סעודת פורים- לחוד או עם עוד משפחות?

שאלה מקבוצת השו"ת של בית המדרש

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: אנחנו מתלבטים לגבי מספר המשתתפים בסעודת פורים. האם כדאי להשתתף בסעודה גדולה או אולי להעדיף סעודה בחוג המצומצם?

 

תשובה: נראה שיש להעדיף סעודה גדולה.

 

הרחבה: במגילה כתוב (ט, כח): "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם". רש"י מפרש: "משפחה ומשפחה - מתאספין יחד ואוכלים ושותין יחד וכך קבלו עליהם שימי הפורים לא יעברו".

בחידושי אנשי שם (מגילה ג א מדפי הרי"ף) כתב על דברי רש"י: "ובא להשמיענו בזה, שעשו כן לשמחה יתירה, כדי להרבות בשמחה בסעודת מרעים, ולא שיהא משמח כל איש ואיש בביתו לבדו, ומזה נראה שנשתרבב המנהג שהולכים בחבורות מרעים מבית לבית ואוכלים ושותים".

ונראה לומר שרש"י לשיטתו, בפירוש הגמרא (מגילה ז ב) שמספרת שאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין היו מחליפים את הסעודות זה עם זה ויוצאים ידי חובת משלוח מנות. רש"י שם מפרש: "מחלפי סעודתייהו, זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו". והדבר הזה צריך הסברה רבה, אם כן, כיצד יוצאים שניהם ידי חובה בשנה אחת, אם אוכלים אחד אצל השני בשנה אחרת? איך המתארח יוצא ידי חובת משלוח מנות? ועוד למה צריך בשנה הבאה דווקא אצל השני? אולי יתארח אצל מישהו אחר, ונמצא שהאורח הזה לא ישלח מעולם משלוח מנות, אלא כל שנה יתארח אצל מישהו אחר ויצא בזה ידי חובה. איך זה עובד?

הב"ח (סי' תרצה) מיישב את דברי רש"י, אבל מקדים לפני כן טעם חדש למצוות משלוח מנות: "שהוא כדי שתהא השמחה כוללת שמחת עבודת יוצר הכל והם המתנות לאביונים וגם כן כוללת שמחת האדם עם אוהביו וריעיו והם המנות ובהיות שהתשועה בפורים היתה כוללת שתי תשועות האחת שנפרע לנו מכל צרינו ונקם נקמתנו שנית שהושיע לנו עד שלא נפקד מאתנו איש והם באמת שתי מתנות טובות ומרומזים יפה בשתי מתנות שנתן אחשורוש האחד בית המן שבזה נפרע לנו מצרינו והשני נתינת הטבעת שלא יפגע בנו שום אויב וצר וכן כתוב (אסתר ח א) ביום ההוא נתן המלך וגו' את בית המן וגו'. וכתיב (שם ב) ויסר המלך את טבעתו וגו' ויתנה למרדכי וגו'. ועל כן לזכר אלו שתי מתנות תיקנו לנו חכמינו ז"ל בין בשמחת עבודת היוצר ובין בשמחת האדם עם אוהביו וריעיו ליתן מידו ומהונו שתי מתנות לזכר שתי תשועות אלו על ידי מתנות שנתן אחשורוש לא ילוזו מנגד פנינו".

כלומר, יש פה טעם חדש – שמחה. לא אהבה ואחווה כמנות הלוי, אלא שמחה עם אוהביו. וממילא משלוח מנות זה לא מדין סעודה אלא מדין שמחת פורים. ויתכן שגם הסעודה היא מדין שמחת פורים, אבל אין תלות בהכרח בין הסעודה למשלוח מנות. ורצו שהשמחה תכלול את כל מיני השמחות, גם לשמח אחרים וגם שישמח האדם עצמו. לפי זה אפשר להבין היטב את דברי רש"י, איך יוצאים ידי חובה באכילת סעודה אחד אצל השני? כי עצם האכילה יחד, הישיבה יחד, היא המשמחת והיא העיקר אותו תקנו במצווה זו, וכך כותב הב"ח בהמשך דבריו, שלפי היסוד שלו מתבארים דברי רש"י, והוא מוסיף שאם יושבים שני חברים יחד ומרבים בכך שמחה, הם פטורים ממשלוח מנות. והוא מוסיף ואומר שבשביל ללמד את הדין המחודש הזה, הביאה הגמרא את הסיפור של אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין שהיו אוכלים אחד אצל השני.

וכמה מתאים לעשות זאת בפורים, כדברי היערות דבש (חלק ב דרוש ב ד"ה אבל העניין): "וזהו מאמר המן ימח שמו כי אמר לאחשורוש להשמיד ישראל, ואחשורוש אמר כי כשרים הם ויתפללו לה' וישמע בזעקתם, ועל זה השיב המן, ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, ואינם באגודה אחת, ולכן יש תקוה שלא ישמע ה' לקול שועתם. אמנם אסתר ומרדכי אמרו כנס את כל היהודים ויהיו לאחדים". וכדברי הב"ח הנ"ל.