ברכת כהנים עם נעליים

האם מותר לכהן חייל בשהייה בשטח במקום בוץ לברך ברכת כהנים עם נעליים?

הרב אביאל ניסים כהן

שאלה: האם מותר לכהן חייל בשטח במקום בוץ לעלות לברכת כהנים במנעליו?

תשובה: מתקנת רבן יוחנן בן זכאי שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן (סוטה מ א). הגמרא אומרת שני טעמים לדין זה[1]. הראשון – כבוד הציבור, הנעליים בדרך כלל מלוכלכות וזה לא מכובד. השני – "שמא תפסק לו רצועה מסנדלו", ויבא לקשרה והרואים יוציאו עליו לעז שאינו כהן, אלא בן גרושה או בן חלוצה, ולכן הפסיק באמצע הברכה.

בראשונים שהביא הבית יוסף (סי' קכח סע' ה) הוזכר רק הטעם השני, ולפי זה לכאורה מנעל שאין בו רצועות, מותר לעלות בו לדוכן. אך הבית יוסף כתב שגם מנעל שאין בו רצועות, אסור לעלות בו לדוכן, מאחר "ולא פלוג רבנן", ותקנו גזירה על כל המנעלים.

[יש ראשונים שסוברים שגם הטעם הראשון בגמרא נפסק להלכה (הגהות מיימוניות פי"ג מהל' תפילה הל' ו. שו"ת הרדב"ז ח"ו סי' רסד) ולכן כל מנעל שרגילים ללכת בו ברחוב, אין לעלות בו לדוכן (ואפילו אם אין בו רצועות או שאינו של עור)[2]].

לפי זה, חייל לא יכול לשאת כפיו עם נעליים, גם בשטח ובבוץ.

אבל, הרבה אחרונים כתבו [הובאו דבריהם בציץ אליעזר (חלק יד סי' יא) וביחוה דעת (חלק ב סי' יג)] שגזירת רבן יוחנן בן זכאי הייתה רק לא לעלות לדוכן בנעליים. במקום בו נושאים כפיים בלי עלייה לדוכן, אלא עומדים על הארץ, לא גזר. לפי שכאשר לא עומדים בגובה, המתפללים העומדים מול הכהנים, לא מבחינים בנעליהם.

סברא זו מדוייקת גם בלשון הגמרא: "אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן", משמע דווקא לעלות לא רשאים, אבל לשאת כפיים בלי עלייה לדוכן, אלא על הארץ – מותר גם עם נעליים.

להלכה פוסק הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל (יחוה דעת ב סי' יג) בשאלה דומה לשאלתנו: "שהרוצה לסמוך על האחרונים המקילים כדי שלא יתבטל לגמרי ממצות נשיאות כפים לברך את ישראל, שהיא מצוה רבה וחשובה מאד, בודאי שאין מזניחים אותו. אבל המהדרים במצות גבורי כח עושי דברו, חולצים מנעליהם כתקנת חז"ל, ועולים לדוכן. וכזה ראה וקדש".

מסקנה: חייל שנמצא בשטח וקשה לו להוריד את הנעליים, ואם לא יוריד תתבטל מצוות ברכת כהנים, אפשר להתיר לו לשאת כפיו ללא חליצת נעליים. אך, ראוי לכל אחד, ובפרט לחיילים להתאזר בגבורה ולחלוץ נעליהם גם בתנאים קשים.

 

[1] נראה לומר עוד שני טעמים לדין זה – א. תקנה זו של רבן יוחנן בן זכאי היא בכלל שאר תקנותיו, שבאו כזכר למקדש, במקדש העבודה ואף נשיאת הכפיים הייתה  ללא נעליים, כהים יחפים. זכר לזה, בברכת כהנים יעלו יחפים. ב. מצד קדושת העבודה, כמו שמצאנו אצל משה רבנו ע"ה שאמר לו ה': "אל תקרב הלם של נעליך וגו'". ובמדרש רבה כתוב: ביקש משה כהונה ומלכות א"ל אל תקרב הלם שכבר ניתנה כהונה לאהרן.

[2] וראה בסי' בעניין נשיאת כפיים בקרוקס.