חבלי כביסה מעל הסכך

האם מותר לבנות את הסוכה מתחת לחבלי כביסה, ומה הדין כשתלויה כביסה על החבלים?

הרב גיורא ברנר שליט"א

א. פתיחה

לכבוד... לגבי שאלתו לגבי חבלי כביסה העוברים מעל הסוכה האם הם פוסלים את הסוכה באופן מלא או באופן חלקי.

תשובת הדבר תלויה בכמה שאלות שונות ונשתדל בעזה"י יתברך לבררם כפי כוחנו ויה"ר מלפניו שלא נכשל בדבר הלכה.

ב. סכך פסול הנמצא בגובה רב מעל הסוכה

ראשית אמרתי לדון מצד מה שלעיתים החוטים או החבלים נמצאים בגובה רב מעל הסוכה ולעיתים גובהם אף יותר מכ' אמה, האם יש בזה ע"מ להסיר את חשש הפסול מחמת החוטים.

לגבי דין סוכה שתחת הסוכה כתב השו"ע (סי' תרכח סע' א) "סוכה שתחת סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה, וה"מ שיכולה התחתונה לקבל כרים וכסתות של עליונה ואפי' ע"י הדחק ויש ביניהם עשרה טפחים, אבל אם אין ביניהם עשרה טפחים או שיש ביניהם עשרה טפחים אבל אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אפי' ע"י הדחק התחתונה כשרה אם היא מסוככת כהלכתה אפי' אם העליונה למעלה מעשרים...".

והמג"א (סי' תרכח ס"ק ג) כתב בביאור סיום דברי השו"ע, שמה שאין הסכך שלמעלה פוסל את התחתונה אע"פ שהוא נמצא במקום פסול (למעלה מעשרים אמה) הוא משום "דלמעלה מעשרים לא מקרי סכך פסול לפסול כנגדו" וכתב שהוא ע"פ דברי התוס' והרא"ש. והמחצה"ש כתב בביאור כוונת המג"א "...דהא מיירי כאן שסכך העליון הוא צלתה מרובה מחמתה אפי' הכי כשרה דסכך העליון מצד עצמו כשר אלא שהמקום גורם לפוסלו".

וכ"כ גם הט"ז (שם ס"ק ב) "ואע"ג דבסי' תרכז פסל לכו"ע אם הסכך פסול דהיינו האילן היא צלתה מרובה מחמתה שאני הכא דהעליון אינו נקרא סכך פסול כיון שאין הפסול מחמת עצמו רק מחמת שיעור הגובה זו היא סברת ר"ת בתוס'".

והנראה בכוונת דבריהם שהמציאות של למעלה מכ' אינה סיבת ההיתר, אלא היא סיבת הפסול ורק באו לחדש שכיון שהפסול אינו פסול בעצם הסוכה אלא הוא מצד הגובה ממילא אין בסכך הפסול בכדי לפסול את הסכך שתחתיו. ועיין בעטרת זקנים (ס"ק ב) שכתב שכל זה דלא כרש"י דס"ל שגם בסכך שכשר מצד עצמו אם הוא למעלה מכ' הוא פוסל את הסוכה התחתונה.

וממילא י"ל שבנ"ד יש פסול גם בכה"ג שהוא למעלה מכ' אמה, שהרי בנ"ד הסכך העליון (חוטי הכביסה) הוא סכך פסול מצד עצמו וללא קשר למה שהוא נמצא למעלה מכ' אמה.

וכן מבואר ממש"כ בהגהות רע"א (שם ס"ק ב) שאפי' סכך של עליונה הוא סכך כשר בעצמותו ופסול מצד תעשה ולא מן העשוי (כגון שהונחה שלא לשם צל) הרי הוא פוסל את הסוכה התחתונה כיון שפסול תולמה"ע (אפי' שהוא נמצא בתוך כ') הוא חמור יותר מפסול למעלה מכ', וממילא בנ"ד שהסכך פסול בעצמותו ממש ודאי שאין להתירו.

וע"ע להמהרש"ם בדע"ת (סי' תרכו סע' ג ד"ה ונשאלתי) שדן במקרה שישנו כדור פורח הנמצא למעלה מעל הסוכה, וכתב לדון שם להתיר מדין טלית המתנועעת אם מאהילה לעניין טומאה, וממה שלא כתב להתיר שם משום שהכדור נמצא בגובה רב מאוד מעל הסוכה מוכח לכאו' שאפי' אם הסכך הפסול נמצא בגובה רב מאוד מעל הסוכה אין בזה בכדי להכשירה. וכן מבואר גם בדברי הגרצ"פ זצ"ל במק"ק (סוכות א סי' טו אות ב) שאין נפק"מ להקל במה שהסכך הפסול הוא למעלה מכ' אמה, וע"ע בשו"ת חלקת יואב (או"ח סי' כז) ובשו"ת שבה"ל (ח"ט סי' קלה).

ממילא נלמד לנ"ד שאין נפק"מ אם החבלים הם למעלה מכ' או למטה מכ', וכל מה שיש לדון הוא רק בעצם החבלים אם יש בהם לפסול את הסכך שתחתם.

[וראיתי להגרב"צ רבינוביץ שליט"א בספרו פסק"ת (סי' תרכו ס"ק 4) שכתב בנ"ד "והנה המג"א סי' תרכח כתב דלמעלה מכ' אמה אין פוסל סכך פסול, מ"מ בשאר אחרונים מפורש דלא כדבריו אלא כהבית מאיר", ולענ"ד אחבה"מ קושיה מעיקרא ליתא דכל מה שאמר המג"א הוא רק לעניין סכך כשר הנמצא למעלה מכ' אך סכך הפסול בעצם (כגון אילן שמעל הסוכה שבזה מיירי בפסק"ת שם) בזה לא עלתה על דעתו של המג"א להתירו.]

ג. סכך פסול הנמצא למעלה מהסכך הכשר

הדבר פשוט שמצד החומר ממנו עשויים החוטים (ברזל, ניילון וכו') הם אינם כשרים לסכך, וכדאיתא במשנה סוכה (יא א) "זה הכלל כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ אין מסככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו", ונפסק בשו"ע (סי' תרכט סע' א) "דבר שמסככין בו צריך שיהיה צומח מן הארץ ותלוש ואינו מקבל טומאה, אבל דבר שאינו צומח מן הארץ אע"פ שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה כגון עורות של בהמה שלא נעבדו שאינם מקבלים טומאה או מיני מתכות אין מסככין בהם".

אמנם מה שיש לדון בזה הוא מצד רוחבם של החבלים שאפשר שכיון שאינם רחבים כ"כ אין בהם בכדי לפסול את הסכך שתחתם ואפי' שהם מצד עצמם סכך פסול.

והנה הטור (סי' תרכו) אחר שדן בדין סוכה שתחת האילן והביא את שיטות הראשונים בנידון והביא שלדעת ריב"א והראבי"ה (ורוב הראשונים) אף אם צלתו של הסכך הכשר מרובה מחמתו ואילו חמתו של האילן מרובה מצילתו, הרי שהסכך שתחת ענפי האילן כמאן דליתא (אא"כ חבטה), וכתב הטור "ומפני זה יש מחמירין שלא לעשות סוכה למטה בבית תחת הגג אע"פ שהסירו הרעפים כיון שנשארים עדיין העצים הדקים אשר הרעפים מונחים עליהם אע"פ שיש אויר גדול בין העצים יותר מכדי העצים".

והוסיף הטור שגם ה"ר יחיאל היה חושש לזה ולכן היה עושה מעין חבטה לפתור בעיה זו ז"ל "וה"ר יחיאל היה נוהג כשהיה עושה סוכתו בבית תחת הגג שהסירו הרעפים היה זוקף קנים מן הסכך עד הגג לערב שני הסככים יחד להיות הכל סכך אחד". דברים דומים כתב גם המרדכי (סוכה סי' תשלד) ז"ל "ולפירוש ה"ר שמשון מקוצי יש להחמיר להסיר כל הלט"ש שעל הסוכה אע"פ שצלתה מרובה מחמתה לפי שהן פוסלים כנגדן ומורי ה"ר פרץ ז"ל היה מצוה להשים הערבה עליהם אי נמי לזקוף הערבה עד הלט"ש דליהוי כמו חבטן".

איברא דהטור עצמו חלק על חשש זה וכתב שגם לפי הראבי"ה אין כאן כל חשש ז"ל "ונ"ל שהוא מותר שאף לדברי הפוסל כי לא עירבם היינו דווקא שצילתה מרובה מחמתה ומ"מ יש אויר בין סכך הכשר הלכך כשנחשוב הסכך הכשר כנגד האילן כמאן דליתיה מצטרף עם האויר שבה ותהיה חמתה מרובה מצילתה אבל בסוכה שכולה מכוסה ואין בה אויר כלל אפי' נחשוב הכשר כמאן דליתיה עדיין נשאר צילתה מרובה מחמתה ושרי ובעל העיטור ג"כ התירו מטעם אחר שאמר כיון שהסיר הרעפים העצים הנשארים אין עליהן דין סכך פסול דתנן תקרה שאין עליה מעזיבה מפקפק או נוטל א' מבינתיים[1] ול"ש אם האילן קדם או הסכך קדם דין א' להם".

ומבואר מדבריו שני טעמי היתר בנ"ד. הטעם הראשון משום שגם ריב"א מודה שאם אחרי שנתעלם מהסכך הכשר שיש כנגדו סכך פסול עדיין ישאר חמתה מרובה מצלתה מחמת הסכך הכשר, ממילא אין בזה כל חשש פסול (וזו המציאות בד"כ).

[ובב"י נסתפק האם מה שהצריכו ה"ר פרץ וה"ר יחיאל לזקוף את הערבה מהסכך ללטש הוא דווקא בכה"ג שאם נחסיר את הסכך שיש כנגדו לט"ש תהיה חמתה של סוכה מרובה מצלתה (וא"כ הם מודים בעיקר הדין לטור), או שאף בכה"ג שעדיין תשאר צלתה מרובה מחמתה (שבזה כתב הטור להכשיר) בכל זאת יצריכו לזקוף את הערבות "משום דגזרי הא אטו הא" (ולפי"ז הם חולקים על הטור).]

טעם נוסף כתב הטור בשם העיטור שלדעתו אחר שהסיר את הרעפים מע"ג העצים הדקים יש לאותם עצים דין סכך כשר.

ולכאו' נ"ד תלוי בשני טעמי ההיתר הנ"ל, דא"ת שהעיקר כטעמא דהטור שגם אחר שנתעלם מהסכך שיש מעליו סכך כשר עדיין יישאר רוב סכך כשר בכדי חמתה מרובה מצלתה, א"כ בנ"ד בד"כ המציאות היא שהסוכה מכוסה כולה בסכך כשר, ואילו החבלים שמעליה אינם צפופים כ"כ וממילא יש רוב סכך כשר. [והוא כעין מש"כ המשנ"ב (סי' תרכו ס"ק יז) "אכן באמת בסתם סוכות כמו שלנו שרגילין לכסות כל הסוכה בודאי בכל גווני ישאר צילתה מרובה מחמתה וכשר".]

אמנם לשיטת העיטור שמתיר מטעם שגם הלאט"ש כשרים לסיכוך, ממילא י"ל שבנ"ד שהחבלים ודאי אינם סכך כשר, יש לחשוש לפסול מחמת החבלים שמעל הסכך הכשר.

אלא שלענ"ד יש לדון בזה דאפשר דטעמא דהעיטור הוא רבותא נוספת להיתר, והיינו שגם אליבא דהעיטור יש להתיר מטעם דאיכא רוב סכך כשר שאין מעליו פסול, אלא שמוסיף רבותא נוספת להתיר אפי' אם לא היה רוב סכך כשר והוא מטעם שהלאט"ש עצמם כשרים לסכך.

ועיינתי בגוף דברי העיטור ושמחתי לראות שצדקנו בדברים הנ"ל, דהנה העיטור כתב דאית פלוגתא בין רבוותא בדין סוכה שתחת האילן, ומתחילה הביא את שיטת ראבי"ה וסיעתו הנ"ל דס"ל שכל סכך פסול שמעל סכך כשר ממילא סכך כשר שתחתיו כמאן דליתא (כן משמע שלכך נתכוון העיטור וכ"כ בהגהות פתח הדביר ס"ק צז) בביאור כוונת העיטור. והעיר העיטור לפי דבריהם "ודייקינן מהכא באילו שנוטלין הרעפים מכיסוי הבית ועושין למטה סוכה כהלכתה ונשאר למעלה מן הסיכך עצים שקורין קרויבינ"ש שהסוכה פסולה משום דקא מצטרף סכך פסול אע"פ שהסכך כשר מרובה עד שיתנו הסכך כשר בין הקרויבינ"ש דומיא דחבטן. ומסתברא אפי' לההוא פירושא הסוכה כשרה דכיון שנטלו הרעפים התקרה כשרה כתקרה שאין עליה מעזיבה דסגיא כשנוטלין אחת מבינתיים".

והיינו שכל מש"כ העיטור להחשיב את אותם עצים כסכך כשר הוא דווקא לפי שיטת הראבי"ה, והרי לעיל הבאנו מהב"י שנסתפק אולי גם החוששים בסוכה תחת הגג לא אמרו דבריהם אלא בכה"ג שלא נשאר רוב סכך כשר אחר שנתעלם מהסכך הכשר שיש מעליו סכך פסול, אך אם נשאר רוב אפשר שיודו למש"כ הטור שכשר.

ועוד שהרי אח"כ הביא העיטור את שיטת תוס' בסוגיא דס"ל שאם צל סוכה מרובה מחמתה וצל אילך חמתו מרובה מצלתו כשר לגמרי ואפי' אין צריך חבטה (עיי"ש בהגהות נתיבות שמואל על העיטור ס"ק יט מה שתיקן בגירסת לשונו, וכ"כ בהגהות פתח הדביר שכוונת העיטור לשיטת התוס'). וממילא לשיטתם פשוט שבנ"ד אין כל חשש שהרי בנ"ד צל הסוכה מרובה מחמתה ואילו החבלים ודאי חמתם מרובה מצילתם.

ואח"כ כתב העיטור להוכיח כשיטת תוס' ז"ל "ומסתברא סוכה שתחת האילן פסולה משום מחובר הוא ועם האילן עצמו עשה סוכה, ואילן שצלתה מרובה פסולה חמתו מרובה מצלתו וצירף בו סכך כשר כשרה. ומש"ה פריך הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר המרבה עם האילן ומשני בשחבטן, ולעולם ליכא למימר מצטרף בשני סככים דאלת"ה סוכה שבתוך הבית לפירושא קמא תיפוק ליה דקא מצרף סכך פסול. ופירש תחתיה סדין לנאותה אמאי כשרה וגבוה מכ' אמה והוצין יורדין לתוך כ' לפסול משום דקא מצטרף סכך פסול. סוכה ע"ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה". ועי' בפתח הדביר (ס"ק קג) במש"כ בתיקון גירסת העיטור.

ונראה בביאור כוונת העיטור דס"ל שאם בסכך הכשר לבדו צלתו מרובה מחמתו ובסכך הפסול לבדו חמתו מרובה מצלתו, אין כל חשש כלל לפסול מחמת הסכך הפסול, ורק בכה"ג שצריך צירוף של סכך פסול לסכך הכשר ע"מ שיהיה צלתו מרובה מחמתו באנו לדין העושה סוכתו תחת האילן שפסול אם לא חבטן. ועי' בפתח הדביר (ס"ק קה) שביאר כוונת העיטור בדומה לדברינו.

וממילא נלמד לנ"ד שגם אליבא דהעיטור אין כל פסול מחמת החבלים שלמעלה שהרי הוא ס"ל כשיטת התוס' ולשיטתם כבר כתבנו שכיון שיש רוב סכך כשר וסכך פסול מועט הסוכה כשרה.

[ועוד שגם לפי מש"כ העיטור להכשיר לשיטת הראבי"ה מטעם שהלאט"ש כשרים לסיכוך, הרי הבאנו לעיל מהב"י שכתב שאפשר שגם לדעתם כל שאחר ביטול הסכך שיש מעליו סכך פסול עדיין יישאר רוב סכך כשר, וממילא גם לפי"ז יש להכשיר בנ"ד.]

והנה השו"ע פסק בנ"ד (סי' תרכו סע' ג) "העושה סוכה למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים אע"פ שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם כשירה". ולכאו' ממש"כ השו"ע להתיר בכל מקרה (ולא חילק בין מקרה שאחר שנחסיר את הסכך שמעליו העצים הדקים ישאר רוב ובין מקרה שאחר שנחסיר לא ישאר רוב) נראה לכאו' שס"ל כדעת בעל העיטור שגם העצים הדקים עצמם כשרים לסכך. וכ"כ המשנ"ב (ס"ק יז) "ואפי' לישב תחת העצים עצמן אע"פ שהם סכך פסול שהרי לא נקבעו בגג לשם צל אלא כדי לתת עליהם הרעפים מ"מ כיון שעשה מעשה והסיר הרעפים לשם עשיית סוכה לצל הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף העצים והתקינם לשם סוכה ונתכשרו". גם בשעה"צ (ס"ק יט) כתב בשם המג"א שהשו"ע ס"ל כדעת העיטור.

אמנם השעה"צ (שם) הוסיף שמהגר"א משמע לא כך אלא שהשו"ע פסק כדעת הטור, אמנם נראה שהנפק"מ ביניהם תהיה רק במקרה שכשינטל הסכך שכנגד העצים לא יישאר רוב סכך כשר, שאז ע"פ הסבר הגר"א לפסק השו"ע יהיה פסול, ואילו ע"פ הסבר המג"א לפסק השו"ע גם בלא זה כשר כיון שעצים עצמם כשרים לסיכוך, אך בנ"ד שבכל מקרה יש רוב סכך כשר גם אם לא נחשיב את הסכך שיש מעליו את החוטים הפסולים, ממילא יהיה כשר לפי כל אחד מההסברים לפסק השו"ע.

ובאמת כתב בערוה"ש (סע' טו) כעין דברינו ז"ל "ונלע"ד ברור דרבינו הב"י הסכים לדין זה מטעם הטור דכיון דאפי' אם ינטלו הלאטע"ס עדיין תשאר צילתה מרובה מחמתה וא"כ היתר הלאטע"ס א"צ להסרת הרעפים כדברי העיטור. ויש מי שתפס בכוונתו דטעמו הוא משום הסרת הרעפים ולכן אם היתה מקודם לאטע"ס בלא גג יש להם דין סכך פסול [מג"א], ולפענ"ד דאפי' בהסרת הרעפים מקרי סכך פסול דאולי הלכה כדיעה ראשונה כמ"ש אלא דההיתר הוא דאפי' אם הוא סכך פסול ישאר גם בלא מקום הלאטע"ס צילתה מרובה מחמתה כדעת הטור כמ"ש".

וה"ה שיש להתיר בנ"ד גם ע"פ מש"כ אח"כ המשנ"ב (שם) "ויש מאחרונים שמחמירין בזה וסוברין דבכל גווני בעינן שאפי' אם ינטל נגד העצים ישאר צילתה מרובה מחמתה" שהרי גם לשיטתם אין כל פסול בנ"ד כיון שבנ"ד גם אחר שינטל ישאר צילתה מרובה מחמתה.

ד. חשש פסול מחמת לבוד לחומרה

עוד יש לדון דאף שאמרנו שיש רוב סכך כשר גם אחר שינטל, הרי שאפשר שיש לחוש בזה מצד דין לבוד דהיינו שאם המרחק בין חוט לחוט הוא פחות מג' טפחים י"ל שמכוח דין לבוד כל השטח שבניהם נחשב כחוט אחד עבה והוי סכך פסול מתחילת החוט הראשון ועד סוף החוט האחרון.

ואמת שהטור (סו"ס תרלב) כתב בפסקנות "דלא אמרינן לבוד להחמיר". [ועי' בשו"ת בית שערים (או"ח סי' רנז ד"ה אבל מ"ש) במש"כ בביאור דברי הטור.] וכן מצאנו למהר"י וויל (דינין והלכות סי' לג) שכתב לגבי טומאת אוהל המת שאין מחמירם שם מדין לבוד והוכיח דבריו מדין סוכה.

וכן הרמ"א בדין עשיית אוהל ביו"ט (בדרכ"מ סי' תקב ס"ק ב) ובדין אוהל לטומאת מת (בדרכ"מ יו"ד סי' שעא ס"ק ובהגה לשו"ע שם סע' ד) כתב שאין לבוד להחמיר. ועי' בשו"ת שו"מ (תליתא ח"ג סי' לה) ובערוה"ש (סי' תרכו סע' טו) שכתבו ביחס לדין פסול הסכך מחמת הלאט"ש דהעיקר כרמ"א ואין לחוש בזה ללבוד לחומרה.

[ובאמת נראה ראיה לדבריהם מדברי התוס' (עירובין קב א ד"ה לא אמרן) במש"כ לגבי כילת חתנים דלא אמרינן לבוד להחמיר להחשיבו כאוהל (שהרי מיירי שם שיש הרבה כילות קטנות סמוכות זו לזו ואם נאמר לבוד לחומרה ממילא יהיה כאן אוהל ואסור עיי"ש). ומבוארים הדברים היטב בלשון האגודה שכתב (עירובין פ"י סו"ס קו) "וא"ת ולימא לבוד מכילה זו לזו לפי מה דפירש בקונטרס דיש כילות קטנות, ותירץ הא דאמרינן לבוד הני מילי להקל להחשב אהל כדי להחשב למחר תוספת אהל, אבל לומר לבוד להחמיר לא אמרינן דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה בין זה לזה או שני קנים שיהא חשוב אהל".]

ואמנם הב"ח (סי' תרכו אות ה) אחר ששו"ט בשיטות השונות בדין סיכוך בתוך הבית כתב "ולענין הלכה יראה בעיני להחמיר באיסור דאו' שאין לסכך תחת הלט"ש אא"כ כמו בסוכות שלנו שאין בהן אויר כלל כמו שכתב רבינו או לסכך ע"ג הלט"ש כמ"ש בסמ"ק ובתנאי שלא יהא בין הלט"ש פחות משלשה דאז הן כלבודין ונעשו כולן כדף אחד ואין הסכך הכשר רבה עליו ומבטלו כיון שהלט"ש ניכרין ועומדין כל אחד בפני עצמו... וטעם החולקים דס"ל דלא אמרינן כה"ג לבוד לאסור משום דלא אמרינן לבוד להחמיר כדלקמן בסי' תרלב ולפיכך הסכך כשר מתרבה עליו ומבטלו וכ"כ במהרי"ל, וקשיא לי היאך אפשר לומר דמבטלו אם הלט"ש ניכרין ונראין הילכך נראה עיקר לאסור בכה"ג אם הלט"ש ניכרין וביש ביניהם שלשה אפי' ניכרין שרי מאחר שסיכך על גביהן אין צל הסוכה בא מן הפסול כי אם מן הכשר למעלה ממנו".

מתבאר מדברי הב"ח חשש נוסף הנוגע לנ"ד והוא שאם המרחק בין לט"ש אחד לשני הוא פחות מג' טפחים נחשבים הלאט"ש כמחוברים וכאילו ישנו דף אחד שלם של סכך פסול מעל הסכך הכשר וממילא הסוכה פסולה. [כמו"כ מתבאר מהב"ח דס"ל שאם הסכך תחת הלאט"ש ולא על גביו אין הלטא"ש בטלים וכדלקמן.]

גם בעו"ש (ס"ק ב) הסכים עם הב"ח שכל שהלאט"ש קרובים זה לזה פחות מג' טפחים חיישינן ללבוד לחומרה. וכ"כ מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה בשם רבו (ח"א מנהגי ארג'יל סי' ב אות ב אמנם עי' במש"כ בשו"ת בחלק או"ח סי' יז) להחמיר כשאין ג' טפחים בין שיפוד לשיפוד. ועי' בשו"ת שו"מ (שם) שכתב לדחות את קושיות המג"א על הב"ח (אע"פ שלדינא פסק בזה דלא כב"ח וכנ"ל), וע"ע בשו"ת מהרש"ם (ח"ח סי' מו) שהביא כמה ראיות לשיטה דאמרינן לבוד לחומרה.

הבכור"י (סי' תרכו ס"ק ח) כתב בנ"ד "אכן מטעם אחר יש להחמיר, כיון שיש לבוד באין רחוקים ג"ט זה מזה. ואף שהט"ז כתב שלא אמרינן לבוד להחמיר, הרי המג"א חולק עליו והוכיח שאמרינן לבוד להחמיר ג"כ. ולכן כשאין בין הלטי"ש ג"ט, יש להחמיר כהט"ז שלא לסכך עד שיסיר אחד מבנתים... מטעם לבוד. ולכן לא בעינן שיהיה ביניהם ד"ט אויר כהט"ז שלא יהיה כב' סככים רק שיהיה ביניהם ג"ט שלא יהיה כלבוד. והב"ח החמיר יותר כשאין ביניהם ג"ט אפי' נתן סכך כשר בין הלטי"ש מ"מ אסור מטעם לבוד. ולפ"ז היה צריך להזהיר באותן הלטי"ש שעושין תחת הסכך להניח הסכך עליהן, שיהיו רחוקים ג"ט זה מזה, דאל"כ הוי כאילו סיכך כל הסוכה בנסרים. אכן המג"א חולק עליו, והוכיח דלא אמרינן לבוד כשיש סכך ביניהם. ולכן לענין דינא כשיש סכך כשר בין הלטי"ש אפי' אין ביניהם ג"ט ג"כ כשר. וכשיש ג"ט ביניהם, אפי' עומדין הלטי"ש למעלה מן הסכך ויש אויר ביניהם, ג"כ כשר ולא בעינן ד"ט ביניהם כהט"ז".

מתבאר שהבכור"י חושש באופן חלקי לשיטת הב"ח, והיינו שהב"ח החמיר כל שאין ג' טפחים בין לאט"ש ללטא"ש ואפי' אם הסכך מונח ע"ג הלאט"ש עצמו, אך הבכור"י חשש בזה ללבוד להחמיר רק במקרה שאין הסכך מונח ישירות על הלאט"ש אך אם הסכך הכשר מונח ישירות על הלאט"ש יש בכך ע"מ למנוע מעצי הלטא"ש להחשב מחוברים מדין לבוד. [אמנם עי' בשו"ת שו"מ (שם) שכתב מילתא בטעמא לבאר שיטת הב"ח מדוע ס"ל שהסכך המונח בין הלאט"ש לא מונע מלומר לבוד.]

ובשו"ת מנח"י (ח"ח סי' נו ס"ק א) דן בהדיא בדין חוטי כביסה שמעל הסוכה וכתב שהרוצה לחשוש בזה לשיטת הב"ח יחשוש בזה רק לעניין שלא יהיה ג' טפחים בין חוט לחוט, אך אם הסכך מונח על החוטים א"צ להחמיר, משום שהסכך הוא דבר ממשי המפריש בין החוטים ומונע מלומר בזה לבוד וכמש"כ המג"א והחכ"צ (וא"כ שיטת המנח"י היא ממש כשיטת הבכור"י).

ואמנם דעת המנח"י עצמו נראית שמעיקר הדין א"צ להחמיר בזה וכמש"כ בסיום דבריו "וכ"ז רק לחומרה למאן דחושש בזה לשיטת הב"ח", וראיה לדבר ממה שהמנח"י עצמו כתב בהדיא (ח"ח סי' ט ס"ק ב) שהעיקר להקל לעשות סוכה תחת חבלי הכביסה אפי' אם הכביסה תלויה עליה וכמו שסיים בזה "לכן לענ"ד אין לחוש בנד"ד זולת לומר דהמחמיר תע"ב".

[וכל זה דלא כמש"כ בשם המנח"י בספר הסוכה (מילואים לפי"ב ס"ק י) ובפסק"ת (סי' תרכו ס"ק 30) שדעת המנח"י להחמיר בזה כדעת הב"ח ושגם ס"ל למנח"י לחשוש למעשה לחומרת הט"ז להצריך שיהיה ד' טפחים בין חבל לחבל, ולענ"ד זה אינו, וכבר קדמני בזה הרה"ג משה הררי שליט"א בספרו מק"ק (סוכות פ"ו ס"ק עז) שהעיר נכון על דבריהם.]

בהגהות הגרע"א (ס"ק ג) העיר ביחס לחומרת הב"ח "לפענ"ד אף אם מצטרפין, היינו שיהיה מקרי נסר ד' דאם תצרפם הוי רחב ארבעה אבל מ"מ רק הם עצמם הוי סכך פסול, אבל מ"מ האויר שביניהם לא מקרי סכך פסול דאין הצירוף מועיל לשוויה אויר ממילא בנסרים".

והיינו דס"ל לרע"א לצמצם עוד יותר את גזרתו של הב"ח, דאף א"ת שהנסרים מצטרפים זה לזה היינו רק לעניין שיחשבו צמודים זה לזה להיות כנסר אחד רחב ד' טפחים המונח מלמעלה שפוסל מדין גזירת תקרה (כבשו"ע סי' תרלב סע' א), אך ודאי שאין השטח שבין נסר לנסר נחשב כמלא בסכך פסול, וכאילו כל הסוכה מכוסה בסכך פסול.

ונראה לבאר שכוונת הגרע"א למש"כ המג"א (סי' תרלב ס"ק ה) דאף שהמג"א פליג על הרמ"א וס"ל דאמרינן לבוד לחומרה היינו "נהי דאמרינן דחשוב כאלו שניהם סמוכים זה לזה מ"מ לא אמרינן שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול", והיינו שמה שאומרים לבוד הוא רק לעניין להיחשב כל הלאט"ש כאילו הם סמוכים זה לזה ואז אם יש בכולם יחד רוחב ד' טפחים הם פוסלים מדין גזירת תקרה אך בלא זה אינם פוסלים (ואם יש בהם רוחב ג' טפחים יש לדון אם מותר לשבת תחתם ועי' במשנ"ב סי' תרלב ס"ק ג מה שהביא בזה).

[ובגוף שיטת המג"א עי' בשו"ת מנח"י (ח"ח סי' נו ס"ק א) שביאר ע"פ המחצה"ש שדווקא בסכך סוכה ס"ל למג"א שלא אמרינן לבוד אלא לעניין לקרב אתת הקנים זה לזה ולא לעניין להחשיב את כל השטח שבינייהם כסתומים בסכך פסול, אך בשאר דברים ס"ל למג"א לומר לבוד להחמיר גם לעניין השטח שביניהם וזאת ע"פ מש"כ המג"א (סי' תקב ס"ק ט) לחלוק על דברי הדרכ"מ הנ"ל בדין לבוד בעשיית אהל ביו"ט.]

ובאמת מדקדוק לשון הגרע"א נראה יותר כביאור זה לדבריו. וכן במשנ"ב (ס"ק יז) משמע דס"ל לחוש בזה לכתח' אך דווקא כשיטת הגרע"א (לפי הביאור האחרון לדבריו כנ"ל) שהרי כתב "אכן כדי לצאת ידי כל הספיקות יראה שיהיה ריוח בין העצים הדקים בין אחד לחבירו כשיעור ג' טפחים. וכל זה דוקא כשעושה סוכה למטה תחת הגג אבל אם מסכך ע"ג הלאטע"ש אע"פ שהן סמוכין זה לזה בפחות מג' טפחים הרי זו כשרה ואין אומרים כאן לבוד שיצטרפו כל העצים ויהיו נחשבין כעץ אחד רחב מסכך הפסול יותר מד"ט שהוא פוסל הסוכה כמבואר בסי' תרלב כיון שסכך כשר מונח ביניהם אין מצטרפין". וע"ע במש"כ המשנ"ב לקמן (סי' תרלב ס"ק כ).

וע"ע בחי' הגר"ח הלוי על הרמב"ם (סוכה פ"ה הי"ט ד"ה לפי"ז) שכתב בעניין מעט שונה סברא דומה שאין דין לבוד יוצר חלות גמורה של הצדדים של האויר על האויר שבייניהם להחשב לגמרי כמו הצדדים כאילו הוא ממלא את האויר.

וא"כ רואים אנו ד' שיטות בנ"ד.

שיטת הרמ"א וערוה"ש שאין לחוש כלל בנ"ד כיון שלא אמרינן לבוד להחמיר.

שיטת הב"ח והעו"ש שכל שאין ג' טפחים בין לאט"ש ללאט"ש אמרינן לבוד, וממילא נחשבת הסוכה כולה כמכוסה בסכך פסול, ואפי' אם יש בין לאט"ש לללאט"ש סכך כשר אינו מונע מלומר בזה לבוד.

שיטת הבכור"י שאם אין בין לאט"ש ללאט"ש ג' טפחים אמרינן בזה לבוד להיחשב כולו כמכוסה בסכך פסול, אך דווקא אם אין ביניהם סכך כשר דאל"כ אזי מונע הסכך הכשר מלומר בזה לבוד (וממילא כל שהסכך הכשר הוא רוב הסוכה כשרה).

שיטת המג"א, רע"א והמשנ"ב שאם אין בין לאט"ש ללאט"ש ג' טפחים מצרפים את כל הלאט"ש להיות כצמודים זה לזה ונחשבים כנסר אחד ואם יש ברוחב כולם יחד ד' טפחים יש בזה משום גזירת תקרה.

לפי"ז נראה ברור להקל בנ"ד שהרי לשיטת הרמ"א וערוה"ש לא שייך כלל בנ"ד לומר לבוד לחומרה, ולשיטת המג"א, רע"א והמשנ"ב הרי חבלי כביסה הם דקים ובד"כ גם בצירוף רוחב כולם יחד לא נגיע לכדי ד' טפחים, ולשיטת הבכור"י הרי מכוח מה שהסכך מונח ע"ג הלאט"ש עצמם ממילא נמננע מלומר כאן לבוד להחמיר.

[ואמנם הרוצה לצאת לכל השיטות והיינו גם לשיטת הב"ח יש לחוש גם בחבלי כביסה, והוא מדוקדק מלשון המשנ"ב במש"כ לגבי הלאט"ש "אכן כדי לצאת ידי כל הספיקות יראה שיהיה ריוח בין העצים הדקים בין אחד לחבירו כשיעור ג' טפחים".]

ושמחתי לראות שזכינו לכוון בזה לדברי מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל (מק"ק סוכות א סו"ס יב) שדן במקרה דומה לנ"ד וכתב בזה "אולם י"ל דאין להחמיר בנ"ד דאפי' נחוש בלאטיש להחמיר משום דאמרינן לבוד להחמיר, זה אינו אלא שאם נצרף את הרחב של כל הלאטיש יהא ביחד ארבעה טפחים אבל בשבכה אפילו אם נצרף את הרחב של כל קני הברזל שבשבכה לא יהא בהם רחב ד' טפחים, אפשר שגם לדעת הב"ח אין להחמיר". והיינו דס"ל כמש"כ לעיל שרק אם בהצטרף רוחב כל הסכך הפסול יחד יהיה סכ"ה ד' טפחים יש לחוש אך בפחות מזה אין כל חשש, ועוד ס"ל לגרצ"פ זצ"ל שאפשר שגם הב"ח לא חייש בלא זה.

ועי' גם בדברי הגרי"י פישר זצ"ל בשו"ת אבן ישראל (ח"ז סי' סה ד"ה ויצא לנו) שדן לגבי העושים סוכתם תחת חבלי הכביסה וכתב בדבריו לדחות את ראיית המג"א שמחמיר אם בצירוף כל החבלים יחד יש ד' טפחים. וכן דעת הגר"ש ואזנר זצ"ל (קובץ מבית לוי מועדים פי"ז סע' י) שאין להחמיר כשיש חוטי כביסה מעל הסוכה.

ה. לבוד בדבר העומד להיות פתוח לעולם

נראה להביא בנ"ד צירוף נוסף להיתר, דאיתא בגמ' (עירובין י ב) "תנן התם עור העסלא וחלל שלו מצטרפין בטפח, מאי עור העסלא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עור כיסוי של בית הכסא, וכמה כי אתא רב דימי אמר אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן ואצבעיים ריוח באמצע, כי אתא רבין אמר אצבע ומחצה מכאן ואצבע ומחצה מכא ואצבע ריוח באמצע". ופרש"י "עור העסלא - כדמפרש עור העשוי לבית הכסא של שרים חלל הנקב שבו מצטרף להיות עומד טפח שלם, ואם יש תחתיו כזית מת וכלים מטמאים באהל, ובפחות מטפח אין אהל דתנן טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה. וכמה- יהא בנקב שיהא בטל אצל העומד שסביביו...".

והריטב"א הקשה בסוגייא זו "הא דאמרינן בעור האסלה שמצטרפין העומד והאויר לטפח לעשות טומאת אהל. ופרשינן טעמא או משום דעומד כפרוץ הוי עומד או משום דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות כדמפרש ואזיל, ק"ל למה לן כולי האי תיפוק לי דכל פחות מג' כלבוד דמי". ותירץ הריטב"א "וי"א שאין לבוד בכלים, וקשיא קצת ההיא דכורת, אבל י"ל דבדבר העומד להיות פתוח לעולם ונעשה לכך אין אומרים בו לבוד...".

וא"כ לפי דברי הריטב"א י"ל בנ"ד דכיון שהחבלים נעשו מעיקרא ע"מ שיהיה ביניהם הפסק אויר ויעודם להישאר כך לעולם, ממילא אין לחוש בנ"ד ללבוד (ואפי' שאין ג' טפחים בין האחד לשני).

ואמנם מדברי הב"ח וסיעתו שחיישי לומר לבוד להחמיר בלאט"ש נראה ברור שאינם מקבלם את דברי הריטב"א שהרי גם בלאט"ש מדובר שעומדים להיות פתוחים לעולם ואעפ"כ חיישי בזה מצד לבוד. ועי' גם בהגהות כור לזהב על הריטב"א (ס"ק פ) שהקשה על חידושו של הריטב"א מכמה סוגיות.

אמנם נלענ"ד שלפחות לכדי צירוף לשאר צדדי ההיתר כדאי הוא רבנו הריטב"א וחידושו להצטרף. ושמחתי לראות שזכינו לכוון בזה לדברי הגרשז"א זצ"ל בשו"ת מנח"ש (ח"א סי' צא) שדן בכעין נ"ד בעשיית סוכה תחת חבלים שאין ביניהם ג' טפחים וכתב בזה "אך אעפ"כ לדינא שפיר נלענ"ד כדבריו, כי דבריו מתאימים קצת למש"כ הריטב"א בעירובין דף י וז"ל 'אבל י"ל דבדבר העומד להיות פתוח לעולם ונעשה לכך אין אומרים בו לבוד', וכיון שדברי הביכור"י בסי' תרכו ס"ק ח לענין סוכה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים ונשארו העצים [הנקראים לאטיש] ואין ביניהם שלשה טפחים הם רק חומרא, חושבני דאין טעם להוסיף עוד חומרא".

ו. חבלי כביסה שיש עליהם כביסה

מש"כ לעיל להקל לבנות סוכה תחת חבלי הכביסה נכון אפי' אם תלויה כביסה ע"ג החבלים, וכמו שהאריכו האחרונים בביאור היתר הדבר עי' בשו"ת מנח"י (ח"ח סי' ט ס"ק ב), פסק"ת (סי' תרכו אות ח ד"ה ואם) ובספר מק"ק (הררי סוכות פ"ו סע' לד ובהערות שם).

ואמנם אם הכביסה הסתבכה בחבלים ומאהילה מעל הסוכה ברוחב ד' טפחים אזי יש כאן פסול מדין גזירת תיקרה (עיי"ש במק"ק וע"ע בקובץ מבית לוי המובא לקמן שלכתח' אין לתלות כביסה על החבלים שמעל הסוכה).

ז. אם אפשר לחייב את שכנו להסיר את חוטי הכביסה שמעל סוכתו

כתב בקובץ מבית לוי בשם הגר"ש ואזנר זצ"ל (שם) "חוטי כביסה התלויים מעל הסוכה, אף שאין בין חוט לחוט ג' טפחים [והוה לבוד בין החוטים שפסולים לסכך] הסוכה כשירה והרוצה להחמיר לעצמו תע"ב, אבל אינו יכול לחייב את שכינו להסיר את החוטים וכן הוא בסורגי החלונות שעל הסוכה, שא"א למנוע את השכנים בקומות העליונות להוציא סורגים, או לחייבם להסירם בסוכות. אבל אין לתלות כביסה על החבלים שע"ג הסוכה [ויש להזהר שלא להזיק לשכנים ע"י הוצאת מזגן ע"ג הסוכה]".

וכ"כ בספר הסוכה השלם (מילואים לפי"ב אות ט) בשם אחד מפוסקי דורינו שאם בצירוף כל החוטים אין ד' טפחים א"א לחייב את שכינו להוריד את חבלי הכביסה כיון שאינו אלא חומרה.

ואמנם בספר מק"ק (שם ס"ק פה) כתב בשם הגרא"י אולמן שליט"א שאם ישנו חשש סביר שהכביסה תסתבך כך שתיצור אוהל ברוחב ד' טפחים מעל הסכך, נראה שיכול לדרוש משכנו להוריד את הכביסה.

ח. העולה לדינא

א"כ בסיכומם של דברים מותר לבנות את הסוכה תחת חבלי הכביסה אפילו אם אין מרחק של ג' טפחים בין חוט לחוט, והרוצה להחמיר בזה (במקרה שאין ג' טפחים בין חוט לחוט) יחמיר על עצמו אך אין לו זכות לדרוש משכנו לפרק את חוטי הכביסה שמעל סוכתו.

אמנם אם תלויה כביסה על החבלים ויש חשש שהכביסה תסתבך ותיצור כיסוי ברוחב ג' טפחים מעל הסוכה, יש לחשוש בזה לפסול (ולעיתים יהיה רק אסור לשבת תחת הכביסה ולעיתים אף הסוכה תפסל, ותלוי הדבר במבנה הסוכה ובמיקום הכביסה).

 

[1] בביאור הראיה שהביא העיטור עי' ב"י (ד"ה ומ"ש בעל העיטור) שר"ל שלמד זאת מדין מפקפק, ועי' בחי' הגהות למהרל"ח (ס"ק א) שחלק בהדיא על הב"י וכתב שלמד זאת העיטור מדין נוטל אחת מבנתיים, ועי' בהגהות פתח הדביר על העיטור (ס"ק צט) שהביא ראיה חזקה לשיטת מהרל"ח וע"ע בט"ז (סוף ס"ק ג).