שתיית משקים בקידוש בלי לשתות יין

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: הבעל קידש על מיץ ענבים בסעודה בשבת. האשה היתה בקידוש התכוונה לצאת, אך לא שתתה מהמיץ הזה.
האם הקידוש מאפשר לה לשתות שאר המשקים? אם כן, האם היתה צריכה לברך 'שהכל' על המים ששתתה במקום המיץ?

 

תשובה: 

א. אם התחילו מיד סעודה, יכולה לשתות כרגיל בסעודה.
ב. אם לא התחילו סעודה אלא עשו קידוש עם עוגות ופירות וכדומה – צריכה לברך שהכל לפני ששותה.

הרחבה:
א. משקים ששותים בתוך הסעודה (פרט ליין מפני חשיבותו) לא צריכים ברכה, מאחר והם נחשבים כבאים מחמת הסעודה, לפי שאין דרך לאכול בלי שתיה. כך פסק השו"ע בסימן קעד סע' ז ורמ"א כותב שכך המנהג.
עם זאת, השו"ע שם מביא עוד שתי דעות: "ויש אומרים לברך על המים שבסעודה, ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם, דסתמא נמלך הוא בכל פעם".
ולכן מייעץ השו"ע: "והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו, ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו".
המשנה ברורה (ס"ק לט) מביא שיש מחלוקת אחרונים לגבי יי"ש (אלכוהול) האם דינו כשאר משקים שבאים רק מחמת סעודה ולכן לא מברכים עליהם באמצע סעודה, או שיש לו חשיבות ומברכים עליו. והמשנה ברורה כותב על זה: "ובאמת היה ראוי לנהוג בזה כעצת המחבר לענין שאר משקין [דיברך על מעט מהיי"ש קודם נטילה על דעת לפטור מה שישתה בתוך הסעודה] מפני שיש דעות בזה, אלא שהעולם נהגו להקל ויש להם על מה לסמוך".
באחרונים יש מי שאמר שכיום שרגילים לשתות משקים גם בלי סעודה, ראוי לכל ירא שמיים לנהוג כעצת השו"ע (עי' בפסקי תשובות שם אות יד). אבל כפי שכתב המשנ"ב בענייננו, גם בענייננו העולם נוהגים להקל ויש להם על מה לסמוך.

ב. כל זה לא נאמר אלא בשותה בתוך סעודה אחרי נטילת ידיים וברכת המוציא. אבל האוכל מזונות, לא פוטר את השתיה ששותה בשעה שאוכל מזונות כפי שהאריך הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ה או"ח סי' יז), וכן דעת רוב הפוסקים וכך המנהג המקובל.

ג. אבל, השותה יין בקידוש פטר את המשקים שישתה אחר כך, אפילו אם אוכל רק מזונות. כך פסק השו"ע (סי' קעד סע' ב) כדעת רוב הראשונים. ואפילו אם לא שתה אלא שתיית עראי, ולא היה דעתו על משקים אחרים, היין פוטר את שאר המשקים. עי' מגן אברהם (סי' קעד ס"ק יא וסימן רעב ס"ק ט). ועי' מה שהאריך בזה הגר"ע יוסף (ביחוה דעת חלק ה סי' כ בהערה).

ד. אבל מי שרק שמע את הברכה על היין ולא שתה ממנו – יצא ידי חובת קידוש מדין שומע כעונה, אבל ביחס לחלק של ברכת הנהנין שיש בקידוש, בשתיית יין, לא יצא. שהרי סוף סוף לא שתה יין, וממילא זה לא יכול לפטור את שאר המשקים. וכפי שכתב המשנה ברורה (סי' קעד ס"ק ג) בשם הגאון מליסא (בעל נתיבות המשפט): "ודע שאם קידש על היין והוציא אחרים בברכתו אם לא טעמו מכוס של קידוש ורוצים לשתות שארי משקין אף שהיו לפניהם בשעה שבירך על היין צריכים לברך על המשקין כי הטעם שיין פוטר הוא משום שכל המשקים טפלים לו וכשאינו שותה לא שייך טעם זה".

ד. זו הזדמנות להכיר שיטה מפורסמת של הגרי"ז מבריסק זצ"ל שבקידוש היום מי שלא שתה מהיין לא יצא ידי חובה. והביאו בשמו שני טעמים לדין זה. או מפני שכל מה שיש בקידוש היום הוא רק הברכת הנהנין על היין ואם לא שתה אין לזה ערך. או מפני שעיקר הקידוש הוא משום כבוד וחשיבות הסעודה, והיה ראוי שכל אחד ישתה יין כשיעור לכבוד הסעודה, אך מסתפקים בזה שהמקדש שותה כשיעור וכל השאר שותים לכל הפחות מעט. (סברתו של הגרי"ז וההסברים הובאו בשו"ת תשובות והנהגות א סי' רסד ושמירת שבת כהלכתה פרק נ).
אבל כבר הוכיחו רבים שאין צורך שכל אחד ישתה אלא די בזה שהמקדש שותה והשאר יוצאים ידי חובת קידוש גם בלי לשתות מהיין. כפי שכתב הנצי"ב בהעמק שאלה (נד ס"ק ד): "ולכאורה קשה אם כן דעיקר קידוש ביום הוא השתיה, האיך אפשר להוציא במצוה מעשית. ולא קשה מידי שזהו כבוד שבת שראש הבית שותה יין וכל בני ביתו יוצאים בו, וכך היתה תקנת חכמים".
וראה עוד בפסקי תשובות סי' רפט הע' 24. ובשו"ת יחוה דעת חלק ה סי' כ.