ציצית צמר או גופייה ציצית (פרשת שלח)
הרב ינון קליין שליט"א
בס"ד כ''ד סיון ה'תשפ"א
פרשת שלח – מין הבגד הכשר לציצית
א. במסכת מנחות (לט ב) נחלקו אמוראים איזה מיני בגדים חייבים בציצית מדאו'. לדעת רב נחמן: "השיראין (מעיל של משי. רש"י) פטורין מן הציצית", לפי שנאמר בתורה (במדבר טו, לח): "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", והמילה בגדיהם סתומה ללא פירוש, ובמקום אחר פירשה התורה מהו בגד, בפרשת נגעים (ויקרא יג, מז): "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים" – ופרשה זו נדרשת בכלל ופרט: "כלל תחלה ואחר כך פרט: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת - כלל בבגד צמר כו' – פרט" ואין בכלל אלא מה שפרט, ומשמעות בגד האמור בפרשת נגעים הוא רק צמר או פשתים, "אף כל בגדים הסתומים ילפינן במה מצינו, דהוא בנין אב, דאינו אלא צמר ופשתים" (רש"י שבת כו ב ד"ה ופרט לך). וכן שנו בבית מדרשו של רבי ישמעאל: "הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים".
ולשיטת רבא: "השיראין והכלך והסריקין כולן חייבין בציצית", מדאורייתא. שכך שנו בבית מדרשו של רבי ישמעאל: "בגד אין לי אלא בגד צמר מנין לרבות צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים והכלך והסריקין והשיראין מנין ת"ל או בגד".
אכן רב נחמן מודה ששאר מינים חייבים מדרבנן, והרמב"ם (פ"ג מהל' ציצית הל' ב) ביאר בטעם החיוב מדרבנן: "כדי להזהר במצות ציצית", ופירש האגר"מ (או"ח ב סי' א): "דחכמים חייבו בכל בגדים משום שאפשר אין הטעם שלא יטעו להשוות הבגדים ואם יפטרו בשאר מינים יפטרו גם בצמר ופשתים אלא משום דלאו כל אדם יכול להיות לו בגד מצמר ופשתים וישארו בלא מצות ציצית שחביבה מאד משום שראיה מביאה לידי זכירה וזכירה מביאה לידי עשיה כדאיתא בדף מג. לכן תיקנו שיתחייב בציצית גם בכל בגדים וכדמשמע קצת כן בלשון הרמב"ם בפ"ג מציצית ה"ב שכתב אבל טלית של שאר מינים אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית, שפשטות לשון זה הוא לא בשביל חשש טעות אלא בשביל המצוה גופה שכל אדם יוכל להזהר במצות ציצית שיבא התועלת מהראיה גם אותם לזכירה ומהזכירה לעשיה ואף שלא יהיה בזה קיום המצוה ממש כיון דפטורות מציצית".
ב. ונחלקו הראשונים בפסק ההלכה.
לדעת הרי"ף והרמב"ם (שם) הלכה כרב נחמן, ששאר מינים (פרט לצמר ופשתים) לא חייבים אלא מדרבנן. ולדעת רש"י ור"ת ור"י וסמ"ג ורא"ש (עי' בכל זה בתוס' מנחות שם ד"ה ורב נחמן ובמרדכי רמז תתקמא ובסמ"ג עשין כו וברא"ש סי' יח) הלכה כרבא דהוא בתרא ועוד שני אמוראים סברו כמותו (רב יהודה ורחבא).
הבית יוסף (או"ח סי' ט) פוסק כדעת הרי"ף והרמב"ם, ואילו רמ"א בדרכי משה שם מעיר שיש לפסוק כתוס' "מאחר שרבינו והפוסקים האחרונים הסכימו עמהם וכבר הארכתי בזה בהקדמתי (ד"ה השלישית וד"ה ואף) בסייעתא דשמיא"
והוסיף רמ"א: "כתב בהגהות מיימוני פ"ג (אות א) דירא שמים יעשה טלית של צמר כדי לאפקועיה נפשיה מפלוגתא וכן כתב האגור (סי' ט) בשם מהר"י מולין ולא ראיתי נזהרין בזה".
ג. ולהלכה בשו"ע (סע' א) פסק: "אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן" ורמ"א הגיה: "ויש אומרים דכולהו חייבין מדאורייתא והכי הלכתא".
ובפרי מגדים (משב"ז ס"ק ב) הביא בזה שבע נפ"מ והראשונה בהם, שראוי יותר לעשות בגד שיוצאים בו מן התורה. ולפי זה לדעת השו"ע יש לעשות דווקא בגד צמר (או פשתים, ועי' בשו"ע סע' ו) ולרמ"א אין הידור בזה אלא כל בגד יהיה מותר. אלא שרמ"א עצמו כתב בדרכ"מ כנ"ל שירא שמיים יעשה טלית של צמר כדי לצאת מהספק, וכך פסק המשנה ברורה (ס"ק ה).
ד. אך עדיין יש לדון האם במקומות החמים נכון לנהוג בחומרה זו וללבוש בגד צמר. שכן בסימן י כתב הבית יוסף: "דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור זכר לדבר (איוב כד ז) ואין כסות בקרה והגלימא אין לובשין אותה להגן אלא מפני הכבוד שהרי אפילו יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימא ואף על פי שלפעמים נהנה מחומה כיון שתחלת עשייתה אינו להתחמם בה לא חשיב כסות ופטור", והקשה רמ"א בדרכ"מ: "דרוב טליתות שלנו שאנו לובשים בשעת התפלה שאינן להגן כלל רק לובשין אותן כדי לצאת בהן ידי חובת ציצית א"כ לא מיקרי כסות ופטורים מציצית וא"כ אנו לא מקיימין בהן מצות ציצית ומברכין ברכה לבטלה".
ותירץ בדברי חמודות (על הרא" הל' ציצית ס"ק סג): "דכיון שכל עצמו אני עושה אותו לקיים בו מצוות ציצית, קרינן ביה כסותך להתחייב בציצית".
ובשו"ת ארץ צבי (ח"א סי' א בהג"ה) תירץ באופן אחר, שודאי אף העשוי לכבוד נחשב לבגד, ולבישה להתנאות בו נחשבת לבישה לעניין כלאיים (תוס' רי"ד ב"ק קב א) אלא שבמקרה של הבית יוסף, הבגד עשוי לכבוד, ואם יטיל בו ציצית הבגד כבר לא יהיה מכובד ולהיפך יתבזה בו וימנע מלצאת בו, וממילא לעניין מצוות ציצית נפטר בגד זה, שלחיוב ציצית צריך הנאת לבישה ובבגד זה אין בו הנאת לבישה.
נפקא מינא בין התירוצים האלו תהיה לענייננו, לפי תירוץ הדברי חמודות יש מקום לחומרה זו, אך לפי הארץ צבי לכאורה אין מקום להחמיר ללבוש בגד צמר במקומות החמים, שהרי אינו בא להנאת לבישה ואף לא לכבוד.
וכתב באגרות משה (שם): "ולענין ללבוש בימים החמים בגד דק הנעשה ממינים שאין מחממין כמו מצמר גפן וכדומה, הנה להרמב"ם והמחבר ששאר מינים פטורין מדאורייתא נמצא שאינו מקיים המצוה דציצית מדאורייתא שבעידן ריתחא הא אמר מלאכא לרב קטינא בדף מא דענשינן אעשה משום שיש לו למיהדר לקיים עשה אף שאינו מחוייב כדאיתא שם בתוס' ובדף מ' כתבו שאף בשביל ציצית מן המובחר שסובר דבגד פשתן חייב בציצית ורק בתכלת אסרו שנמצא שבבגד זה קיים מצות הציצית דמאחר דאפקעו מחיוב תכלת הרי אין מעכב הלבן ומ"מ הי"ל ליקח בגד של צמר בשביל קיום מצות תכלת וא"כ כ"ש שיש לו להשיג בגד שחייב מדאורייתא בשביל קיום עצם מצות ציצית שמדאו' לא קיים המצוה בבגד משאר מינים שודאי יש לו מצד זה להשתדל לילך בבגד צמר אבל להרמ"א שפוסק כרוב הראשונים שכל בגדים חייבין מדאו' יכול לילך בבגד של שאר מינים, ובאופן זה שאינו מצד החיוב אלא מצד הדור לקיים מצוה יש לסמוך על הרמ"א גם שלא להחמיר לילך דוקא בשל צמר כיון שקשה לו מצד החום אבל מ"מ בע"נ המחמיר תבא עליו ברכה".
ה. במעשה רב מהגר"א (אות יז) כתוב שהגר"א היה לובש "מתחת לבגדיו כעין טלית גדול מבגד של צמר גפן", ופשט הדברים שהגר"א חשש שבבגד צמר לא יוצאים כי אינו עשוי להנאת לבישה.
אבל בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' יח) דייק ברמב"ם (פ"ג מהל' ציצית הל' ב) שכתב ששאר מינים חייבים מדרבנן "כדי להזהר במצות ציצית". ותמה ע"ז בתשובות והנהגות, למה מפרש הטעם? וביאר: "שנתקשה למה חז"ל לא עברו בל תוסיף כשהוסיפו על דבר תורה ואין כאן שום גזירה או סייג, לכן פירש שתיקנו כדי להזהר ולא יזלזלו בצמר ופשתים שמה"ת וא"ש. ולפי"ז אף ששאר מינים דרבנן, מ"מ עיקר תקנתם שיזהרו במצות ציצית דאורייתא, א"כ שפיר י"ל דלהגן בעידן ריתחא בעינן דוקא קיום ציצית מה"ת וכנ"ל.
ובלאו הכי דעת מהר"ם (מובא בב"י) שצמר אינו פוטר בשאר מינים אלא כשהוא עם פשתים ובזמן דאיכא תכלת, אבל שאר מינים צריך שיהא הציצית ממין הבגד, ואם כן בבגד של משי לא נפטר בציציות של צמר, ועיין מ"א (ט' ס"ק ט"ז) דחוששין לדבריו ולא מברכין על שאר מינים רק על של צמר, וכן מפורש בב"ח (סימן ט'), (וכן העתיקו האחרונים ז"ל, הגר"ז שם ס"ב, ובקיצוש"ע סי' ט' ס"ב ובחיי אדם כלל י"א ובמ"ב סק"ו, יעוש"ה) וא"כ למה לן ליכנס לחששות שלכמה פוסקים יש כאן ביטול מ"ע, ואף ששמענו על גדולי עולם זצ"ל שלבשו של משי בציצית צמר, בודאי היה להם טעם כמוס, ואנו במ"ע חייבין להשתדל לצאת כל הדיעות שנאמר "ושמרתם את המצות", ופירשו המפרשים שבל"ת אם סומך על רוב בודאי לא עבר, אבל במ"ע אף שכשיש רוב יכול לסמוך אבל מ"מ עדיין לא מיקרי שמור, שאם כהמיעוט לא קיים (עיין ב"משך חכמה" פרשת בא שמפרש ליזהר מאד בכל מ"ע מהאי טעמא).
ובימות הקיץ כשחם מאד נראה שילבש צמר ומשי ורובו צמר, ואף שיש פוסקים המחמירים דחוטין לא בטל, נראה שלענין ציצית תלוי בשם הבגד, ושמו צמר ברובו, ולכן יש לסמוך על רוב הפוסקים שבטל ויוצא בזה.
לפי זה יש להדר בצמר דוקא משני טעמים: ראשית בגד צמר וודאי חייב מה"ת, ואפילו לפוסקים שחייב גם שאר מינים מה"ת הרי למהר"ם ציצית של צמר לא פוטר בשאר מינים, וראוי להחמיר לצאת מ"ע זאת החביבה לכל הדיעות.
ובמעשה רב מהגר"א זצ"ל שלבש ט"ק של צמר גפן, אך כבר כתב בשיח אליהו בשם זקני וילנא שטעמו משום שהיה הולך בחלוק של פשתן וחשש לדעת הרבינו יונה שאין ללבוש בגד פשתן ע"ג בגד צמר, וכ"כ הגרנ"ה הלוי, או כידוע טעמו של הגר"ש מסלנט זצ"ל, כיון שבלא"ה היה לבוש כל היום בטלית צמר, ורצה לקיים גם החביבות של קיום עשה דרבנן, אבל לדידן ודכוותן חייבין לצאת מכל ספק לקיים המ"ע ולינצל בעידן ריתחא כהנ"ל בצמר או רובו צמר.
ולפי זה ראוי להשתדל ללבוש צמר שאז בודאי מצוה מה"ת דמיגן בעידן ריתחא, אך צ"ב בזמן הקיץ שחם ולא נהנה כלל מהט"ק הלוא אין מקיימין המצוה כלל וכמבואר בתוס' נדה סא: (ד"ה אבל), וצ"ל שקיום המצוה חשוב כהנאה ואחשביה, אבל לפי זה תמוה בבגדי כהונה שקשין ולא נהנה מהם אין אסור כלאים גם בלבישה לרז"ה וראב"ד, וקשה נימא שחשוב המצוה כהנאה, ונראה לחלק שבקשין אינן בגד ליהנות לא מועיל אחשביה, משא"כ ט"ק בגד גמור ליהנות, רק הוא אינו נהנה בקיץ, ובזה המצוה שפיר חשוב כהנאה".