ספירת העומר לפני צאת הכוכבים

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: שלום לרב. שאלה קטנה... יש מניין קבוע כשמסיימים את תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים. השאלה היא לגבי הברכה שמברכים על ספירת העומר... נכון לחכות לברך בצאת הכוכבים בברכה או לסמוך על הטענה שעלולים לשכוח לספור ספירת העומר באותו יום (ולברך עם קהל המתפללים)?

 

תשובה: 

אם זה אחרי השקיעה – אפשר (וצריך) לספור איתם בברכה. אם זה לפני שקיעה (אחרי פלג המנחה) לספור איתם בלי ברכה, ולחזור ולמנות בלילה עם ברכה.

הרחבה:
א. יש מחלוקת ראשונים אם ספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא או מדרבנן. להלכה מדרבנן
ב. זמן בין השמשות (מהשקיעה עד צאת הכוכבים) הוא זמן שיש ספק אם הוא יום או לילה. בספק דאורייתא מחמירים ובספק דרבנן מקלים. מאחר וספירת העומר להלכה מדרבנן, מקלים בזה ומותר לברך בבין השמשות על ספירת העומר.
ג. בשו"ע (סימן תפט סע' ב) נפסק על פי הרשב"א: "והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים, וכן ראוי לעשות". הבית חדש (ס"ק א) כתב: "אבל מנהג העולם עכשיו לברך בספק חשכה".
ד. הגר"ע יוסף ביחוה דעת (ח"א סימן כג) כתב: "ומכיון שאנו תופסים עיקר כדברי השלחן ערוך, לפיכך אם אין הקהל מוכנים להמתין עד לצאת הכוכבים, וקיים חשש שחלק מן הצבור יבוא לידי שכחה ויפסידו מצות ספירת העומר, יכולים להקל לספור בברכה בבין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה, דהיינו מיד לאחר שקיעת החמה. וכן העיד הגאון בעל בית חדש (סי' תפ"ט), שמנהג העולם לספור בברכה בספק חשיכה וכן כתב בשו"ת מהרש"ל (סי' י"ג). וכן פסק בשו"ת שואל ונשאל ח"א (חאו"ח סימן מ')".
ה. במקור האחרון אליו הפנה הגר"ע יוסף, שו"ת שואל ונשאל לג"ר משה כלפון הכהן עוסק בתוך דבריו גם בשאלה שלך: "ולענין היחיד הרוצה להחמיר על עצמו אם טפי עדיף למעשה לספור עם הקהל בברכה או בלי ברכה ואחר כך בברכה לבדו כשיגיע הזמן לכולי עלמא... נלע"ד דטפי עדיף שיברך מיהא עם הציבור שהרי מרן ז"ל מודה דהציבור מברכים ויהיה גם כן היחיד כאחד מהם".
ו. אבל יש מחלוקת אחרונים בהבנת דברי השו"ע. בסעיף ג פסק השו"ע: "המתפלל עם הצבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה. ואם יזכור בלילה יברך ויספור". מה כוונתו במילים מבעוד יום?
לדעת הט"ז והגר"א הכוונה היא בבין השמשות, "דהוא ספק לילה ויוצאין אז ידי ספירה לפוסקים דס"ל דספירה בזה"ז דרבנן אכן הוא רוצה לדקדק ולספור מצאת הכוכבים וכנ"ל וקאמר המחבר דהוא ימנה עמהם פן ישכח אח"כ ויחשוב בדעתו אם אזכור אח"כ בלילה למנות אין אני רוצה לצאת בספירה זו" (לשון המשנה ברורה ס"ק טז). על ידי התנאי הזה – אם יזכור לספור שוב, יכול לספור בברכה, אם לא יזכור לספור שוב, יצא ידי חובת הספירה במה שספר בבין השמשות.
מאידך – לדעת הלבוש, האליה רבה, החוק יעקב ומאמר מרדכי, הכוונה בשו"ע היא לפלג המנחה שהוא לפני השקיעה. אבל אחרי השקיעה אפשר לספור בברכה.
ז. השואל ונשאל (הנ"ל) סיכם את הדברים כך: "וכל זה אני אומר גם בשאר הימים וכשיהיה יום ממש מפלג המנחה ומעלה אך בנ"ד דהוי רק בין השמשות אמינא בפשיטות דגם היחיד מברך עם הק"ק גם לדעת מרן וכמש"ל דדעת מרן דביה"ש הוי זמן ספירה ורק המדקדקים ממתינים לצה"כ ובכה"ג שאינו אלא דקדוק פשיטא מילתא דלא יכניס היחיד עצמו בספק ברכות או שמא ישכח מלברך אח"כ דהוי חומרא דאתיא לידי קולא".
ח. לכן למסקנה – אחרי שקיעה לקרוא עם הציבור בברכה. לפני שקיעה לקרוא בלי ברכה ולעשות תנאי כנ"ל.