האם צריך לומר בלי נדר על הקניות לכבוד שבת?
הרב ינון קליין שליט"א
שאלה: האם ראוי להקפיד להגיד 'בלי נדר' כשאדם קונה מאכלים ואומר 'לכבוד שבת קודש' שמא יימלך לאוכלם ביום חול?
תשובה: לא צריך לומר בלי נדר
הרחבה: א. הגמרא במסכת ביצה (טז א) מספרת על שמאי הזקן: "כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה".
וכתב המשנה ברורה (סימן רנ ס"ק ב): "וטוב שיאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת כי הדבור הוא פועל הרבה בקדושה... כתיב בתורה זכור את יום השבת לקדשו ודרשו בית שמאי שתהא זוכרו מאחד בשבת נזדמן לך חלק יפה תהא מתקנו לשבת ואמרו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת היה מוצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה אוכל הראשונה ומניח השניה על שבת נמצא שהאכילה היא כדי שתשאר היפה של שבת אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שהיה אומר ברוך אדני יום יום יעמס לנו צרכנו. והסכימו הרבה פוסקים שגם הלל מודה שכדברי בית שמאי עדיפא טפי אלא שהיה בוטח בה' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה משאר הימים וכדי לחזק מדת בטחונו היה נוהג כן אבל בשאר כל אדם שאין בטחונו חזק כל כך גם הוא מודה דכשמאי עדיפא טפי".
למדנו מכאן שאין שום בעיה להתנהל בצורה כזו - לקנות לכבוד שבת ואם מוצאים מאכל טוב יותר או מכובד יותר לשבת, לשנות. לא רק שאין בזה בעיה, אלא זו ההנהגה הנכונה לכתחילה.
ב. בשפת אמת (ביצה שם) כותב שלדעת ב"ש "אסור לאכול בחול כל שאין לו כזה לשבת", ואילו לדעת בית הלל, אע"פ שטוב לעשות כבית שמאי, אם אין לו אחרת וצריך לאכול ביום חול מותר.
בין כך ובין כך, ברור שאין באמירה הזו גדר של הקדש. ההפרשה לכבוד שבת לא דומה להקדש או לצדקה.
ואמנם בשו"ת חוות יאיר (סי' רלב) כתב: "וראיתי בספר חסידים סי' תתע שאם נשלח לאדם דורון לאכלו בשבת אסור לאכלו בחול רק הנשאר יתן לבני ביתו ואם אפשר לו אל יאכל ממנו רק אתה אסור ליתן ממנו לאחר. ונראה דלאו משנת חסידים הוא רק דינא הכי הוי והשולח לחבירו מעות או יין לקידוש צריך לקדש על היין ההוא או לקנות בדמים יין לקידוש ואפילו לקנות דגים בשבת אסור מש"כ ההיפוך דקידוש מצוה דאורייתא הוא ומדרבנן על היין".
ולכאורה משמע שאסור לשנות דברים ש'הוקדשו' לשבת.
אבל האמת היא שזה לא כך, כי דברי החוות יאיר לא עוסקים בשאלת ההקדש לשבת אלא בשבת השינוי מדעת המשלח – על פי הסוגיה של כל המשנה מדעת בעל הבית נקרא גזלן. בשאלתו הוא דן במצב בו אדם נותן מתנה עם כוונה ברורה לצורך מסויים, והשאלה היא האם למקבל המתנה מותר לשנות מכוונת הנותן.
הוא לא דן שם מצד דיני הקדש ונדרים, לכן הוא מעלה שאם שולחים דורון לת"ח בדרך כבוד לכבוד שבת, מאחר ועיקר הכוונה היא לכבד את הת"ח ולא בהכרח שהנותן התכוון שיאכלו דווקא בשבת, מותר לשנות.
ממילא לא מצאנו שיהיה דין הקדש למאכלי שבת, לכן לא צריך לומר בלי נדר.
ג. אולם, בפסקי תשובות הביא שהגאון רבי מאיר אריק זצ"ל (מנחת פתים הג"ה לסימן רמב) הפנה לירושלמי בנזיר (פ"ה הל' א) שמי שנדר להביא נדבה ביו"ט מוכרח להביאה דווקא ביו"ט. את ההפניה הזו הוא כתב מיד לאחר שהביא את תשובת החוות יאיר, וכפי הנראה כוונתו היא להשוות בין הדברים, ולפי זה לשיטתו יש בזה אולי הקדש וממילא נכון לומר בלי נדר.
אבל, חוץ מהגר"מ אריק זצ"ל לא מצאנו עוד מגדולי ישראל שסוברים כך, וכאמור לעיל התשובה בחוות יאיר כלל לא עוסקת בזה.
ופוק חזי מאי עמא דבר – שלא נוהגים לומר בלי נדר מאחר ואין כאן נדר ולא הקדש.