עוגיות פפושדו אחרי פסח

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: בוקר טוב. אם אנחנו הולכים לפי הדעה שעוגיות פפושדו אסורות בפסח -משום שהם חמץ...
האם מותר לנו לאוכלם לאחר פסח?
*ההורים שלי כן אוכלים והביאו לנו חבילת עוגיות...הם עשו כמובן מכירת חמץ בכללי.

 

תשובה: 

שלום וברכה
אם מנהגך לאיסור הוא כי את סוברת לגמרי כמו האוסרים - זה חמץ שעבר עליו הפסח ואסור.
אם את מחמירה מספק, כלומר לא ברור לך כדעת האוסרים, אלא את מהדרת להחמיר - מותר.

הסבר:
אם מחמירים כי סוברים לגמרי כדעת הגר"מ אליהו זצ"ל והג"ר אליהו בקשי דורון זצ"ל – אז לדעתם זה חמץ גמור ואסור ככל חמץ שעבר עליו הפסח.
אבל אם מחמירים כי חוששים לשיטתם, אבל באמת לא יודעים האם זה חמץ או לא, כלומר מתייחסים לזה כספק חמץ, וספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר.
השו"ע (או"ח סימן תמט) מביא מחלוקת ראשוני במקרה בו יש חנות של יהודי וסחורה של יהודי והפועלים שנכנסים ויוצאים הם גויים, האם חמץ זה מותר לאחר פסח? ומה הדין במקרה הפוך – חנות של גוי וסחורה של גוי והפועלים שנכנסים ויוצאים הם יהודים, האם חמץ זה מותר לאחר הפסח?
סוגיה זו הובאה בגמרא במסכת פסחים (לא ב) אבל לא הובאה ברי"ף ברמב"ם וברא"ש. הראב"ד (שו"ת תמים דעים סי' רמה) למד מזה שסוגיה זו לא הובאה ברי"ף שדעתו היא שבכל מקרה אסור, לפי שספק חמץ שעבר עליו הפסח אסור. לפי שיטתו עולה, שהראשונים שכן הביאו סוגיה זו הכריעו שספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר – אלא שנחלקו איזה סוג ספק מותר או כמה הספק צריך להיות משמעותי כדי להתיר.
החק יעקב (סי' תמט ס"ק א) כתב על דברי הראב"ד: "ובאמת מסתבר למימר איפכא, מדהשמיטו הפוסקים אלו ולא אשמועינן איסור, שמע מינה דסבירא להו דיש להתיר מספיקא, כדין כל ספק דרבנן, לכן לא חשו לכתבו כיון שהוא מותר. מה שאין כן אם יהיה נדנוד איסור, הוי להו להזכיר ולהזהיר על האיסור". וכך סוברים פוסקים רבים (ראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה עמוד קה)
החתם סופר (שו"ת או"ח סי' קיד) כתב להחמיר בספק חמץ שעבר עליו הפסח. הוא דן במציאות בה האדם השהה אצלו את הדבר למרות שידע שהוא ספק חמץ – ממילא בשאלה שלנו לא בטוח שהיה אוסר, שהרי המשהה סבר שזה לא ספק חמץ אלא היתר גמור.
לדעת הב"ח והמגן אברהם (סי' תמט ס"ק ב) ספק חמץ שעבר עליו הפסח – אסור באכילה ומותר בהנאה.
המשנה ברורה (ס"ק ה) לא הכריע בין השיטות השונות וכתב: "חמץ שנמצא אחר הפסח ולא ידעינן אם של עכו"ם הוא או של ישראל הוא יש דעות בין אחרונים יש שכתבו דמותר בהנאה ואסור באכילה ויש שמקילים ואומרים דגם באכילה מותר כשאר ספיקא דרבנן דלקולא".
ונראה שבמציאות שלנו שיש פוסקים שסוברים שזה מותר לכתחילה, אפילו הב"ח והמגן אברהם יודו להיתר, שכן חמץ שעבר עליו הפסח הוא קנס ואי אפשר לקנוס את מי שנהג כדעת גדול בישראל להיתר – לא מצאתי לזה ראייה ברורה לגבי פסח, אבל יסוד זהה נמצא בהלכות שבת בדיני מעשה שבת, שם נפסק שאם יש שיטה מתירה אע"פ שלהלכה נפסק כאוסרים, מישעבר ועשה בשבת לא אסר את הדבר ואין בו דין מעשה שבת.