כיבוי אור שהודלק בשבת

הרב אייל שמאי שליט"א

השאלה נשאלה בקבוצת הוואטסאפ של בית המדרש

להצטרפות לקבוצה לחץ כאן

 

שאלה:

קורה לא פעם שילדים בשבת בטעות או במשחק מדליקים את האור בחדרם מה שגורם לקושי גדול להם או לאחים שלהם להירדם.. וכמובן כאב ראש לא קטן גם לנו ההורים. אנחנו מארחים לשבת מידי פעם ילד עם צרכים מיוחדים ובשבת האחרונה הילד הדליק את האור..
שאלתי -
הגמרא בשבת קכא. השוותה בין דין 'קטן אוכל נבילות' לדין חיוב 'שביתת הקטנים על אביהם'. על פי זה תוס' ד''ה ש''מ הכריע שבדין דרבנן אין למנוע מהקטן לכבות את הדליקה כשם שאין ב''ד מצווין להפרישו מדין דרבנן.
שאלתי-
א. האם נתיר בלי קשר כיבוי אור בשבת על ידי גדול בשינוי מדין צער הקטנים?
ב. האם מה שרוצים ההורים שהאור יהיה מכובה זה צורך ההורים או צורך הילדים שישנו כפי שהם רגילים ויתפקדו בנחת ובריאות?
ג. האם נכון לא למנוע מהילדים שלא הגיעו לגיל חינוך לכבות את האור?
ד. האם נכון לרמוז או להגיד להם בפירוש לכבות?
ה. מה נחשב גיל חינוך לעניין זה?

 

תשובה

שלום.

הנלע"ד, דאם ניתן להעתיק את מקומם של הילדים לחדר אחר, או לכסות את המנורה\ האור בסמיכה וכיו"ב עדיף, כמבואר בפיהמ"ש להרמב"ם ונפסק בביה"ל בסימן רע"ח (ד"ה מותר).

במידה ואין מנוס כנ"ל, ויש קטנים שהדבר מטרידם למאוד, ניתן לדונם כחשבא"ס ולהתיר שבות דשבות, והיינו כיבוי בשינוי. מסברא נראה לאמוד גיל הקטנים, כל שהם נוטים לבכי, מחמת דברים הטורדים אותם, אך בילד שאינו "גדול" הלכתית, אך "בוגר", נראה שבכה"ג אי"צ לכבות מחמתו, ואין להקל.

כמובן שהוה"ד במידה וישנו מבוגר זקן או חולה .

לענ"ד עדיף שהגדול יכבה בשינוי, דלרוב הפוסקים הוא תלת דרבנן, מאשר קטן יכבה, גם במקום שאין חשש שילמד מכך להבא, משום שכשיש דרך אחרת, נחשב הדבר לאיסור גם כשעושה לצורך.

כמובן שכאשר כולם גדולים ובריאים, ואין "צורך הרבה" לכיבוי זה, שאין היתר לכבות כלל ועיקר, אפילו לא ע"י שבות דשבות.

להרחבה ראה בקובץ המצורף