ברכת הגומל על נס של רבים

שאלה מקבוצת השו"ת

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: קבוצת אנשים שאירע להם נס יחד ורוצים לברך הגומל, עדיף שכל אחד יברך בנפרד או שיעמדו יחד ואחד יברך בשם כולם? (מניח שודאי שלא יברכו כולם יחד).

 

תשובה: בוקר טוב

אחד יברך בלשון רבים: "הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב", ועונים: "אמן. מי שגמלכם כל טוב וכו'". והניצולים בנס עונים: "אמן. מי שגמלנו כל טוב וכו'".

 

הרחבה:
א. בשו"ע (אורח חיים סימן ריט סע' ה) פסק: "אם בירך אחד הגומל לעצמו ונתכון להוציא את חבירו ושמע חבירו וכיון לצאת יצא אפילו בלא עניית אמן". רמ"א מוסיף: "כיון שהמברך גם כן חייב יצא האחר בלא עניית אמן".
הגאון רבי עקיבא איגר מדייק מדברי רמ"א שאם המברך לא חייב בהגומל, השומע לא יוצא בלי לענות אמן.
סעיף אחד לפני כן בשו"ע (שם סע' ד) נפסק: "אם בירך אחר ואמר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר גמלך כל טוב, וענה אמן יצא" ושם כתב רמ"א: "ואין זה ברכה לבטלה מן המברך אף על פי שלא נתחייב בברכה זו הואיל ואינו מברך רק דרך שבח והודאה על טובת חבירו שמשמח בה".
ועל זה מקשה רבי עקיבא מסימן ריג (סע' ב), שם פסק השו"ע: "אין המברך מוציא אחרים אלא אם כן יאכל וישתה עמהם ואז יוצאים בשמיעתן שמכונים אליו אפילו לא יענו אמן".
ולכאורה הדברים סותרים. שלגבי ברכת הגומל פסק השו"ע שאפילו אם המברך לא חייב בברכה, אם החייב ענה אמן יצא, ולגבי ברכת הנהנין לא יצא באותו אופן.
מתרץ הגרע"א: לגבי ברכת הגומל לא שייך שומע כעונה, שהרי הנוסח של המברך (שאמר אשר גמלך) והנוסח של החייב (שצריך לומר שגמלני) הוא נוסח שונה. אלא הדרך בה יוצאים ידי חובה היא שעניית אמן על דברי המברך היא עצמה שבח והודאה ובזה יצא ידי חובתו לשבח ולהודות.

ב. בהמשך דבריו מביא הגרע"א ספק מהספר אור לישרים בפרשת צו [מחבר הספר הוא הגאון רבי אברהם ישראל זאבי זצ"ל שהיה רבה של חברון למעלה מ30 שנים, חי לפני כ300 שנה] שמסתפק מה הדין כאשר יש שניים שצריכים להגיד הגומל, אחד בגלל שהיה חולה ונתרפא ואחד בגלל שהיה במדבר. מצד אחד שניהם חייבים הגומל ואפשר שיוצא האחר אפילו בלי לענות אמן (כמו בסעיף ה), מצד שני אפשר שמאחר וכל אחד חייב הגומל מסיבה אחרת, לא יוצאים אפילו אם עונה אמן, שזה לא דומה לסעיף ד ששם המברך משבח על טובת חבירו, אלא כאן המברך משבח על טובת עצמו, וחברו צריך לשבח על טובתו שלו בעצמו.

ג. בספר הזכרון לחת"ס (עמ' 17), החת"ם סופר מספר שכאשר הצליח לברוח ממלחמה שהיתה בפרשבורג יחד עם בני קהילתו, הוא בירך הגומל באופן הבא: "וביום הכניסה עליתי לתודה וברכתי ברכת הגומל בלשון רבים ואנשי ק"ק פרשבורג שהיו עמי ענו אחרי בלשון רבים מי שגמלנו כל טוב, וכן נעשה גם כן בתוך הק״ק ע״י הרב ראש בית המדרש מוה"ר מרדכי טאסק נ"י".
אם כן יש לנו עדות מהחת"ס עצמו בדיוק על השאלה ששאלת.
בברכה באופן זה ובמציאות כזה אין את הבעיות שהעלה הגאון רבי עקיבא איגר (שאגב היה חותנו של החת"ס) שהרי כולם חייבים בהגומל מאותה סיבה, ולכן יכולים לצאת אפילו בלי אמן, קל וחומר כאשר עונים אחריו.
בפרט שבמזמור ההודיה בתהלים (מזמור קז) שממנו למדנו את דיני ברכת הגומל נאמר: "וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם", ומכאן למדו שצריך להודות בפני עשרה. ודאי שכשלא נפרדים ויש רוב עם זה עדיף ומשובח, "ברוב עם הדרת מלך".

 

להצטרפות לקבוצת השו"ת לחץ כאן