אכילה ושתייה לפני תקיעת שופר

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: האם מותר לאכול קודם תקיעות ואם כן, מהי הכמות המותרת?

תשובה: שלום וברכה. יש בזה מחלוקת גדולה מאד באחרונים (ראה בפסקי תשובות סי' תקפה אות ב. מקראי קדש הררי פ"ז סע' כג והערה כו עמוד רעח - רפד. וראה בהרחבות לפניני הלכה ימים נוראים מעמוד 162-169).

לנוהגים להקל יש על מי לסמוך (והגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל אע"פ שדעתם להחמיר, אמרו שאי אפשר למנוע להקל, מאחר וכך המנהג – ראה מקראי קדש הררי עמ' רעט).

ואכן בישיבות רבות נהוג להקל בזה, מפני שמתפללים תפילה ארוכה מאד ולא יהיה להם כח להחזיק מעמד בתפילה.מו"ר הגר"א שפירא סיפר (מובא במקראי קדש של הרב הררי)  שבישיבת מיר בעלי בתים התפלאו על בחורי הישיבה שאוכלים בראש השנה לפני התקיעות, ולקחו אותם לדין תורה אצל ראש הישיבה, והוא  פסק שהבחורים נוהגים נכון. והגר"ש ישראלי זצ"ל העיד שגם בזמן מרן הרב זצ"ל נהגו בישיבת מרכז הרב לפני התקיעות (גם זה אצל הרב הררי שליט"א, פ"ז הע' כו).

בבתי כנסת ובקהילות – לענ"ד ראוי להחמיר בזה, אלא אם כן יש סיבה טובה להקל, כגון שמתפללים שם תפילה ארוכה וכדומה.

בשני העניינים הנ"ל ההכרעה מסורה לרב במקום – ראש הישיבה או רב הקהילה/הישוב.

לגבי אדם פרטי, לענ"ד במצב רגיל ראוי להחמיר בזה אע"פ שכאמור למיקל יש על מה לסמוך. גם למחמירים – אם יש לו חולשה יכול לטעום לפני התקיעות. אם גם זה קשה לו וצריך ממש לסעוד, צריך למצוא לו פתרון שיתקעו לו ואז יקדש ויאכל.

שיעור האכילה המותרת- ברוב הפוסקים מבואר שהשיעור הוא עד כביצה פת או מזונות. פירות ושאר תבשילין ללא הגבלה, לפי שהאיסור הוא לסעוד ולא לטעום וכל זה מוגדר טעימה. אבל לדעת מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל מזונות מור עד ג' ביצים (פחות מהשיעור עליו מברכים ברכת המזון – גם זה מובא במקראי קודש של הרב הררי שליט"א שם).

אגב, גם בתקופת הגאון רבי עקיבא איגר הייתה מגיפה (חולירע בשנת תקצ"ב) ושם הגרע"א ובית דינו הוציאו תקנה שמי שחלש ילך ויקדש בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד – זה לשון התקנה:

הגאב"ד וביד"צ מודיעים, שכל מי שמרגיש עצמו בחולשה כל שהיא, מחויב תיכף אחר תקיעת שופר ללכת לביתו ולסעוד ארוחת בוקר בעשיית קידוש במקום סעודה, ואף שהוא הפסק בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, כי תיכף אחר שחרית כבר חל חיוב קידוש, וזה אי אפשר שייעשה אלא במקום סעודה וקודם תקיעת שופר אינו מותר אלא טעימה בעלמא, וממילא רק בקושי רב אפשר שייעשה קידוש במקום סעודה קודם תקיעת שופר. ברם כדי שאף אחד לא יאחר תפלת מוסף בלחש ימתינו בכל בתי כנסיות לערך חצי שעה בהתחלת תפלת מוסף.

להרחבה והסבר על התקנה הזו ראה שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סי' כג.

 

[הערת הרב אייל שמאי שליט"א: צריך להבהיר שמנהג כלל ישראל מעולם לא היה לאכול קודם התקיעות.

משנתוסדו הישיבות במזרח אירופה, והתפילות שם נהיו ארוכות יותר, נהגו בחלק ישיבות מחמת האריכות לאכול קודם התקיעות.

עוד חשוב לציין כי מרן הגר"ש על אף זקנותו לא אכל בעצמו מעולם קודם התקיעות. וכן מרן הגרש"ז מעולם לא אכל כמובא בהליכו"ש ראש השנה (פ"ב ס"א הערה 4), ורק לעת זקנותו כשהיה חלש ביותר היה אוכל אך ורק ביום השני, וגם זה אחרי שהיה שומע תקיעות מיושב, ולאחמ"כ היה סר למנין אחר לשמוע מחדש הן את תקיעות דמיושב והן את מעומד יחדיו. ועוד ציינו שם כמה היה מיצר הגרש"ז על כך שבמצוה גדולה ויקרה זו של תקיעת שופר שכל מאורעות השנה תלויים בה (כדאיתא בר"ה ט"ז: 'כל שנה" וכו'), שאין חוששין לדין זה שאין לאכול קודם קיום מצוה, אלא מקדשין ומשתהין בעסק אכילה ושתיה, אע"ג שאפילו במצוות דרבנן נהגו להחמיר הרבה בדין זה.

ללמדך כמה אין הדבר "חלק" כלל ועיקר…

דבר נוסף שיש להעיר כי מנהג הישיבות גם נתהווה כך, בשל הסדרים הקבועים הנהוגים בעולם הישיבות וביניהן זמן תפילת שחרית שהוא בשעה 7:00 בבוקר. ומשא"כ במידה ומתפללין ותיקין, עפ"י רוב אין כל צורך בכך, והתפילה יכולה להסתיים לה בעוד היום גדול.

כמובן שמי שממש בצער יכול להקל כפי שהורו הפוסקים, ובלבד שיובהר לו שאין זה לכתחילה וכמה היו גדולי ישראל רבים שהקפידו על כך בעצמם.]

 

שאלת המשך: מה שכתבתם שלמחמירים יכול לטעום משו קודם תקיעות, כוונתכם אפילו לאחר שחרית וללא קידוש? (ראיתי שפס''ת כתב שניתן לשתות תה או קפה ככה).

תשובה: גם זו מחלוקת. ראה יביע אומר חלק ב סי' יט ס"ק ד-ח.  למעשה רוב הפוסקים הורו שצריך לקדש. לשתיה בלבד באמת אפשר להקל יותר ולהתיר גם בלי קידוש, אבל גם בפסקי תשובות כתב שעדיף שלפחות ישמע קידוש ממישהו שאוכל.