בישול בשבת בדרכים מודרניות

בישול במיקרוגל ודוד שמש

הרב גיורא ברנר שליט"א

בישול בשבת בדרכים מודרניות שלא היו במשכן (מיקרוגל, דוד שמש, ראקציה כימית)

א. בישול בחמה ובתולדות חמה

בגמ' (לט א) "ולא יפקיענה בסודרין והא דתנן נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שיצננו ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו לימא ר' יוסי היא ולא רבנן, א"ר נחמן בחמה דכו"ע לא פליגי דשרי בתולדות האור כו"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי בתולדות החמה מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור ומר סבר לא גזרינן".

מבואר בגמ' שבשלושה סוגי מקור חום אין כלל מחלוקת והם, אור ותולדות האור (שלכו"ע יש בהם בישול מדאו'), חמה (שלכו"ע מותר לבשל בה), וכל מחלוקתם של ר' יוסי וחכמים היא בתולדות חמה, שלחכמים אסור מדרבנן (גזירה אטו תולדות האור) ולר' יוסי מותר. להלכה פסק השו"ע (סי' שיח סע' ג) כדעת חכמים לאסור תולדות חמה, ובקר"נ (שבת פ"ג סי' ח ס"ק ק) כתב "ואין בכל הפוסקים דפסיק כר' יוסי".

את הטעם לחלק בין חמה לתולדות חמה (לפי חכמים) ביארו רש"י (ד"ה דשרי וד"ה אטו) והר"ן (על הרי"ף בסוגיין) דבחמה לא חיישינן שיתחלף לאנשים באור ויבואו להתיר אור^[1], אך בתולדות חמה חששו חכמים שיחליפו הרואים בתולדות האור ויבוא להתירם ולכן גזרו.

ב. טעם ההיתר בבישול בחמה- שיטת ריב"א והמבי"ט

המבי"ט בקרית ספר (שבת פ"ט) חוזר מספר פעמים על כך שגדרי המלאכות הן דווקא דומיא דמעשה שהיה במשכן, וביחס לבישול כתב המבי"ט "הנותן ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ונתגלגלה חייב שהמבשל בתולדת האור כמבשל באור עצמה אבל לא בחמה ובתולדות חמה דבישול לא הוי אלא באור ותולדותיו דהכי נמי הוה בסממני המשכן וכן המדיח בחמין דג מליח ישן וכיוצא בו חייב שהדחתו זהו גמר בישולו וכן המבשל בחמי טבריה לא מחייב מדאו' דאין בישול מדאו' אלא האור ותולדותיו כדאמרי". ומשמע דס"ל למבי"ט שמה שאינו חייב על בישול בחמה הוא משום שאינו נקרא בישול לעניין שבת אלא דומיא דמשכן, וכיון שבמשכן הבישול היה רק ע"י האור ותולדותיו אינו נקרא בישול לעניין שבת אלא בכה"ג.

וראיתי סעד לדברי המבי"ט מדברי ריב"א המובאים בספר יחוסי תנאים ואמוראים (עמ' רפו) ז"ל "א"ר חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור פסח שבשלו בחמי טבריא פטור ועובר משום צלי אש. ריב"א הלוי תמיה היכן מצינו גבי פסח דלא חשיב בישול לעבור עליו משום אל תאכלו ובשל מבושל אלא ע"י האור הא לא כתיב אש גבי בשל מבושל, בשלמא גבי שבת גמרינן מבישול סמנין שבמשכן וכמשכן היו מבשלים ע"י האור ולא ע"י דבר אחר, אבל גבי פסח מה לי ע"י אור מה לי ע"י דבר אחר...".

ג. טעם ההיתר בבישול בחמה- שיטת רוב הראשונים

איברא שהמעיין בסוגיא דידן יראה שרוב הראשונים לא הלכו בדרכו של המבי"ט, אלא דרך אחרת להם בביאור טעם ההיתר בחמה והתולדות חמה.

רש"י (לט א ד"ה דשרי) כתב בסוגיא דידן "בחמה- בשמש. דשרי- דאין דרך בישולו בכך, וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא". וכן האו"ז (ח"ב סי' סב) כתב "ופרכי' בגמ' הא דתנן פ' חבית נותנין את המים הצוננים בחמה כו' לימא ר' יוסי הוא כו' וא"ר נחמן בחמה כ"ע לא פליגי דשרי פי' דאין דרך בישול בכך וחמה באור לא מיחלפה דליגזור הא אטו הא". ומצאתי גם לרבנו יהונתן מלוניל שכתב בסוגיא דידן (ד"ה שהדחתן) "והא דתנן בפרק החבית נותנין המים הצוננין בחמה בשמש, שאין דרך בישול בכך וחמה לאור לא מיחלפא דנגזור הא אטו הא".

ומבואר מדברי כולם שמדין תורה אין חיוב אלא כשמבשל כדרך בישול מקובלת ורגילה, וממילא טעם הדבר שפטור על בישול בחמה ובתולדות חמה הוא שכיון שאין דרך לבשל ע"י חמה או תולדות חמה לא שייך לאוסרו מדאו' (ומה שאסור בתולדות חמה הוא מדרבנן מחשש דלמא אתי למיחלף בתולדות האור).

והדברים מקבלים תוספת בהירות ע"פ שיטת הר"ן שבסוגיא דידן (יח א ברי"ף ד"ה והא) כתב לגבי בישול בחמה "בחמה כו"ע לא פליגי דשרי- דאין דרך בישול בכך, וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא", והיינו שאזלינן בתר דרך הבישול המקובלת ובישול בחמה או תולדות חמה אינה דרך בישול מקובלת. ולגבי מליחה כתב הר"ן (ע"ז לח ב ברי"ף) "והרמב"ן ז"ל הביא עוד ראיה שאפי' כלי שני הוא בולע מחום שאינו מספיק לבשול דבפרק כל הבשר אמרינן דקדרה שמלח בה אסור לאכול בו רותח משום דמליח הרי הוא כרותח ואע"פ שאין במלח משום מבשל לגבי שבת ואפי' כדקא בעי ליה לאורחא כדאיתא בפ' כלל גדול ולא הבינותי זה ששם בפ' כלל גדול לא אמרו אלא שאין בו משום מעבד ואם התרו בו משום מעבד פטור אבל שלא יהא בו משום בשול לא למדנו", ומשמע דס"ל לר"ן שיש חיוב משום מבשל בשבת במליחה, וביאור הדברים נראה שאע"פ שמליחה אינה אור, כיון שהיא דרך בישול מקובלת חייב משום מבשל. וכן הבינו בפר"ח (יו"ד סי' סח ס"ק יח), שו"ת שבט סופר (או"ח סי' טו סוד"ה קבלתי) ושו"ת הר צבי (או"ח א סי' קעט) בכוונת דברי הר"ן הנ"ל דס"ל שחייב בשבת מדאו' על מליחה משום מבשל. [וקצת צ"ע ממש"כ הר"ן בחולין (ד א) שלכאו' דבריו סותרים אלו את אלו, וכבר העירו בזה האחרונים ועי' בשער המלך (חו"מ פ"ה הכ"ד) ובמה שהעיר על דבריו בהגהות מעשה חושב וע"ע במוסך השבת (אופה אות ט) ואכמ"ל.]

ויעויין גם בשו"ת נו"ב (יו"ד מה"ת סי' מג) שדן בסוגיא דבישול והבלעה ע"י מליחה, והביא מה שהרמב"ן ס"ל שכלי שני אינו מבשל אך הוא מבליע ומפליט, וראייתו שמליחה מבליע ומפליטה אע"פ שלעניין שבת אין מליחה מבשלת, והביא שם מה שהקשה הר"ן על הרמב"ן (כנ"ל).

והנו"ב כתב שם בביאור שיטת הרמב"ן "...אבל לא בשביל זה יוקשה על הרמב"ן והרמב"ן סובר דאפיה יוכיח שלא היה במשכן ואעפ"כ כיון שבישול הוה במשכן בסמנים לכן אפיה הוי בכלל בישול והא דפטור בחמי טבריא אין הטעם משום דלא הוי בישול שאינו דומיא דמשכן רק הטעם משום שאינו דרך לבשל בו מה שאינו תולדת האור לכן פסק הרמב"ם שאפילו בבב"ח דודאי לא גמרינן ממשכן ואפ"ה המבשל בו אסור ואין לוקין עליו משום דאין דרך בישול. וכן פסק לענין שבת בפ"ט מהלכות שבת ה"ג שהמבשל בחמי טבריא פטור. אבל עיקר טעמו לפי שהוא מסופק אם דרך לבשל בו אבל במליח אם היה מבשל היה אפי' חייב כי דרך למלוח למאן דבעי לאורחא ולכן אם היה מבשל היה חייב מן התורה ושפיר הוכיח הרמב"ן שאין מליח מבשל כלל". ומבואר מדבריו שלדעת הרמב"ם והרמב"ן אין הקובע בגדר המלאכה מה היה במשכן, אלא שצריך שיהיה דבר שדרך לבשל בו, ובחמה ותולדותיה אין דרך לבשל^[2].

א"כ מבואר מדברי רבותינו הראשונים רש"י, או"ז, ר"ן והר"י מלוניל (ומדברי הנו"ב מבואר שכן היא גם שיטת הרמב"ם והרמב"ן), שהקובע לדעתם בחיוב על עשיית המלאכה אינו תלוי בדרך מעשה המלאכה שהיה במשכן אלא בדרך מעשה בני האדם, אם דרך לבשל כך או לא, והפטור בחמה הוא משום שנחשב דבר שאין דרך לבשל כך.

ונראה לדמותו למה שמצאנו לגבי מלאכת הוצאה בגדר רה"ר שאמרה הגמ' (שבת ו ב) "ולחשוב נמי מדבר דהא תניא איזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין והמדבר, אמר אביי לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויין במדבר, כאן בזמן הזה". ומבואר שגדר הוצאה ביחס למדבר משתנה לפי המציאות המקובלת בכל דור ודור, וכיון שבזה"ז אין המדבר מקום הילוך לרבים אינו בגדר רה"ר והמוציא מרה"י למדבר או המוליך בד' אמות במדבר אינו חייב בזמה"ז מדאו', אע"פ שבזמן שהיו ישראל במדבר היה חייב בכה"ג. וכן ביאר שם רש"י "בזמן שהיו ישראל במדבר- חשיבא רה"ר. בזמן הזה- אינו מקום הילוך לרבים, דהולכי מדברות לא שכיחי".

ועוד נראה לדמותו למה שמצאנו במלאכת בורר שאע"פ שהדין הוא שאם הוציא פסולת מתוך אוכל חייב, הרי שבמאכל שדרך אכילתו היא דווקא להוציא פסולת מאוכל (כגון תפוז שצריך לקלפו קודם אכילתו), נחשב הדבר כדרך אכילה ולא כדרך ברירה ומותר, עי' מאמר מרדכי (סי' שיט ס"ק כא), א"ר (סי' תקי ס"ק ד) ובהל"כ (סי' שיט סע' ד ד"ה מתוך אוכל וסע' יט ד"ה לקלף) וע"ע מש"כ בזה בקונטרס אות היא לעולם (בורר פ"ג ס"ק מא).

ועוד נראה לדמותו למה שמצאנו במלאכת סוחט שבגמ' (שבת קמה א) איתא שאינו חייב אלא על זיתים וענבים בלבד, ואמנם גם שם כתב רש"י בנימוק הדין "כלומר אסרה תורה מלאכה, ודריכת זיתים וענבים הוא דהויא מלאכה, אבל שאר דריכות לאו אורחייהו בהכי ולאו מלאכה נינהו". וכעין זה ביארו גם היראים (סי' רעד), הרשב"א (שם ד"ה למימיהן), הרא"ש (שבת פכ"ב סוף סי' ד) וריטב"א (שבת שם ד"ה לגופן). וממילא בימנו באותם פירות שעיקר יעודן לשם משקה יש לכאו' איסור דאו' בסחיטן, וכמו שביארנו בהרחבה בשו"ת בגדי שש (ח"א סי' יב ס"ק ג) והבאנו ראיות לדברינו מגדולי הפוסקים עיי"ש.

ד. דברי האחרונים בנ"ד

מעיון בדברי האחרונים רואים שרבים מהם כתבו כדבר פשוט את שיטת רש"י דאזלינן בתר דרך בישול (ולא צורת המלאכה במשכן).

דהנה בשו"ת מטה יוסף (ח"ב יו"ד ריש סי' ז סוד"ה ואחר המחילה) שו"ט מדוע לגבי בב"ח בישול בחמי טבריא הוי ספיקא דאו' ואילו לגבי שבת אינו אלא מדרבנן, והסיק בזה שלגבי בב"ח בעינן דרך בישול ומספקא לן אם חמי טבריא הוי דרך בישול, אך לגבי שבת בעינן דווקא תולדות האור ואפי' שהוא דרך בישול אין חייב אם אינו ע"י האור, ולכאו' דבריו אינם מתיישבים כלל עם דברי כל סיעת הראשונים שהבאנו לעיל, ורק עם שיטת ריב"א והמבי"ט אפשר שיש ליישב שיטתו.

ובאמת החיד"א במחזיק ברכה (יו"ד סי' פז ס"ק יג ד"ה וק"ק) כתב להקשות על דברי המטה יוסף וכתב שגם לעניין שבת הקובע הוא דרך בישול (וביאר דמה שכתב הרמב"ם שבישול בחמי טבריא בשבת הוא מדרבנן אע"ג דהוי ספיקא דאו' היינו הרמב"ם לשיטתו דספיקא דאו' לחומרא מדרבנן).

ובאמת רבים האחרונים שנקטו בהדיא את טעמם של רש"י וסיעתו דאזלינן בתר דרך בישול. דז"ל הלבוש (סי' שיח סע' ג) "כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדות האור, כגון קדירה שהוחמה אצל האש אסור ליתן ביצה בצדו שתצלה בחומו, או סודר שנתחמם באש ויתן ביצה בתוכו כדי שתצלה, שכל זה הוא דרך בישול מן התורה". וכ"כ הפרישה (ס"ק ה) "אבל בחמה וכו'. דאין דרך בישול בכך וחמה באור לא מיחלפא דניגזור הא אטו הא".

ובירושלמי (שבת פ"ג ה"ג) איתא "תמן אמרין חמה מותרת תולדת חמה אסורה", וביאר בקרבן העדה "מותרת- דאין דרך בשולו בכך וחמה באור לא מיחלפא דליגזור הא אטו הא".

וכן מבואר בבית מאיר (יו"ד סו"ס סח ד"ה עי' פר"ח) שנוקטים לעיקר כרש"י שטעם הפטור בחמה ובתולדות חמה משום שאין דרך בישול בכך. וכן הגר"ז כתב (סי' שיח סע' ז) "אבל בחמה עצמה כגון ליתן ביצה בחמה כדי שתצלה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו מותר מפני שאין דרך בישול בכך ואין לגזור על חמה משום אור מפני שחמה אינה מתחלפת באור". וכן הבן איש חי כתב בנ"ד (שנה ב פרשת בא סע' א) "מותר ליתן ביצה בחמה בשבת שתצלה מפני שאין דרך בשול בכך, וכן מותר ליתן מים בחמה כדי שיוחמו".

וכ"כ בקובץ שעורים (כתובות אות רב) שטעם הפטור בחמה הוא משום שאין דרך בישול בכך, ז"ל "וראיה לזה, דפסח שבישלו בחמי טבריא דפטור כמו בשבת, דתולדת חמה אינו בישול, וטעמא דפטור בשבת משום דאין דרך בישול בכך, כמו שפירש"י שבת לט, ונראה דה"ה לענין מבשל בב"ח בחמה דג"כ פטור משום דאין דרך בישול בכך".

ה. דיון בשיטת המנחת שלמה

והנה ראיתי להגרשז"א זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' יב ס"ק 4) שכתב ביאור חדש בסווגיא דידן והוא שגם שיטת רש"י היא שהעיקר הוא ע"פ המעשה שהיה במשכן, שהוא דן בבישול ע"י חוט להט חשמלי וכתב בתוך דבריו "דאף שכתב רש"י בשבת לט א אהא דמבשל בחמה לכו"ע שרי דהוא מפני 'דאין דרך בישולו בכך', מ"מ נראה שגם באופן שכן רגילים לבשל בחמה כמו דוד שמש וכדומה ג"כ פטור, וכדחזינן מחמי טבריא דאי אמרינן דחלפי אפיתחא דגיהנם הו"ל תולדות אור וחייב ואם לאו הו"ל תולדות חמה ופטור, וגם חילוק זה שבין אור וחמה נזכר גם לענין פסח מצה וחלה וכו' והתם מאי נפק"מ אם רגילין בכך או לא, וע"כ דכוונת רש"י בדברים אלה לומר דאין זה קרוי בישול... ולפי"ז גם בישול החוט ע"י זרם ג"כ חשיב כמבשל בחמה". והיינו שהגרשז"א מבאר גם בשיטת רש"י דמש"כ בטעם הדבר 'אין דרך בישול בכך' אין כוונתם כפשוטו, אלא שלמדו ממשכן שרק אור ותולדתו נקרא 'בישול' אך דרך אחר אינה נקראת בישול.

ועי' גם להגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (שבת ח"ד עמ' תד) שכתב ג"כ דברים קרובים לדברי המנח"ש.

ובענ"ד אחבה"מ וכתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע יש להעיר במש"כ המנח"ש מספר הערות.

ביסוד הדברים מש"כ לבאר שמש"כ רש"י "אינו דרך בישול" אינו בדווקא ורק כוונתו שאין זה קרוי בישול, לענ"ד קשה לומר זאת בכל הני פוסקים רו"א שכתבו בהדיא טעם זה ואף אחד מהם לא ביאר שדבריו אינם בדווקא.

ועוד שמדברי הר"ן שמחייב על מליחה בשבת משום מבשל, מוכח לכאו' דלא כמנח"ש שהרי במליחה אין אור וגם לא היו מבשלים כך במשכן ואעפ"כ חייב לדעת הר"ן משום מבשל, והיינו משום שדי במה שהוא דרך בישול^[3].

ומש"כ המנח"ש להוכיח מחמי טבריא, כבר כתבו האחרונים לתרץ זאת וכגון מש"כ הנו"ב הנ"ל שהוי מספקא ליה להרמב"ם אם במציאות היה דרך לבשל בחמי טבריא או לא. וכן מבואר מדברי האבנ"ז והגראי"ה המובאים לקמן שטעם חמי טבריא משום שאינו דרך בישול.

עוד יש להעיר שלפי דברי המנח"ש לא יובן כיצד יבאר את הראיות שהבאנו מדין הוצאה למדבר ומדין קילוף פירות ומדין סחיטת פירות העומדים למשקים, האם גם בכל דינים אלו יאמר שאינו בדווקא.

ו. מדברי גדולי האחרונים מבואר דלא כמנחת שלמה

ובאמת מדברי כמה מגדולי האחרונים מבואר שהבינו את דברי רש"י וסיעתו כפשוטם (ודלא כמנח"ש), דהנה ראשית יש להזכיר את דברי הנו"ב שהבאנו לעיל שכתב בהדיא דאזילנן דווקא לפי דרך בישול המקובלת.

גם מדברי האבנ"ז (יו"ד סי' פח ס"ק ב) נראה דלא כגרשז"א, שהאבנ"ז השיב לשואל שר"ל שמה שפטור על חמי טבריא משום שאינו תולדות האור, והשיב לו האבנ"ז "לדידי לק"מ דבשבת בישל בחמה שרי דאין דרך בישול בכך וחמה באור לא מיחליף דנגזור הא אטו הא ובתולדות חמה גזרינן אטו תולדות האור עיי"ש פירש"י. ומבואר דתולדות חמה נמי אין דרך בישול בכך. שאם היה בו דרך בישול ואעפ"כ אי לאו גזירה היה מותר משום שאינו תולדות האור למה ליה לרש"י לפרש בחמה משום שאינו דרך בישול, תיפוק לי' דבלא"ה מותר משום שאינו אור ותולדתו, כמו תולדות חמה שהיה מותר אי לאו גזירה אף שדרך בישול בכך. אלא ודאי גם טעם תולדות חמה שאינו דרך בישול ופשוט. וזה טעם חמי טבריה ג"כ משום שאינו דרך בישול אלא באור ותולדתו...^[4]". ומבואר בהדיא מדבריו שכוונת רש"י במש"כ שאינו דרך בישול הוא כפשוטו ודלא כמו שרצה המנח"ש לבאר בדבריו.

וכן ראיתי להגראי"ה קוק זצ"ל (אגרות ראי"ה ח"א אות קמה ס"ק ג) בתשובתו לגרצ"פ פרנק זצ"ל שכתב בביאור טעם הפטור בחמי טבריה "וע"ד חמי טבריא אצלי העיקר שכל דבר שבתורה הוא כדרך העולם ברוב. וכיון שרוב הבישולים הם באש ודאי גם סתם פירוש בשל בפסח ג"כ הוא כך, וה"ה נמי גבי שבת ומשכן גופא, דתלינן בדרך הרוב של בני אדם".

גם בשו"ת ארץ צבי (סי' סב ד"ה הנה אם) מבואר שהבין את דברי רש"י כפשווטם דאזלינן בתר דרך בישול.

וכן באבן האזל (שבת פכ"ב ה"ח ד"ה אלא דבאמת) כשביאר את החילוק בין בישול בחמה לכבישה כתב "ועוד נראה דשאני בישול בחמה דהא דלא שייך בזה בישול משום דאין דרך בישולו בכך לכן גם מטעם תיקון אוכלין ליכא דאין דרך תיקון בכך משא"כ בכבישה ובשרייה דרך תיקונו בכך", והרי אם נאמר כהמנח"ש שמש"כ שאין דרך בישול בכך אינו בדווקא ממילא לא יהיה מובן מה ביאר האבן האזל בביאור החילוק בין חמה לכבישה.

גם מדברי שו"ת אגר"מ ושו"ת שבה"ל המובאים לקמן מבואר דלא ס"ל כמנח"ש, אלא הדברים כפשוטם דאזלינן בתר דרך בישול הרגילה והנורמאלית.

ז. שיטת האגר"מ- הקרית ספר מודה לרש"י

בשו"ת אגר"מ (או"ח ג סי' נב) דן בבישול בחמה, וכתב בביאור החילוק בין תולדות האור לתולדות חמה "ואולי י"ל בטעם אחר דתולדות החמה וגם תולדות האור אין הדרך כ"כ לבשל בהם, שלכן אין למילף אותם שיהיו תולדה מצד חמום של עצמם אף לא לתולדות האור, אך שמ"מ חייב גם על הבשול דע"י תולדות האור מצד שנחשב זה כבשול מצד האש עצמו שהרי החמימות שבהמים והסודר הרי הוא מהאש וממילא הוא בכלל בשול האש עצמו שהרי חמום האש הוא המבשל, שלכן אף שלא היה בשול זה ממש במשכן כיון שאין לחשוב זה שינוי מדרך המלאכה חייב, ודמי זה להעמיד הקדרה ברחוק קצת יותר מהאש מכפי דרך בנ"א אבל הוא עכ"פ מקום הראוי להתבשל במשך יותר זמן שודאי חייב אף אם במשכן לא היו עושין כן כדי למהר הבשול. וכמו"כ הוא במבשל בתולדות האור שהוא בשול בחמימות האור לא שייך לחלק כל זמן שאין זה שינוי ממש מדרך המלאכה שיש אף רק מעט אינשי דמבשלין בהם, ולכן כשהם תולדות חמה אף ששוין ממש במדת החום כמו אם היו תולדות האור כהא דחמי טבריא וכהא דסודר שבחמימותו יכול לבשל ביצה, פטור דמצד עצמן הא אין למילף תולדות מבשול האש שהיה במשכן מאחר דאין הדרך כ"כ לבשל בהן וכל החיוב בתולדות האור הוא מצד שהוא נחשב בשול בחמימות האש שזה הא ליכא בתולדות החמה, שאם נחשוב כן הרי מתבשל בחמימות דחמה שאין בו חשיבות מלאכה. וטעם זה הוא יותר מסתבר". והיינו שבאמת אין דרך לבשל לא בחמה וכן לא בתולדות האור ולא בתולדות חמה, ומה שחייב בבישול בתולדות האור אינו מצד עצם מציאות תולדות האור שדרך לבשל כך, אלא שמחמת שהחום הגיע מכוח האור ממילא נחשב הדבר כבישול באור עצמו.

ומוסיף האגר"מ וכותב ליישב דברי רש"י ודברי המבי"ט דלא פליגי "ולמה שבארתי כוונת רש"י והר"ן מסתבר שזהו גם כוונת קרית ספר דכתב דאין בשול מן התורה אלא באש, ולא פליגי כלל, אלא שלא כתב הטעם דפירשו רש"י והר"ן, דהא מוכרח כן דבלא טעם היה לן ודאי למילף מבשול אש שהיה במשכן כמו כל התולדות". והיינו דאף שהקרית ספר רק ציין שהחיוב הוא דווקא באור משום מעשה המשכן, אך גם הוא נצרך לטעמא דרש"י דאינו דרך מלאכה, דאל"כ לא יובן מדוע לא נלמד לבישול בחמה ובתולדות חמה להתחייב מדין תולדה.

ח. נפק"מ בצורת בישול נפוצות בימנו שאינן ע"י אש- בישול במיקרוגל

נראה נפק"מ מכל דברינו הנ"ל בהרבה צורות בישול שנתחדשו בימנו, שיש לבחון כל מקרה לגופו ואם צורת בישול זו היא נפוצה ומקובלת ממילא היא בכלל מלאכת בישול ואסורה מדאו'.

בימנו השימוש במיקרוגל הוא נפוץ מאוד כמעט בכל בית ומשתמשים בו לחמם נוזל קר ואף לעיתים רבות לבשל תפו"א וכד'. והנה לדעת רוב הרו"א נראה שבבישול במיקרוגל בימנו יהיה משום מלאכת בישול דאו', שהרי א"א לומר שאין בכך דרך בישול.

[ולדעת ריב"א והמבי"ט י"ל שיהיה פטור מדאו', שהרי לא היה בישול שכזה במשכן. אמנם למה שביאר האגר"מ גם הם יודו שבישול במיקרוגל נחשב תולדת מבשל כיון שהוא דרך בישול.]

ובאמת האגר"מ (שם, והוא ע"פ מה שהבאנו לעיל בשמו) מבאר את דין בישול במקרוגל בימנו "וא"כ בהמייקר וייו אווען שטוב לבשל בו כמו באש ממש ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבשול דבאש, ומה שלא נתפשטו תנורים אלו עדיין^[5] הוא משום דלא מצוי עדיין הרבה תנורים וכשיהיו מצויין ודאי ישתמשו בהם כו"ע דהא הוא יותר טוב, ודאי יש למילף מבשול דאור דהיה במשכן בחשיבות תולדה שהוא לכל הדינים כהאב דבשול ע"י האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת, לא רק לרש"י והר"ן אלא אף לקרית ספר דהרי לא פליגי כלל לפ"מ שבארתי".

והיינו שכיון שבישול במיקרוגל הוא נפוץ כדרך בישול לכתח' (ודלא כבישול בחמה שכל שיש לו אור אינו מבשל בחמה) ממילא הוא מוגדר כתולדה דמלאכת בישול וחיובו מדאו'. א"כ מבוארת דעת האגר"מ שבישול במקרוגל חיובו מדאו' ושהדבר נכון הן לשיטת רש"י והן לשיטת הקרית ספר.

וכדברי האגר"מ נראה גם בשו"ת שבה"ל שדן לגבי בישול בשבת במיקרוגל וכתב (ח"י סי' סב) "אשר שאל בענין בשול מקרוגל בנתבשל ע"י זה מע"ש אי נחשב כבשול גמור ואין בשול אחר בשול בדבר יבש ויהי' מותר לשפוך מים חמים ע"י עירוי מכ"ר או להשים אותו על הקדרה על האש באופן שאין איסור חזרה, או דעתי רק לחומרא מש"כ בשבט הלוי ח"ח סי' קפה לענין בשול עכו"ם דבשול מקרוגל הו"ל כבשול גמור לענין איסור דבשול עכו"ם אבל לא להקל כה"ג.

והיותי כאן בלי ספרי פוסקים אחרונים אבא על ס' דבריו מה שמצדד לדמות מקרוגל לבשול בחמה... לפי הבנת הגאון אג"ט ברש"י שם ד"ה דשרי דאין דרך בשולו בכך וחמה באור לא מיחלף דנגזור, והיינו משום דחמה שינוי בהנפעל בהמתבשל משו"ה מותר בחמה, והלך כב' למרחקים לדמות בשול במקרוגל כאלו יש ג"כ שינוי בהמתבשל, ולהכי מותר ואין לגזור, ואהני לן סברא זו עכ"פ להחמיר דיש בשול אחרי בשול בזה, אין דבריו נראים בזה, דודאי מקרוגל נקרא בשול ע"י האש, ואע"פ שאין כולם משתמשים בזה מטעמם הם, אבל אין לדמותו לבשול בחמה משום זה לבד שאין דומה למציאות בשול באש רגיל ויש כאלו שינוי בהנפעל במתבשל, ועוד כי דברי רש"י מתפרשים פשוט יותר לפי מה דהעתיק כבודו מהגאון אגר"מ, וכך רגילים לפרשה דאין זה דרך בשול כפשוטו ושוב אין ללמדה מבשול סתם לענין מלאכה, וראו חז"ל דאין לגזור דלא מיחלף באש. אבל בשול המקרו לא זו דמיחלף בבשול סתם, אלא דלענ"ד לא גרע מתולדת אור דחייב מה"ת ונקרא לענין מציאותו דרכו בכך". ומבואר בעיקרי הדברים דס"ל לשבה"ל כדעת האגר"מ שגדר 'דרך בישול' הוא כפשוטו וכיון שבישול במקרוגל הוא דבר רגיל ונפוץ הרי הוא בכלל תולדות האור שחייב מדאו'.

וכל זה דלא כמנח"ש והגר"ע יוסף זצ"ל שע"פ שיטתם הנ"ל ר"ל שאין בישול דאו' במיקרוגל בימנו, וכמש"כ לעיל לענ"ד דבריהם קשים עיי"ש.

ט. נפק"מ בצורת בישול נפוצות בימנו שאינן ע"י אש- בישול בראקציה כימית

הרה"ג מנחם שימל שליט"א (במאמרו שנדפס בקובץ ישורון) דן בעניין חימום אוכל שכבר נתבשל ע"י ראקיצה כימית, ובעיקר דבריו דן לומר שבעיקר הדברים יש לסמוך על הסוברים שבבישול שאינו מחמת האש ותולדתו אין משום בישול דאו' אלא הוא כבישול בחמה. ואף לסוברים כאגר"מ שכל שאין דרך לבשל בו בדרך נורמלית אלא רק כשאין אפשרות אחרת, הרי גם בראקציה כימית אין זה מצוי לבשל בו והוא רק פתרון למי שאין לו אפשרות נורמלית לבשל או לחמם ע"י אש^[6]. ועוד שהרי מדובר הוא בחימום אוכל שכבר נתבשל ואף א"ת שיש בזה בישול דאו' הרי בחלק מסוגי המנות יהיה מותר לחממו כיון שאין בישול אחר בישול. ועוד יש לדון בזה מדין הטמנה במקצת.

וכתב בסיכומם של דברים "בשעת הצורך במקומות שאין אפשרות לחמם אוכל בשבת באופן המותר כגון בצבא או בבתי חולים מותר לחמם אוכל ע"י ריאקציה כימית. וראוי לעשות פעולה זו בשינוי כלאחר יד. אולם במקום שיש אפשרות לחמם מזון באופן המותר בשבת ראוי להמנע משימוש בדרך חמום זו בשבת. כל דברינו אינם אמורים אלא לעת עתה ששיטת חימום זו אינה משמשת לבישול, אלא לחימום מסוג זה בלבד. אמנם אם תתפשט שיטת חימום זו אף לבישול גמור יש לשוב ולעיין בדבר מחדש...

העלתי דברים אלו על שולחן מלכים בפני הגאון רבי שלמה פישר שליט"א והגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א שהוסיפו הערות על המאמר הנ"ל, ובסוף דבריו כתב הגרז"נ גולדברג שליט"א וז"ל: "לענ"ד הדברים ברורים ונכונים, ומ"מ אם ניתן להפעיל את המכשיר בשינוי כלומר כלאחר יד כדאי לצאת מידי כל ספק". זלמן נחמיה גולדברג".

ולענ"ד יש לעורר בזה שראשית כמש"כ הגר"מ שימל הרי שכל זה מהני דווקא כשאין שימוש זה נפוץ אך אם יהיה נפוץ ממילא יהיה זה בגדר "דרך בישול" ויש בזה איסור בישול מדאו', ומה שרצה לבנות היתרו על השיטות שכל שאינו אש לעולם לא יהיה בו בישול מדאו' (וכעין שיטת הגרשז"א זצ"ל), כבר הראתי בענ"ד לעיל שהוא לכאו' נגד רוב רובם של הראשונים והאחרונים ונגד פשטות הסוגיא. [ומה שצירף מדין אין בישול אחר בישול, אינו מעניינינו שלנו, וגם לדידן כל שאין בו חשש בישול מטעם אחר, פשוט שלא עבר על מלאכת בישול)

י. נפק"מ בצורת בישול נפוצות בימנו שאינן ע"י אש- שימוש בדוד שמש

כשהחלו לפני כשישים שנה להשתמש בדוד שמש כתבו כמה מהפוסקים להתיר את השימוש בו בשבת מכמה הטעמים, ומכללם בשו"ת הר צבי (או"ח ב סי' קפח), הגר"י קאפח זצ"ל (כתבים ח"א עמ' 50), שו"ת צי"א (ח"ז סי' י"ט תשובה משנת תשכ"ב), שו"ת יבי"א (ח"ד או"ח לד משנת תש"כ) והשש"כ מהד"ק (פ"א סע' כ"ט ס"ק ס"ז).

ופוסקים אחרים חלקו ואסרו את השימוש בדוד שמש, ומכללם השש"כ (מהד"ב פ"א סע' מה), שו"ת מנח"י (ח"ד סי' מד), שו"ת שבה"ל (ח"א סי' צד במכתב שמכוון לכאו' לשש"כ מהד"ק) והברית עולם (מלאכת אופה י"ג-ט"ו) ועי' מש"כ בזה בספרי בגדי שש (ח"א סי' ל).

ואמנם לענ"ד בימנו לכו"ע יהיה הדבר אסור, שהמעיין בדברי המתירים יראה שיסוד סמיכתם היא מצד שחשיב תולדות חמה ואין בה איסור דאו' (ויש אף שרצו לומר שחשיב חמה), וממילא באיסור דרבנן באנו לדון אם חשיב מעשה בידיים או פס"ר דלנ"ל או גרמא וכד' ואכמ"ל.

ולענ"ד כל זה היה נכון בימיהם לפני יותר מחמישים שנה שהבישול בדוד שמש לא היה נפוץ כ"כ, אמנם בימנו שרוב המים לרחיצה מתבשלים ע"י דוד שמש (ונראה אף שבפועל יותר מים מתבשלים בדוד שמש לצורך רחיצה ממה שמבשלים מים ע"י האש לצורך שתיה) ובייחוד שבימנו נחקק חוק לחסכון באנרגיה המחייב בהרבה מקרים להתקין בכל בית דוד שמש, ממילא נלענ"ד שהשתנה הדין לחומרה מקצה לקצה.

שהרי לומר בימנו על בישול מים בדוד "אין דרך בישול בכך" הוא לכאו' כחוכא ואטלולא, כשכמויות גדולות מאוד של מים מתבשלות בדוד שמש בכל בית ובית. וממילא צ"ל שיש בזה צד איסור דאו', ובזה לא עלה על דעת מי מהפוסקים הנ"ל להקל. [וכל מה שאולי יש לדון דא"ת שהוא גרמא או פס"ר דלנ"ל אולי יש מקרים שנוכל להקל לצורך חולים וכד' ותו לא מידי.]

יא. העולה לדינא

בסיכומם של דברים ראינו, שלדעת רוב רובם של הראשונים והאחרונים הגדרת בישול נידונה לפי דרך הבישול המקובלת בעולם, וממילא יש לבדוק בכל דור ודור אולי צורות בישול שבעבר לא היו מקובלות, נהיו מקובלות בדורנו, וממילא יש לחשוש בהם לבישול דאורייתא.

ולפי"ז נלענ"ד לחשוש בבישול במיקרוגל ודוד שמש לאיסור בישול מהתורה, ואף מי שנהג להקל להשתמש בהם בצורות מסוימות[7], הרי שבימנו שיש בזה חשש דאו' אין מקום להקל בזה, ויש להישמר ולהיזהר מזה כשם שנזהרים מבישול ע"ג האש.

הנלענ"ד כתבתי, והי"ת יצילנו משגיאות ויורנו בדרך אמת, לזכות לכוון לאמיתה של תורה.

גיורא ברנר

בהמ"ד הלכתא

 

[1] צ"ע מהי הרבותא במש"כ רש"י דלא אטי למיחלף באור ולא כתב דלא אטי למיחלף בתולדות האור, וע"ע בלשון הטור ובפרמ"ג (יו"ד משב"ז סי' סח בדין השני ד"ה הנה).

[2] וקצת צ"ע שהנו"ב שם ביאר שלדעת הר"ן אזלינן בתר מעשה המשכן ואילו אנו הבאנו לעיל שהר"ן עצמו כתב בהדיא דאזלינן בתר דרך בישול.

[3] אמנם יש שכתבו שדברי הר"ן אינם כפשוטם ולפי"ז נוכל לתרץ את המנח"ש ולענ"ד הוא דוחק.

[4] עיי"ש בהמשך דבריו במש"כ במליחה מה יהיה דינא שהרי דרך להכשיר אוכלים ע"י מליחה, ויש להעיר בזה מדברי המשב"ז (סי' שיח ס"ק ו ד"ה פשיטא) עיי"ש.

[5] התשובה נכתבה בשנת תשל"א.

[6] ולענ"ד משך השנים מציאות זו תשתנה וממילא לשיטת האגר"מ וסיעתו יהיה בדבר חשש דאו'.

[7] כמובן שבמקרוגל ישנן בעיות נוספות מחמת החשמל וכד'.