עקירת עצי פרי לצורך הרחבת בית

הרב גיורא ברנר שליט"א

עקירת אילני מאכל ונטיעתם במקום אחר לצורך הרחבת בית מגורים

 

בס"ד אור לט"ו מנחם אב תשע"ו

 

לידידי ורעי הרב... שליט"א

 

בנדון שאלתך שבס"ד משפחתכם התרחבה ואתה מעוניינים להרחיב את ביתכם, ולצורך זה צריך להזיז שני עצי פרי הנטועים בחצר הבית, ושאלתך האם יש להתיר זאת לצורך הרחבת הבית ע"י שיוציא את העצים עם השורשים וייטע אותם במקום אחר, והוספת שאתם משתדלים מאוד שלא להכניס גויים ליישובכם אלא לעבוד תמיד ע"י עובדים יהודים, ולכן האפשרות לעקור את העצים ע"י גויים היא בעייתית מבחינתכם.

 

אשתדל לכתוב בקצרה את הנלענ"ד, ויה"ר שיהא הי"ת בעזרי שלא אכשל בדבר הלכה.

 

א. יש לדעת שבעקירת עצי פרי יש גם משום איסור תורה, וגם משום סכנה.

יסוד האיסור ע"פ הנאמר בתוה"ק (דברים פ"כ פס' יט) וע"פ זה כתב הרמב"ם בסה"מ (ל"ת נז) "והמצוה הנ"ז היא שהזהירנו מהשחית האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשיה ולהכאיב לבבם והוא אמרו יתעלה לא תשחית את עצה כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות... ובסוף מכות התבאר שהקוצץ אילנות טובות לוקה ואמרו ואזהרתיה מהכא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות".

ועיין בשו"ת חוות יאיר (סי' קצה) במש"כ בביאור גדר האיסור, וכיצד נלמד ממש"כ בתוה"ק לעניין השחתה במלחמה, לגדר איסור השחתה הכללי של אילנות.

[ונזכרו הלכות אלו בטור (חו"מ סי' שפב), ועי' בט"ז (יו"ד סי' קטז ס"ק ו) שכתב "ותמהתי שבטור לא הביא דין זה בשום מקום מן קציצת האילן הנ"ל", ועי' בהגהות אמרי ברוך שהקשה על הט"ז שנעלמו ממנו דברי הטור בחו"מ שם, וחשבתי שאולי יש להליץ עבור הט"ז שכוונתו שהטור לא כתב 'הלכות בל תשחית' כנושא בפני עצמו, שהרי המעיין בחו"מ יראה שהנידון שם אינו איסור השחת אילנות אלא הוא דיון בדיני המזיק לחברו, ודין השחתת האילן נזכר שם רק כבדרך אגב, וע"ע בזה בשו"ת שבו"י (ח"א סי' קנט) ובשו"ת מנח"א (ח"ג סי' יג ד"ה בצוואת).]

כמו"כ בצוואת ר' יהודה החסיד (סי' מה) כתב את האיסור לקצוץ אילן העושה פירות, ועי' לקמן מה שהבאנו משו"ת מנח"א במש"כ ללמוד מדבריו.

 

ב. והנה לעניין האיסור, הרמב"ם כתב (מלכים פ"ו ה"ח) "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה, ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה". ומדבריו מתבאר שאין איסור זה שייך אלא כשעושהו 'דרך השחתה', ומתבאר שבכה"ג שאינו דרך השחתה ויש בדבר צורך כגון "אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים" אין בדבר אפי' איסור דרבנן. וכן מתבאר מלשון הטור שכתב (שם) "ואם האילן ראוי ליקצץ כגון שהוא מזיק את הרבים וקדם זה וקצצו...". וכעין זה בשו"ע (חו"מ שם סע' א).

ובאמת כבר הרא"ש (ב"ק פ"ח סו"ס טו) כתב בהדיא בנ"ד "וכן אם היה צריך למקומו נראה דמותר". והט"ז (שם) הביא את דברי הרא"ש וכתב ע"פ זה "ומזה התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אע"פ שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה". וכן התירו לקצוץ במקום צורך בשו"ת צ"צ הקדמון (סי' מא), שו"ת חו"י (סי' קצה) ושו"ת שבו"י (שם). וכ"כ בשו"ת בנין ציון (סי' סא) שקיימ"ל לדינא כדברי הרא"ש הנ"ל וכ"כ עוד פוסקים.

על כן נראה שמעיקר הדין אין כאן כל חשש לאיסור בל תשחית בקציצת האילנות, שהרי צורך הגדלת הבית לפי צרכי המשפחה הוא ודאי צורך ברור שבו דיברו הפוסקים להתיר.

 

ג. אמנם מה שיש לדון בזה הוא מצד חשש הסכנה, דהנה איתא בגמ' ב"ק (צא ב) "א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי, אלא דקץ תאינתא בלא זמנה". וכתב הפר"ח (יו"ד סי' קטז סוף ס"ק י) "מלבד שמעיקר הדין אין לקוץ אילן העושה פירות משום בל תשחית, גרסינן נמי בפרק החובל א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי וכו'", ומבואר מדבריו שעניין הסכנה הוא עניין בפני עצמו חוץ מעצם האיסור שבדבר. אלא שיש לדון אם הסכנה קיימת דווקא היכן שעשה איסור או גם היכן שלא עשה איסור[1].

[ועי' בדקדוק לשון הט"ז בנ"ד (שם) ובמה שיש להעיר בזה עי' בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' עו ד"ה ואולם) במה שהקשה על הט"ז ועי' בשו"ת חיים שאל (סוף סי' כג ד"ה עוד ראיתי) שהשיב על דבריו וע"ע בשו"ת מנח"א (ח"ג סי' יג ד"ה בצווואת).]

ובאמת מצאנו מחלוקת בין הפוסקים האם הסכנה שייכת רק כשיש איסור בקציצת האילן, או שגם בכה"ג שמעיקר הדין הותר לקצוץ את האילן, עדיין יש בזה משום סכנה.

בשו"ת שאילת יעב"ץ (שם) כתב בזה "איברא דאיכא למידק בהך מילתא דאר"ח לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימנא היכי מיירי. דהא ודאי שכחת ת"ח הוה, וח"ו לומר שעבר על לאו דאו'. וכן משמע נמי מדקאמר לא שכיב אלא משום דקץ מוכח דודאי חסיד גדול הי' שלא נמצא בו שום עון, כי בחטאו מת בשביל דבר קל נענש. מפני שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. ועל כרחך לומר שלא עבר אלאו ממש, ונ"ל דודאי הי"ל ריוח בקציצתו שהי' מעולה בדמיו או צריך למקומו היה דמותר לקוצצו בשאר שני שבוע. אפי' לא הגיע זמנו שלא הוזכר זמן האלנות לקוצן. אלא בשביעית דוקא. משא"כ בשאר השנים ברוחא לחוד תליא מילתא. אך מ"מ אינה משנת חסידים, אע"פ שכך מותר מן הדין. ראוי להחמיר על עצמו גם בשאר שני שבוע שלא לקוצצו קודם זמנו האמור בשביעית. אף שיש לו ריוח בדבר. והכי הוה מעשה דשכחת שלפי שחסיד היה נענש על זה במדה כנגד מדה שמת קודם זמנו אע"ג דלכל אדם שרי... אי נמי לכ"ע נמי איכא סכנתא אע"ג דשרי מדינא כה"ג דלית ביה משום איסור דהשחתה. ודקאמר רבינא אם היה מעולה בדמים מותר משום איסור קאמר ואפ"ה אית ביה משום סכנתא, דכה"ג מפרשינן בפג"ה הא דתנן בשקלים איברים מותרין בהנא' ואסורין באכילה וכי הא דתנן פא"ט מותרת משום טרפות ואסורה משום סכנת נפשות. הכי נמי נימא אנן בנ"ד שלא נאמר בו מותר, להוציאו מכלל סכנה כדמוכח משכחת כנזכר ואי לאו הכי מאי אתי ר"ח לאשמועינן". ועיי"ש עוד שהוסיף היעב"ץ להביא ראיות ששייך חשש סכנתא גם היכן שהשחת העץ מותרת מדינא.

ועי' בשו"ת לבושי מרדכי (מהדורה רביעאי סי' נז) שנשאל לגבי קציצת אילנות לצורך בניין (שהוא לכאו' מותר מעיקר הדין וכנ"ל) וכתב בזה "איך יערב לבי לצאת בהיתרא בדבר שיש בו משום סכנה. ועי' בתשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' קב. ושמעתי ג"כ אשר כמה מאורעות שנעשה במשפחה ר"ל, ומעולם לא הייתי מזדקק בדברים כנ"ל, על כן גם בזה אינני מן המתירים". והיינו דחייש לסכנה גם בכה"ג שמעיקר דינא הקציצה מותרת.

ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' יג) הביא את דברי צוואת ר' יהודה החסיד הנ"ל וע"פ דבריו כתב לבאר שיש חשש סכנה גם היכן שהקציצה מותרת מן הדין ובין היתר כתב בזה "דיש סכנה גם במקום דאינו אסור ע"פ הדין כגון בלא טעין קבא או מעולה בדמים או צריך למקומו מ"מ אסרו משום סכנה [וכמו שקבלנו מאבותינו הקדושים שלא הזדקק להורות לקוץ אילן גם באופני היתר כנ"ל ולחוש מפני סכנה והיכא דהכרח להורות ישלחו הוראה זו להבד"צ או למורה אחר...]".

אמנם מדברי פוסקים רבים משמע שכל שהותרה הקציצה מדינא לא חששו בזה לסכנתא, שכן משמע ממה שהתיר הט"ז (שם) לקצוץ אילנות לצורך בית דירה במקומם ולא חייש בזה לסכנתא (כן הוא פשטות דברי הט"ז ואחבה"מ נלענ"ד שמש"כ המנח"א הנ"ל לבאר בדבריו הוא קשה).

והחיד"א בשו"ת חיים שאל (סוף סי' כג) חלק בזה על היעב"ץ וכתב "...וכ"כ הרב פר"ח וז"ל מלבד שמעיקר הדין אין לקוץ אילן העושה פירות משום בל תשחית גרסינן נמי פ' החובל א"ר חנינא לא שכיב וכו' עכ"ל אלמא בדבר דאיכא בל תשחית איכא סכנה. והכי משמע מדברי ר' חנינא בעצמן דקאמר לא שכיב שבחת ברי אלא על דקץ תאנה בלא זימנא ואם איתא למה ליה לומר בלא זמנא הול"ל שקצץ תאנה שצריך למקומה וכיוצא וכן משמע מדברי מהרש"ל ביש"ש. ובהכי נדחה מ"ש עוד דלכ"ע איכא סכנתא אף דשרי מדינא ואינו מחוור דא"כ איך הפוסקים הרמב"ם וסמ"ג ור' ירוחם סתמו דכי הוא מעולה בדמים שרי והול"ל דעכ"ז איכא סכנה ולא לומר דקוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרות או אם מזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים... ולי נראה דהדברים פשוטים דאיכא סכנה נמי כשהוא אסור מן הדין דעובר על ל"ת אינו חייב כרת אלא דבהא איכא סכנה כי איכא איסורא וכשמותר מן הדין ליכא סכנה ובמאי דמוכח מהט"ז עצמו שעשה מעשה והורה להתיר...".

וע"ע בשו"ת חיים שאל (שם ד"ה ואחר זמן) שהביא משו"ת מקור ברוך דס"ל שאין כלל חשש סכנה בקציצת אילן (והחיד"א חלק עליו וס"ל שכשיש איסור יש גם סכנה וכנ"ל).

וכן מוכח בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' ב) שכל שעושה בדרך היתר אין בזה חשש סכנה. וכן בשו"ת בנין ציון (שם) כתב שכל שקוצץ בהיתר אין בזה משום סכנה. [ועיי"ש שכתב שההיתר קציצה הוא דווקא למי שיש לו צורך בקציצה (כגון מי שהוא הנצרך למקום בו נמצא האילן, אך לא לאחר שיקצוץ בשבילו).]

ונעלנ"ד להביא ראיה לדבריהם שדווקא היכן שאסור מן הדין לקצוץ האילן יש בזה משום סכנה, אך כל שאינו אסור גם אין סכנה, שהרי סדר הדברים בגמ' ב"ק (שם) הוא "אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה... א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר". והיינו שמתחילה אמר רב את גוף האיסור וביחס לזה א"ר חנינא שמשום כך שכיב שיבחת, ולגבי דברי ר' חנינא מעיר רבינא שאם היה מעולה בדמים מותר, ומשמע שגם אין בזה חשש לדברי ר' חנינא. ושמחתי מאוד למצוא שזכינו לכוון בראיה זו למש"כ בשו"ת שבה"ל (ח"ו סי' קיב ס"ק ב אות ב).

וראה בשו"ת חו"י (סי' קצה) שדן אם מותר לקצוץ אילן מאכל שענפיו מאפילים על חלון הבית, ואחר שכתב שאורה לחלונה חשיב צורך המתיר קציצת האילן הוסיף בזה "ומ"מ נראה דאם אפשר לו לתקן היזקו בחציצת קצת ענפיו המאפילים עליו לא יקצצו אע"פ שבהמשך השנים חוזרים וגדילים ויצטרך לחזור ולטרוח משום טרחו כל דהו לא נתיר מה שהוא סכנה אם ל"ה דאו'. ונ"ל גם מש"כ הרא"ש להתיר לצורך מקום ר"ל שרוצה לבנות שם או לתקן לו במקומו דבר הנצרך לו מה שאין כן להרחיב חצירו ולצורך טיול ותוספת אור ורווח בעלמא לא אמר". ומשמע לכאו' שבנידון מתי חיישינן לסכנה מחלק בזה בין מקרה שאין לו אפשרות אחרת אלא לקצוץ (לצורך המותר) שאז לא חיישינן לסכנה, ובין מקרה שיש לו אפשרות אחרת (אפי' ע"י טירחה) שאז נחשוש לסכנה ולא נתיר את עקירת האילן (אפי' שהוא לצורך דבר המותר).

ובשו"ת דברי חיים (יו"ד ב סי' נז) כתב לחלק בזה "לכן נראה לי דהנה מבואר מתוך הקרא דלא תשחית דרך השחתה אסור [רמב"ם] אבל אם דבר זה צריך לו ואצל כל העולם חביב הדבר שעושה באילן העושה פרי כמו עילוי בדמי שרי כמו שאמרו בב"ק גופני קני דיקלי וכו'. אבל אם אומר אדם שחביב אצלו יותר דבר שרוצה לעשות בהשחתת אילן לכאו' הו"ל להיות מותר דהא ניהו דאין ניכר העילוי מ"מ לדידיה הוא עילוי ואינו משחית דרך השחתה כי הוא צריך למקומו ולכן מדינא שרי רק גבי שארי השחתת כלים ובגדים יוכל לומר כן כמו קרע שיראין ותבר נכתומא אבל באילן העושה פירות שייך חשש דשכחת ברי ומשום הכי יש לומר דר' חנינא דקצץ דיקולא הוא לאיזה צורך דאז מדינא מותר ורק כיון דלא ניכר העילוי מת שכחת ברי' ולכן רבא אמר לרב יוסף לדידי דעל פי דין לא צריך להרחיק טפי מותר לקצץ על כל פנים לכבודך ולא שייך בל תשחית אך על כל פנים שייך החשש דשכחת ברי". והיינו דהיכא שהתועלת מקציצת האילן היא תועלת ניכרת לכל העולם אין בזה גם משום סכנה, אך היכן שלרוב העולם תועלת מאילן מאכל שכזה עדיפא מאשר התועלת שבעקירתו ורק אותו אדם אומר שהוא עדיף לו אך אין התועלת ניכרת, אזי אף שאין איסורה מדינא, אך יש משום חשש סכנה.

 

ד. אחר הדברים האלו שראינו שיש לפנינו ספק סכנה, והחוששים בכה"ג לסכנה החמירו בזה מאוד, נלענ"ד שאין להקל ראש בזה כלל אלא יש לחפש עצה לצאת גם מספק סכנה.

והנה השבו"י (שם) כתב בתוך דבריו "ובר מן כל דין נראה דדוקא היכי שצריכין לקוץ האילן ולהשחיתו כהני עובדא שבש"ס אז איסורא איכא אמנם לפי משמעות לשון שאלתך מבואר שאילן זה נטע ממקום אחר לכאן א"כ אפשר דיכולין לחזור ולחפור ולשרש אחריו לנטוע במקום אחר דליכא השחתה כלל ומותר לכ"ע כל זה נ"ל ברור" והיינו דס"ל שכל שניטה במקום אחר אין בו משום השחתה ואין איסור בעקירתו.

אלא שבאמת אין מדברי השבו"י סיעתא מוכחרת לנ"ד, שהרי מדבריו משמע לכאו' דלא חייש לסכנתא (לפחות בכה"ג שאין איסור) והרי אנו מחפשים עצה שתועיל גם לשיטת מ"ד יש סכנה אפי' בכה"ג שאין איסור.

איברא שהשאילת יעב"ץ עצמו (שהוא ראש הטוענים שיש סכנה גם כשמותר וכנ"ל) כתב בזה בהדיא (שם סוד"ה וגם) "עוד צריך אני למודעי שאם אע"פ שעוקרין הגפן ממקומה עדיין היא חיה ויכולין לנטעה במקום אחר אין כאן בית מיחוש לעולם דפשיטא אין זו קציצה ולא נאסרה כלל בשום אופן שהרי היא כנטועה במקומה, וכדקיי"ל גבי ערלה באילן שנעקר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור מערלה כ"ש הכא בנ"ד כך נראה פשוט". והיינו דס"ל שכל שמעביר את האילן למקום אחר וממשיך לגדול שם אין בזה כל חשש (לא איסור ולא סכנה).

ואמנם בשו"ת חיים שאל (שם) אע"פ שחלק על היעב"ץ וכתב שהיכן שאין איסור אין סכנה, הרי שבסוף דבריו הביא לדברי צוואת ר' יהודה החסיד הנ"ל וכתב "ויש לצדד בזה דכונתו דהגם דמותר מן הדין לא יקוץ כמו שרוב הצואות הם דברים המותרים לפום דינא ועל קצתם אין העולם חוששין כלל". וכתב שם דלרווחא דמילתא יעקור את האילן ויטע אותו במקום אחר, ושאת העקירה יעשה ע"י גויים. ומשמע שלא די במה שעוקר ונוטע במקום אחר.

אמנם נלענ"ד לכאו' שכיון שבנ"ד ישנה בעייתיות להביא גויים שיעשו זאת, וכל מש"כ החיד"א אינו מעיקר דינא ואף לא מעיקר חשש סכנה, אלא רק משום שחשש לרווחא דמילתא לצוואת ר' יהודה החסיד, ממילא בנ"ד די במה שתקפיד לנוטעם במקום אחר ואפי' שלא ע"י גויים. ועי' בשו"ת שבה"ל (ח"ה סו"ס צה) שכתב שכל שא"א לעשות כלל את העצות של נטיעתו במקום אחר או השחתתו ע"י גויים "ועושה כפשט ההלכה וכדעת המצדדים כן לא תאונה אליו רע".

וחיילי דידי מדברי הבנין ציון (שם ד"ה והיוצא) שאחר שכתב לדחות שיטת היעב"ץ דחייש תמיד לסכנה, כתב בזה "ומ"מ מה שיש לתקן להקל הענין יתקן". ואחר זאת הביא שתי תקנות נפרדות האחת שיעקור ויטע במקום אחר, והשניה שיעקור ע"י גוי, וסיים בזה "אכן גם באם לא יכול לחוש לתקנות האלה נלענ"ד שמותר לישראל בעצמו לעקור האילנות לצורך מקומו ובפרט בנדון זה שהוא לדבר מצוה שיבא עי"ז לכלל נישואין" והיינו שכל דבריו הם לרווחא דמילתא והיכא דאפשר ולא יותר מכך. [ולפי"ז יובן מש"כ בתוך דבריו שיאמר לגוי שיעקור וייטע במקום אחר, והיינו כיון שאפשר לרווחא דמילתא יעשה שתי העצות.] ובשו"ת שבה"ל (שם) כתב שהבנין ציון דחה בצדק כל ראיותיו של היעב"ץ וכן הדעת נוטה "ומ"מ המנהג לחוש לדעת המחמירים לכתחילה עיין שם בבנין ציון בסו"ד".

וראיתי לחת"ס (שם) שהביא את שיטת השאילת יעב"ץ הנ"ל, והחת"ס שם פליג עליו, וס"ל שאין להקל תמיד ולומר שכל שנוטעו במקום אחר אין בזה שייכות איסור, אלא ביאר החת"ס שגם כשהתירו (כגון שצריך למקומו וכד') אם יכול לעוקרו ולנוטעו במקום אחר אין להתיר לקוצצו, ורק כשא"א לנוטעו במקום אחר מותר להשחיתו. אמנם לנ"ד אין כ"כ ראיה מהחת"ס שהרי כמש"כ לעיל דעת החת"ס לכאו' שכל שעושה דרך היתר אין בזה משום חשש סכנה. ועיי"ש בשבה"ל מש"כ בביאור דברי החת"ס. [ויש להעיר שעקרון דבריו של החת"ס שכל שאפשר בדרך אחרת אין להתיר השחתת העץ אפי' במקום היתר נמצא כבר בדברי החו"י הנ"ל עיי"ש.]

וע"ע בכל העניינים שנידונו עד כאן מה שהאריך בהם בטו"ט ודעת בספר עץ השדה.

 

ה. ומה שציינת שאתם משתדלים מאוד שלא להכניס גויים ליישובכם אלא לעשות כל עבודתכם ע"י יהודים, אשריכם ואשרי חלקכם, וכבר כתבתי בזה בספרי בגדי שש (סי' עז) שהוא חיוב מן הדין להעסיק יהודי לפני גוי, ועיי"ש (ס"ק ב) שהבאתי את שיטות הפוסקים אם הוא חיוב דאו' או דרבנן. ומשנה תוקף יש לדבר כשיש בו גם צורך ציבורי לכלל ישראל לפי המצב באותה תקופה וכמו שביארתי זאת בדברי (שם ס"ק ו).

איברא שעל אף דברי אלה אין בהם כדי להתיר לעשות איסור ע"י ישראל ואף לא להכניס ישראל לחשש סכנה, ואילולי שצידדנו שבנ"ד די בעצה של עקירת האילן ונטיעתו במקום אחר לא היה מנוס מלעשותו ע"י גויים.

אלא שנראה לי לעורר בזה מצד אחר, שיהיה תלוי בטעם הדבר שאתם משתדלים לא להכניס גויים, ואם הטעם הוא משום הסכנה שבדבר, ממילא עומד מול עינינו חשש סכנה נוסף, ומניין לנו לחוש לסכנה שבעקירת האילן יותר מהחשש שבהעסקת גויים.

וחיילי דידי מדברי הלבושי מרדכי, שאע"פ שהבאנו לעיל שהוא מהחוששים לסכנה גם בעיקרה מותרת, הרי שהוא עצמו (יו"ד תנינא סי' קנד ס"ק א) התיר לקצוץ אילן כשהאילן סיכן את בנין המרתף והיה בזה משום סכנה, והיינו שכשיש בדבר סכנה אחרת מדוע שנעדיף חשש סכנה דקציצת אילן ע"פ הסכנה האחרת.

וכן ראיתי בשו"ת מנח"א (שם ד"ה אמנם מ"ש) שגם מסקנתו שכל שיש סכנה באילן עצמו מותר לקוצצו (ואין בזה לא משום בל תשחית ולא משום סכנה).

אמנם כל דברי אלו הם כהערה אך לדינא אין אלו ראיות מוכרחות שהרי הם דיברו שגוף האילן הוא הסכנה ואילו בנ"ד מיירי בחשש סכנה צדדית במה שיביא פועלים גויים.

 

ו. והנה כל דברי במכתבי זה הם רק כדעת נוטה, אך לדינא אין אני רוצה להיות המכריע בדבר, כי יודע אני שעוד רך בשנים אנכי, ונ"ד הוא מלתא דסכנתא והוא מן החמורות, לכן אני מפנה דברי לת"ח גדולים ממני "כי היכי דנימטייה שיבא מכשורא" ואם יורו הם להתיר יהיה גם אני נטפל לדבר מצווה עמהם אך בלא זה אינני אומר דעתי.

בברכה מרובה

גיורא ברנר- גבעת אסף

 

ז. מו"מ בעניין הנ"ל עם הרה"ג אברהם צבי הכהן שליט"א- דומ"ץ קהל חסידים שיכון ה בני ברק

בס"ד חי מנחם אב תשע"ו

לכבוד מכובדנו הרה"ג ר' גיורא ברנר שליט"א

ראש הכולל בגבעת אסף

אחדשה"ט

במענה למכתבו, אני מצטרף להיתר של כת"ר לקצוץ ע"י ישראל אילן נושא פרי לצורך הרחבת בית, ביישוב שיש סכנה להכניס לשם גוי, כדי שיקצוץ הוא את האילן, ובפרט כשנוטע את האילן במקום אחר.

והנה האמת אחר שכת"ר פרש כשמלה את הצדדים והכריע ביושר להיתר, ובפרט שכבר הורה כן זקן ה"ה מו"ר בשו"ת שבה"ל ח"ה ס"ס צה, אין צריך לא לי ולא לדכוותי.

אמנם אעפ"כ לא נמנעתי להצטרף, כיון שעובדא ידענא בכמה עניינים שחששו לצואת ריה"ח (כגון שמות חותן וחתן שוים), שהיתה הוראת גדולי ישראל שישאלו שלושה רבנים שיורו להיתר, ואין אחר מעשה בי"ד כלום.

ולא אימנע להעיר בכמה עניינים כדרכה של תורה:

ראשית, לדינא, אע"פ שא"א לקצוץ ע"י גוי לא ביאר כת"ר למה לא יקנו עכ"פ לגוי ע"מ לקוץ, כמו שכתבו כמה פוסקים, ויקצוץ הישראל עבורו.

השנית במה שרמז כת"ר שכוונתו לקוץ ע"י ישראל, בגלל הסכנה להביא גוי לישוב, ולא משום חוסר הרצון להעסיק שאינם בני ברית, הזכירני בזה מכתב שראיתי מהראי"ה קוק זצ"ל לאיכר במושב בלפוריה, ששואל אם לחלוב בשבת ע"י גוי, או לעמוד על העקרון של "עבודה עברית", ובו משיב הראי"ה בחריפות שאין שום עקרון הקודם לדיני התורה, והדברים פשוטים וא"צ לפנים.

ועוד בה שלישיה, כיון שהזכיר כת"ר, שיש פוסקים שכתבו שלצורך מצווה מותר לקצוץ, נפלאתי למה לא צידד כת"ר לצרף להיתר גם משום מצות ישוב אר"י, שיש בכל תוספת בנין באר"י.

בברכת התורה

אברהם צבי הכהן

 

בס"ד ערב היום הקדוש תשע"ז

 

למע"כ הגאון הרב אברהם צבי הכהן שליט"א

רב ודומ"ץ 'קהל חסידים' שיכון ה בני ברק

 

אחדשה"ט

 

ראשית באתי להודות שוב לכת"ר על השיעור המיוחד שמסר בבית מדרשנו, ועל הטרחה בנסיעה הרחוקה אל מחוזינו, כל פעם שכת"ר מגיעה למסור שיעור אצלנו זו שמחה מיוחדת עבורי.

כעת באתי לפני מעכ"ת בשתי הערות קצרות בענייני הלכה.

א. הראשון במה שכת"ר העיר על דברי בדין עקירת האילן לצורך הרחבת הבית, מדוע לא התחשבתי גם במצוות ישוב א"י במה שמרחיב את הבית, ואמרתי בע"פ בקצרה לכת"ר שלא נעלם ממני ח"ו שיקול זה, ומה שלא כתבתי אותו כאחד השיקולים הוא משום שלא ברור לי שישוב הארץ מתקיים בבניין יותר מבנטיעה, ומאז רציתי לכתוב את הדברים ואחר עד עתה.

דהנה איתא בגמ' ב"מ (קא א) "איתמר היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשותו ואמר לו עציי ואבניי אני נוטל רב נחמן אמר שומעין לו רב ששת אמר אין שומעין לו... מאי הוי עלה א"ר יעקב א"ר יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו בשדה מ"ט משום ישוב ארץ ישראל. איכא דאמרי משום כחשא דארעא, מאי בינייהו איכא בינייהו חו"ל". ולכאו' יש ללמוד ממשמעות הגמ' שמצד מצוות ישוב א"י ישנו יתרון לנטיעות ע"פ בתים, ולכן דווקא בשדה אין שומעים לו אך בבית שומעים לו.

מאידך מצאנו עוד בגמ' ב"מ (קח ב) "ארעא לבתי וארעא לזרעא ישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מצרא". ופרש"י "ארעא לזורעה- המצרן חפץ בה לזריעה והלוקח צריך בה לבנין בית. ישוב דבתי עדיף- בי"ד לא תקנו כאן עשות ישר וטוב, שזו טובה מזו". ומשמע שישנה עדיפות לבניין בתים ע"פ זריעת השדה, והמאירי כתב בהדיא ללמוד מכן לדין ישוב הארץ ז"ל "היה הלוקח רוצה לבנות בה בתים והמצרן רוצה לזרעה זכה הלוקח ואין המצרן מעכב ואין צ"ל שאינו מסלק מפני ישוב הארץ".

וא"כ יש לפנינו לכאו' מחלוקת סוגיות בשאלתנו אם העדיפות במצוות ישוב הארץ היא לבניין או לשדה ונטיעה (ולכאו' י"ל שהלשינא בתרא בסוגייא דהיורד לחורבתו של חברו היא שיטת מ"ד דסוגייא דבר מצרה דס"ל דבתי עדיף).

ולכאו' היה נראה לתרץ ע"פ דקדוק לשון הגמ' דבסוגייא דחורבה מיירי בנטיעה והיא עדיפה מבתים ואילו בסוגייא דבר מצרה מיירי בזריעה ובתים עדיפים מזרעים (וסברת החילוק מובנת שנטיעה היא לשנים רבות ואילו זריעה היא לגידול חד פעמי וע"ע בפרישה חו"מ סי' קעה ס"ק מג). ושמחתי לראות שזכינו לכוון בזה לדברי הרא"ש (פ"ט סו"ס לג) שכתב "ארעא לזרעא וארעא לבתי ישוב עדיף ולית ביה משום דינא דבר מצרא אבל לנוטעה אילנות יראה דחשיב מבתי כדקאמר בפרק השואל בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו משום ישוב א"י". וכעין זה כתב גם בהגהות הרש"ש (קא ב ד"ה בבית) וע"ע בהגהות חו"י על הרי"ף (סה ב ס"ק א).

ועוד יש לתרץ שבסוגיא דבר מצרה לא דיברו משום ישוב א"י בדווקא אלא משום ישוב עולם הכללי, וכמו שדקדק הב"י (חו"מ סי' קעה סע' כו) מלשון רש"י, וממילא אין כל סתירה בין הסוגיות. [אמנם ממה שהרא"ש טרח לתרץ הסתירה שבין שתי הסוגיות משמע שהבין שגם בסוגיא דבר מצרה מיירי בא"י, וכן נראה מלשון המאירי הנ"ל שנקט "ישוב הארץ" ומשמע לכאו' א"י.]

ואמנם בין לשיטת הרא"ש ובין לשיטת רש"י אליבא דהב"י הרי מוכח מסוגייא דחורבה שלעניין ישוב הארץ נטיעות עדיפי מבתים, וא"כ לכאו' בנ"ד אין לצרף צד של מצוות ישוב הארץ לשאר צדי ההיתר.

והנה הטור (חו"מ שם) פסק "קנאה הלוקח לבנות בה בית ומצרן רוצה אותה לזריעה אינו יכול לסלקו לפי שיש יותר ישוב העולם בבניינא דבתים מבזריעה לפיכך כתב א"א הרא"ש ז"ל אם המצרן רוצה לנטעה שיכול לסלקו שחשוב טפי מבתים". והיינו דס"ל כאביו הרא"ש לחלק בין נטיעה לזריעה. והשו"ע (חו"מ שם) כתב "היה רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים ובן המצר רוצה לזורעה, הלוקח זוכה משום ישוב הארץ ואין בה דין בן המצר. ויש מי שאומר שאם המצרן רוצה לנוטעה יכול לסלקו". והאחרונים חלקו בביאור כוונת השו"ע במה שהביא את חילוקו של הרא"ש רק בשם י"א ועיי"ש בט"ז.

ב...

 

אסיים בברכת גמח"ט לכת"ר ולכל הנלווים עליו, ובברכת חג סוכות שמח

גיורא ברנר- גבעת אסף

 

לידידי שליט"א

עברתי על כל הדברים, ואני מסכים לכל מה שכתב מעכ"ת.

בענין יישוב אר"י צדקו דבריו, דהעולה להלכה הוא שנטיעה עדיפא מבית, ומכל מקום יש לצדד בזה, אם כן הוא גם בעיר הסמוכה לספר, כבנ"ד, שכל בית מחזק את היישוב.

 

ייש"כ על שימת הלב על דברי

חג שמח וכ"ט לו ולכל אשר עמו

אברהם צבי הכהן

 

ח. מכתב בעניין הנ"ל מהרה"ג אברהם יצחק כלאב שליט"א- אב"ד בעיה"ק ירושלים תובב"א

בעזה"י

לכ' הרה"ג גיורא ברנר שליט"א

ראש ביהמ"ד גבעת אסף

שלומך ישגא מאוד.

לענין הדיון שבו הארכת, הרי מתבאר ברמב"ם וטור וט"ז שבמקום שממותר אין חשש סכנה, (כי אחרת היה רמב"ם כותב זאת) וכבר הורה הט"ז שלבנות בית מותר לעקור האילן, כ"ש בארץ ישראל שיש מצות ישוב ארץ ישראל שלכן הרחבת ביתו שידורו יותר ברווח הינה מצוה[2] ואין לחשוש כלל דשומא מצוה לא ידע דבר רע. והאריכות בדבר אך למותר.

אחד עשר לחודש הרחמים והסליחות תשע"ו, תהיה השנה הבאה עלינו לטובה וברכה ונזכה לביאת המשיח עוד בשנה זו.

בכבוד ויקר

אברהם י. כלאב

 

ט. מכתב בעניין הנ"ל מהרה"ג יוסף ליברמן שליט"א- מח"ס משנת יוסף

בס"ד

במש"כ בתחילת המכתב שמקפידים תמיד להכניס דווקא עובדים יהודים- הני מילי ערבים שהם בזמנינו מסוכנים, אבל לשאלה חמורה זו יכולים להביא גויים אחרים כמו פיליפינים או תאילנדים וכד' שזה לצורך ישראל.

במסקנת הדברים- בדרך כלל אפילו כשמותר הנני מפנה לבי"ד מקומי או לרב מרא דאתרא הממונה על השואל שיעשה רק בהסכמתם. והעיקר כהשבט הלוי ראה מש"כ בכמה מקומות. ועיין בספרי משנת יוסף על מסכ' שביעית ח"ב ששם קונטרס ארוך בנושא קציצת האילן.

ובנידון דידן אי"צ להביא ערבים, כי מצויים פיליפינים ותאילנדים ומהם אין חשש סכנה.

בברכת כתיבה וחתימה טובה

יוסף ליברמן

 

[1] ולקמן הבאנו את לשון החיד"א בשו"ת חיים שאל שדקדק בלשון הפר"ח שרק היכן שיש איסור יש סכנה.

[2] עי' מה שהערתי בזה לעיל אות ז שלכאו' מצוות ישוב הארץ מתקיימת יותר בנטיעה מבבניין וממילא אין לצדד להתיר כאן מצד צורך מצווה.