מה עדיף? תפילה במניין עם ילד או ביחיד בלי?

שאלה מקבוצת השו"ת

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: במידה ותינוק רוצה להיות 'על הידיים' בזמן תפילה במניין, מה עדיף:
להתפלל במניין כשהוא על הידיים רגוע ושקט או לצאת איתו ולהתפלל ביחיד מאוחר יותר כשהוא לא 'על הידיים'?

 

תשובה:

עדיף להתפלל ביחיד בלי תינוק מאשר במניין עם תינוק.

 

הסבר והרחבה:

א. תפילה בכוונה עדיפה על תפילה במניין בלי כוונה. כלומר, אם יש דברים שטורדים את דעתו של האדם, עדיף שיתפלל ביחיד ללא טרדות מאשר במניין עם טרדות. כי "כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו" (רמב"ם פ"ד מהל' תפילה הל' טו).

ואע"פ שכתב השו"ע (סי' צח סע' ב): "לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו. ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפלה". הרי כתב שם המשנה ברורה (ס"ק ז): "ובפרי מגדים כתב בשם הלבוש אף על גב שאין אנו מכוונין מכל מקום מה דאפשר לעשות עושין על כן אין להתפלל בבית שיש שם שכר חדש או מי דבש וכ"ש ריח רע מעופש קצת".

 

ב. במסכת ברכות (כג ב): "תנו רבנן: לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל, ולא ישתין בהן מים, ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי. אמר שמואל: סכין, ומעות, וקערה, וככר הרי אלו כיוצא בהן".

ונחלקו הראשונים מה כלול באיסור להחזיק, ויסוד מחלוקתם הוא מה טעם האיסור.

רש"י פירש: "לא יאחוז בידו וכו' ויתפלל - שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה, שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו... הרי אלו כיוצא בהן - לענין תפלה, שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו, והקערה תשפך, והמעות יאבדו, והככר יטנף". משמע שטעם האיסור הוא שהאדם חושש שהדבר יפול מידיו ויהרס ומתוך כך יבוא לחוסר ריכוז בתפילה. לכן רק דברים שחושש שיהרסו אם יפלו מידיו אסור להחזיק, אבל שאר דברים מותר.

ברבנו יונה (ברכות יד ב) הביא פירוש נוסף: "ואית דמפרשי דמאי דנקט סכין וקערה וככר ומעות לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט והוא הדין שאין לו ליטול בידו שום דבר בשעת התפלה אלא לולב בלבד שהתירו משום חבובי מצוה לא ימעט בזה כונת התפלה ולפי זה הפירוש צריך ליזהר שלא יקח אדם שום דבר בידו בשעה שיתפלל מפי מורי הרב נר"ו". ולפירוש זה צריך לומר שאין הטעם שאסור להחזיק דברים בתפילה, מפני שחושש שיפלו מידיו ויתקלקלו, אלא אפילו ללא חשש זה, עצם ההחזקה של דבר ביד, עלולה לגרום לחוסר כונה. ויש שפירשו (פרי מגדים משבצות זהב או"ח סי' צו ס"ק ב) שההחזקה היא חוסר כבוד לתפילה, ואף דין זה הוא מדיני כבוד התפילה.

הרמב"ם (פ"ה מהל' תפילה הל' ה) פסק בלשון כללית: "ולא יאחוז כלים ומעות בידיו" ולא פירט סוגי כלים שונים. הלחם משנה מדייק מזה שלכאורה כוונתו לאסור את כל הכלים.

והשו"ע (או"ח סי' צו סע' א) פירש שהאיסור הוא: "מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו".

הט"ז (ס"ק ב) הביא את דברי היש מפרשים שברבנו יונה ופסק כמותו, לאסור את כל הכלים.

מכל הנ"ל עולה שאין להחזיק תינוק בשעת התפילה, לפי שכל הסיבות להחמיר קיימות בו.

ואכן כתב החיד"א בברכי יוסף (סי' צו ס"ק א): "הוא הדין שאסור להושיב תינוק לפניו בשעת התפילה, ומ"ש התוס' פ"ק דחגיגה (ג א ד"ה כדי) להביא קטנים בבית הכנסת, היינו שלא בשעת התפילה, ואם הם בשעת התפלה מוציאין אותם לחוץ. הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשובותיו כ"י סי' ס"א".

לפי זה עדיף להתפלל ביחיד בלי התינוק מאשר במניין עם התינוק ביד.

 

ג. לעצם העניין של הבאת קטנים לבית הכנסת, ידועים דברי השל"ה הנחרצים בעניין (מסכתתמיד פרק נר מצוה), וראוי לשמור על זה ולהביא קטנים רק אם משגיחים עליהם היטב שיהיו בשקט ויתנהגו בכבוד הראוי לבית הכנסת.