עירוי מקומקום או בקבוק שמן על בשר וחלב

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: האם מותר להשתמש בקומקום חשמלי לבשרי וחלבי. כלומר, לעיתים קורה שמשתמשים בקומקום לעירוי מים רותחים על גבי בשר (לפעמים חם ולפעמים קר) או על גבי חלב (כנ"ל). האם קומקום שהשתמשו בו באופן זה, מותר להשתמש בו למין הנגדי? אותה שאלה נכונה גם לבקבוקי שמן שמערים מהם על בשר או על חלב.

תשובה:

יש לדון בשתי שאלות. הראשונה בדין עירוי שלא נפסק הקילוח האם נאסר העליון. השנייה בדין האדים העולים מהתחתון האם אוסרים את העליון.

א. במשנה מסכת מכשירין (פ"ה מ"י) שנינו "המערה מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן טהור, מצונן לחם טמא רבי שמעון אומר אף המערה מחם לחם וכחו של תחתון יפה משל עליון, טמא".

ופירש הרמב"ם (פירוש המשנה שם) "זכור בהבנת משנה זו מה שאמרתי לך בהלכה שלפניה, והוא שהכלי שיוצקין ממנו טהור ושיוצקין בו טמא. וטעם אמרו מצונן לחם טמא לפי שעמוד המשקה הנקרא נצוק מתחמם מחמת שקצהו בכלי החם, ויעלו האדים עם הנצוק מתוך הכלי החם שהוא טמא ויחמם את המשקה אשר בכלי העליון ולפיכך יהיה טמא מפני שהאד החם חבר ביניהם והוא עולה מן הטמא לטהור. ור' שמעון אומר שהדין הזה עצמו מחייב אותנו במי שיצק משקה חם טהור בכלי שיש בו משקה טמא יותר חם ממנו, מפני שזה הטמא שהוא יותר חם עולה ממנו אד חם עם הנצוק ומוסיף בחום המשקה הטהור, והוא ענין אמרו כחו של תחתון יפה משל עליון טמא. ואין הלכה כר' שמעון, לפי שאם היו שניהם חמין אף על פי שהתחתון חם יותר אין השפעתו נכרת במשקה שהוא יוצק ממנו"

כלומר כאשר העליון (ממנו מערים) צונן והתחתון חם, התחתון פועל ומשפיע על העליון. מה שאין כן באופן אחר, שהתחתון צונן והעליון חם או ששניהם חמים אין השפעה של התחתון על העליון.

וכך פסק הרמב"ם (הל' טומאת אוכלין פ"ז ה"א - ה"ב) "הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, כיצד היה מערה משקין טהורין לתוך כלי טמא ואפילו על גבי השרץ הרי העמוד הניצוק טהור, ואם קלט מן המשקין הניגרין מן האויר הרי זה שקלט טהור, ואין צריך לומר שהמשקין שמערה מהן טהורין. במה דברים אמורים בשעירה מצונן לצונן או מחם לחם או מחם לצונן אבל המערה משקין טהורין צונן לתוך משקין טמאין חמין הרי הנצוק חיבור ונטמאו המשקין הצונן כולן שהוא מערה מהן ונטמא הכלי שמערה ממנו מחמת המשקין שבתוכו שהרי נטמאו, ומפני מה אמרו המערה משקין צונן לחמין חיבור מפני שעשן החמין עולה כתמרות עשן ומתערב בניצוק ובמים שבכלי העליון ומטמא הכלי שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב".

כלומר, ככלל ה'ניצוק' אינו חיבור אלא שכאשר התחתון חם והעליון צונן, הניצוק חיבור אך לא מחמת הניצוק אלא מחמת העשן (אולי כוונתו לאדים) העולה מהתחתון לעליון.

דין זה נאמר בהלכות טומאה וטהרה. המרדכי (חולין פ"ח סי' תשטו) למד ממנו גם לדיני איסור והיתר: "מצאתי דאסור לשפוך מכלי כשר שיש בו שמן כשר לתוך נר דולק ובו חלב או שומן של עובד כוכבים דתניא פ"ה דמסכת מכשירין המערה מחם לחם ומצונן לצונן [ומחם לצונן. כן מצאתי מוגה] טהור מצונן לחם טמא רבי שמעון אומר אף המערה מחם לחם כחו של תחתון יפה משל עליון אלמא דכולי עלמא צונן לתוך חם טמא והוא הדין לאסור והיתר". והביאו באיסור והיתר הארוך (כלל כט דין ו) אלא שהוסיף שלא החמיר המרדכי אלא לכתחלה ולא בדיעבד וז"ל "וכתב במרדכי פרק כל הבשר ואסור לשפוך מכלי שיש בו שומן בשר לתוך כד של שומן טריפה חם שדולק ונימוח מטעם דתתאי גבר ומחברו בניצוק דתנן בפ"ח דמסכת מכשירין המערה מצונן לחם טמא. והוא הדין לאיסור והיתר עכ"ל ומסתמא דוקא לכתחילה וכן משמע קצת לשון ואסור מדלא נקט טריפה".

ופסק רמ"א (סי' קה סע' ג) "אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור ובדיעבד אין לחוש".

וביאר הט"ז (סי' קה ס"ק ו) שהאיסור לערות הוא מדין 'נצוק' שנחשב לחבור, ומאחר והתחתון חם 'תתאה גבר'. הש"ך (סי' קה ס"ק יא) ביאר שהחומרה היא מחמת שההבל עולה למעלה. וכתב הפרי מגדים (סי' קה משבצות זהב ס"ק ו) שלא נחלקו הט"ז והש"ך, וז"ל "ויראה לי לפרש דאין כאן מחלוקת בין הר"מ והר"ש והר"ב דטעמא התם במערה מצונן לחם שהבל התחתון עולה עם הנצוק כיון דתתאה גבר מחמם לעליון להנצוק וגם למה שבכלי העליון קצת ותו הוה ליה זיעת המשקה טמאה כמשקה כמבואר בפרק ב ממכשירין מה שאין כן אי לא היה תתאה גבר והיה הנצוק קר לא היה כח בענני התחתון לעלות למעלה ולא נטמאה משקה העליונה אלא כיון שהתחתון גובר הנצוק חם ויש כח בענני התחתון לעלות והבל וענן הוה כמשקה יעויין שם היטב והוא הדין לענין איסור דאסור לכתחלה מטעם נצוק רוצה לומר דעל ידי נצוק ההבל עולה למעלה".

ובספר 'כנפי יונה' (הביאו בנחלת יצחק סי' קה סע' ג) הקשה על שיטת האיסור והיתר ורמ"א שהתירו בדיעבד, מחמת שבתרומת הדשן (ח"ב סי' קג) כתב "ומצאנו בתשובת הגה"ה מהר"י מולי"ן ז"ל, שהשיב למהר"ר אליעזר בן מה"ר נתן ז"ל, שכתב שבמרדכי נמצא פסק זה פרק כל הבשר. וכתב הגאון הנ"ל באותה תשובה דנראה לו שאין שייך נצוק בשאר איסורים אלא לגבי יין נסך, והאריך בראיות וטעמים. גם נראה לומר דלא שייך ניצוק אלא לגבי יין נסך, ולענין טומאה וטהרה, ומשום דהני מילי תולין בנגיעה ולא בנתינת טעם. יין נסך אסור במגע וטמא נמי במגע, וטהרה אשכחן נמי על ידי מגע כגון בהשקה ועל ידי עירוב מקוואות בקליפת השום, אבל שאר איסורין דלא תלו אלא בנתינת טעם אין נצוק אסור בהן. וגדולה מזו אמרינן גבי כלי מתכת דחם מקצתו חם כולו, ואף על פי כן פסקו רבותינו דלא אמר מוליך בליעתו בכולו, קבלה ממורי דודי הקדוש מהר"ר אהרן ז"ל, דהכי נהיגי. והשתא קל וחומר אפילו כלי מתכות דחבור גמור הוא יותר מן הקילוח דמשקין, אפילו הכי אינו מוליך בליעה מצד זה לצד זה, וכל שכן האי. ופסק המרדכי דלעיל אינו לפני שהייתי יכול לדקדק בו מה טעמו, אבל אינו משום נצוק, כל כך כתב הגאון הנ"ל בתשובה גם כן".

ואפשר לומר שהאיסור והיתר סובר כדעת מהר"י מולין שלא שייך ניצוק באיסור והיתר ובהם דנים על פי נתינת טעם, ובמעט ה'עשן' שעולה אין כדי נתינת טעם ולכן מותר בדיעבד. אך המרדכי אפשר שסובר שאמנם ניצוק אינו חיבור לפי שאין נתינת טעם, אך גם בטומאה וטהרה אינו חיבור וכדברי הרמב"ם לעיל, אלא שהעשן שעולה למעלה 'חשוב' כמשקה ומתערב בעליון וצריך ששים כנגדו, וזהו גם באיסור והיתר.

ואם כן צריך להבין מדוע הקל רמ"א? היד יהודה (סי' קה פירוש הארוך ס"ק לב) ביאר בשני דרכים. או שכוונת רמ"א היא שמסתמא לא חוששים להבל העולה, ורק אם ראינו שהעליון 'הזיע' מההבל מחמירים. ביאור נוסף הוא שיש חילוק בין טומאה לטהרה לאיסור והיתר. שבטומאה וטהרה ההבל נוגע בנצוק והנצוק נוגע בכלי והכל תלוי בנגיעה, מה שאין כן באיסורים אין לחוש שהאיסור שלמטה מתערב בהיתר שלמעלה.

והנה פסק רמ"א (סי' צה סע' ג) "ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו". ושאל הט"ז (ס"ק יג) מדוע נאסר? הרי זה נותן טעם בר נותן טעם? ותירץ שאנו מחשיבים את הקלוח של העירוי כאילו הוא בכלי שמערה ממנו, וממילא מתערבים הטעמים (של הכלי העליון והכלי התחתון) בקלוח המים ולכן נאסר הכלי. וביאר הפרי מגדים (משבצות זהב ס"ק יג) שהט"ז סובר שניצוק הוא חיבור. אך דעת הש"ך (סי' צה ס"ק ה) שעירוי לא אוסר את הכלי העליון, כלומר ניצוק אינו חיבור, אך לא הקל אלא בדיעבד. והביא משו"ת משאת בנימין (סי' כ) שמקל בזה לכתחלה. והפרי מגדים (סי' צה שפתי דעת ס"ק ה) העלה להקל בהפסד. וכתב עוד "ולכן לעת הצורך אין להחמיר כל כך".

ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' פא אות ג) כתב "וצריך לומר דאף דבדין דמחבת אסור אפילו בדיעבד, מכל מקום שאני התם דההבל בעצמו יד סולדת בו, במקום שנוגע בקדירה, מה שאין כן בהאי דנצוק, דזולת הנצוק, לא היה ההבל בעצמו מגיע או לא היה יד סולדת בו במקום שמגיע להעליון, על כן בדיעבד שרי".

העולה מכל הנ"ל שלדין ניצוק אנו לא חוששים בדיעבד. לכן בשאלתנו, שימוש בקומקום חשמלי אחד לעירוי על גבי בשר או על גבי חלב, יש לכאורה להחמיר לכתחלה ולהקל בדיעבד. אמנם בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' רד אות א) העלה להקל בזה לכתחלה וז"ל, "הנה מטעם ניצוק לפע"ד אין לחשוש, וכמו שביאר הפרי מגדים בס"ק ו' במשבצות שם, דעיקר הטעם במערה מצונן לחם, שההבל התחתון עולה עם הניצוק, לפי שתתאה גבר מחמם להעליון להניצוק וכו'... דדוקא לענין יין נסך וטומאה דתליא בנגיעה, חשבינן לניצוק חיבור, ולא לענין שאר איסורין. וזה שלא כמנחת יעקב (כלל כג ס"ק יב) דדעתו דזה דוקא בדיעבד, אבל לכתחילה אף בשאר איסורין יש להחמיר מטעם ניצוק... אלא, עיקר הטעם משום ההבל והניצוק, וכביאור הפרמ"ג הנ"ל, וממילא בנידון דידן דלא שייך עוד טעם דהבל, וכמו שעינינו רואות דבשעה שהמים מקלחין ושותתין מהברזא אי אפשר לההבל שמתחתיו להיכנס לתוך הברזא שמשם יוצאין המים (כעין איידי דטריד למיפלט לא בלע) רק ההבל עולה סביבות הברזא, באופן דלא דמי להאי דינא דאסור לערות מכלי שיש בו שומן לאיסור, דבשם ההבל שמתחתיו סביבת השומן הנזחל, ובנידון דידן רק סביבת הברזא, כי לתוך הברזא ההבל אינו נכנס מחמת דחיקת העמוד של מים השותת וזוחל וזה ברור".

גם בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' קנח) העלה להקל בנידון דידן, וכתב סברה מחודשת לקולא. "ומעתה נלפענ"ד לחדש, דודאי השופך היתר לאיסור בשעה קטנה כזו אינו עולה אלא הבל כל שהוא ויש לומר דדוקא השופך היתר לתוך איסור כמו שכתב הרמ"א ז"ל אז אפילו שהוא רק דבר מועט והבל כל שהוא מכל מקום לכתחילה אסור כיון שיש כאן הבל וזיעה שעולה לתוך ההיתר וצריך על כל פנים לבטל אותו ההבל המועט והרי קיימא לן דאין מבטלין איסור לכתחילה ולכן שפיר לכתחילה אין לשפוך שומן היתר באיסור ובדיעבד מותר כיון דסוף סוף ההבל מועט ובטל ואפילו מה שנגע נמי בטל ולכן בדיעבד מותר ולכתחילה אסור. אבל השופך שומן של היתר לתוך שומן היתר כגון לטיגון של בשר כיון ששניהם היתר הרי ליכא כאן שום הבל של איסור בזה ואפילו עולה הבל קצת וזיעה של בשר על השמן לא נאסר השמן כלל בשביל זה שהרי תרוייהו היתר מה תאמר שהשמן קיבל מעט טעם מבשר ולא יאכלנו עוד עם חלב זה אינו דטעם בשר המעט כבר נתבטל בשמן של היתר אלא מה תאמר דאין מבטלין איסור לכתחלה הכא לאו איסור בהיתר הוא אלא היתר בהיתר והיתר בהיתר ליכא ביה משום בטול כלל ושפיר מותר לאכלו עם חלב ואפילו למאן דאמר ניצוק חבור מכל מקום פשוט דהניצוק של חיבור אינו עירוב אלא חיבור ובשלמא בטומאה אמרינן דכל טפה וטפה מטמא להטפה השניה וכן באיסור על כל פנים נאמר דאסור לכתחלה ליגע ההיתר באיסור אפילו בלי תערובות דעל כל פנים אותו מקום שנגע באיסור בלע קצת זה מזה וצריך ביטול אבל היתר בהיתר ליכא למיחש כלל".

תורף חידושו הוא שמה שאסר רמ"א לכתחלה הוא מחמת ביטול איסור ודין זה אינו שייך כלל בהיתר. לכן בשאלתנו, עירוי מקומקום על בשר ואחר כך על חלב מותר לכתחלה, וכן לערות מבקבוק שמן על בשר ואחר כך על חלב (וזה נידון שאלתו של המשנה הלכות).

כמו כן נראה להוסיף שראינו לעיל שלדעת הפרי מגדים לעת הצורך אין להחמיר כל כך, ומ שיש לו קומקום אחד בביתו אפשר שנחשב כעת הצורך וכפי שכתב החכמת אדם (כלל מח סע' ב) בדין נותן טעם בר נותן טעם שמי שאין לו כלי אחר נחשב דיעבד.

ב. עד כאן דנו מצד 'ניצוק' האם נחשב לחיבור ואוסר העליון או לא. אך יש לדון גם מדין האדים העולים מהתחתון לעליון. כפי שכתב ביד אברהם (גליון השו"ע סי' קה סע' ג) על מה שכתב רמ"א שבדיעבד אין לחוש, "וצריך לומר דהיינו דווקא בכהאי גוונא שהאיסור הוא משום הלהב של הנר שעולה למעלה ואוסר הכלי, ומשום הכי אין לחוש דיעבד... אבל המערה מקדירה של היתר לקדירה של איסור בסמוך כל כך שהיד סולדת בזיעה, הזיעה עולה ונבלע בקדירה ואוסרתה, וכמו שכתוב לעיל סי' צב (סע' ח) וסי' קח (סע' א) בהג"ה, וכן כתב הפרי חדש סימן קכא (ס"ק טו) דזיעה מתבשיל חשוב כגוף התבשיל ואפילו בדיעבד אסורה".

ממילא לפי זה בפשטות כל ההיתרים שאמרנו קודם לכן אינם נכונים. שהרי פסק השו"ע (סי' צב סע' ח), "מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה". וכתב רמ"א, "אם היה חלב במחבת, בעינן ס' בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת. וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה, וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה. אבל אם אין היד סולדת בזיעה, הכל שרי".

ובהגהות הגאון רבי עקיבא איגר (סי' צב סע' ח) כתב שמה שהקל רמ"א כשאין היד סולדת באדים הוא רק באופן שהכלי העליון קר, אך אם הכלי העליון חם האדים נבלעים בו ואוסרים אותו.

ממילא ההיתר שראינו לעיל בשם החלקת יעקב לא שייך בנידון דידן, שהרי איננו באים להחמיר מדין ניצוק אלא מדין האדים העולים מהתחתון אל הכלי (הרותח- קומקום חשמלי) העליון.

ואכן כתב בבדי השלחן (סי' קה ס"ק סה) "ונראה לפי זה שאין לערות לכתחלה מכלי סתמי לכלי שיש בו תבשיל חלבי חם או תבשיל בשרי חם, דמה שנשאר בכלי הסתמי יעשה חלבי או בשרי. ודבר זה שכיח טובא כשרוצים להוסיף מים לתבשיל חלבי או בשרי ומערים לתוכו מקומקום סתמי. וכמדומה שיש אין נזהרים בכך. ונראה עוד שיש להזהר כן אף במערה לתוך כלי חלבי או בשרי חם שלא נמצא שם עכשיו רק מים או ירקות אף שהטעם החלבי או הבשרי הוא רק נותן טעם בר נותן טעם דהא אנן מחמרינן לכתחלה אף בנותן טעם בר נותן טעם כשהוא בדרך בישול כמו שכתב הרמ"א בסי' צה (סע' ב). ועוד נראה שיש להחמיר כן אף כשמערה לתוך חם כשהוא בכלי שני וכמו שכתבנו הטעם לזה בביאורים עיין שם. וכל זה דאסרינן לערות דוקא כשמערה צונן לתוך חם אבל במערה חם לתוך חם דעת החכמת אדם בכלל נט (דין ה) דמותר לערותו, אמנם דעת היד יהודה שם בסי' קה להחמיר בזה. וגם בפרי מגדים שם נשאר בזה בצריך עיון".

אלא שעדיין נראה שמצאנו כמה סברות להקל בדין אדים ומתוך כך גם בנידון דידן. בשו"ת הב"ח (החדשות סי' כד) כתב, "אבל בנידון דידן שהחדר רחב ומבשלין על פי התנור בכירה שלנו דאין לה חלל דהמקום מגולה והזיעה מתפשט גם לצדדין אף על פי שעולה גם כן למעלה אין לנו לומר שנבלע בודאי בבשר שתלה למעלה ואין לנו לאסור הבשר מפני אותה זיעה... ולפי זה צריך לעיין בבשר שתלוי למעלה אם הוא בנמוך ותלוי על גבי התבשילין ממש בענין שמחמת חום זיעה של התבשילין היד סולדת בבשר הבשר אסור ואם אין היד סולדת בו או אפילו ספק אם היד סולדת בו אין לאוסרו מספק מאחר שאפילו ודאי יד סולדת בו שרי מדינא לדעתינו כדפרשתי הלכך מספק אין לאסרו אלא אם כן היד סולדת בו בודאי". וכך פסק בערוך השלחן (סי' צב סע' נה).

הרי שלשיטת הב"ח יש להקל כאשר הזיעה היא במקום פתוח (על כל פנים בדיעבד) וכשהמאכל אליו עולים האדים אינו בחום של יד סולדת (ואז מותר אפילו לכתחילה) ואצלנו בקומקום הכלי העליון חם ולכאורה אפשר להקל בדיעבד ובקבוק שמן שהוא קר אפשר להקל אפילו לכתחלה. אלא שיש להקפיד לערות ממקום קצת גבוה על מנת שהאדים העולים לא יהיו רותחים.

וכדברים האלו כתב המשנה הלכות (שם) "דנלפענ"ד בדידן כיון דעיקר הטעם לאסור משום הבל... ונראה דפשוט דמה שהבל אוסר הוא במקום שההבל והזיעה הוא חם עד שהיד סולדת אבל אם שופכין ממקום גבוה שאין היד סולדת ליכא למיחש... ואם כן צריך לומר דהרמ"א מיירי דוקא באופן שהנר חם והוא שופך השמן כשר למטה במקום שהזיעה חמה שהיד סולדת בו ובאמת כי כן הוא הדרך לשפוך בנר שהוא בעצמו קצר ודלוק צריך להשפיל ידו ולקרב אותו אצל הנר כפי האפשר שלא ישפוך החוצה. אבל אם כן בדידן שהמציאות כששופכין השמן שופכין מלמעלה במחבת ממקום שאין היד סולדת מחמת ההבל והזיעה על פי רוב על כל פנים, ואם כן אין זה הבל וזיעה האוסרת כלל מטעם הבל אפילו לשפוך איסור להיתר. וגם זה אמת דעל פי הרוב האשה קוטפת השמן בשפיכתה במחבת ואינה מזלפת ועד שנח השמן במחבת כבר נקטף מהצלוחית למעלה כידוע בזה.

וכיון שעלתה לן כן נלפענ"ד נידון דידן היתר גמור וכל שכן דאיכא ספיקות טובא חדא שמא אין כאן הבל וזיעה שהיד סולדת בו כלל, וכהאי גוונא אזלינן בתר רובא, ואם תימא משום ניצוק גם בזה על פי רוב מקטף קטפי לה וליכא ניצוק ואפילו לא קטפה שמא קיימא לן דלא הוי ניצוק חבור כלל וכר"ת, ואפילו לשיטת הרי"ף ורש"י דהוי חבור שמא בשאר איסורין מודי דלא הוי חבור, ואפילו נימא שבשאר איסורין נמי הוי חבור דלמא דוקא כששופך היתר לתוך איסור אבל היתר לתוך היתר לא, ואפילו אם תמצא לומר היתר לתוך היתר נמי יש לומר דבטל ומשום ביטול איסור לכתחילה ליכא וכמו שכתבנו, וכיון דאפילו להפוסקים דניצוק חיבור ולהמחמירים ביותר בהיתר באיסור וכדברי הרמ"א אינו אלא לכתחלה ובדיעבד מותר כהאי גוונא בנידון דידן דיש כל הני ספיקות נראה דמותר לכתחלה, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. ואם מי שהוא ירא וחרד ורוצה לומר בביתו ולהזהיר שלא לשפוך קרוב להמחבת במקום שהיד סולדת וגם להקטיף קיטופי תבוא עליו ברכה אבל להחמיר לרבים לפענ"ד לא מצאתי שום חומרא והוא היתר גמור לפענ"ד".

ודינו נכון לא רק בבקבוק שמן שהוא קר, אלא גם בקומקום חשמלי שהוא עצמו רותח שאז אפילו אם האדים אינם חמים נבלעים בקומקום כפי שראינו בדברי רבי עקיבא איגר לעיל. לפי שעיקר הסברה להיתר היא שנבלע בקומקום רק מעט ואותו מעט מתבטל בקומקום ואין בזה ביטול איסור לכתחלה כי בזמן הביטול הוא היתר גמור.

העולה להלכה- שהמחמיר שלא לערות לכתחילה מקומקום חשמלי או בקבוק שמן ישירות על בשר או חלב תבוא עליו ברכה. אך המקל בזה יש לו על מי לסמוך (בפרט בבקבוקי שמן).