המתנת שש שעות לחייל במקום בו הסעודה מוקדמת

שאלה מקבוצת השו"ת

הרב ינון קליין שליט"א

שאלה: שלום רב.
חייל הנוהג להמתין 6 שעות בין בשר לחלב, אך בצבא השהות בין ארוחת צהרים לארוחת ערב היא פחות מכך.
האם יכול לקצר את זמן ההמתנה? האם נדרשת התרת נדרים ? אם נדרשת, כיצד עושים זאת ?
מה יהיה הדין בחייל שבמשפחתו נהגו לשמור 3 שעות ואביו קיבל על עצמו להשתדל להמתין 6 שעות כשהדבר אפשרי ובפועל החייל גדל בבית שהמתינו תמיד 6 שעות?
תודה רבה ויישר כח

 

תשובה: 

בוקר טוב
סליחה על העיכוב בתשובה

א. באירוע חד פעמי אין סיבה להקל בזה, אפשר לאכול דברים אחרים.
ב. אם זה דבר קבוע –
אם ההפרש הוא פחות מחמש וקצת שעות – יש מקום לשקול התרת נדרים
אם ההפרש הוא יותר מחמש וקצת שעות – לא צריך התרת נדרים ואפשר לסמוך על הפוסקים המקלים בכך.

הרחבה:
א. על חיוב ההמתנה בין בשר לחלב וזמן ההמתנה ועל החשיבות בשמירת שש שעות ראה בספרי וסעדו לבכם עמוד 72 והלאה. פה: https://www.bmgasaf.org.il//lesson.asp?id=835

ב. לגבי משך ההמתנה האם הוא שש שעות שלמות או שבשעה השישית עצמה כבר מותר לאכול, נחלקו הפוסקים.
לרוב הפוסקים יש להמתין שש שעות מלאות (למי שכך מנהגו). אבל יש מקלים במעט פחות מכך על פי המאירי במגן אבות (סי' ט) שכתב, "ואנו מחמירים עד שישהה שש שעות או חמש כשיעור שבין סעודה לסעודה כדין האמור בבשר בהמה".
והרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פ"ט הכ"ח) כתב "מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות". בלחם משנה כתב שהרמב"ם למד שמסעודה לסעודה הוא שש שעות מסעודת תלמיד חכם, שכן שנינו בברייתא (שבת י א וראה גם פסחים יב ב) "תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל לסטים שלישית מאכל יורשין רביעית מאכל פועלים חמישית מאכל כל אדם. איני, והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם? אלא רביעית מאכל כל אדם חמישית מאכל פועלים ששית מאכל תלמידי חכמים". ומר עוקבא היה תלמיד חכם וסעודתו בשעה ששית, ומשם עד סעודה הבאה שש שעות.
ובחידושי הגר"ח מבריסק כתב לדקדק מזה שכוונתו שיש להמתין רוב שעה שישית, וכן ביאר בדבריו הגרי"ד במברגר (ראה נשמת אברהם יו"ד סי' פט ס"ק 1). וכן דייק בלשון הרמב"ם בשו"ת מנחת אשר (ח"א סי' מב ס"ק א).
מאידך הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל הביא (שו"ת יביע אומר ח"ג יו"ד סי' ג) מספר מטה אפרים שדקדק אחרת בלשון "כמו" שכתב הרמב"ם ולפי דבריו גם לשיטת הרמב"ם צריך שש שעות שלמות (ומה שכתב 'כמו' הוא ביחס לשעות זמניות עי"ש).
וראה בספר 'מנהגי רבותינו והליכותיהם' על מנהגי החת"ס (פכ"ו סע' עו וס"ק קיט) שהביא עדות מגאב"ד ערלוי שליט"א בשם אביו היד סופר שהעיד על החת"ס שהיה ממתין חמש שעות ושליש שעה אלא שהתיר כן רק למי שהוא מיוצאי חלציו, וכתב שם (ס"ק קיח) שאפשר לומר שכל מה שהקל החת"ס הוא רק אחרי אכילת בשר עוף. ובשו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' ד ס"ק יג) כתב שיש על מי לסמוך להקל בשעת הדחק אחר חמש שעות וחצי.
מרן הגר"א שפירא זצ"ל הורה בישיבה כדי לשמור על הזמנים והסדרים להקל בחמש וקצת, כלומר בתוך שעה שישית
גם בנידון דידן אפשר להקל בזה.

ג. לגבי היכולת לעשות התרת נדרים במצב כזה
יש דיון לגבי מנהג אבות עד כמה הוא מחייב. שני שיעורים בנושא ניתן לשמוע פה:
שיעור 1 - https://www.bmgasaf.org.il//lesson.asp?id=771
שיעור 2 - https://www.youtube.com/watch?v=cwAp0AntbC4
באופן כללי להרבה פוסקים חיוב הבנים לנהוג במנהג האבות הוא במנהגי המקום ולא בהכרח במנהגים של האבא. בפשטות כך מוכח מהגמרא לגבי הנושא שאנחנו עוסקים בו – המתנה, שמר עוקבא לא שמר על מנהגו של אביו שלא לאכול בשר יום שלם אלא המתין רק מסעודה לסעודה.
לעומת זאת יש סוברים שיש חיוב לבן לנהוג במנהגי אבותיו.
בפתחי תשובה (סי' ריד ס"ק ב) מובא משו"ת זכרון יוסף שאמנם בן אינו מחויב בהנהגות שאביו קיבל על עצמו, אך אם הבן כבר נוהג כך בפועל אחרי שאביו חינכו לכך, הוא חייב בהנהגות האלה, מצד מנהג אבות. ולדעת האגרות משה (או"ח ג סי' סד) הוא חייב במקרה כזה רק מכח מנהג עצמו ולא מכח מנהג אבות.
הנפקא מינא בין השיטות היא האם אפשר להתיר נדר כזה.
לדעת מהרשד"ם (יו"ד סי' מ) ומהרי"ק (שורש קמב) לא ניתן להתיר מנהג אבות.
לדעת הפר"ח (סי' תצו מנהגי איסור והיתר סע' ח) אפשר להתיר גם מנהג אבות.
אבל במקרה שלנו שמנהג מקומו המקורי (שגם עליו יש לדון עד כמה מחייב ואכמ"ל) היה שלש שעות, ואביו הוא שהחמיר על עצמו לנהוג שש שעות – יתכן שגם המחמירים לא להתיר מנהג אבות יקלו, או בגלל שהוא מחויב במנהג זה רק מכח עצמו (כמו האגרות משה), או בגלל שמנהג אבות הוא מנהג המקום ולא המנהג של האבא.
לכן בשעת דחק ומקום צורך, יש מקום להתיר לו לחזור למנהג אבותיו, ולשמור שלש שעות.
כפי שכבר נכתב כאן – הפתרון הנכון יותר הוא פניה לרב הצבאי שיסדר את זה.
בהצלחה רבה.