היתר מלאכת אוכל נפש ביו"ט

ביאור יסוד ההיתר וגדריו- א. אם מלאכות או"נ הם בגדר 'הותרה' או 'דחויה'. ב. ביאור החיוב למעט בטורח ביום טוב

הרב גיורא ברנר שליט"א

א. היתר מלאכת או"נ ביו"ט

נאמר בתוה"ק (שמות פי"ב פס' טז) "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל־מְלָאכָה לֹא־יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל־נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶֽם", מבואר בפסוק שישנו איסור כללי על "כל מלאכה" אלא שבאותו פסוק מובא יוצא מן הכלל לאותו איסור כללי והוא לגבי "אשר יאכל לכל נפש".

מאידך מצאנו בתורה צורות אחרות של לימוד לגבי המלאכות המותרות והאסורות ביו"ט וכגון מה שנאמר (ויקרא פכ"ג פס' ו-ח) "וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵֽלוּ. בַּיּוֹם הָֽרִאשׁוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֽׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא־קֹדֶשׁ כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֽׂו". מבואר בפסוקים שהאיסור הוא רק לגבי 'מלאכת עבודה' (בניגוד לנכתב בספר שמות שהאיסור הוא לגבי 'כל מלאכה'), ומשמע שמלאכה שאינה 'מלאכת עבודה' לא נאסרה כלל מעיקרא ביו"ט^[1].

ואיתא בתו"כ (פרשה יב אות ה-ח) "וכל מלאכה לא תעשו הרי זה בא ללמד על ימי מועד שהם אסורים במלאכה, יכול יהיו אסורים במלאכת עבודה ת"ל הוא הוא אסור במלאכת עבודה ואין ימי מועד אסורים במלאכת עבודה דברי ר' יוסי הגלילי. ר"ע אומר מה ת"ל אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אם לעניין ימים טובים כבר ימים טובים אמורים, שנאמר מלבד שבתות ה' ואומר ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, א"כ למה נאמר אשר תקראו אותם מקראי קודש, כבר ימים טובים אמורים אלא אילו ימי מועד שאסורים במלאכה. יכול יהיו אסורים במלאכת עבודה ת"ל הוא, הוא אסור במלאכת עבודה ואין ימי מועד אסורים במלאכת עבודה".

וע"פ הנאמר בתו"כ מצאנו מחלוקת בראשונים בהבנת כוונת התורה באיסור 'מלאכת עבודה', שרש"י (ויקרא שם פס' ח) פירש שכוונת 'מלאכת עבודה' לאסור אפי' מלאכות המותרות בחוה"מ.

אמנם הרמב"ן (ויקרא שם פס' ז) הביא את רש"י וחלק עליו וכתב ש'מלאכת עבודה' היא כל מלאכה שאינה לצורך או"נ. וכעין דברי הרמב"ן כתבו גם הרשב"א (עבוה"ק שע"א ריש פ"א), החינוך (מצוה רחצ) והרלב"ג (שמות שם ד"ה כל מלאכה).

עוד הביא הרמב"ן (שם) בשם ר' חננאל שפי' שמלאכת עבודה היא מלאכה המשתמרת לעבודת קנין.

ובדעת הרמב"ם (יו"ט פ"א ה"א) מצאנו מחלוקת דז"ל "ששת ימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג הסוכות וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראין ימים טובים, ושביתת כולן שוה שהן אסורין בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש וגו'". המ"מ (שם) ביאר בכוונת הרמב"ם כעין ביאור הרמב"ן הנ"ל. מאידך הרמ"ך (שם) ביאר בכוונת הרמב"ם ש'מלאכת עבודה' כוללת את כל המלאכות (גם מלאכות או"נ).

(המשך המאמר בקובץ המצורף)