אכילה ושתייה לפני מקרא מגילה

האם מותר לאכול ולשתות לפני קריאת המגילה בליל פורים? מה עדיף להקדים את קריאת המגילה או לאכול לפניה?

הרב אופיר טביב

שאלה

האם מותר לאכול או לשתות לפני קריאת המגילה?

 

תשובה

מקור דין זה הוא באורחות חיים (ח"א הל' מגלה ופורים אות כג) וז"ל: "כתב הראב"ד ז"ל ונהגו לקרותה מבעוד יום ליל י"ד כדי להקל על האנוסים ועל המעוברות והבחורות שלא להתענות יותר מדאי". וכן הוא בכלבו (סי' מה).

וכתב הב"ח (סי' תרפו סק"ב), שטעמם הוא משום שס"ל שתענית אסתר היא דברי קבלה שהם כדברי תורה, ולכן אין להקל להם לאכול ולשתות קודם קריאת המגילה אלא יש להקל שיקראו מבעו"י וממילא יאכלו מוקדם יותר מאשר אם היו מחכים לזמן הקריאה של שאר הציבור[1].

ובתרומת הדשן (סי' קט) נשאל על מי שהוא אנוס קצת שלא יכול ללכת לבית הכנסת לקריאת המגילה וצריך לחכות שיסיימו הקהל ואז ימצא מישהו שיקרא לו ובינתיים קשה לו לשבת בתענית, האם מותר לו לשמוע קריאת המגילה מבעו"י בי"ג, בתענית אסתר או לא.

וכתב בעל תרומת הדשן וז"ל: "יראה דיכול לשמוע קריאתה, ויוצא בא מבעו"י לאחר תפילת ערבית מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורבע קודם הלילה"[2].

וראייתו מדברי ר"ת מהגמ' בברכות (ב א) שק"ש של ערבית עיקר ויוצאים י"ח בקריאתה מבעו"י, משום שזמן זה של פלג המנחה כבר חשיב לילה לענין ק"ש. ואפי' שזמן זה לאו זמן שכיבה הוא, מ"מ יוצא י"ח משום שחשיב לילה, וכש"כ הוא גם לענין קריאת המגילה. ובהמשך דבריו כתב וז"ל: "ואע"ג דכמה גדולים פליגי ארבינו תם, כתב המרדכי בשם ראבי"ה המנהג כוותיה דר"ת וכו', אבל אין נראה לו[3] להתיר למי דקשה לו להמתין כדלעיל שיטעום מעט קודם קריאת מגילה וימתין שוב עד שיבוא לו הקורא, כדאמ' פ"ק דברכות (ד ב) לא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וכו', עד כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה, דחיישינן שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאתה, שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאתה חובה טפי, שהרי כל המצות נדחות מפניה". עכ"ל.

ומשמע מדברי תרוה"ד, שלאדם אנוס שאינו יכול ללכת לשמוע קריאת מגילה עם הציבור בבית הכנסת עדיף שישמע את קריאת המגילה מבעו"י מאשר שנתיר לו לאכול ולשתות קודם הקריאה. והטעם מובן, משום שכל יסוד ההיתר לקריאת המגילה מבעו"י בנוי על דברי הגמ' בברכות לגבי דין ק"ש מבעו"י, ושם הגמ' אומרת שאין לאדם לאכול ולשתות קודם שקורא ק"ש שמא תחטפנו שינה וא"כ ה"ה הכא, שאין להתיר אכילה ושתיה קודם קריאת המגילה, ולכן אם יש אדם אנוס שאינו יכול להצטרף לקריאת המגילה בציבור, עדיף להתיר לו לשמוע את קריאת המגילה מבעו"י מאשר להתיר לו לאכול ולשתות קודם קריאת המגילה.

ומרן בב"י (סי' תרפז סע' א) הביא את דברי האורחות חיים ובהמשך (סי' תרצב סע' ד) הביא את דברי תרומת הדשן. וכן הרמ"א בדרכי משה (ס' תרפז סק"א) הביא את דברי הכל בו ותרומת הדשן. עוד כתב שם בדרכי משה (סק"ב) שלפי דברי תרוה"ד בסי' קט, אסור לאכול בליל התענית אע"ג שקשה עליו התענית עד שישמע מקרא מגילה. ולמד כן משום שתרוה"ד הקל בקריאה מבעו"י ולא באכילה.

ובשו"ע הביא את דברי תרוה"ד להלכה (סי' תרצב סע' ד) וז"ל: "מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כל כך יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה". עכ"ל.

והרמ"א בהגה (סי' תרצב סע' ד) כתב וז"ל: "אבל אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה אפילו התענית קשה עליו".

אמנם הרב בעל הפרי חדש (או"ח סי תרצב סע ד) חלק על דין זה וז"ל: "ודבריו דחויים מצד רוב הפוסקים שחלוקים עליו, והפסק האמיתי שזמן קריאת שמע הוא משעת צאת הכוכבים, וכמו שכתבתי בסימן רל"ה בסייעתא דשמיא, וכל שכן במגילה דמפקינן לה (מגילה ד א) מקרא, דכתיב (תהלים כב ג) ולילה ולא דומיה לי. ובפרק ב' דמגילה (כ ב) אמרינן, הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא. ולכן הדבר ברור כשמש שאין לסמוך על הוראה זו, ואין לקרוא המגילה אלא משעת צאת הכוכבים, וכל שקרא קודם לכן לא עשה ולא כלום ובירך ברכות לבטלה". וכו'.

והביא דבריו הגר"א (סק"ט) וכתב שכל ההיתר לקרוא מגילה מבעו"י הוא רק למי שנוהג כר' יהודה במשך כל השנה.  ונראה שס"ל כדעת הפר"ח. וכ"כ במחצית השקל (סק"ז).

והפמ"ג ג"כ הביא את דעת הפר"ח וכתב עליו וז"ל: "ודיעבד אם קרא בין השמשות י"ל ספק דרבנן לקולא. ואפשר דברי קבלה שאני, אם לא באונס והכרח גדול יש לצדד בין השמשות". ע"כ.

וחזיתיה להמאירי בבית הבחירה (מגילה ב א) שכתב וז"ל: "ומכאן סמכו גדולי המפרשים לחולים ויולדות שאין צריכים להעריב כ"כ שרשאין למהר קריאתן מבעו"י ואע"פ שהוא עדיין בתחום י"ג". וכו'. והביאו הברכ"י (סי תרצב סע ה) והשע"ת (סק"ז). ומדבריו מוכח כדברי תרוה"ד, שכתב להדיא שגדולי המפרשים התירו לחולים ויולדות למהר קריאתן מבעו"י אפי' שהוא יום י"ג, והן הן דברי תרוה"ד שהתיר מפלג המנחה לאחר ערבית לקרוא את המגילה למי שאין באפשרותו להגיע לשמוע הקריאה בביכנ"ס.

אם כן אע"פ שכתב הרב בעל הפרי חדש לחלוק על דברי מרן השו"ע, נראה שבצירוף דברי המאירי ותירוצו של בעל הפמ"ג, נראה שאין לחוש לשיטתו לדחות דעת תרוה"ד שהביא מרן להלכה.

וכתב המג"א (סק"ז) על פסק מרן להתיר קריאת המגילה מפלג המנחה, שהוא אחר שיתפלל ערבית. ומביא דברי תרוה"ד שלא יטעום קודם קריאתה כמו בדין ק"ש שמא ירדם. והיינו כדברי מרן השו"ע. אמנם המשיך וז"ל: "ועמ"ש סימן תרפז בשם הרא"מ דס"ל איידי דחביבא לא אתי למפשע. ומה"ט לא אסרו ללמוד כמו גבי בדיקת חמץ עכ"ל. א"כ ס"ל דקיל מק"ש וחמץ. והנה כיון דבק"ש וחמץ שרי טעימה, כמ"ש סימן רל"ה ותל"ב, ק"ו כאן. ועוד דעיקר קריאת המגילה ביום. ונראה לי דמש"ה שינה רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו', משמע דטעימה שרי. ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול". וכו'.

לפי מש"כ בשם הרא"מ שמותר ללמוד תורה קודם קריאת המגילה דלא כמו בבדיקת חמץ שאסור, משמע שדין המגילה קל יותר. ומדייק לפי זה, שהרי קודם ק"ש ובדיקת חמץ התירו טעימה וא"כ ודאי שהכא יהיה מותר לטעום משהו קודם הקריאה ורק קביעת סעודה אסורה, שהרי שדין המגילה קל יותר. ועוד שעיקר קריאת המגילה היא ביום.

וכן הרמ"א שכתב שאסור לאכול הוא כדי לאפוקי מדברי תרוה"ד שכתב 'שיטעום מעט', ומתיר טעימה בעלמא. ומ"מ כ"ז הוא רק לצורך גדול. וא"כ המג"א חולק על השו"ע וס"ל שעדיף להתיר טעימה בעלמא קודם הקריאה למי שיש צורך בכך וקריאת המגילה תהיה בזמנה.

וממשיך המג"א: "משמע במהרי"ל דאפילו חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה. ופשוט דאנוס קצת יכול לשמוע של יום הנץ החמה אחר שעלה עמוד השחר. וכתב שם ב"י בשם האו"ח שנהגו לקרות קצת מבעו"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי". עכ"ל.

והפמ"ג בא"א (סק"ז) כתב בדעתו שמתיר טעימה בעלמא במקום צורך גדול.

והלבוש כתב (תרצב סע' ד) וז"ל: "מי שהוא אנוס קצת שלא יוכל ללכת לבית הכנסת לקריאת המגילה בליל פורים, וצריך להמתין עד אחר שיקראו הקהל, וקשה עליו לישב כל כך בתענית, יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום לאחר תפלת ערבית מפלג המנחה ואילך דהיינו שעה ורביע קודם לילה, דכיון דחשבינן לה לילה לענין תפלת ערבית גם לעניין קריאת המגילה חשיב לילה...אבל אסור לו לאכול קודם שישמע קריאת המגילה אפילו התענית קשה עליו, שכן תקנו לקרות המגילה קודם האכילה שלא יבא לבטלה". עכ"ל.

ולשיטתו עדיף להקדים את הקריאה מאשר להקל באכילה קודם קריאת המגילה.

אמנם באליה רבה (שם סקי"א) כתב עליו: "משמע טעימה שרי כמו בק"ש סי' רל"ה [סק"ד], מ"מ אין להקל אלא לצורך גדול (מג"א סק"ז). וגם נ"ל כיון ששרוי בתענית אם נתיר לו טעימה ודאי ימשוך לאכולי". וכו'.

ומדבריו נראה שמסכים לדעת המג"א שניתן להקל גם בטעימה לפני קריאת המגילה ואין צורך להקדים את קריאתה.

ובבגדי ישע (סי' תרצב סע ד) כתב וז"ל: "ובאמת יש בזה פלוגתא אם יוכל לקרוא קודם צאת הכוכבים ובודאי המחמיר תבא עליו ברכה, אבל המיקל נ"ל דלא הפסיד דמנהגן של ישראל תורה היא, ואם אינן נביאים בני נביאים הם, והמנהג לקרוא סמוך ללילה וכמה דברים התירו משום טרחא דצבורא, וכמ"ש הרמ"א אם התענית קשה עליו בודאי ראוי לסמוך על רבינו משה דהלכה כרבינו משה בכ"מ, וכ"ש שיוכל לסמוך עליו במידי דרבנן. ואפילו מן הסתם בקהילות גדולות יש לפסוק כן שיקראו בציבור סמוך ללילה ולא ימתנו עד צ"ה כי בודאי יש הרבה בני אדם שקשה להם תענית ולא יקילו לנפשם ויכולים לבוא לידי חולשא. ועוד אם יוכל לסמוך בק"ש דאורייתא כמ"ש דעביד כמר עביד, מכ"ש במגילה דרבנן...מ"מ מוכח דבמידי דרבנן חשבינין ללילה וא"כ גם במגילה דינו הכי. וכן פסקינן לעשות הבדלה בשבת מפלג המנחה והאיך יעלה על הדעת שהבדלה בשבת לא יהיה חמור יותר מקריאת המגילה?! וכן רב צלי של שבת בע"ש, והלא הוי ברכה לבטלה שעדיין אינו שבת! אלא ודאי לכל מילי דרבנן חשבינין לילה, זולת למצוה דאורייתא כנ"ל ברור ונכון ליישב מנהג העולם ודו"ק".

וראה זה פלא כיצד מיישב מנהג העולם ומה שכתבו רבותינו ומוכיח שכן הלכה. ומ"מ גם לשיטתו נראה שעדיף שיקראו מבעו"י ואפי' קהילה שלמה כדי לא להכביד על הציבור.

ובדעת תורה להגאון מהרש"ם (או"ח סי' תרצב סע' ד) הביא בשם בשו"ת בשמים ראש (סי' רלט) דאפשר לקרוא מגילה גם קודם פלג המנחה, משום דיום י"ג זמן קהילה לכל.

אמנם בעל ערוך השולחן הגרי"מ עפשטיין צידד לדברי הפר"ח ודחה הסברא להקדים קריאת המגילה, וכתב (סי תרצב סע ח) וז"ל: "ומימינו לא שמענו מי שיעשה כן. וזה שכתבו שאסור לאכול קודם המגילה, אבל טעימה מותר אם מוכרח לזה (מג"א סק"ז) וקודם קריאתה אסור לאכול אפילו חצי שעה קודם הזמן ואפילו התפלל כבר ערבית וטעימה שרי". וכו'.

א"כ דעתו להתיר טעימה קודם הקריאה כדברי המג"א.

והמשנ"ב (סקי"ד) כתב וז"ל: "עיין במג"א שמסיק דדוקא אכילה אסורה אבל טעימה בעלמא שרי, וע"כ טוב יותר להקל לאיש הזה שיטעום קודם קריאת המגילה ולא להקל לקרא מפלג המנחה ולמעלה, שהפר"ח קרא תיגר על קולא זו ודעתו דקודם צאת הכוכבים אינו יוצא כלל אפילו בדיעבד, וכן משמע דעת הגר"א בביאורו. ואפילו טעימה אין להקל אלא לצורך גדול דהיינו חולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה לו. ושיעור טעימה היינו כביצה פת או משקה כשיעור ביצה" וסיים "מ"מ המיקל לחולה ויולדת למהר קריאתן מבעו"י קצת יש לו על מי לסמוך". עכ"ל.

ובילקוט יוסף (מועדים הל' מקרא מגילה סע מב): "אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ואין חילוק בזה בין קריאת המגילה של לילה לקריאת המגילה של יום. ולכן יזהרו הנשים שלא לאכול ביום פורים עד שיבואו בעליהן מבהכ"נ לקרות להן המגילה ולצאת ידי חובתן. ומכל מקום מותר לטעום פירות קודם קריאתה, וכן פחות מכביצה פת או עוגה, ולשתות תה או קפה. והמחמיר שלא לטעום כלום תבא עליו ברכה".

מדבריו נראה שס"ל כהמג"א להעדיף קריאת המגילה בזמן מעיקר ומותר לטעום פירות או מיני מזונות פחות מכביצה או לשתות קפה וכדו' פחות מהשיעור הנ"ל. ועוד כתב שם (סע מד) וז"ל: "אף על פי שביארנו שנכון להחמיר לכתחלה שלא לטעום כלום קודם קריאת המגילה, מכל מקום לצורך, כגון מי שיושב בתענית (בפורים דפרזים), וקשה לו להשאר בתענית עד אחר קריאת המגילה, אין צריך להחמיר, ורשאי לטעום פחות מכביצה פת או עוגה, או יטעום פירות הרבה, כפי עיקר הדין. ואם ביקש מאחד שיזכירהו לקריאת המגילה בצבור מותר באכילה".

ובפסקי תשובות (חלק שישי סי' תרצג אות ח) ג"כ כתב להתיר אמנם כ"ז הוא למי שחלוש אבל לאדם בריא אין לאכול ולשתות כלום עד אחרר קריאת המגילה.

 

ומהעולה לדינא נראה שיש לחלק בין אכילה ממש לטעימה בעלמא וכן בסוגי החולי.

• מעיקר הדין אנוס שלא יכול להמתין לקרוא את המגילה אחר התענית יכול לקרוא מפלג המנחה כפסק מרן השו"ע. ויעשה שאלת חכם האם דינו כדין אנוס.
• חולה שחוליו אינו מונע ממנו להתענות אלא שצריך לקחת תרופות מסוימות או לעבור טיפול מסויים המצריך אכילה וחייב לאכול סעודה מחמת חוליו ולא די לו בטעימה בעלמא, יש להעדיף לקרוא את המגילה מבעו"י כדי שיוכל לסעוד כדבעי. ואם הוא חולה שיש בו סכנה, כמש"כ המהרי"ל, ודאי שמותר לו לאכול אפילו קודם הקריאה.
• מעוברות ומניקות או חולה שצריכים לחכות למישהו שיבוא לקרוא להם או מי שהוא חלוש באופן כזה שאין באפשרותו לשמוע מגילה אא"כ יטעום משהו, יכול לטעום משהו בשיעור פחות מכביצה. ואם יש לו צורך ביותר מהשיעור הנ"ל, יכול לאכול פירות יותר מהשיעור הנ"ל.
• אפי' שמעיקר הדין מותר לטעום קודם הקריאה, עדיף למי שיכול להמתין עד סוף הקריאה ולאכול לאחר מכן. והקב"ה רואה כליות ולב וכל העושה לש"ש אין לו למה לחוש.

 

 

 

 

 

[1] ומוסיף שם שכך נראה דעת הרמב"ם והר"ן, שתענית אסתר היא מדברי קבלה. אמנם סיים שנראה מדעת שאר הפוסקים שתענית זו היא תקנת חכמים ולא דברי קבלה ולכן נהגו להקל למעוברות ומניקות וכיו"ב.

[2] ודין זה תלוי במח' הראשונים בגמ' ברכות (ב א, תוס' שם ד"ה מאימתי) לגבי זמן ק"ש של ערבית האם ק"ש שעל המיטה עיקר כדברי רש"י, או שק"ש של ערבית עיקר כדברי ר"ת. ומח' זו תלויה ג"כ במח' בגמרא שם (כו א) האם פוסקים כר' יהודה או כרבנן לגבי סוף זמן תפילת המנחה. ואכמ"ל.

[3] צ"ע למי מתכוון, שבדברי המרדכי שם לא הוזכר משהו לעניין אכילה ושתיה. אמנם בראבי"ה (ח"א סי' א) כתב: 'הרגילים לאכול בין תפילת מנחה לת"ע אין ישר בעיני' ואפשר שכוונתו לדבריו ומקיש בעצמו לעניין מגילה. אמנם אינו שריר ובריר לי וצ"ע.