מעבר דירה, חתימת חוזה וקניית ריהוג בשלשת השבועות

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה:שלום וברכה, מה הדין לגבי מעבר דירה/חתימת חוזה, קניית ריהוט בשלושת השבועות/תשעת הימים?

 

ערב טוב
א. הכלל הוא שדבר שנעשה לצורך מותר, לרווחה אסור.
ב. יש שנהגו להחמיר ולא לעבור דירה כלל בבין המיצרים. כשיש צורך משמעותי – מותר.
ג. חתימת חוזה דומה למשא ומתן שממעטים בו רק בתשעת הימים או שבוע שחל בו (כל אחד לפי מנהגו) – לכן בשלשת מי"ז מותר. בתשעת הימים או שבוע שחל בו לצורך משמעותי מותר (לדוגמא, אם נמתין המחיר יעלה וכדומה) לרווחה אסור.
ד. קניית רהיטים דומה לחתימת חוזה – לצורך מותר, לרווחה אסור. אם יש מחיר מבצע או שאחר כך לא תהיה אפשרות להשיג את הריהוט הזה, גם להרווחה מותר.

הרחבה:
א. החילוק בין צורך לרווח מוגדר בשולחן ערוך (או"ח סי' תקנא סע' ב) וכפי שכתב המשנה ברורה שם (ס"ק יב): "כל בנין שאין צריך לו לדירתו ורק שעושה כן להרווחה בעלמא אסור".

ב. השאלה אם להכנס לבית חדש בתשעת הימים נידונה בשו"ת לבושי מרדכי, לג"ר מרדכי וינקלער שהיה מגדולי הפוסקים בהונגריה לפני כ150 שנה. וכך נשאל (או"ח א סימן קא): "בדבר מי שנגמר ביתו הצריך לו מאוד בימים שבין ר"ח לט' באב, אי רשאי לקבוע דירתו בימים הנ"ל...", הלבושי מרדכי מתיר ובתשובתו עומד על מספר עניינים חשובים:
1. מה שאסרו חז"ל הוא בניין של שמחה, כי בתהליך הבניין אדם מסיח דעתו מהאבלות, אבל רק כניסה לדירה, לא אסרו מעולם.
2. אף על פי שאסרו ללבוש מגדים חדשים, זהו מפני שהגהוץ ניכר, וזה לא שייך כלל בדירה.
3. אלא שיש בעייה עם ברכת שהחיינו, שצריך לברך כשקונים בית חדש, ועל הבעיה הזו אומר הלבושי מרדכי: "אין אתי עצה בענינו של דבר זה, וכאשר יורה הגאב"ד נ"י כן יקום". אך על זה השיבו (ראה פסקי תשובות תקנא הע' 83): "ומצד ברכת שהחיינו ליכא עיכובא כי כיון שעובר לגור עם בני ביתו ברכתו הטוב והמטיב (ע' ביה"ל סי' רכ"ג ד"ה בנה בית, ועיי"ש שיש אומרים שמברך שהחיינו, אמנם רבים נוהגים שאין מברכין כלל עיין שם בכף החיים סקי"ז"
4. את סעודת חנוכת הבית אין לעשות בימים אלו.
5. כל האמור הוא בקניית בית, אבל בשכירות שהחוזה נגמר בתשעת הימים, אין בו איסור של משא ומתן של שמחה, ומותר. בפרט אם יש בדבר הפסד.

ג. אבל רבים נהגו לא לעבור דירה כלל בבין המיצרים, ואף לא בספירת העומר (ראה פסקי תשובות סימן תצג אות א). עם זאת, ברור שכשיש צורך הדבר מותר.

ד. חתימת חוזה היא משא ומתן, בדיוק כמו קניית ריהוט להלן.

ה. לגבי קניית ריהוט. כתב השו"ע (סי' תקנא סע' ב): "ממעטים במשא ומתן". המסחר אסור. אלא אם כן מדובר בהזדמנות שלא תחזור, מחיר מבצע וכדומה (משנה ברורה שם ס"ק יא).
ריהוט שלא תהיה אפשרות לקנות אחר כך, מותר. כך כתב הפרי מגדים (סי' תקנא אשל אברהם ס"ק ז): "ויריד, יש לומר הוה דבר האבד ושרי בכל ענין אם מוצא בזול יותר, עיין הלכות חול המועד, ואף משא ומתן של שמחה יש לומר שרי" (שרי = מותר). לכן, כדי לא להפסיד מחיר מבצע – מותר. אפילו אם אין צורך בחפץ אלא הוא להרווחה (מותרות).
בקניית רהיטים וחפצים לבית יש שני סוגי קנייה. יש קנייה של צורך, ויש קנייה של הרווחה – כלומר שאין צורך אמיתי, אלא מותרות, פינוק וכו'. כאמור לעיל, אם יש מחיר מבצע, גם פינוק ומותרות מותרים, כי זה מוגדר דבר האבד. אבל פשוט שיש מידת חסידות להמנע מזה.
קשה למצוא לזה מקור ברור בהלכה, אבל סברת הלב אומרת כך, ואסביר את ההגיון.
בימי בין המצרים אנו אבלים על בית ה' שנחרב, חז"ל גזרו כמה דברים בבניית ביתו של אדם כדי להזכיר את החרבן של בית ה' (לדוגמא: להשאיר אמה על אמה לא מסוידות). האם מתאים דווקא בימים אלו לקנות מוצרים לייפוי ביתנו כי הם במחיר טוב?
הרי על הבית אנחנו מוציאים הרבה מאד כסף, ברכישה, בשיפוצים, ברהיטים, תמונות וכו' – אנחנו מוכנים להשקיע סכומים גדולים בשביל הנוחות שלנו ובשביל שיהיה לנו נעים וכיף.
אנחנו מוכנים להשקיע פרומיל מזה כדי לזכור את החורבן?
רעיון דומה מופיע בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' שפז) לגבי הידורים בכשרות: "וביותר בזמננו שאדם מוציא על נוחיותו בבית סכומים עצומים, למה יגרע מצות אלקינו ותורתו שניכנס לפירצה להקל, בשעה שאפשר ליכנס ברוחב, ונראה שהחוסך בעניני כשרות עתיד ליתן את הדין, שעל נוחיותו לא היה אכפת לו להוציא הוצאות מרובות, ואילו על הידורי כשרות מחששות איסור חסך בכסף".
כאמור במקרה שלנו לא מדובר בפירצה, אלא בהיתר מרווח ופשוט. אף על פי כן, יש מידת חסידות בלעשות את החשבון הזה ולהחליט האם אני באמת צריך את המוצר? האם לא אקנה בלי ההנחה? האם אני מוכן לבזבז כדי לזכור את החורבן?
אני לא אומר שיש לזה תשובה חד משמעית. השאלה היא פרטית ויושבת בחדרי הלב של כל אחד ואחד.
הגר"א נבנצל (ירושלים במועדיה עמוד קצז שאלה צה) נשאל על דבר דומה:
"שאלה: האם יש ענין למעט תענוג בתשעת הימים בעניינים נוספים, כגון הימנעות ממאכלים חביבים עליו וכדו', או רק מה שנזכר בפוסקים [רחיצה, תספורת כביסה כו'] ?
תשובה: האיסורים שנזכרו אינם לדוגמא בעלמא, אלא בתורת מנהג ותקנה, ובגדר זה אין איסור אלא רק מה שנזכר בפוסקים. אבל ישראל קדושים הם, וגם בדברים נוספים ראוי למעט ולהתאבל על חרבן בית אלקינו. ומי שמרגיש אבילות באמת, ממילא נמצא שממעט הנאות ככל שיכול. וכדרך שכתב הרמ"א לגבי תשעה באב (סוף סימן תקנה) שימעט אדם מכבודו והנאתו בת"ב בכל מה שאפשר".
אפשר ללמוד מזה לשאלתנו.