תפילה כותיקין או ברוב עם

תשובה מאת ראש בית המדרש הרב גיורא ברנר שליט"א לשאלה האם עדיף להתפלל במניין מצומצם כותיקין, או שכל הצבור יתפלל יחד בשעה מאוחרת יותר, מדין 'ברוב עם הדרת מלך'. מתוך שו"ת בגדי שש

הרב גיורא ברנר שליט"א

שאלה: ציבור שיש בו סה"כ מעט יותר משני מניינים, ועד כה נהגו ביום ש"ק להתפלל שלא כוותיקין וכעת כמניין מתוך הציבור מעוניים להתפלל כוותיקין והאחרים אומרים למנוע מהם מטעם שברצונם שהתפילה תתקיים ברוב עם הדרת מלך, עם מי לענ"ד הצדק.

א. זרירין וברוב עם בתקיעת שופר ובהלל

נלענ"ד שתשובת שאלתך היא גמ' מפורשת במסכת רה"ש (לב ב) דאיתא שם במשנה "העובר לפני התיבה ביו"ט של רה"ש השני מתקיע ובשעת הלל הראשון מקרא את ההלל". ואמרו על כך בגמ' "מאי שנא שני מתקיע משום דברב עם הדרת מלך אי הכי הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין מקדימין למצות תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות א"ר יוחנן בשעת השמד שנו" ופרש"י "בשעת השמד שנו- אויבים גזרו שלא יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית, לכך העבירוה לתקוע במוספין". ומבואר בגמ' דזריזים מקדימים למצוות עדיף מברוב עם ולכן לא מתחשבים במה שיותר אנשים נמצאים בבהכנ"ס במוסף מבשחרית ואומרים את ההלל בשחרית. וכן אנו נוהגים למעשה שהראשון מקרא את ההלל ולא השני. ועיי"ש בתוס' (ד"ה בשעת) שכתב שני ביאורים מדוע אחר שבטלה הגזירה לא החזירו את התקיעה לשחרית.

[והנה בטורי אבן בסוגיין הקשה "איני יודע מה ענין רוב עם אם השני מתקיע יותר מאם הא' מתקיע" ומתחילה כתב לתרץ שהכונה שמשום רוב העם חילקו את המצוות דאורייתא (מצוות ק"ש ותקיעת שופר) ולא אחד יעשה את שנייהם, אלא שהקשה טובא על ביאור זה ותירץ בדוחק. ואח"כ כתב תירוץ נוסף ז"ל "עוד י"ל כל מה שמאחרין לתקוע בכל שעה באים בני אדם יותר לבהכ"נ ואיכא רוב עם" ולענ"ד פשוט שזו כוונת הגמרא ובעניותי לא זכיתי להבין מעיקרא מאי קסבר רבנו הטורי אבן זצ"ל.

וכעין זה מצאתי בקו"א לטורי אבן בהערה מהג"ר אליהו אבד"ק סלבדקה שגם הוא הבין שבמוסף יש יותר אנשים בבית הכנסת מבשחרית והביא בזה ביאור מהירושלמי ז"ל "בירושלמי בסוגיין ה"ח מפורש להדיא הטעם משום דכתיב ואותי יום יום ידרשון זו תקיעה וערבה. ופירש המפרש שהכל שומעין תקיעת שופר והכל נוטלין הערבה. הלכך תקנו במוסף שיהיו גם הקטנים בבית הכנסת משא"כ בשחרית עדיין ישנים הקטנים כדתנן דקטן פטור מק"ש לפי שאינו מצוי אז בשעת ק"ש".

אחר כל זאת ראיתי שזכינו לכוון לדברי הרדב"ז בתשובה (ח"ו סי' ב' אלפים רכה) שהקשה ג"כ כקושיית הטורי אבן ותירץ בזה תירוץ אחר, ומדבריו מוכח ג"כ שבשחרית נמצאים פחות אנשים בבהכנ"ס מבמוסף (אך מטעם מעט שונה) ז"ל "שאלת עלה דהא דתנן פרק יו"ט העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל ופרכינן עלה מ"ש שני מתקיע משום דברב עם הדרת מלך אי הכי הלל נמי נימא בשני משום ברב עם הדרת מלך. וקשיא לך מאי הדרת מלך איכא בשני טפי מן הראשון. תשובה תו איכא למידק מאי איריא משום הדרת מלך תפוק לי משום דצריך להתקיע על סדר מלכיות זכרונות ושופרות והשני אומרם, אלא ה"פ מ"ש שני מתקיע למה תקנו מלכיות זכרונות ושופרות בתפלת המוספים שמתפלל השני יתקנו הכל בתפלת יוצר שמתפלל הראשון והוא יתקיע ורוב העולם היו בקיאים בתפלת יוצר של כל המועדות והיו באים לביהכ"נ כדי שיוציאם ש"צ ידי חובתן והיינו ברב עם הדרת מלך דבתפלת יוצר לא היו באים כולם ומש"ה תקנו מלכיות וזכרונות ושופרות ותקיעות במוסף דכיון שהיו צריכים לבא מפני קראי דקרבנות איכא הדרת מלך מה שאין כן בתפלת יוצר...".]

והנה אם לעניין זריזים בלחוד אמרינן דעדיף מברוב עם כ"ש שתפילה כוותיקין דלדעת הרמב"ם נראה שמאוחר ממנה הוי דיעבד, ולדעת מרן בשו"ע (או"ח סי' נח סע' א) היא מצווה מן המובחר, שודאי עדיפה מברוב עם. [וע"ע בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל) שכתב שדין זריזין יש לו סמך מדאורייתא עיי"ש.]

ואחר שהבאתי לדברי הגמ' הנ"ל נראה לברר עוד את הדין מתוך דברי הפוסקים.

ב. חובת היחיד לדאוג שיהיה לציבור מניין

ראשית יש לדעת שחלק מחובת היחיד כלפי הציבור היא להשתתף במניינים של הציבור, ובאם היעדרותו תפגע בקיום המניין אין לו כל זכות שלא לקחת בהם חלק אפילו בטענה של ביטול תורה וכד' (אם לא באונס של ממש וכד' וע' בשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' י דביאר מה נקרא אונס שמחמתו פטור מלהשתתף במניין).

ויסוד דין זה בדברי שו"ת הריב"ש (סי' תקיח) ז"ל "מעת הוסר התמיד היה כפר נפשותינו לכלה הפשע ולהתם חטאת בעבדותינו לא עזבנו אלהינו. השאיר לנו אחריו ברכה עבודה שבלב זו תפלה. ומעת גלה כבוד מבית קדשנו ותפארתנו הנה בית תפלה יקרא מקדש מעט. ונאספו שמה נדיבי עמים עם אלהי אברהם לתת כבוד לשמו ונקדש בכבודו. לקיים מה שנאמר ונקדשתי בתוך בנ"י. ועתה הוגד לי ושמעתי יש ביניכם קצת אנשים אחרי בצעם לבם הולך. משכימי בבקר שואגים לטרף יסובו עיר למלאכתם ולא יתנו לב ללכת בית התפלה לקבל עליהם עול מלכות שמים בתוך אחיהם. ולבקש מאל אכלם. ובסבתם נתפרדה חבילה ואין די י' הצריכין לכל דבר שבקדושה. שוא להם משכימי קום, שמו בשר זרועם, ומה' יסור לבם. ואולי הם שוגגים בזה נדמו, מבלי הדעת. ולכן תזהירו בהם והודיעום מ"ש ז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכנ"ס וכו'. אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. וכן אמרו ז"ל אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים. וכן אמרו כל מי שיש בהכנ"ס בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים. ואין צ"ל באלו שהם צריכין להשלים לעשרה. ומדעתי ישמעו לכם. כי מי שעמדו אבותיו על הר סיני והוא מזרע אברהם לא ירים ראש כנגד הרבים בדבר כזה. חלילה ושימו קנס ביניכם מפשוט או ב' פשוטים למי שלא יהיה בכל יום בבהכנ"ס, בשעת הנץ החמה. למען יהי' כל אחד ואחד זריז להיות שם, ושומע לי ישכון בטח, ושאנן, מפחד רעה. ושלום לכם".

ומדבריו למדנו כי חוב גמור על כל יחיד ויחיד לטול חלק בתפילת הציבור בשביל 'שלא יתבטל התמיד' ואין טענות כמו הצורך לצאת מוקדם לעבודה וכד' פוטרות את חוב זה, ומי שמשטמת מחוב זה, זכות הציבור להטיל עליו קנסות (ויש לזכור כי הקנסות הם זכות ולא חובה ולעיתים עלולים רק להזיק וד"ל, ויש להיוועץ עם גבאים בישובים קטנים כיצד הם התמודדו עם הקושי בצורה הטובה ביותר).

ודברי הריב"ש נפסקו להלכה ברמ"א (או"ח סי' נה סע' כב) "וכן במקום שאין מנין תמיד בבהכ"נ, כופין זה את זה בקנסות שיבאו תמיד מנין לבהכ"נ, שלא יתבטל התמיד", ובמשנ"ב (ס"ק עג) ביאר זאת "כי כיון שיש מנין בעירם חל עליהם חובת המצוה" והיינו החובה להתפלל בציבור.

והוסיף המשנ"ב "ובקהלות קטנות יש לכוף הבחורים והלומדים שילכו לבהכ"נ במקום שאין מנין תדיר כי זמן תורה לחוד ודוקא קהלות גדולות אז יש ללומדים להתפלל במקום לימודם שיש בלא"ה בבהכ"נ צבור משא"כ בקיבוץ קטן כזה" ונלמד מדבריו שאפילו טענה של ביטול תורה בעת ההליכה לבהכנ"ס וכד' אין בה כדי לפטור חוב זה (ועיי"ש עוד במש"כ בגודל שכר מי שטורח לקבץ המניין).

וע"ע בשו"ת דבר חברון (או"ח סי' מח) מה שהשיב לי בעבר בעניין זה.

ג. הדין כשיש עוד מניין בעיר

והנה הערוך השלחן (סי' נה סע' כו) פסק לדברי הרמ"א "וכן במקום שאין מנין תמיד בבהכ"נ שאין כולם באים להתפלל יכולים לכוף זה את זה בקנסים שיבואו תמיד מנין לבהכ"נ כדי שלא יתבטל התמיד" אמנם אח"כ הוסיף "אך אם יש בהכ"נ אחר בעיר אין יכולין לכוף לבא דוקא לבהכ"נ זה" ונלמד מדבריו דכל מה שיכולים לכוף זה את זה היינו דווקא כשמחמת זה שלא יבואו למניין זה לא יהיה כלל חלופה של מניין אחר בעיר אך אם יש מניין אחר בעיר אין יכולים לכוף זה את זה.

איברא דהגר"מ פינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה או"ח ג ט"ז) חלק בזה על הערוך השלחן והביא למש"כ המשנ"ב הנ"ל "ובקהלות קטנות יש לכוף הבחורים והלומדים שילכו לבהכ"נ במקום שאין מנין תדיר כי זמן תורה לחוד ודוקא קהלות גדולות אז יש ללומדים להתפלל במקום לימודם שיש בלא"ה בבהכ"נ צבור משא"כ בקיבוץ קטן כזה" וביאר הגרמ"פ דהכוונה שיש מניין בבהמ"ד ואע"פ שיש מעלה ללומדים להתפלל בבהמ"ד (כדאיתא בברכות ח א וע"ע מה שהרחיב בזה בשו"ת להורות נתן חט"ו סי' י ס"ק ו) בכ"ז מחוייבים שחלקם ילכו לבהכנ"ס ע"מ שגם שם יהיה מניין, אמנם אם מחמת זה לא יהיה מניין גם בבהמ"ד אין הם מחוייבים דאין המניין שבבהכנ"ס עדיף על מניין שבבהמ"ד.

וכעין זה כתב הגר"ש וואזנר שליט"א (שו"ת שבט הלוי ח"י סי' ט) בעיר שיש שם ישיבה ובהכנ"ס ובבהכנ"ס אין מניין בימות חול וכתב שישלחו כל יום מספר בחורים לבהכנ"ס לקיים שם המניין וזאת למרות שיש מניין בישיבה, וא"כ פשוט דפליג על מש"כ לעיל בשם הערוך השלחן. וכדבריהם כתב גם בשו"ת באר שרים (ח"ג סי' לד ס"ק ג) דאפילו אם יש מניין בבהמ"ד כופים אותו להשלים מניין בבהכנ"ס.

וא"כ האחרונים חלקו האם החוב להצטרף למניין שבבהכנ"ס שבעיר הוא דווקא אם אין מניין אחר או אפילו בכה"ג שיש מניין אחר (כגון בבהמ"ד), אמנם בין לזה ובין לזה לא ראינו שחששו לכך שכל הציבור יתפלל יחד משום 'ברוב עם וכו'.

והנה בבואנו לברר את מחלוקת האחרונים הנ"ל יש לנו לברר את מש"כ המשנ"ב שאף על הלומדים בבהמ"ד יש חיוב להצטרף לבוא לבהכנ"ס, והנה מקור דבריו הוא במעדני יו"ט (סי' נה ס"ק ב) שכתב בשם דרשות מהר"ש "וכתוב בדרשות מהר"ש סי' קט שיש לכוף לבחורים ולומדים במקום שאין מנין תמיד, לילך לבהכנ"ס של ציבור, אע"פ שיתבטלו מלמודם בשביל זה, דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, ולא נהגו הרבנים להתפלל בבתי כנסיות שלהם לבדם אלא בקהילות גדולות שיש רוב עם ומנין יותר".

וא"כ רואים אנו כי כל כוונת המהר"ש להעיר ללומדי התורה שאל יחשבו שמחמת שהם עסוקים בלימודם מותר להם לא ללכת לבהכנ"ס למרות שאפשר שלא יהיה להם מניין, אלא זמן תורה לחוד וכו' וכן נהגו הרבנים שאע"פ שלמדו בבהכנ"ס שלהם הלכו להתפלל בבתי הכנסיות שם יש מניין גדול. וא"כ לכאורה אין מכאן הוכחה למה שכתב בשו"ת אגרות משה שאע"פ שיש כבר מניין בבהמ"ד בכל זאת מחויבים הלומדים לעזור שלא יתבטל המניין בבכהנ"ס, אלא המדובר הוא שבבהכנ"ס ודאי שיש מניין אלא שהלומדים לא רוצים ללכת כי חוששים לביטול תורה ועל זה העיר להם מהר"ש בדרשותיו שאין זה נכון שהרי במקום לימודם לא תמיד יש מניין.

[ואף שנלענ"ד כמש"כ לעיל, נלע"ד גם להליץ על דברי הגר"מ פינשטיין זצ"ל שהמעיין בדבריו יראה שלא ראה את דברי המלבושי יו"ט במקורם אלא רק לדברי המשנ"ב שם, ובאמת בדברי המשנ"ב נראה כמו שהבין הגר"מ פינשטיין זצ"ל, אך המעיין במקור הדברים יראה לענ"ד דאין כוונת מהר"ש לדבר בדין כפיה על המניין אלא בדין שלימוד תורה אינו דוחה תפילה במניין, ובאמת בא"ר הביא ג"כ לדברי מהר"ש אלא שבדפו"י שהיו מצויים עד לא מזמן נדפסו דבריו בשיבוש וכאילו הדברים מהדרישה בשם מהר"ש (והמעיין יראה שאין כלל דרישה על סי' נה) וגם הלשון הייתה משובשת כך שניתן להבין כדברי המשנ"ב (ומדברי שעה"צ נראה שהמשנ"ב ראה לדברי הא"ר ולא לדברי המלבושי יו"ט), אך ב"ה בדפוסים חדשים מהשנים האחרונות תוקנו הדברים ונלענ"ד ברור כמש"כ לעיל בכוונת דברי מהר"ש.]

אמנם בין כך ובין כך לא מצאנו מכל אלה מי שחשש שלא להתפלל במניין אחר ממה שהיה רגיל מחמת שהמניין המקורי יקטן ויהיה פחות 'ברוב עם הדרת מלך'.

ד. להתפלל ותיקין כשמחמת זה לא יהיה לציבור מניין

והנה בשו"ת באר שרים הנ"ל נשאל בעניין מי שרוצה להתפלל ותיקין ומחמתו יישארו רק תשעה להתפלל בשעה שנקבע בבהכנ"ס והשיב הבאר שרים דאף שי"ל שמי שרגיל להתפלל כותיקין מותר לו לעשות זאת אפילו אם לא יהיה לו מניין אך אם מחמתו מתבטל המניין אסור לו אלא עליו להצטרף למניין של הציבור, אך אם יש עשרה בלעדיו יתפלל כותיקין (וכתב שם שהיינו דווקא אם יודע לכוון ממש זמן הנץ) ולא במניין, ולא חש שם כלל למה שמחמת זה יהיה במניין של הציבור פחות ברוב עם.

ועוד יש להעיר בזה דהנה בבאר שרים הביא מתחילה למחלוקת הגר"א (בספר מעשה רב סע' כה) והבהל"כ (ריש סי' נח) אם עדיף להתפלל ותיקין (בקביעות) בלי מניין או שלא כותיקין עם מניין.

[ועי' להגרש"ז אויערבאך בהליכות שלמה (תפלה פ"ה דבר הלכה ס"ק כז) שביאר טעמו של הבהל"כ משום דבמה שרגיל להתפלל דוקא כותיקין הוי כעין נדר וממילא יתפלל ותיקין אפילו ביחידות אם אין מניין, ולפי"ז כתב הגרש"ז אויערבאך שמי שיש לו זמנים קבועים להתפלל ותיקין (כגון בערש"ק או בער"ח) הוי גם כן כעין נדר וממילא גם בכה"ג יתפלל ותיקין אפילו אם אין מניין. ועי' בשו"ת דבר חברון (שם) שנקט לעיקר כדעת הבהל"כ (ועיי"ש בהערות ס"ק 28).]

והנה לשון רבנו הגר"א שם "להתפלל שחרית כותיקין, ובלבד עם מנין עשרה דוקא", ובביאורים מהגרנ"ה (להגה"ק ר' נפתלי הרץ הלוי זצ"ל שהיה רב ואב"ד של יפו) על המע"ר, הקשה על הגר"א מהגמ' ברכות דף כב שם איתא דאם ירד לטבול אם יכול להספיק את הנץ יעלה ויתכסה ויקרא ואע"פ שאין מניין, ותירץ הגרנ"ה זצ"ל דכוונת הגר"א דלא יתפלל וותיקין ביחידות בבהכנ"ס משום דאסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור אא"כ יש לו עשרה שמתפללים ותיקין שאז מותרים להקדים (שהם ציבור בפני עצמו), ונלמד מדבריו שאם המדובר שיש מניין לותיקין מותרים לפרוש מהציבור ולעשות מניין משל עצמם ולא חשש שם כלל לברוב עם.

[והנה בעצם מחלוקת הגר"א והבהל"כ ובקושייא מהגמ' ברכות הנ"ל ראיתי בליקוטי תשובות מהגה"ק בעל הלשם זצ"ל (נדפס בקובץ ישורון חי"ח) שהביא לקושיית הגרנ"ה על הגר"א מהגמ' בברכות ותירץ דבברכות מיירי רק לעניין ק"ש שגם בה יש מצווה לכתחילה לקרותה קודם הנץ ובא אמר שיעלה ויקרה ביחידות משום שאין כל חשש לקרות ק"ש ביחידות, אמנם הגר"א מיירי לגבי תפילה ובזה אין להתפלל ביחידות.

ולענ"ד היה נראה לתרץ שכל כוונת רבנו הגר"א לומר כיצד יש לנהוג לכתחילה דהיינו שיקפיד להתפלל כותיקין אך במניין (וע"ע למרן הגר"ח מוולזין זצ"ל בספר כתר ראש סע' כ), אך במי שרגיל להתפלל כותיקין וקרה שהוא נמצא במקום שאין מניין לותיקין אלא יותר מאוחר בזה לא מיירי הגר"א ובזה לכאורה נאמר כהבהל"כ שיש להעדיף תפילה כותיקין וכדמוכח מהגמ' בברכות. ובריך רחמנא דסייען למצוא שהובא (בספר הליכות ישראל סי' לב) ממש בדומה לדברינו בשם הגרי"ז גוסטמאן זצ"ל עיי"ש.]

ה. שיטת היד אליהו מלובלין

והנה לכאורה היה לנו להקשות על דברינו ממש"כ הבאר היטב (סי' צ ס"ק יא) בשם שו"ת יד אליהו מלובלין דמי שמתפלל בשבת במניין קטן ומצומצם משום שבמניין הגדול של הציבור מתפללים אחר הזמן, שיותר נכון שלתפילת מוסף ימתין לרוב הציבור, וא"כ בנידון שאלתנו שאף במניין המאוחר אינם מאחרים זמן תפילה היה לנו לכאורה לומר שלא יתפללו ותיקין אלא ימתין להתפלל כולם יחד (וע"ע בשו"ת דבר חברון שם שכתב שאפילו בכה"ג שהציבור מתפללים לפי זמן ק"ש של הגר"א והיחיד רוצה להקפיד כהמג"א לא ימתין אלא יתפלל ביחידות, אמנם אפשר שכוונתו שצריך אח"כ להשלים מניין לציבור וצ"ע).

אמנם אחר העיון בגוף דברי היד אליהו (בסי' מב) נלענ"ד דיש לדחות טענה זו משלושה טעמים, הראשון דביד אליהו משמע שגם המניין המוקדם לא היו מתפללים כוותיקין אך בכה"ג שהיו עושים מניין כוותיקין מי יאמר לנו דס"ל ליד אליהו שברוב עם עדיף (ואפשר שבכה"ג היה אומר להם להתפלל שחרית בפני עצמן ואולי אפילו לא מצריך אותם להצטרף לציבור למוסף). שנית בנידון היד אליהו מיירי שיש מניין קטן מוקדם ומניין גדול מאוחר, אמנם בנידון שאלתך מיירי שהציבור מחולק בערך לחצי וחצי ובכה"ג מי אמר שהרוצים להקדים צריכים להצטרף למאחרים ואולי מחובתם של המאחרים להצטרף למקדימים לצורך ברוב עם. והשלישי שהמעיין ביד אליהו יראה שלא ברור שהכריע שבכל מקרה מחויב להמתין להתפלל מוסף עם הציבור אלא תלה הדבר בכוונתו של האדם מדוע מעוניין להתפלל כעת.

נוסף לכל זאת עיין בשו"ת מחזה אברהם (ח"א סי' מד, בתשובה שכתב לגה"ק רי"ש טייכטעל זצ"ל הי"ד) שהביא שהקשו על היד אליהו מדברי הגמרא רה"ש הנ"ל ודחו דבריו ופסקו להלכה שלא כמותו אלא שקיי"ל להלכה שאפילו לצורך זריזים דוחה ברוב עם.

[אחר זאת מצאתי גם בקובץ יגדיל תורה (תר"ע סו"ס פד) בדברי הגר"ש בלאזר שהקשה גם הוא על היד אליהו מדברי הגמ' רה"ש הנ"ל.

ומאידך ראיתי בשו"ת הרב"ז (או"ח סי' לב ס"ק ח) שכתב להוכיח שכל שאין חשש שיפסיד את המצוה משהים את קיום המצוה ע"מ לעשותו ביותר הידור כגון ברוב עם, והביא כמה ראיות לדבריו. ובסוף דבריו הרגיש שיש לדחותם ע"פ דברי הגמ' רה"ש הנ"ל וכתב שלפי מסקנת הגמ' דמיירי בשעת הגזירה, נדחתה הגמ'. ולענ"ד העיקר כפשט הגמ' דזריזין עדיף וכמו שנביא לקמן שכן היא דעת רוב הפוסקים.]

ו. סיוע לדברינו מדברי הפוסקים

ובריך רחמנא דסייען למצוא מפורש לכמה גדולי עולם שכתבו כדברינו ללמוד מהסוגייא ברה"ש שזריזים עדיף וכנ"ל.

הראשון הוא הרב ברכי יוסף (סי' א ס"ק ז וע"ע מחזיק ברכה סי' רכט ס"ק ז) שכתב ז"ל "אין ספק דדבר גדול הוא להזדרז במצות, וכגון דא מצוה רבה של עשרה ראשונים ראויה היא לבני החבורה, כי ברבים היו, ועבדו להון זרזי'ן לפני בא יום, והרי אמרו במסכת ר"ה אמתניתין דקתני, השני מתקיע והראשון מקרא את ההלל, מאי שנא שני מתקיע, משום ברוב עם הדרת מלך, אי הכי הלל נמי נימא שני משום דברוב עם הדרת מלך, אלא מאי שנא הלל בראשון, משום דזריזין מקדימין למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון משום זריזין מקדימין למצות, וכו', א"ר יוחנן בשעת גזרת המלכות שנו, ע"כ. אלמא דאי לאו דמשנתינו בשעת הגזרה, תקיעה נמי עבדינן בראשון, ואתי טעם דמקדימין למצות ודחי לטעם ברב עם הדרת מלך. הראת לדעת דמתקף תקיפא טעמא דזריזין מקדימין...".

השני הוא בשו"ת יד אליהו רגולר (פסקים סי' ח ס"ק ו, ושים לבך כי אין זה אותו שו"ת יד אליהו שהבאנו קודם) שכתב במפורש כמו שהסקנו בתחילת דברינו מהגמ' ברה"ש, שאפילו אם רוצים לעשות מניין מצומצם יותר מוקדם משום שרוצים להזדרז לעשות מצוות התפילה יכולים ואין לעכב בידם מחמת שפוגע ברוב עם במניין הגדול של בהכנ"ס, והדברים ק"ו שאם רק מחמת שרוצים להזדרז לקיים המצווה לא חיישינן לברוב עם כ"ש וכ"ש שלצורך תפילת כתיקונה לכתחילה כוותיקין אין לדחות מחמת ברוב עם.

וכן ראיתי למהר"י ששון בשו"ת כנסת ישראל (ח"א דף יא ע"ד) שלמד מהגמ' בר"ה דזריזין עדיף מברוב עם. וכן ראיתי למהר"ח פאלג'י בספרו רוח חיים (או"ח סי' רכט ס"ק ג ד"ה והעיקר) שכתב ג"כ להוכיח מדברי הגמ' דרה"ש שזרזין קודם לתדיר, וכתב שכן היא דעת רוב האחרונים, ונביא דבריו לקמן בס"ד.

ונלענ"ד להביא סייעתא לדבריהם מדברי המג"א, דהנה כתב השו"ע (או"ח סי' כה) "אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפלין שמעלין בקודש. והמניחין כיס התפלין והטלית לתוך כיס אחת, צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה, כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצוה". והרמ"א העיר על דברי השו"ע "מיהו אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין צריך להמתין על הציצית, אלא מניח תפילין וכשמביאים טלית, מעטפו". וכתב המג"א (ס"ק ב) בביאור דברי הרמ"א "מזומנים- וכ"ה ביבמות דף לט כל שהויי מצוה לא משהינן אע"פ שי"ל שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר וכ"ה בילקוט ויקרא סוף דף קכט חביבה מצוה בשעתה ע"ש ובמנחות דף עב". ולכאורה נראה דס"ל למג"א שמעלת זריזין היא גדולה כ"כ ועדיפה על עשיית מצוה בצורה מובחרת, וממילא ה"ה שעדיפה על עשיית מצוה ברוב עם.

[ונלענ"ד לעורר בזה דהנה איתא בילקוט שמעוני (פרשת לך לך רמז פ) "ומל את בשר ערלתו וישמעאל בנו בעצם היום בגבורת השמש בחצי היום" והמג"א בפירושו זית רענן לילקוט (ס"ק ה) ביאר בזה "וא"ת והא קיי"ל זריזין מקדימין למצוה דהיינו מצפרא כדאיתא פ"ק דפסחים, וי"ל דעשה בכוונה לפרסם כנגד בני דורו". ולכאורה היה לנו להקשות שהרי הבאנו לעיל מהמג"א בעצמו דס"ל שזריזין עדיף מעשיית המצוה בצורה יותר מובחרת.

אמנם נלענ"ד שישנם מקרים שגודל הפרסום הוא צורך בפני עצמו ולא כעוד מעלה בעשיית המצוה, ובמקרים חריגים שכאלה נעדיף את אותו צורך ברור אפילו ע"פ דין זריזין. וממילא כיון שאברהם אבינו ע"ה בא במעשה זה ללמד את העולם כולו את מעלת הברית בין ישראל לקב"ה, הפרסום שבמעשה הוא צורך בפני עצמו וקודם אפילו לדין זריזין.

לפי"ז היה נעלנ"ד שאולי אפשר לבאר עניין נוסף דהנה בשו"ת חת"ס (או"ח סי' נו) כתב לגבי ברכת החמה "וע"כ נ"ל אע"פ שכבר נהגו לברך אחר יציאת בהכנ"ס משום ברוב עם הדרת מלך והמנהג נתיסד ע"פ משאת בנימין סי' קא, מ"מ כשהוא יום מעונן כל הקודם לברך כשרואה החמה אפילו ביחידות מוקדם לברכה".

ולכאורה הדברים אינם מובנים שהרי מדברי החת"ס משמע שרק בגלל שהוא יום המעונן כתב שיברך מיד ולא ימתין ליציאת בהכנ"ס, אחרת ימתין ליציאת בהכנ"ס משום ברוב עם הדרת מלך. והרי לכאורה דברי מרן החת"ס מוקשים מדברי הגמ' רה"ש הנ"ל שם מפורש שזריזין עדיף מברוב עם.

ובריך רחמנא דסייען למצוא לחת"ס עצמו שכתב הפך לדברים הנ"ל והוא לו בתשובה (או"ח סי' רח וכעין זה בהגהותיו שבש"ס מגילה ו ב) ז"ל "...הלא זריזין מקדימין למצות ואין מעבירין על המצות עדיף מעשות מצוה מן המובחר כמבואר בתשובת רדב"ז ותשובת חכ"צ ומשנה למלך הל' מגלה" ומבואר גם בדברי החת"ס עצמו דס"ל לעיקר כדברינו שזריזין עדיף.

וראיתי בספר רוח חיים (הנ"ל) שכתב "הרואה חמה בתקופתה וכו' בבקר מדברי המשאת בנימין נראה שהוא אחר תפילת שחרית. ולעד"נ דהעיקר לברך מיד בהנץ החמה קודם תפילה דאם מצינו בברכת לבנה שיש זמן ימים הרבה וגם בלילה זמנה כל הלילה עכ"ז אם לא התפלל תפילת ערתת וירא שמא יכסה הענן יברך ברכת לבנה ואח"כ יתפלל תפילת ערבית כ"ש בברכת החמה שזמנה קצרה כי למרבה הוא עד חצות ואם יבוא הענן ויכסה אותו אחר התפילה יהיה מפסיד הברכה לגמרי וממש"כ הרב ברכי יוסף מדקדוק לשון הרב א"ח יש לצדד. והעיקר הוא דזריזין מק"ל קודם לברוב עם הדרת מלך כמ"ש בר"ה ד"ל וכן היא הסכמת רוב רבני האחרונים וכמ"ש בספה"ק עתרת החיים סי' כח אות ו יעש"כ ועיין להר מאמר מרדכי ולפי דבריו יותר טוב קודם תפילה ודו"ק וכמ"ש בס' שערי תשובה סק"כ ובס' אדני פז ובס' שמן המאור".

אלא שנראה בביאור דברי החת"ס דס"ל ששונה ברכת החמה שהיא מצוה הבאה רק אחת לכ"ח שנים בא יש צורך בפני עצמו בפרסום גדול, אפילו אם נפגעת מעלת זריזין, משא"כ בסתם מצוה קיי"ל שמעלת זרזין עדיף וכפשטות הגמ' והפוסקים וכמש"כ החת"ס בתשובה אחרת שהבאנו לעיל (ובזה נרויח שלא יסתרו תשובות החת"ס זו את זו).]

עוד יש להביא מה שראיתי בשו"ת לבושי מרדכי (תנינא יו"ד סי' מה ס"ק ג) שהביא משו"ת תפארת צבי שברגע שיש מניין מתקיים ברוב עם ואין זה יותר ברוב עם במה שיתפלל במניין יותר גדול, והלבושי מרדכי נטה שם לומר שלעניין תפלה האמת כדברי התפארת צבי עיי"ש. [וכעת ראיתי ששו"ט בזה גם בשו"ת ישיב יצחק הנד"מ (חל"ו סי' טו) עיי"ש.]

וכן ראיתי בשו"ת עין הבדלח (ריש סי' לו) שכתב לאסור ליחידם לעשות מניין משל עצמם כשמחמת זה יתבטל המניין הקבוע בעיר אך אם לא יתבטל המניין הקבוע בעיר משמע שם דס"ל להתיר לעשות עוד מניין ולא חייש לברוב עם.

וכן מצאתי בשו"ת פעולת צדיק (סי' קעו) שנשאל לגבי עיר שיש בה מניין אך אין בהם ס"ת ורוצים היחידם ללכת לעיר סמוכה (תוך התחום) שיש שם ס"ת, אם הציבור יכול לכופם שלא ללכת. והשיב שאם לא יתבטל המניין ודאי שאין יכולים לכופם מללכת וההולכים מצווה כעבדי ורק היכא שיתבטל המניין לא ילכו.

[ומצאתי כעת גם לגדולי דורינו שזכינו לכוון לדבריהם, שבשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סי' יח) שו"ט באריכות והסיק שזריזין עדיף על ברוב עם. וכן בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' קס) כתב ג"כ ללמוד מהגמ' רה"ש הנ"ל שזריזין עדיף מברוב עם.]

היוצא מכל הנ"ל לענ"ד שאם שני המנינים ימשיכו להתקיים ואין חשש שמחמת הפיצול יתבטל אחד המניינים ואנשים יתפללו ביחידות אזי אין כל מניע (ואף לכאורה נכון וטוב הדבר) לייסד מניין נוסף לקיים מצווה כתיקנה כוותיקין. [ועיי"ש בשו"ת דבר חברון שאם מחמת זה יתבטל המניין אין טענה שרצונו להתפלל כותיקין או בישיבה וכד' פוטרת אותו מחובתו להשלים מניין לציבור, וכן כתבו לי בעבר עוד כמה ת"ח חשובים.]

אמנם זאת עשו וחיו שעיקר העיקרים בקהילה היא "האמת והשלום אהבו" וכל דבר חדש יש לעשותו במחשבה תחילה שלא יגרום הדבר ח"ו שום מחלוקת או מריבה דאל"כ יצא שכרו בהפסדו.

המברכו בשפע ברכות

גיורא ברנר.

[מתוך שו"ת בגדי שש לרכישה צור קשר]