שהחיינו על צנצנת חדשה

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: שלום הרב, קנינו צנצנת יפה שאנחנו אוהבים, מה הדין לעניין ברכת שהחיינו?

 

תשובה: בוקר טוב. אם זה כלי מיוחד שרוב העולם שמח בקנייתו - אפשר לברך הטוב והמטיב מאחר ויש בזה הנאה לכל בני הבית.

אם זה כלי רגיל שהשמחה היא רק אצלכם – לא לברך.

 

הרחבה:
1. השו"ע (או"ח סימן רכג סע' ג) פסק כפשט הגמרא: "בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך על כל פעם, שהחיינו, ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים, אם הם חדשים לו, שלא היו אלו שלו מעולם, ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן".
ושם בסעיף ה: "קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו, מברך: הטוב והמטיב; אם נתנו לו במתנה מברך: הטוב והמטיב, שהיא טובה לו ולנותן".
2. אבל המגן אברהם (ס"ק ה) העיד שלא ראה שנזהרים לברך. את המנהג לא לברך הסביר המגן אברהם על פי דברי התוספות (סוכה מו א ד"ה העושה) ששאלו: "צריך לפרש טעם מאי שנא דיש מצות שתקינו לברך שהחיינו ויש מצות שלא תקינו", בסוף דבריהם כתבו התוספות בשם רב שרירא גאון, שברכת שהחיינו נתקנה רק בדברים שבאים מזמן לזמן (כמו סוכה) ולכן לדעתו הגמרא במסכת ברכות שאמרה שמברכים על כלים חדשים, נדחתה מהלכה – בגלל שיש גמרא במסכת עירובין שאומרת שמברכים רק על דבר שבא מזמן לזמן.
3. על פי דבריו יש פוסקים שכתבו שמנהג כיום לא לברך על קניית כלים חדשים. כך סיכם הפסקי תשובות (סימן רכג אות ו): "מסקנת ההלכה והמנהג: לענין כלים ביתיים וכדו' אין נוהגים לברך הטוב והמטיב או שהחיינו, ואף כלים יקרים וחשובים ביותר וכגון מכונית חדשה, מזגן ושאר מכשירי חשמל חשובים ויקרים, ארונות ושאר רהיטים, תכשיטי כסף וזהב וכדו', אך הסומך לברך הטוב והמטיב (לכלים שכל בני הבית נהנים מהם) או שהחיינו לא הפסיד, והיינו על כלים היקרים הנזכרים וכשיש לו שמחת הלב, והמובחר שיכוין בברכת המזון בברכת הטוב והמטיב, או יברך שהחיינו על פרי חדש".
4. אבל הדברים לא מוכרחים לענ"ד. בשו"ת חת"ס (או"ח סי' נה) דן בגדר ברכת שהחיינו, מסקנתו היא שלא פשוט שאפשר לברך על כלים חדשים, מאחר והשמחה תלויה בדעתו של כל אדם ואדם, ואולי צריך לדון על אותו אדם ביחס לחברה, ואם בחברה זה לא דבר מיוחד ומשמח לא בטוח שהוא יכול לברך.
למרות זאת כותב החת"ס: "ויען בברכת שהחיינו רבו כמו רבו דעות שונות סברות עצמם שאין להם על מה שיסמוכו בש"ס וכבר כתבנו כל שא"א לומר בטלה דעתו והוא נהנה מצוה לברך".
וכן פשט השו"ע ונושאי כליו (כולל המגן אברהם שתמה על מנהג העולם לא לברך וחיפש להסביר על מה סמכו, ולא תמה להיפך למה מברכים), והמשנה ברורה שלא הזכיר את המנהג לא לברך.
5. אבל, בסעיף ו כתב השו"ע: "על דבר שאינו חשוב כל כך, כגון חלוק, או מנעלים ואנפלאות (פירוש מנעלים קטנים שחופין רוב הרגל), אין לברך עליהם ואם הוא עני ושמח בהם, יברך". ודעת רמ"א שם: "דאפילו עני אינו מברך על חלוק ומנעלים וכדומה, וכן נוהגין".
כוונת השו"ע אינה רק לחלוק, אלא: "הוא הדין שאר כלים שאין חשובים ואין דרך לשמוח בהם" (משנה ברורה ס"ק כב).
על מה שכתב רמ"א שאם השמחה לא שווה בכולם, לא מברכים הסביר המשנה ברורה (ס"ק כג) שכדי לברך צריך חשיבות – כבר ראינו שהחשיבות היא דבר שבא מזמן לזמן, לכן בגדחשוב שלא רגילים לקנות בתדירות זה נחשב כבא מזמן לזמן, אבל בגד פשוט, אפילו אם אותו אדם רגיל לקנותו רק מזמן לזמן, זה עדיין לא חשוב כבא מזמן לזמן מאחר ולעולם כולו זה מצוי תמיד ורגילים לקנותו תמיד.
עם זאת, על דברי הרמ"א יש חולקים, אך הכרעת האחרונים לא לברך במצב כזה (ראה משנ"ב שם ס"ק כד)
לכן למסקנה – אם זה כלי שאנשים רגילים לקנות ואין בו שמחה מיוחדת בקנייה לא לברך.