מצה שרויה

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: שלום הרב. מה עניין המצה שרויה?

 

תשובה: בוקר טוב. הנוהגים בחומרת שרויה חוששים שמא נשאר קמח לא אפוי במצה וכשהוא בא במגע עם מים הוא מחמיץ.

הרחבה:
א. במשנה ברורה (סימן תנח ס"ק ד) כתב: "ויש אנשי מעשה שמחמירין על עצמן ואין שורין ואין מבשלין מצות בפסח מחשש שמא נשאר מעט קמח בתוך המצות מבפנים שלא נילוש יפה וע"י השריה יתחמץ. ועיין בשע"ת סימן ת"ס דמצד הדין אין לחוש לזה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ובפרט בימינו שנוהגין לעשות רקיקין דקים. ומ"מ מי שנוהג בחומרא זו אין מזניחין אותו וע"ש שהאריך בזה".
ב. הסיבה שחוששים לקמח שנשאר בתוך המצה שמא לא נאפה, היא דברי השו"ע (סימן תסג סע' ג): "כרמל שמהבהבין אותו באור וטוחנין אותו, אין מבשלים הקמח שלו במים שמא לא נקלה באור יפה ונמצא מחמיץ כשמבשלים אותו, וכן כשמוללין הקדירות החדשות (פירוש שנותנים קמח לתוך המאכל להקפות), אין מבשלים בהם אלא מצה אפויה שחזר וטחנו אותה".
על דברים אלו כתב המגן אברהם (ס"ק ד) שצריך לדון מה ההלכה בדיעבד אם נתנו מאכל בקדירה הזו, האם החשש הזה מספיק כדי לאסור בדיעבד. את הספק הוא לא פושט, אבל הוא כותב שלגבי מצה שנתנו בקדירה כזו "יש להחמיר מאחר שהמצה מפסקת בין הקמח והאור". כלומר המגן אברהם חשש שהמצה 'מפריעה' לקמח שתחתיה להיאפות ואח"כ כשיבוא במים יחמיץ.
ג. למעשה גדולי עולם חלוקים בשאלה אם לחשוש לחומרה זו או לא. הגר"א לא חשש לחומרא זו, כמבואר במעשה רב (סימן קפז). במעשה רב עם קובץ מפרשים מובא מספר מנחת יהודה סיפור נחמד: "רבינו שבגולה הגאון ר' חיים מוואלז'ין זצ"ל שם פניו ללכת במועד חג הפסח לרבו, הוא רבן של כל ישראל רבינו אליהו החסיד נ"ע מווילנא לראות אם אוכל הוא קניידלעך, ואכל בפניו ואמר שאין בזה שום מיחוש".
כך נהג גם החת"ס כמובא במנהגי החת"ס (החדש פרק י סעיף סא): "ואכל שניים שלשה קניידל מתוך הרוטב". אומנם בתשובה (יו"ד סי' רכב) לגבי מי שחלם שנודר על דעת רבים שלא יאכל שרויה בפסח, כתב החת"ס: "דמצוה הוא ופרישות שלא לאכול מצה שרויה בפסח", אבל לדעתו אין די בזה כדי לבטל עונג יו"ט. דברים דומים כתובים בשו"ת שאלת יעבץ (חלק ב סימן סא) בשם אביו החכם הצבי.
מאידך לדעת שו"ע הרב (חלק התשובות סי' ו) יש להחמיר בזה. גם החיד"א בברכי יוסף (סימן תסג ס"ק ב) כתב שראוי להחמיר בזה. כך נהג המשנה ברורה (לפי עדות בנו) וכך מנהג רוב ככל חצרות החסידים.
ד. השערי תשובה (סימן תס) אחרי שמסכם את הסוגיה והצדדים להקל ולהחמיר מסיים: "וממה דכתיבנא מבואר דבין המחמירין ובין המקילין אלו ואלו עושים כוונים לשמים אילו דעתם לפרוש משימצא דשימצא חימצא ובר חימצא בכדי להזהר מחמץ כל שהוא בכל חומר האפשר, ואלו משום מניעת שמחת יום טוב שלא ערב להם לחם מצה חריבה ובפרט למי שקשה לו הלעיסה ויש שמחמירין ביותר שאין אוכלים מצה כלל אחר ליל הראשון רק אוכלים למעדנים מיני תבשילין והרבה נמנעים לעשות כן משום שמחת יום טוב כי פתא סעדא דלבא ועל אילו ועל אילו שלבם לשמים קורא אני ועמך כולם צדיקים.

פסח כשר ושמח.