הכנת תפילין של ראש מכמה עורות

מאמר בעניין הכנת בית תפילין של ראש מכמה עורות מודבקים מתוך קובץ בעלי אסופות קיץ תשעג

הרב שמעון ישי קינן

 

 

עשיית תפילין של ראש מכמה עורות

פתיחה

בתפילין של ראש ישנם כידוע ד' בתים, כל פרשיה כתובה בקלף נפרד ומונחת בבית נפרד.

ונבוא לדון אי בעינן שיהא בית התפילין של ראש מעור אחד, או דשרי לחבר הבתים מכמה עורות בתפירה או בדבוק.

א. שיטת התרומה

במנחות (לד ב) שנינו, "ת"ר יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות ת"ל ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות הא כיצד כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד".

וכן פסק הרמב"ם (תפילין פ"ב ה"א) "ומניחין אותן בארבע בתים שהן מחוברין בעור אחד".

ומרן הב"י (או"ח סי' לב) כתב, "בפרק הקומץ תניא כותבן על ארבעה עורות ומניחן בארבעה בתים בעור אחד וכתוב בספר התרומה (סי' רה) פירוש שיהיו הארבעה בתים מחוברים יחד מעור אחד או שמא מארבעה עורות ובלבד שיהיו תפורים זה לזה וטוב ונכון לעשותן מעור אחד עכ"ל". משמע שלדעת התרומה מעיקר הדין מהני לתפור כמה עורות לעשותן עור אחד, ונראה שמרן הב"י שהביאו בשתיקה מסכים לדבריו.

אמנם בשו"ע לא הזכיר את דברי התרומה, והביא להלכה רק את דברי הטור שכתב "ויעשה ד' בתים מעור אחד".

אולם אין מזה הכרח שהוא לא סובר להלכה כדעת התרומה, כי מצינו פעמים רבות שמרן הב"י כתב דין בב"י ולא הביאו בשו"ע ואעפ"כ ס"ל כדין זה להלכה. וכמ"ש מרן החיד"א ביוסף אומץ (סי' כט) "ואני תמיה דמשוי סברת ר"י אחד המיוחד מגדולי הראשונים דלא כהלכתא נדחה קרי לה ויסירה מגבירה ורק היא יחידה. ועין רואה דהמרדכי ומרן בב"י ומור"ם בדרכי משה והרב מעדני מלך כתבוה בסתם ולא רבו עליה. וכי תאמר בלבבך א"כ אמאי מרן השמיט דעת ר"י בש"ע וגם מור"ם לא הביאו. שמענה ואתה דע לך דכמה דינין מוסכמים השמיטם בש"ע וכ"כ הרב הגדול מהר"ר גבריאל איספרנסה זלה"ה בתשובה כ"י דאין הכרע מהש"ע שהשמיט דין אחד דכמה דינים מוסכמים אין הרב כותבם וסמיך ליה במה שכתבם בבית יוסף עכ"ל. ואני הדל כתבתי עליו בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ש"ב מה זו סמיכה בדינים ההם על הב"י יותר מכל הדינים שכתבם בש"ע ע"ש ועתה נראה דודאי כונת הרב הנז' הוא שדיני הגמרא והרמב"ם וכיוצא מביאם בש"ע אמנם הדינים המחודשים זמנין דהוא ז"ל משמיט מהם ונראה דזה דבר השמיטה תחת שלש או שהדין ההוא אף שהוא מוסכם הוא מציאות רחוק או שהוא פשוט או שהוא כלול ונלמד מעיקר הדין שכתב בש"ע".

וגם הגאון רבי שלמה לניאדו בשו"ת בית דינו של שלמה (יו"ד סי' יב) כתב שאנו קבלנו הוראות מרן גם במ"ש בב"י, אפילו אם השמיטו מהשו"ע[1].

ב. מחלוקת האחרונים בדין זה.

בשו"ת ישא אי"ש (חו"מ סי' ח) כתוב כי בעה"ק ירושלים הרבה בעלי בתים מנהגם להניח תפלין העשויים ע"י תפירה ודבוק בדבק, ומברכים עליהם.

ובשו"ת מים חיים (משאש ח"ב או"ח סי' צח) כתב "וכן המנהג פשוט בארץ הצבי ובארצות המזרח והמערב שהתפילין שלהם עשויים מעורות מדובקות וכולם מברכים עליהם".

אולם הגרי"ח סופר בקול יעקב (סי' לב ס"ק קעד) כתב שדעת מרן לאסור ודלא כספר התרומה שמכשיר ע"י תפירה. והגר"ע הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה או"ח סי' ה) כתב שלדידן שקבלנו עלינו הוראות מרן לכל אשר יאמר כי הוא זה, והוא ז"ל ס"ל דבעינן עור אחד ממש לעיכובא, אין לנו לזוז מדבריו.

וכ"כ בספר זכרון אליהו (פרק יא סי' ו-ז) להחמיר בזה. וכן כתב בספר משנת הסופר (סי' כא בשעה"צ ס"ק טו) שדעת מרן להחמיר, וז"ל, "והב"י אף שבחיבורו הביא מספר התרומה דמשמע מיניה שאינו מעכב, אבל ברמזי הטור הביא בשם הר"י ליאון לפסול".

ומרן הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סי' ה) כתב שטעו בזה בדעת הב"י, שמרן סובר כדעת בעל התרומה שמכשיר ע"י תפירה, מאחר שבב"י הביא דבריו בשתיקה, ושתיקה כהודאה דמי.

ומ"מ כתב בספר משנת הסופר שם (בשעה"צ ס"ק לז) דמה שלא כתב בשו"ע לדעת ספר התרומה, אין מזה הכרח שמחמיר דלא כוותיה.

[ונלע"ד שאחר שהבאנו דברי הרב חיד"א ע"ה והמנהגים שהרבה נהגו כך, ושמרן הביא את דברי התרומה בלי חולק, והתרומה בעצמו כתב וטוב ונכון לעשותם מעור אחד, פשוט שכך פסק השו"ע. וכי כל מה שהביא בב"י הביא בשו"ע? ועוד תראה בהקדמתו לב"י ובמ"ש עליו הרב חיד"א בשה"ג (ערך ר"י קארו)][2].

ג. ראייה להיתר מהרמב"ם

במשנה בכלים (פי"ח מ"ח) שנינו "תפלה ארבעה כלים התיר קציצה הראשונה ותקנה טמאה טמא מת וכן שניה וכן שלישית התיר את הרביעית טהורה מטמא מת אבל טמאה מגע טמא מת חזר לראשונה והתירה ותקנה טמאה במגע וכן שניה התיר את השלישית טהורה שהרביעית במגע ואין מגע עושה מגע".

וכתב הרמב"ם בפיהמ"ש (שם) "תפלין של ראש יש בו ארבעה בתים מכניסין בכל בית מהן פרשה מארבע הפרשיות, וכל בית מהן כלי קבול בפני עצמו, ושם כל בית מארבעה הבתים קציצה. אמר כי תפלין של ראש אם נטמא במת ונעשה אותו העור אב הטומאה בלי ספק, ואחר כך התיר קציצה הראשונה ותקנה הרי היא נשארת אב הטומאה כמו שהיתה, וכן אם התיר שניה אחרי כן ותקנה, והתיר שלישית אחרי כן ותקנה, עד שנעשו שלשת הבתים כבר נחתכו ונתפרו ונשאר הבית הרביעי, הרי זו נשארה אב כמו שהיתה. ואם חתך גם את הרביעי ותקנו ונעשו כל ארבעת הבתים כבר הוסרו והוחזרו אינה נשארת אב, אלא תהיה כמו כלי שנגע באב והוא אמרו אבל טמאה מגע טמא מת, לפי שכל קציצה מהן נטמאת בעת חבורה עם השאר שהיו אב, וכך עד הרביעית הרי כאשר חברה נעשת כמו השלש ונעשו הכל ולד הטומאה כלומר ראשון. ואם חזר אחרי כן אחר שנעשו מגע טמא מת כלומר ולד טומאה וחתך את הקציצה הראשונה פעם שניה ושוב החזירה הרי היא נשארת מגע טמא מת כמו שהיתה, וכן אם התיר שניה. אבל אם התיר שלישית והחזירה אינה מתטמא מחמת הרביעית, מפני שהרביעית כבר נעשת ולד טומאה, וולד טומאה אינו מטמא כלים כפי הכללים שבארנו[3], וזהו ענין אמרו ואין מגע עושה מגע, והרי טהרו כולן לפי שלא נשאר דבר המטמא זולתו הואיל והוחלפו שלש הקציצות והרי כאלו הן כלי אחר נגע בזו הרביעית אשר אינה מטמאתו".

וממה שכתב הרמב"ם "חתך", "תפר", משמע שמותר לחבר ארבעת בתי הקציצה של ראש ע"י תפירה וכשר (לאפוקי ממי שפירש "התיר" פשט העור, "תקן" קמט העור). ומשמע שלרמב"ם תפירה מכשירה את הבתים להיות תפילין כשרות.

וברע"ב (שם) פירש תפלה, בתפילין של ראש שנגעו במת איירי, שיש בהן ארבעה בתים, וכל בית נקראת קציצה. התיר קציצה, העביר בית אחד והביא אחר תחתיו. טמאה טמא מת, דחיבורן משוי להו גוף אחד".

וכתב ע"ז הגר"א (אליהו רבה שם) "התיר קציצה הראשונה ותקנה. זאת אומרת תפילין אין צריך מעור אחד מדקתני התירו, תקנו, מכלל דתקנה היא לתפילין ומתכשרו כי עביד להו בית אחד"[4]. וכן הוא בשאלות שבסוף מע"ר (אות ה) "בעניין תפילין מעור אחד, אמר רבינו הגר"ח מוולוז'ין ששאל את רבו הגר"א ואמר שאין להקפיד ע"ז כלל שיהיו מעור אחד, והמחובר בדבק חשוב חיבור, רק דרש"י בסדר עשייתן כתב מעור אחד"[5].

וכן הגאון יעב"ץ במור וקציעה (סי' לב) כתב על מ"ש הב"י בשם סה"ת דמהני לעשות ד' בתים מארבעה עורות ע"י תפירה ובמשנה מובן שכשר ע"י תפירה ואילו כאן אמרנו "עור אחד", ותירץ היעב"ץ שלכתחילה עור אחד ובדיעבד גם מארבע עורות. וסיים שאם הם מחוברים היטב ונראים כאחד, יש להכשיר אף לכתחילה.

ד. הדבקה כתפירה או לא

בשו"ת חת"ס (או"ח סי' ה) כתב לגבי שבת, שהדבקה חשובה תפירה. ושכך פסקו הרמב"ם (שבת פ"י הי"א) והשו"ע (או"ח סי' שמ סע' יד). אבל לעניין לחבר לאחד, תפירה חשיבא טפי. לפי שלנוי הדבקה טובה יותר ולחבור תפירה טובה יותר.

וכתב בביאור הלכה (סי' לב ד"ה מעור אחד) "והנה כעת שזכינו לאור של האור זרוע הגדול שנדפס בימינו מצאתי וראיתי בסימן קעו שכתב דאם כתב תפילין בשני דפין בעור אחד ואפילו בשני עורות ודבקם יחד בין ע"י תפירה או דבק כשר". וכתב שם עוד שיש חילוק לדעת האו"ז בין גט לתפילין ומשום חומר איסור אשת איש, לא רצה או"ז לסמוך על הראיות שהביא בדין תפילין.

ובשו"ת הגאון רעק"א (סי' יא) כתב שאפילו לדברי התוס' (מנחות לב א ד"ה דילמא) שע"י תפירה הוי חיבור, מ"מ י"ל שחיבור בדבק לא הוי חיבור. והוסיף עוד שהרמ"א (אה"ע סי' קל סע' ז) כתב שחיבור בדבק הוי ספק וכיון שהרמ"א פסק דהוי ספק איך נבוא להקל בזה ע"ש.

ובשו"ת משיבת נפש (או"ח סי' ב אות ג) הוכיח שדין הדבק כדין התפירה, שהדיבוק מחשיבם להיות עור אחד, כמו שכתבו הרמב"ם והשו"ע שהמדבק ניירות בשבת חייב משום תולדת תופר.

והחיי"א (כלל יד סי' ד) כתב שהתפילין הנעשים מחתיכות קלף שמדבקים אותם יחד בדבק, כשרות בדיעבד דחשיבי כעור אחד. וכ"כ בשו"ע הרב (סי' לב סע' נח) "וחתיכות עור תפורים יחד חשובים כעור אחד וה"ה אם הם דבוקים בדבק, ומ"מ טוב ונכון לעשותם מעור אחד ממש".

והמשנ"ב (סי' לב ס"ק קעב) כתב, שיש להכשיר גם כשהם דבוקות בדבק, וכדמוכח באו"ז, וכן נתפשט המנהג במדינותינו.

ולסיום מאחר וחלק מהפוסקים [חת"ס (שם), מלאכת שמיים (כלל יח סע' יג), קסת הסופר (סי' כא אות ג), ב"ח (או"ח סי' לב ד"ה ויעשה ארבעה), פרמ"ג (או"ח סי' לב א"א ס"ק נב), קול יעקב (ס"ק קעד), ישכיל עבדי (ח"ה אוח' סי' ה)] נקטו להחמיר ולא מהני לדעתם תפירה או חיבור בדבק. לכתחילה יש לקנות תפילין שנעשו מעור אחד ולא ע"י חיבור בתפירה או בהדבקה.

וכן הגאון יש"א ברכה בשו"ת ישא אי"ש (חו"מ סי' ח) מצדד להחמיר בזה לכתח' בודאי שכל מי שאפשר לו לקנות תפילין מעור אחד ממש אע"פ שהם יקרים, עליו להשתדל הן בשבילו והן בשביל בניו.

ואם יש תפילין שנעשו ע"י תפירה או הדבקה ודאי שהם כשרים ואין עליהם שום פוצה פה ומצפצף וכשרים להניחם ולברך עליהם לכתחילה, וחלילה לומר שעד הנה נכשלו כל ישראל להניח תפילין פסולים ח"ו. שכן דעת רוב הראשונים להקל בתפירה או בדבק של כמה עורות וכן דעת בעל התרומה וכן דעת רש"י (מגילה ח, מנחות לב) וכ"ד הב"י. ואפי' לדעת הרמב"ם (סת"ם פ"ה ה"א) והטושו"ע (יו"ד סי' רפח סע' ד) שהחמירו במזוזה שאם כתבה בשני עורות אפילו תפרן פסולה, וי"ל שזהו רק לעניין המזוזה שהיא גוף הקדושה עצמה, אבל לגבי הבתים של התפילין אף הם יודו להקל.

וכן מסקנת המג"א (שם) להתיר. והרמ"ע מפאנו (סי' לח) להתיר בתפירה, והגר"ז (שם) להכשיר אפילו בדבקן והיעב"ץ במו"ק (שם) התיר בדיעבד. והביה"ל (סי' לב ד"ה מעור אחד) כתב "ומ"מ לכתחילה בודאי מי שאפשר לו, טוב להחמיר לעשותו מעור אחד כדי לצאת ידי כל החששות מצות עשה דאו'".

ויה"ר שנזכה להתאחד כל עם ישראל יחד, כאיש אחד בלב אחד, אות אחת. ולהיות דבוקים בו יתברך וע"י זה נזכה לביאת משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו ותפארתינו בב"א.

 

 

[1] הערת העורך: לענ"ד קשה, שאמנם גם כשמרן השמיט דין בשו"ע אפשר לסמוך על הב"י, אבל לכאורה זה דווקא כשאין חולק, והלא פה הטור חולק, ומרן פסק כטור, ועוד שהחיד"א העלה כמה תנאים לזה, מציאות רחוקה, פשוט, כלול ונלמד מעיקר הדין שבשו"ע, והרי בכאן אין אחד מהתנאים מתקיים. ואמאי השמיט מרן דין זה? י.ק.

תשובת הכותב: א. מרן הביא לשון הטור, והטור לא חולק רק כתב "מעור אחד", אולי דעתו עור אחד מחובר מכמה עורות ע"י תפירה, ונראה עור אחד.

ב. להערה מדברי החיד"א, י"ל שדווקא בגלל שזה היה הדרך פעם, כלומר ע"י תפירה, מרן לא הוצרך להביא בשו"ע בגלל שזה נעשה בכמה מקומות ע"י תפירה ופשוט, לענ"ד. ש. י. ק.

[2] הערת ראש הכולל: לענ"ד נראה שמה שבשו"ע סתם כדעת הטור ולא הביא לדברי התרומה הוא משום שמדברי ספר התרומה אין הכרעה ברורה האם להתיר או לאסור בנ"ד ואף כתב בזה אחר שנסתפק "וטוב ונכון לעשותם מעור אחד" ולכן העדיף השו"ע את הכרעת הטור ע"פ ספיקו של התרומה. ג.ב.

[3] בהקדמה.

[4] ובמשניות בהוצאת 'זכר חנוך' הגרסה היא בית אחר.

[5] הערת ראש הכולל: עי' בביאור הגר"א (סי' לב ס"ק פח) שכתב במפורש שעור אחד הוא לעיכובא ודלא כדבריו באליהו רבא (וקצת עורר ע"ז בבהל"כ שם ד"ה מעור). ועי' במילואים לספר מעשה רב מהד' תשס"ט (אות יט) הביא שם שני תירוצים בנ"ד, התירוץ הראשון בשם האהלי חיים שמה שלא הצריך רבנו הגר"א שיהיו מעור אחד היינו הקציצות יחד עם המעברתא. תירוץ שני בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א ע"פ דברי הבהל"כ (שם ד"ה יעשה) בשם הגר"ח צאנזאר, שלדעת רבנו הגר"א אם חיבר כמה עורות בתפירה הוא פסול אך אם חיברן ע"י הדבקה כשר. ג.ב.