שימוש במערכת מים אפורים בשבת

האם מותר להשתמש במערכת מים אפורים בשבת? המנגנון עובד כאשר המצוף מגיע למקום מסויים- הממטרה נדלקת (חשמלית)

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: האם מותר להשתמש במערכת מים אפורים בשבת? המנגנון עובד כאשר המצוף מגיע למקום מסויים- הממטרה נדלקת (חשמלית)

 

תשובה: שלום נתנאל

אם אין כוונה להשקות אפשר להתיר. אם השימוש יגרום בהכרח להשקיה בשבת ויש כוונה להשקות, לענ"ד יש לאסור.
שאלתי את מו"ר הגאון הרב אברהם צבי הכהן שליט"א האם במערכת מים אפורים זה נחשב תמיד לכוונה להשקות – תשובתו: הכל לפי האדם, אם הוא פותח את הברז לפעמים כדי שהמערכת תתמלא ויגיע להשקיה, אז כוונתו גם על ההשקיה ואסור. אך אם אינו עושה זאת (וזה המצוי יותר – לא פותחים מים כדי שיגיעו מים למערכת) אלא הוא שוטף כלים או נוטל ידיים וכדומה כדרכו, כוונתו היא רק לפעולה זו וההשקיה נעשית בלי כוונה ויהיה מותר.

הסבר:
א. השקייה – אם כוונת האדם להשקות זה אסור – השקייה היא תולדת מלאכת זורע.
אך אם אין כוונה להשקות, אף על פי שיש פה פסיק רישא יש להתיר מאחר וזה גרמא. כפי שכתב השמירת שבת כהלכתה (פרק יב סע' יט): "כיור אשר המים הנשפכים לתוכו זורמים דרך צינור עד שמגיעים לקרקע זרועה, מותר ליטול ידים לתוכו בשבת, וכן מותר לשפוך בו מים לכל צורך אחר, ואין חוששים להשקיית הזרעים שתיעשה על ידי כך, אם אמנם אין כוונתו אליה". ובהערה שם ביאר: "וכאן יש להקל טפי מכיון שאינו מכוין להוציא המים כדי להשקות בהם, ואף על גב דהוה פ"ר, אבל מ"מ מכיון שנעשה רק ע"י כוח שני וחשיב רק גרמא, אין לאסור אף בכה"ג דהוה פ"ר, ואין זה דומה למש"כ בפ"א הערה קלה, דהתם קעביד בידים ומכוין, ואילו הכא לא קחשיב כלל על ההשקאה; שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל, שו"ת הר צבי או"ח סי' רז ושם בט"ל הרים, הזורע, ס"ק ד, ועיין גם הגהות הח"ס על שו"ע סימן רנב מ"א ס"ק כ ושו"ת אבני נזר או"ח סימן קטז. ועיין בשלחן שלמה סי' רנב בהערה ד".
וכן פסק הגר"ע יוסף בחזון עובדיה שבת חלק ד (עמוד י) בשם כמה פוסקים. והביא מההר צבי (או"ח סימן רז) שכתב כמה סברות להקל: "שכיון שהכיור הוא רחוק מהזרעים יותר מארבע אמות אינו אלא גרמא בעלמא. ועוד שהשדה הזרועה כבר רוותה מן המים, ומה שנתווסף בשבת עצמה אין בה תועלת לצמיחת הזרעים, ולכן יש להתיר. ועוד שאף הזריעה עצמה, זאת מלאכה שאסרה תורה, אבל השקאת מים לזרעים הוי תולדה, ולכן כל שאפשר שבלי תוספת המים של יום השבת היו הזרעים גדלים שאינם צמאים למים, ואפשר שהמים הנשפכים שם ביום השבת, אינם מוסיפים לצמיחה כלל, אם כן אין זה מלאכה ומותר".

ב. אוושא מילתא – אפילו אם נאמר שגרמא מותרת גם שלא במקום הפסד, יש מחלוקת בפוסקים לגבי הפעלת ממטרות בשבת (מערב שבת) האם יש בזה זלזול לכבודה של השבת.
הציץ אליעזר (חלק ד סימן לא) מתיר אם יכתוב פתק שהממטרות פועלות אוטומטית או מערב שבת, הוא מסביר שאין בזה 'אוושא מילתא' משני טעמים: "ראשית שם ברחיים של מים ישנו משמיע קול של ממש, שכל מי שעובר בקרבת מה למקום שומע ומבחין מיד בקול האיסור שהוא קול הטחנה, ולכן הואיל וישנו אוושא מילתא אסרו משום מראית עין מכיון דאיכא זילותא דשבתא... מה שאין כן בכגון נידוננו שהממטרות אינן משמיעות שום קול ענות גבורה ולכל היותר משמיעות רק קול ענות חלושה, ואין הבחנה יתירה של שמיעת קול איסור לכן בכגון דא יש מקום לומר דלא נקרא אוושא מילתא שחכמים אסרוהו, וממילא אין גם איסור של מראית עין, דלא אסרו כי אם כשנוסף לנראין יש גם נשמעין, ומשא"כ כשהוא רק בגדר של נראין ולא נשמעין, וזהו גם טעם ההיתר שנוהגים להשתמש במאור החשמל בשבת החוזר ונדלק ע"י כוון שעון אוטומטי מע"ש, וכן לכבות ע"י שעון אוטומטי, ולא חששו למראית עין של הרואים, והיינו מכיון שזה רק בגדר של נראה ולא נשמע, ואין האוושא מילתא".
ויש להעיר קצת - נכון שממטרות לא עושות רעש כמו ריחיים, אבל הן בהחלט מרעישות מעט.
הטעם השני לחלק לדעת הציץ אליעזר הוא: "משום דברחיים הטחינה אינה צורך השעה של יום השבת גופא, ובכל אופן שהוא אין היכר שזה נזקק לצורך היום, ולא עצם היום הוא שקגרים שהרחיים יהא בהפעלה, וההפסד באי הפעלת הרחיים אינו נראה לבני אדם במוחש ולכן ישנו ביותר החשש של מראית עין שיאמרו היות והדבר לא זקוק במיוחד לאותו יום ובכל זאת הרחיים בהפעלה לשם הכנה לימי החול ולשם רווחים, א"כ בטח איש כזה גם הפעיל גוף הרחיים ביום השבת, לכן נחשב הקול קול של אוושא מילתא וזילותא דשבתא, וכן יבואו לחשוב שהיות וההפסד אינו נראה תמיד מראש אם כן אולי בא דבר החשת הפעולה בשבת גופא, והבעלים כשלא יכלו לעמוד על ממונם הפעילו בשבת הטחנה, אבל כבנידוננו הדבר ניכר לכל שזה בא לשם צורך הכרחי מידי שיומא הוא דקגרים, כדי שלא יתקלקלו הזרעים, וההפסד באי ההשקאה נראה במוחש, ולכן במה שיראו שהממטרות בפעולתם לא יבואו לחשוד שסודר בשבת גופא, אלא יחשבו שהיות שההפסד הוא תמידי ונראה תמיד מראש בטח דאגו בעלי הגינה לכך לסדר מראש הכל באופן המותר, וכן הקול אינו מבליט כ"כ האוושא מילתא וזילותא דשבתא, וכמובן שלא עסקינן ברשיעי המביאים חשדא על עצמם ע"פ הנהגותיהם התמידיות. ושוטים שקלקלו יתנו את הדין".
גם על טעם זה יש לדון קצת שאפשר לומר את אותה סברה בצורה הפוכה – מאחר ובריחיים זה לא הפסד של היום, אלא מערכת כלכלית קבועה מן הסתם בעל הבית תכנן ועשה מה שצריך כדי שהעסק יעבוד אוטמטית, אבל השקיה, יבואו לחושדו שראה את גינתו חרבה בבוקר והפעיל את הממטרות.
בסוף דבריו כתב הציץ אליעזר: "וליתר תוקף היות וענין הממטרות הוא אינו דבר השוה לכל נפש כמאור החשמל לכן מן הטוב והמועיל לסדר שבעל הגינה ידביק פתקה ע"י השער ויהא כתוב בה שהממטרות בפעולתן ע"י כוון מערב שבת".
לעומתו בשו"ת משנת יוסף (חלק ג סימן ה) החמיר מאחר והממטרות מרעישות.

ג. הנידון באות הקודמת לגבי ממטרות נכון להמשכת המצב מערב שבת לשבת וכיבוי הממטרות אחר כך בשבת. אבל בהפעלה אוטמטית בתוך שבת, מעיקר הדין לא צריך להיות הבדל, אך יש פוסקים שכתבו שמאחר ואפשרות זו לא ידועה לכל, יש מראית עין בזה ויש להחמיר (ראה שמירת שבת כהלכתה פרק כו הע' ל). כיום זו אפשרות ידועה ורגילה, כל הגינות עובדות עם מחשבי השקיה וכדומה ולכן בחלק זה הדין השתנה וחזר להיות כמו השארת ממטרה דולקת מערב שבת לשבת.

ד. השאלה היא מה נחשב כוונה להשקות – האם העובדה שכרגע אני נוטל ידיים או שוטף כלים ודעתי לא על השקיית הגינה מספיקה כדי להתיר?
בספר 'יראים' (סימן קב) כותב: "וצריך האדם להזהר כשאוכל בימי הקיץ בגינה, במקום שעשבים וזרעים הצריכים למים, שלא ישליך שם מים ולא ירחץ ידיו עליהם. ואע"פ שאינו מתכוין לגדלם, פסיק רישא הוא". הרי לנו שכאשר הצמחים צריכים מים, גם אין אין כוונתי לגדל, מאחר ויש פסיק רישא זה נחשב ככוונתי. אבל במקרה שלנו זה לא פסיק רישא או שזה פסיק רישא על ידי גרמא, האם ניתן ללמוד מכאן למערכת מים אפורים? איני יודע. יש לומר שמאחר והתקנתי את המערכת כוונתי להדיא להשקות, אחרת למה עשיתי זאת? מאידך יש לומר את אותה סברה גם בכיור שהצינור שלו נמשך אל הגינה.
מאחר ואיני יודע להכריע בזה שאלתי את מו"ר הגאון הרב אברהם צבי הכהן והוא השיב שהכל לפי האדם, אם הוא פותח את הברז לפעמים כדי שהמערכת תתמלא ויגיע להשקיה, אז כוונתו גם על ההשקיה ואסור. אך אם אינו עושה זאת (וזה המצוי יותר – לא פותחים מים כדי שיגיעו מים למערכת) אלא הוא שוטף כלים או נוטל ידיים וכדומה כדרכו, כוונתו היא רק לפעולה זו וההשקיה נעשית בלי כוונה ויהיה מותר.

לכן – אם יש כוונה להשקות, אסור. אם אין כוונה להשקות, אפילו אם בהכרח זה יקרה, מאחר וזה גרמא יש מקום להתיר.