פתיחה להלכות תפילין חלק ב
'דבר ה' זה הלכה' (שבת קלח ב)- הלכה שבועית בנושאים יומיומיים מאת רבני ואברכי בית מדרש גבעת אסף
הרב ינון קליין שליט"א
עיקרי ההלכות
א. מחלוקת ראשונים האם תפילין היא מצווה אחת, או שתי מצוות.
ב. שתי כוונות בעת הנחת תפילין: כוונה לצאת ידי חובה, כוונה למהות מצוות תפילין.
ג. לא כוון- אף על פי שלא קיים את המצוה כתיקונה, יצא בדיעבד.
א. פתיחה להלכות תפילין- מצוה אחת או שתי מצוות?
נחלקו הראשונים האם תפילין הן שתי מצוות נפרדות- הנחת תפילין של יד מצוה אחת, ושל ראש מצווה שניה. או שמצווה אחת היא- אלא שיש בה שני מעשים.
לשיטת הרמב"ם ועוד ראשונים- שתי מצוות הן. לשיטת היראים- מצוה אחת.
יש ראשונים שרצו לתלות מחלוקת זו בשאלה אם מברכים ברכה אחת על תפילין של יד ותפילין של ראש, או שמברכים שתי ברכות. לשיטת הרמב"ם ודאי שהמחלוקות לא תלויות- שלמרות שמנה שתי מצוות בתפילין, פסק לברך ברכה אחת1.
ב. פתיחה להלכות תפילין- כוונה בהנחת תפילין
מצוות צריכות כוונה- לצאת ידי חובת המצווה. במצוות תפילין, לא די בכך- מפני שמצוה זו תכליתה מפורשת בתורה: "למען תהיה תורת ה' בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים", ובמצוות שתכליתן מפורשת בתורה, יש לכוון גם לתכלית המצווה.
לכן פסק השו"ע: "יכוין בהנחתם שצונו הקדוש ברוך הוא להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו".
לא כוון כוונה זו, בדיעבד יצא ידי חובה אלא שלא קיים את המצוה כתיקנה2