תקיעת שופר בשופר מעובד
משא ומתן בהלכה בין הגאון הרב דוב ליאור שליט"א ובנו הרב אלקנה ליאור שליט"א. בדין כשרות שופר שעבר תהליך עיבוד שכולל כיפוף או יישור. מתוך קובץ בעלי אסופות קיץ תשע"ב
הרב דוב ליאור שליט"א
הגאון הרב דוב ליאור שליט"א הרב אלקנה ליאור שליט"א
רב העיר ואב"ד קרית ארבע חברון בית מדרש גבעת אסף
תקיעת שופר בשופר מעובד
מכתב א'
בס"ד ה אלול תשע"א
נשאלתי על שופרות המשווקים היום בשוק שרובם עוברים תהליך ישור או כיפוף ע"י היצרנים, האם הם כשרים למצות תקיעת שופר בר"ה, היות ונשתנו מכמות שהיו בגידולם בראש הבהמה?
תשובה
הבעיה התעוררה היות שנפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' תקפו סע' יב) על פי הגמרא ר"ה (כז ב) דשופר שהפכו כמו כותונת, או שהרחיב את מקום הצר או קיצר את הרחב, פסול למצוה, דבעינן דרך גידולו כמו שהיה בראש האיל, עי"ש משנ"ב (ס"ק ס). לכן יש מקום לומר שאם עיבדו וישרו אותו אינו כמו שהיה בראש האיל והוא פסול.
ראיתי בשו"ת מנח"י (ח"ח סי' נד) שדן באריכות בנושא ומביא דיוקים מכמה אחרונים שמקילין בזה, אולם הוא בעצמו נוטה לומר שהיות שמדובר במצוה דאורייתא, יש להחמיר שלא להשתמש בשופרות שעברו תהליך של ישור או כיפוף.
שמעתי שיש רוצים לומר סברה שאם רוב השופר לא נשתנה, לא מתחשבים במיעוט שהשתנה והשופר יהיה כשר. לענ"ד קשה לקבל סברא זו, שהרי הגמרא אומרת מפורש וכן נפסק להלכה שאם הרחיב את הקצר פסול. ואם איתא שזה תלוי ברוב ומיעוט, איך יתכן שאף לא פוסק אחד הזכיר שאם השינוי הוא מיעוט השופר כשר?
לכן גם לענ"ד נראה שיש לתקוע בשופר שלא עבר שום עיבוד בצורתו.
יהי רצון שבזכות תקיעות השופר הכשרות נזכה גם לקיום הפסוק "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לד' בהר הקדש בירושלים".
החותם לכבוד התורה
דוב ליאור
מכתב ב'
בס"ד מוצש"ק פרשת "כי תצא" אור לי"ב אלול תשע"א
לכבוד אבי מורי היקר!
עיינתי בתשובתו לגבי השופרות המעובדים, תורה היא וללמוד אני צריך, וכמו שכתב "נפש החיים" על המשנה באבות "והוי מתאבק בעפר רגליהם" שאף שאתה מכיר שהנך בעפר רגליהם מ"מ מותר לך ואתה מחוייב ללמוד ולהלחם במלחמתה של תורה כדרכה של תורה להבין דבריהם. א"כ בכל הכבוד והמורא. ובוודאי כל יכולתי ללמוד היא מכוחו וכח כוחו.
א"כ כפי שהבנתי מהתשובה שבכתב, כאאמו"ר שליט"א מבין שהגמ' (ר"ה כז ב) שאמרה "שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב" הכוונה או זה או זה. והטעם דרך העברתו בעינן וכלשון רש"י "כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים" וא"כ הוא הדין לכל שינוי שהוא שנעשה בשופר ליישרו או לכופפו אף באמצע השופר כי כעת אינו כפי שהיה בראש האיל מחיים. ועפ"ז השופרות המעובדים פסולים.
אולם לכאו' קשה להבין כך את הסוגייה. שהרי הסוגייה פותחת בברייתא בה כתוב "הפכו ותקע בו - לא יצא". כלומר יש כאן פסול שנובע מהפיכה של השופר. והגמ' אומרת שאין הכוונה רק למקרה קיצוני של הפיכה שהפכו ככיתונא (ולרוב הראשונים זה מקרה פשוט יותר לפסול חוץ מהי"מ ברא"ש) דהיינו החלק הפנימי הפך לחיצוני והחיצוני לפנימי. אלא אף "שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב" זהו הפיכה שפוסלת. באופן פשוט הכוונה בגמ' שעשה תרוייהו ואז יצר שופר שצורתו נראית כשופר רגיל, ואז מחדשת הגמ' שהוא פסול כי דרך העברתו בראש באיל בעינן. וביאר הריטב"א והובא במשנ"ב (סוף סק"א) שטעם הפסול הוא משום דבעינן "שהצד הקצר (הטבעי יהיה) מול פה האדם" וכך גם מבין המנח"י (ח"ח סי' נד) בתשובתו בשלב זה "מלשונם אלו משמע דהעיקר משום דבעינן שיהיה דרך צמיחתו הצד הקצר נגד פי האדם". כך גם אני הבנתי פשט הגמ' עד היום וכך גם אפשר ללמוד פשט בשו"ע. לפי"ז אם יש לשופר את הצד הקצר הטבעי והצד הרחב בכיוון הטבעי אף ששינהו באמצע אין בכך שום פגם כי לא הפכו. (ואף אם שינה רק צד אחר כשר).
אמנם בספר "יום תרועה" למהר"י בן חביב כתב בפשטות שאף אם שינה רק צד אחד דהיינו או הרחיב את הקצר לחוד או קיצר את הרחב לחוד ג"כ פסול (וכן בשו"ע הרב סי' תקפו סע' יב וכן בערוה"ש סי' תקפו סע' כו) והוא בעצמו מקשה א"כ מדוע נקטה הגמ' לשון הפכו שמשמע כנ"ל שהפך את תרוויהו! ועונה שהיתה ה"א גדולה יותר להכשיר כשהפך תרוייהו כי יש לו תמונת שופר והרואה אומר דרך ברייתו היא קמ"ל שאפ"ה הוא פסול, אך כ"ש כששינה אחד מהם שאז הוא או צר משני הצדדים או רחב משני הצדדים שאין לו צורת שופר ופסול.
ולכאו' יש להבין דבריו הרי כתוב בברייתא "הפכו" ומה הוא הפך כאן? אלא כנראה יש להסביר שמבין שכיון שצורת השופר מברייתו שיש לו צד צר וצד רחב א"כ להפוך את הצד הצר לרחב או הרחב לצר זה גם מקרי הפיכה. אולם נראה שאם שומר על צורתו שיש צד צר ורחב אותם שהיו בדרך גידולו מן האיל מהיכי תיתי לפסול כשרק יישר או כופף חלק ממנו? אם זה גם פסול, הברייתא היתה צריכה לכתוב כך, 'שופר ששינהו פסול'! והלא יש בהמשך למשל לגבי שינוי קול אם נשתנה קולו מכמות שהיה. כלומר אם זה היה הפסול הברייתא היתה יכולה לכתוב בלשון אחרת לכן יש בכך לכאו' הוכחה (מלשון הברייתא) שאין בשינוי כזה (כיפוף או ישור) כדי לפוסלו. (וכן מעצם העובדה המובאת בגמ' שניתן להפכו ככיתונא או להרחיב את הצר ומפרש רש"י ברותחין משמע שכבר בזמנם ידעו להתיך ולשנותו זה לא דבר שהתחדש בדורנו ויכלו לפסול מפורשות כל שינוי שהוא אך לא עשו כן).
א"כ משמע מהגמ' שצריך לשמור על המבנה השלדי של השופר הכולל, צד צר, צד רחב ובאותם כיוונים בהם היו בראש הבהמה. מעבר לזה כל שינוי אחר אין מקור לפסלו.
בסוף התשובה של כאאמו"ר שליט"א מובאת סברא שמסתימת הפוסקים שלא חילקו בין מיעוט לרוב משמע שגם מיעוט פסול. אולם אם רק הפיכה מרחב לצר ולהיפך (שהן המרכיבים המעכבים בשופר כפי שעולה מהסוגייה כנ"ל) מוזכרים בגמ' ברור לכאו' שרק זה פוסל ופשיטא ששינוי אחר אינו פוסל שהרי אינו בכלל "הפכו ותקע בו"! לכן קשה להוכיח מסתימת הפוסקים בענין זה.
אמנם מלשון ה"יום תרועה" שאם שינה אחד מהם "סגי לפוסלו דהרי שינה העברתו" משמע לכאו' כדברי כאאמו"ר שכל שינוי מדרך העברתו פוסל. ואמנם נראה שאפשר להבין בדעתו במה שמבאר מדוע נקט הפכו לחידושא שאף שנראה לרואה כברייתו פסול דקאי אפילו על הברייתא. אך אם זו הבנת כאאמו"ר בסוגייה כדאי מאד, על מנת שהדברים יתקבלו, להתייחס בגוף התשובה לטענה שלכאו' אין זה "הפכו"! ועדיין לא נוח להבין כך כי גם ה"יום תרועה" בעצמו מדבר מפורשות רק על רחב וקצרו וכן מצד הסברא ששינוי אחר אינו הופך אותו קשה לכאו' לדמות שינוי אחר לקצר והרחיבו ולהיפך.
ואף המנח"י בסוף דבריו בעצמו מביא סברא זו לחלק וז"ל "דאפשר לחלק דשם השינוי במקום התקיעה ויציאת הקול מהשופר ובנד"ד השינוי באמצע השופר בהחזרתו לצד אחר".
אמנם מסיים "מ"מ כיון שנוגע למצוה דאורייתא יש להתיישב מאד אם ליתן הכשר על השופרות שנעשו כנ"ל". שיש להחמיר. (אולם גם מלשונו זו משמע שניתן להתיישב ולהכשירם ובכל מקרה זה לא פשוט שהם פסולים מדינא דגמ' והשו"ע).
לא עיינתי בשאר הראשונים והאחרונים ובעוד צדדים אחרים שמטעמם אולי יש לפסול. (גם אינני מתמצא מה עושים במפעלים בפועל יתכן שהם גם מתיכים את הצר והרחב) ייתכן שטעיתי בהבנת הסוגייה או בהבנת ה"יום תרועה", מן הסתם יש פוסקים שלא ראיתי, רק העלתי את הבנתי הדלה בסוגייה על שולחן מלכים, מאן מלכי רבנן. ואני מצפה להכרעת דעתו דעת תורה הגדולה.
כן נלענ"ד שחשוב להתייחס בתשובה לשאלה האם שופר מעובד הוא ממש פסול מעיקר הדין או שזה הידור לקחת שופר שכלל לא מעובד.
אודה אם יוכל לענות בכתב על מנת שהדברים יוכלו לעלות על שולחן מלכים.
בברכת יקרא דאורייתא
ושהקב"ה יפר עצת אויבינו ונזכה בקרוב שכל הרשעה כולה כעשן תכלה ויאמר כל אשר נשמה באפו, "ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
בנך אלקנה
מכתב ג'
בס"ד יד אלול תשע"א
לכבוד בני היקר אלקנה נ"י
השלום והברכה וכט"ס
קבלתי את מאמרך אודות כשרות שופרות המעובדים ומיושרים בידי אדם. נהנתי מאד ממהלך הבירור ההלכתי שערכת בביאור דברי הגמרא והופסקים, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
רצית לדחות את מסקנתי בדבר פסול שופר המיושר ע"י עיבוד, מכוח הקושיה מפני מה הברייתא אינה אומרת בפשטות 'שינהו פסול', מדוע אמרה דוקא 'הפכו ותקע בו לא יצא' דמשמע דרק בזה פסול אך יישור או כיפוף לא הוי פסול.
נראה לענ"ד לומר, דאם הברייתא היתה נוקטת בלשון 'שינהו פסול' הוי משמע דגם אם גרדו והעמידו על גלדו פסול דהרי יש בו שינוי, וזה אינו דהרי אם גררו- כשר, לכן הברייתא אמרה 'הפכו' ולפי דברי רב פפא הכוונה היא שקיצר את הרחב והרחיב את הקצר שגם זה כלול בזה, והטעם הוא משום שצריך להיות כדרך העברתו באופן טבעי מראש האיל מחיים.
והנה לפי טעם זה, גם אם ישרו אותו זה שינוי מצורתו הטבעית שגדל בראש האיל, מה שאין כן בגרדו שאין שינוי במה שנשאר עכשיו. כיון שאנו מצריכים את התנאי של 'דרך העברתו' שמזה לומדים ששינוי פוסל, לכן גם יישור פוסל כי זה שינוי בצורת השופר. והנה שיטת ערוה"ש (או"ח סי' תקפו סע' כו) היא שצריך שיהיה בשופר צד צר וצד רחב ואם אדם חתך את הצדדים ונשאר רק צר או רק רחב בלבד, אע"פ שיכול לתקוע בו, פסול.
לכן נראה לענ"ד דאע"פ שיש אחרונים המכשירים בכה"ג, מ"מ במצוה כה חשובה בראש השנה יש להחמיר ולתקוע בשופר שכשר לכל השיטות.
המקילים יש להם על מי לסמוך, אבל ראוי לשמוע לפחות שלשים קולות בשופר תימני.
הנני לברכך שתזכה לעלות ולהצליח בלימודה של תורה ויה"ר שיפוצו מעיינותך חוצה.
מאת אביך האוהבך מאד
דוב ליאור
לקריאת תגובות למאמר לחץ כאן
תגיות: ראש השנה, שופר, תקיעת שופר, שופר תימני, הרב דוב ליאור, שופר מעובד, ,