צפייה במשחק כדורגל ששודר בשבת
שאלה מקבוצת השו"ת
הרב לידור שמעון מיארה
שאלה: שלום הרב. משחק כדורגל ששודר בטלויזיה בשבת ע''י יהודי/ גוי, האם ניתן לראותו במוצאי שבת?
תשובה: לענין שאלתך, יהודי אשר הקליט משחק כדורגל בשבת וכיוצא בזה אסור להשתמש בזה במוצאי שבת משום שעושה כך בקביעות, ונחשב כעושה כך במזיד שנאסר עולמית.
אולם לגבי גוי, במצב שהשידור נעשה בחו"ל מותר להנות מזה במוצאי שבת מיד, כי נחשב שעושה על דעת רוב הגוים הנמצאים שם באותו מקום, אולם אם מדובר בשידור של גוים הנעשה בארץ ישראל בזה יש לאסור, כי עושה על דעת רוב היהודים בארץ, וצריך לחכות בכדי שיעשו.
מלבד הדיון ההלכתי ראוי לחשוב האם צפייה בכדורגל היא ניצול זמן בצורה נכונה ומיטבית או שעדיף לעשות דברים אחרים עם הזמן הקצר שלנו
הרחבה:
נחלקו בגמ' בחולין (טו א) תנאים לעניין אדם שבישל בשבת, מה דין התבשיל:
רבי מאיר- שוגג- בשבת לכולם מותר.
מזיד- הכל אסור בשבת, מוצ"ש לכולם מותר.
רבי יהודה- שוגג- מוצ"ש לכולם מותר, בשבת אפי' לאחרים אסור.
מזיד- לו אסור עולמית במוצ"ש מותר לאחרים.
רבי יוחנן הסנדלר- שוגג-אסור לו עולמית ולמוצ"ש מותר לאחרים.
מזיד- אסור לכולם.
נחלקו הראשונים כמי הלכה:
הגמ' בחולין (שם) הביאה דכי מורי להו רב לתלמידיה מורי כרבי מאיר וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודה משום דנפישי עמי הארצות.
ופסק הרי"ף כרבי יהודה וכן פסק הרמב"ם (בפרק ו' הכ"ג).
וכתב הר"ן (שם ד"ה גרסינן) שרב סבר שכל מה שאמרנו רבי מאיר ורבי יהודה, מטין איתמר, אולם אנחנו סוברים, הלכה איתמר, ע"כ נקטינן כרבי יהודה, ועוד הרי הוא דרש משום עמי הארצות ואצלנו שכיח עמי הארצות.
וכתב הרב המגיד (שם) שכן כתבו הגאונים (בה"ג הלכות שבת כב:, שאילתות דרב אחאי גאון פרשת שלח שאילתא קכח) ושכן הכריע הרמב"ן ז"ל (חולין מהדורת רייכמן טו. ד"ה ר' יהודה, מלחמות שבת יז.). וכ"פ הרא"ש (שם סי' יח).
אבל התוספות כתבו (שם ד"ה "מורי להו") כרבי מאיר. משמע שכן הלכה וכן דרש רבא בפרק כירה (לח.) כרבי מאיר. וכן פסק סמ"ג (לאוין סה יד. יט ע"ד) וספר התרומה (סי' רמח) אלא שסמ"ג כתב (שם יד.) דכיון דכי דריש בפירקיה דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ הילכך כרבי יהודה נדרוש אנן.
וכתב מרן הב"י ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת וגם הגאונים והרמב"ן סוברים כן הכי נקיטינן.
מ"מ כתב המשנ"ב (אות ז') "ודעת השו"ע הוא דעת ר' יהודה שכן הסכימו הרי"ף והרמב"ם והגאונים והגר"א הסכים בבאורו לשיטת התוספות וסייעתם דפסקו כר' מאיר דבמזיד אסור בין לו בין לאחרים עד מו"ש ובשוגג מותר גם לו מיד. ובמקום הצורך יש לסמוך על זה בבשול בשוגג".
וכ"כ במנוחת אהבה (שם הל' ב') ושגם אפשר שמרן יודה בזה שכל זה דין דרבנן ובמקום אפשר לסמוך על המתירים.
אולם בהלכה ברורה (סי' שיח עמ' ד') חלק עליו.
וכן בילקוט יוסף (ח"ג עמ' יח בהערה) כתב לדחות את דברי המנוחת אהבה וז"ל הנה לדינא נראה שאין לסמוך על זה להקל במלאכה דאורייתא נגד דעת מרן השלחן ערוך, ובכל המקומות שאנו הולכים אחר הוראותיו של מרן, גם באיסורי דרבנן, האם נימא דיש להקל במקום צורך דשמא מרן לא החמיר במקום צורך, זה דבר שאינו מסתבר כלל. ובפרט שמרן הביא דין זה בסתם, ופסיק ותני דהלכה כרבי יהודה דבו ביום אף בשוגג אסור. ואף לא הזכיר סברת החולקים. לכן אין לסמוך להקל בזה אף במקום צורך, שאין לנו אלא הוראות מרן. ושאלתי למרן אאמו"ר שליט"א וגם הוא תמה על זה כדכתבנו עכ"ל.
אם יש חילוק בין קבע ללא קבע:
כתב בשו"ת כתב סופר (חאו"ח סי' נ') "אבל זה נראה לי פשוט דדוקא במי שמבשל במקרה בשביל אחר גם שהוא לדעתו ורצונו לא חיישי' שמא יצוה לאחר, דלא ישמע לו ולא שכיח, וכ"כ האי לא קנסו, אבל בנדון שלנו שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים דמקפידין לאכול מבושל ב"י וזה פרנסתו של פונדק זה תמיד בחול ובשבת בוודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו להמבשל עצמו הגם כי בשביל זה לא יחדלו מלפשוע דהא אוכלים בשבת עצמו, אנו אין לנו אלא קנס חכמים לאסור למבשל במזיד לעולם דה"ה למי שנתבשל בשבילו בידיעתו ולרצונו כבנדון שלנו דשייך שיצוה לו בפ"א דחל עליו קנס חכמים כנ"ל פשוט".
עוד כתב "ועוד אני אומר אפי' אחרים שלא נתבשל לדעתם ורצונם או אפילו לאלו שלא נתבשל בשבילם כלל אסור להם לאכול מאותו התבשיל שנתבשל בשבת כדי להאכיל לאחרים כדי להרויח בו".
ולכן למסקנה יהודי אשר הקליט משחק כדורגל בשבת וכיוצא בזה אסור להשתמש בזה במוצאי שבת משום שעושה כך בקביעות, ובמצב כזה אין להקל כלל.
מה הדין לגבי גוי:
בגמ' בשבת (קכב א) מובא: "משנה נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור".
גמרא: תא שמע עיר שישראל ונכרים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין התם כי מחממי אדעתא דרובא מחממי תא שמע נר הדלוק במסיבה אם רוב נכרים מותר להשתמש לאורה אם רוב ישראל אסור מחצה על מחצה אסור התם נמי כי מדלקי אדעתא דרובא מדלקי".
ופי' רש"י "הלכך ישראל עיקר, ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא, דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי אבל נכרי וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד וכיון דנר לאחד נר למאה שרי".
ומדברי רש"י מתבאר שבמציאות של מחצה על מחצה אם אנחנו רואים שהגוי מדליק גם בשביל עצמו, מותר לישראל להנות מזה, משום שהגוי אדעתא דנפשא קעביד, אולם במציאות של רוב ישראל לכאורה מדברי רש"י אפשר לומר שהדין הזה לא חל, אלא רק במצחה על מחצה יועיל אם עושה על דעת עצמו הגוי.
והנה כתב הרשב"א "והני מילי בשלא עשאו גוי לצורך עצמו אבל עשאו גוי לצורך עצמו אפילו היו שם כמה ישראלים מותר דלעולם עיקר כונתו אינה אלא לעצמו וכדמוכח בעובדא דשמואל דבסמוך, דההוא מעשה היכי דמי אי רובא גוים הוו אמאי אהדרינהו שמואל לאפיה מיניה, ואי רובא ישראל הוו ואי נמי מחצה על מחצה כי אייתי שטרי וקא קרי בהו מאי הוי, אלא שמע מינה דכל שהוא עצמו משתמש בו שרי וכן פירש רש"י ז"ל.
ומוכח מדברי הרשב"א שהדין הנ"ל קאי בין מחצה על מחצה ובין על רוב יהודים, שבכל מצב אם רואים שהגוי משתמש בו גם מותר, ומוכח שהבין כך גם ברש"י.
וכ"כ הר"ן על הרי"ף (מב א).
וכ"כ הרא"ש (פט"ז סי' יד) "ואפילו היכא דהוי רוב ישראל כיון דמוכח דבשביל נכרי הדליקו שרי דנר לאחר נר למאה דדוקא בסתמא אמרינן אדעתא דרובא קמדליק".
ומרן הב"י (סי' רעו אות ב') אחרי שהביא את דברי רש"י וכתב שאולי מדברי רש"י לא מוכח כך אולם הרא"ש והטור נקטו כך בפשיטות כתב למסקנה "ולענין הלכה נראה דלא שבקינן פשיטותא דהרא"ש משום ספיקיה דהרב המגיד וכל שכן דבגמרא משמע הכי ודברי רש"י אינם מוכרחים לומר דאסר ועוד דמידי דרבנן הוא הילכך נקיטינן להתיר".
וכתב מרן בשו"ע "ישראל וא"י שהסיבו יחד והדליק א"י נר, אם רוב א"י, מותר להשתמש לאורו. ואם רוב ישראל, או אפי' מחצה על מחצה, אסור. ואם יש הוכחה שלצורך א"י מדליקה, כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה, אף על פי שרוב ישראל, מותר".
אולם הנה כתב המג"א (אות ו') "אבל אם עשה לצורך שניהם אסור כמ"ש סי' תקט"ו סס"ו".
ומה שציין לסי' תקטו כוונתו למה שכתב שם הרמ"א "מחצה על מחצה, או שידוע שלוקט לצורך שניהם, אסור (ב"י וסמ"ג)".
וכתב הביאור הלכה (ד"ה ואם) "א"כ ה"נ אף דאמרינן אם יש הוכחה מותר והיינו משום דהעיקר אדעתיה דידיה עביד ולא אזלינן בתר האחרים אפילו היו רובא היינו דלא ידעינן שעשה בשבילם אבל אם ידעינן שעשה גם בשבילם אסור בכל גווני".
אולם הביאור הלכה כתב לדחות את דברי המג"א ממקום אחר וז"ל אמנם בעיקר הדין יש לעיין טובא דאף שמדברי הרמ"א שהעתיק דברי הסמ"ג משמע שפוסק כדעת ר' יונה בירושלמי דלצורך עצמו ולצורך ישראל אסור בחידושי הרשב"א על שבת ס"פ כל כתבי מוכח בהדיא שדברי רבי יונה נדחה מפני הקושיא שהקשה עליו בירושלמי וכן מוכח פשטא דסוגיא סוף פרק כל כתבי בההיא מעשה דשמואל דסבר כראית הירושלמי להיתר [והיינו בהדליק לצורך עצמו ולצורך ישראל כההיא מעשה דירושלמי וכן משמע מפירש"י שם דהיה שם שמואל והא"י ועיין בתוספות שם] ולא כדחיית ר' יונה דשם אם לא שנדחוק ונאמר דעובדא אחריתא הוי וכן פסק בספר חמד משה להקל בהדליק הא"י לצורך עצמו ולצורך ישראל אך מה נעשה שמדברי הרמב"ם בפי' המשנה ובהלכותיו מוכח שאוסר גם בזה ומה שרצה הח"מ לדחות זה דבריו דחוקין. ומ"מ נראה דהסומך להקל בהדליק לצורך עצמו ולצורך ישראל כדברי הרשב"א וכפשטא דסוגיא דידן אין למחות בידו עכ"ל.
ועי' בהלכה ברורה (ח"ב ב' דיני אמירה לגוי עמ' 37) האריך בנידון דידן וכתב שיש להחמיר בזה מעיקר הדין.
אולם כל זה לעניין הנאה בשבת עצמה אבל כאן בנידון דידן מדובר שהוא רוצה להנות מזה במוצאי שבת ובזה כתב מרן השו"ע (סי' שכה סע' ו') "אם ליקט וצד בשביל ישראל, או בשביל ישראל וא"י, צריך להמתין לערב בכדי שיעשו.
וכתב המשנ"ב (אות כח וכט) "והיינו אפילו ישראל אחר שלא נלקט בשבילו כיון דעשה מלאכה דאורייתא בשביל ישראל אסור לכל ליהנות עד מו"ש בכדי שיעשו [ובשבת גופא בטלטול נמי אסור כבסימן תקט"ו] ולאו דוקא בצד דה"ה בכל המלאכות וכנ"ל והטעם דאסרו לכל עד בכדי שיעשו שלא יהנו ממלאכה הנעשית בשביל ישראל בשבת וגם דגזרו דכשיהיה מותר מיד במו"ש יאמרו לא"י בשבת להכין שיהיה מזומן על מו"ש מיד".
(כט) בכדי שיעשו - מבואר לקמן סימן תקט"ו דהיינו שיעור שילך הא"י במו"ש למקום שלקט וילקוט שם אחרים ויחזור לכאן ואם אינו ידוע מהיכן הביאו שיעורן בכדי שיביא מחוץ לתחום ואם בתחלה בשבת הביאן על סוס משערינן ג"כ דרך רכיבה".
וכאן לכאורה בכדי שיעשו, אם משחק כדורגל לוקח באזור השעה ו40 דקות, יש תוספת זמן וגם הפסקת מחצית באזור ה15 ד'ות, נוסיף את ההכנה לפני שדרושה למשחק, לכאורה צריך להמתין באזור ה3 שעות, כדי שיחשב בכדי שיעשו.
אלא שאפשר לומר שכאן אין זה נחשב שעושה בשביל יהודים אם מדובר בשידור של חו"ל שהרי אין המשדר מעניין אותו מי צופה, ואין לו כוונה מסוימת גם ליהודים וגם לגוים ולא ברור בכלל אם מודע שיהודים צופים במשחקים, ולכן נלך כאן שהרוב הם גויים, ולכן מסתמא הוא עושה על דעת רוב הגוים ולכן יהיה מותר במוצאי שבת מיד ולא צריך לחכות בכדי שיעשו ולכן יש להקל לראות את המשחק מיד במוצאי שבת ולא צריך לחכות בכדי שיעשו אולם אם תחנת השידור נמצאת בארץ ישראל וכולם גוים בזה חזרנו למה שכתבנו לעיל והוא עושה על דעת רוב היהודים בארץ, וא"כ יהיה צריך לחכות בכדי שיעשו כמו שכתבתי לעיל.
אולם כל זה דיון הלכתי נטו, אבל חשוב להעיר שמשחקי כדורגל ודומיהם הוי מושב לצים גמור, כמו שנאמר בגמ' בעבודה זרה (יח ב) "תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה".
והסביר המהרש"א "לפי שיש לבעל דין לחלוק שעניני ליצנות אלו שזכר יש בהם דברי חכמה במשלים ומליצות וכמו שקרא את מושב הלצים לקמן תחבולות כמו בתחבולות תעשה מלחמה גם משמחים לבבות ונפשות הדואגים ע"כ אמר ממה שהזהיר דוד על מושב לצים ועליהם אמר כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת דאדרבה שאלו מביאין לידי ביטול תורה המשמחת הלבבות ונפשות וק"ל".
ודי בהערה קטנה זו.