ועוד יש לצרף בזה מה שהבאתי לעיל מהגר"י קמניצקי זצ"ל שטעם הקריאה הוא רק ע"מ שלא יהיה ביזוי לסה"ת ממילא די במה שמתבצעת הקריאה אפילו שלא כל הציבור נמצאים שם.

אלא שיש לעורר בזה מה שראיתי בקובץ 'נעם' (ח"י עמ' רכב) שם כתב הגר"א גרינבלט שליט"א ודן אם מותר לצאת בשעת קריאת התורה של ליל שמחת תורה והביא מספר 'אשר לשלמה' דכיון שהאיסור לצאת בזמן קריאת התורה הוא משום זלזול בכבוד התורה וממילא אין לחלק וגם בליל שמח"ת אסור. וע"ע שם מה שהביא מהמהרי"ל דיסקין ומה ששו"ט בזה.

ואמנם לענ"ד אף אם שייך בזה זלזול בכבוד התורה אפשר לפתור את הדבר ע"י שיצאו מבהכנ"ס קודם שיתחילו את הבריך שמיה וכו' לצורך קריאת התורה, שהרי כל עוד הוא בהקפות לא מצאנו שחששו במה שיוצא לחוץ משום ביזוי כבוד התורה (ואולי אף יש להקל בזה כל עוד לא פתחו את סה"ת לקרוא בו וצ"ע).

ג. מקור מנהג ההקפות בשמחת תורה

ולגבי מנהג שבע ההקפות, הנה כבר בגאונים מצאנו את המנהג לרקד לפני התורה בשמח"ת דז"ל שו"ת שערי תשובה (סי' שיד) "וביו"ט שני זה שהוא אחרון רגילין אצלנו שמרקדין אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קלוסין לתורה אלא שזו משום שבות הוא ונהגו בה היתר ביום זה בלבד לכבוד התורה". וכן הטור כתב (סי' תרסט) "ויש מקומות שמוציאין כל הספרים ואומרים על כל אחד ואחד פיוט כל מקום לפי מנהגו". וכן הובא מנהג זה בספר המנהגים (שם ועיי"ש בדבריו שמשמע שרק בלילה היו נוהגים להקיף את הבמה אך לא ביום).

ומהרח"ו זיע"א (שער הכוונות עניין סוכות- יום שמח"ת) הביא מקור לדבר זה מדברי הזוה"ק (פנחס רנו ב) שם כתוב "ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה, ואתקריאת שמחת תורה. ומעטרן לס"ת בכתר דיליה, רמז ס"ת לתפארת, שכינתא עטרת תפארת". וע"ע מחזור ויטרי (סי' שפג) ושו"ת מהרי"ק (שורש ט).

ואמנם הן בדברי הזוה"ק והן בדברי הגאונים, הטור והמנהגים לא נזכר לעשות דווקא ז' הקפות (ולכאורה פשטות דבריהם שגם לא עשו דווקא הקפות אלא היו רוקדים ומקלסין ואומרים פיוטים).

וגם ברמ"א (שם) לא הוזכר בפירוש לעשות דווקא ז' הקפות אלא כתב שהמנהג להקיף את הבימה עם סה"ת כמו שמקיפים עם הלולב (ואפשר בדוחק לבאר שכונתו להקפות עם הלולב בהוש"ר וממילא מיירי בז' הקפות ועי' לקמן מש"כ מספר טור ברקת) וע"ע במשנ"ב (ס"ק י).

ד. המקור למנהג לעשות דווקא ז' הקפות

המקור הראשון שמצאתי לעשות דווקא ז' הקפות הוא בדברי מהרח"ו ז"ל בשם רבנו האר"י ז"ל (שער הכוונות שם) שהיה מקפיד מאוד לעשות הקפות (וגם במנחה ובמוצאי יו"ט) ושם כתב מהרח"ו שראה לאר"י ז"ל בהקפות של מוצאי יו"ט שהיה מקפיד לעשות ז' הקפות שלמות (ולכאורה משמעות דבריו שם שלאו דווקא במוצאי יו"ט נהג כן, אלא היה מקפיד האר"י ז"ל בכל ההקפות לעשות שבע הקפות, וע"ע בספר נגיד ומצוה דף עו).

ובטעם הדבר שעושים דווקא ז' הקפות כתב תלמיד מהרח"ו בספרו טור ברקת (סי' תרסט) "והז' הקפות שעושים בשמחת התורה סביב התיבה, היינו כנגד ז' הקפות בהוש"ר, שממשיכים למדה האחרונה [מלכות] הוא סוד התיבה, והעטרה שנותנים בס"ת היא העטרה אשת חיל עטרת בעלה, וכו' כי התכלית היא להמשיך ברכות בעולם". ונתפשט המנהג ברוב קהילות ישראל לעשות ז' הקפות ואומרים פסוקים ותפילות מיוחדות לכל הקפה והקפה.

והנה הנראה בזה שאף שמעיקר הדין אולי א"א לחייב את היחיד לעשות דווקא ז' הקפות כמנהג האר"י ז"ל וכפי המקובל ברוב קהילות ישראל, אך מאידך מסתבר שהאומר שברצונו לקיים מנהג הז' הקפות כדברי האר"י ז"ל וכפי המנהג המקובל בקהילות ישראל, טענת אמת בפיו וכל המשנה ידו על התחתונה. [ואולי יש ללמד זכות על היוצאים לפני סיום ההקפות שבמה שהקיפו בפועל ז' פעמים את הבימה אפשר שיצאו יד"ח גם ע"פ האר"י ז"ל אפילו שלא המתינו למה שמכונה בפי העם 'הקפה שביעית'.]

ה. שינוי זמן ההקפות

ועוד יש לעורר בזה שמתוך שאלתך אני מבין שאחת האפשרויות שחשבתם עליה היא לדחות חלק מההקפות לאחרי תפילת מוסף.

ובזה יש להעיר ממש"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ג סו"ס צט) נגד אפשרות זו ז"ל "והקפות בשמח"ת כיון שהוא משום שמחה כדאיתא ברמ"א סי' תרסט שמצותו כל היום בין משום שמחת היו"ט בין משום שמחת התורה לא שייך לדחותו בשביל תדירות המוסף, ואדרבה הא עושין הקפות במקומותינו גם בערבית, וגם בלא זה מסתבר שהשמחה בהתורה יהיה בשעה שרוצין לגמור קריאת התורה מלפניה ומלאחריה ולא שייך לדחות עד אחר המוסף שכבר גמרו הקריאה".

וע"ע בהליכות שלמה (פי"ב הערה 34) שם הובא משם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בדומה להנ"ל שלא התיר בליל שמח"ת לשנות הסדר הנהוג ולהקדים את הסעודה להקפות.

ומה שחשבתי להציע בזה (אך אינני בטוח שיהיה הדבר מתאים לקהילתכם וכפי שכתבתי בתחילת דברי) הוא לערוך בבוקר שבע הקפות ללא אריכות גדולה לפני קריאת התורה ואח"כ לקרוא בתורה ולהתפלל מוסף ואח"כ ללכת לסעוד ואחר הסעודה לערוך מנחה גדולה ואחריה הקפות, וכן שמעתי שנוהגים בכמה וכמה ישיבות וקהילות, עיין למשל בהליכות שלמה (שם) שכעין זה הנהיג הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בישיבת קול תורה. ובזה ג"כ מרוויחים שמקיימים מנהג האר"י ז"ל לערוך הקפות גם אחר תפילת מנחה (מה שלא כ"כ מצוי בד"כ בקהילות האשכנזים).

 

תקוותי שדברי יהיו לכם לתועלת, יה"ר שקדושת שמחת חג הסוכות ושמח"ת שהיא השמחה הגדולה ביותר, ועיקרה מחמת שמחת התוה"ק שהיא שורש כל השמחות ושורש כל האהבות תמשך עליך ועל הנלווים עליך לכל השנה כולה.

באהבה גלויה

גיורא ברנר