עיון בדין כסדרן

הרב ינון קליין

    ב אלול תשע"ו

     

    במכילתא (בא פרשה יח) שנינו: "כותבן כסדרן, ואם לא כותבן כסדרן הרי אלו יגנזו". ובבית יוסף (סי' לב סע' כא-כב עמ' קמד בשירת דבורה, עמ' קכט במכון המאור) כתב בשם הר"י אסכנדרני שדין זה נלמד מהמילה "והיו" שמשמעותה 'בהוויתן יהו', וכן כתב הרדב"ז (ח"א סי' שי).

    מאידך המבי"ט כתב (קרית ספר הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"א) "מה שכתב דבעינן שיהו כתובות כסדרן דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו משום דבעינן סדר הכתוב בתורה ואין חילוק בין בפרשיות בין בתיבות בין באותיות ונראה דכתובה כסדרן הלכתא גמירי לה ואפילו למאן דקאמר הויות באמצע כדלקמן בכתיבא מודה דבעינן סדר שכתוב בתורה".

    יש כמה חקירות בדין זה.

    א- האם דין כסדרן הוא רק בפרשיות או גם במילים ובאותיות כל מילה בתוך הפרשה? או להיפך, דווקא באותיות ובמילים אך לא בפרשיות?

    ב- האם דין כסדרן הוא בכתיבה או בהוויה. כלומר, האם החיוב הוא לכתוב את הפרשיות לפי סדר כתיבתן בתורה? או שהחיוב הוא שהפרשיות יהיו מסודרות על הקלף או בבתים לפי סדר כתיבתן בתורה?

    ג- מדוע דין זה קיים רק בתפילין ומזוזות ולא בספר תורה? והאם יש הבדל בין תפילין למזוזות?

    חקירה א-

    כתב הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"א הל' טז) "במה דברים אמורים בספר תורה אבל במזוזה ותפילין אין תולין בהן אפילו אות אחת, אלא אם שכח אפילו אות אחת גונז מה שכתב וכותב אחרת". וביאר הכסף משנה "והטעם משום דהוי שלא כסדרן. ואמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו ואין מחלק בין פרשיות בין תיבות לאותיות" (ועי' לקמן בדברי התרומה).

    מאידך מדברי התוס' עולה שאין דין כסדרן בין הפרשיות, שכתבו במנחות (לב א ד"ה דילמא) שיש אופן בו ניתן להכשיר תפילין כפרשת והיה אם שמוע כתובה למטה והסופר כותב מעליה את פרשת שמע, הרי שאין דין כסדרן בפרשיות.

    ולכאורה יש לתלות מחלוקתם ביסוד דין כסדרן, שאם דין כסדרן נלמד מ'והיו' יש לומר שאין עיכוב כסדרן בין הפרשיות ורק בתוך אותה פרשיה [מקור סברה זו הוא בדברי הט"ז (יו"ד סי' רפח ס"ק א) שתמה על לשון השו"ע "כתבה שלא על הסדר, אפילו שכח מלכתוב אות אחת, פסולה ואין לה תקנה. ואין צריך לומר אם הקדים פרשה לפרשה". ותמה הט"ז מפני מה פשוט לשו"ע דין כסדרן בפרשיות יותר מאשר במילים, הרי לגבי קריאת שמע נפסק (או"ח סי' סד סע' א) על פי הגמרא (ברכות טו א) "קראה למפרע לא יצא, במה דברים אמורים בסדר הפסוקים, אבל אם הקדים פרשה לחברתה, אף על פי שאינו רשאי, יצא. לפי שאינה סמוכה לה בתורה". ולפי זה הסדר בין המילים בתוך הפרשה משמעותי יותר מהסדר בין הפרשות. ואמנם יש לתרץ קושיית הט"ז על פי דברי הגר"א בביאורו (או"ח שם) שהטעם שיצא כשקרא את פרשיות קריאת שמע שלא כסדרן הוא מפני שדין זה אינו אלא מדרבנן, כמבואר במשנה ברכות (יג א) 'למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה'. וממילא אם יש חיוב מדאורייתא להקדים פרשה לחברתה, כבסדרן בכתיבה, אם שינה את הסדר פסול ואין דין כסדרן רק באותיות ובמילים אלא אף בפרשיות].

    ומאידך, אם דין כסדרן הוא גזירת הכתוב, אפשר שאין חילוק בין אותיות למילים לפרשיות, וכמבואר בלשון המבי"ט דלעיל.

    אכן דברי התוס' הנ"ל נתונים במחלוקת. שכן בהמשך כתבו התוס' (שם לד ב) ראייה לשיטת רש"י בסדר הנחת הפרשיות בבתים, מהמכילתא הנ"ל בה מבואר שצריך לכתוב כסדרן, ודחו התוס': "דבכתיבת הסופר קאמר אבל אין קובעין בתפילין כסדר זה". הרי מפורש שלשיטת תוס' יש דין כסדרן אף בין הפרשיות ולא רק בתוך הפרשה בין המילים והאותיות. ואין בזה סתירה בין התוס', שכן בדף לד דיברו לשיטת ר"ת בלבד וכתבו ליישב את שיטתו עם המכילתא (ואף סיימו על היישוב הנז': "ואין נראה כלל") ובדף לב כתבו כפי שיטתם שדין כסדרן הוא רק בתוך הפרשיות ולא בין פרשייה לחברתה. ובזה אנו באים אל החקירה השנייה (עי' לקמן).

    על פי דברי התוס' הנ"ל כתב הט"ז (יו"ד סי' רצ ס"ק א) כדבריו לעיל: "נ"ל דהתוס' ס"ל דההיא שלא כסדרן מיירי דוקא בחד פרשה עצמה אבל לא מפרשה לפרשה כיון שאינן סמוכות בתורה". ובנקודות הכסף חלק על הט"ז וכתב: "דהתוס' לא כתבו כן אלא לדימיון דמשכחת לה השלמה בעור אחד ולאפוקי מפירוש הקונטרס שהביאו שם דמיירי בב' עורות שתפרן. אבל לדינא בעינן כסדרן וכן כתב בדרישה". ותירץ באופן נוסף, שהברייתא מדברת על דין השלמה במזוזה שפרשיותיה פתוחות ובהכרח היא חולקת על המכילתא ולברייתא זו לא צריך כסדרן. אבל לפי ההלכה שגם במזוזה צריך שיהיו פרשיותיה סתומות קי"ל כמכילתא וצריך לכתוב בסדרן ואי אפשר להשלים (ועי' לקמן בדברי החת"ס שו"ת יו"ד סי' רפב).

    בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' י) ביאר את שיטת התוס' באופן אחר. להבנתו התוס' בדף לב סוברים שאין דין כסדרן במזוזה (ועי' לקמן בחקירה השלישית).

    בספר התרומה (סי' רה) כתב מחלוקת בדין תלייה בתפילין ומזוזות. לשיטה ראשונה לא התבאר הטעם שאין תולין בתפילין ומזוזות ולשיטה שנייה הטעם הוא מפני שזוהי כתיבה שלא כסדרן. וכתב ע"ז בלשכת הסופר (חקירה ח) "והנה לפי הדעה הראשונה צריכין לומר דהא דתניא במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו, זהו רק בשכתב הפרשיות שלא כסדרן שכתב תחלה את הפרשה המאוחרת ואח"כ את המוקדמת, אבל אם כתב את הפרשיות כסדרן רק שאיזה אותיות או תיבות כתב שלא כסדרן, לית לן בה מאחר שכל פרשה הייתה כתובה בשלמות קודם להפרשה המאוחרת, ואך לדעה שנייה גם אות אחת אם כתבו שלא כסדר דהיינו שכתבו לאחר שכתב להלן מעכב ופוסל".

    ובשו"ת הר"ן (סי' לט) הביא את דברי התרומה הנ"ל וחלק עליו, וכתב שתלייה אינה נחשבת לכתיבה שלא כסדרן, ואפשר לומר שסברתו היא שאין דין כסדרן אלא בפרשיות ולא במילים שבתוך הפרשיה (ועי' לקמן בלשונו וביאור אחר בדבריו).

    נמצאו שלש שיטות בדין זה. א. דין כסדרן חל גם על הפרשיות וגם על המילים והאותיות שבכל פרשה. ב. דין כסדרן חל רק על הפרשיות ולא על המילים. ג. דין כסדרן חל רק על המילים והאותיות שבכל פרשיה ולא על הפרשיות.

    חקירה ב-

    מתוך הסתירה לכאורה בדברי התוס' הנ"ל, יש לחקור אם דין כסדרן הוא בכתיבה או בהוויה (דהיינו שעל הקלף יהיו הפרשיות כתובות כסדר כתיבתן בתורה) ויש לומר שבזה נחלקו התוס'. שלשיטת התוס' בדף לב כסדרן הוא רק בהוויה ולא בכתיבה, ואילו לר"ת בדף לד כסדרן הוא דווקא בכתיבה ולא בהוויה.

    אמנם בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' י) כתב: "אך לומר דתוס' ס"ל דבכתיבת הסופר לא איכפת לן. רק בהנחת פרשיות בבתים. ובמזוזה שתהיה שמע בראש העמוד והיה אם שמוע בסוף העמוד. גם כן אינו נראה. שהרי במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו. והרי יכול להוציא הפרשיות ולהניחן כסדרן ולמה יגנזו. ואם באנו לומר דבכתיבת סופר לא איכפת לן. צ"ל דהאי כסדרן על כל פרשה ופרשה קאי שתהיה כתיבה כסדרה. ואם כתבה שלא כסדרה אין לה תקנה. וכיון שהתוס' ס"ל דבסדר הפרשיות קאי מוכח שבכתיבת הסופר קאי".

    ואולי חקירה זו תלויה בשאלה אחרת בדין תלייה בתפילין ומזוזות. שכתב התרומה (סי' רה) "ובירושלמי דסוף פרק קמא דמגילה אמרינן תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות. ולא מפליג בין שם לשאר תיבות. אם כן אסור להניח שום אות בתפילין ומזוזות וגם שלא לכתוב לא על המחק ולא על הגרר. דהא לעיל בהלכות ספר תורה לא נתברר איזה עדיף אמנם אם דילג אות אחת או שתים והניח ריוח למעלה בסדר השורה יכול לכותבן שם. ויש מפרשין דטעמא דאין תולין בתפילין ומזוזות לפי שנכתבו שלא כסדר. ותניא במכלתין גבי תפילין כתבן שלא כסדרן יגנזו. אם כן אסור לכתוב בריוח שהניח לכתוב האות שדילג". אפשר לתלות את שתי הדעות שהביא התרומה בשתי החקירות הנ"ל. לשיטה ראשונה בתרומה כסדרן הוא רק בין הפרשיות ולא בין האותיות והמילים בתוך הפרשה ולשיטה שנייה בתרומה כסדרן הוא גם בין המילים וכפי שמבואר בלשון התרומה שם והתבאר לעיל מלשכת הסופר. או לפי החקירה השנייה, שלשיטה ראשונה בתרומה כסדרן הוא בכתיבה ולשיטה שנייה כסדרן הוא בהוויה, וכפי שיתבאר להלן מדברי החת"ס בתשובה (או"ח סי' ח).

    הר"ן (שו"ת סי' לט) הביא את דברי התרומה וביאר אותם: "משמע דסבירא ליה שהתלייה הנכתבת באמצע שיטה שלא במקומו הוא נכתב לפי שהקריאה כדרכה היא לקרות אחר שיטה ראשונה התלייה שבין שיטה לשיטה ואחר כך שיטה שניה ונמצא שנכתב שלא כסדרו לפי שמה שכתוב בראש שיטה שניה הוא מוקדם לתלייה שהיא ההשמטה שבאמצע השיטה". כלומר, להבנתו דין כסדרן תלוי באופן בו הדברים כתובים על גבי הקלף ונקראים, שאם אחת המילים כתובה בין השורות הרי יקראו אותה אחרי שיקראו את השורה שתחתיה, וזהו שלא כסדרן.

    "ולפיכך בתפילין שהוזכר פסול שלא כסדרן אין תולין אבל בספר תורה שלא הוזכר תולין, זהו הנראה מדבריו ז"ל, מעתה ספר תורה שהשמיט בה הסופר תיבות או פסוקים באמצע השיטה והגיהן וזרקן בין דף לדף כשר, שאע"פ שהגהה זו שלא במקומו היא אף תלייה שבין שיטה לשיטה היא שלא במקומה ואפילו הכי כשר אף כאן נמי ראוי שיהא כשר שאין הכשרו של ספר תורה תלוי באותן סימנין אלא אף על פי שכתבו שלא כסדרו כשר ואותן סימנין אינן אלא להיישיר הקורא, זהו מה שנראה לי לפי דברי הראשונים ז"ל ומה שאני רואהו מוכרח לפי דבריהם".

    וחלק הר"ן על התרומה. כי בירושלמי, שהזכיר התרומה, הקשו- מדוע נאמר במשנה שאין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבים אלא אשורית, הרי יש חילוק נוסף, בספר תורה תולים ובתפילין ומזוזות לא תולים. "ואמרו שם על דרך תירוץ ספרים שכתבם כתפילין ומזוזות אין תולין בהם תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם, כלומר האי דלא קתני במתניתין אין בין לענין תלייה לפי שמה שתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות אינו מחומר תפילין ומזוזות ולא מקולן של ספרים, אלא מפני דרך כתיבתן אמרו כן לפי שהספרים כתיבתם גסה ויש ריוח הרבה בין שיטה לשיטה תולין אבל תפילין ומזוזות מתוך שכתיבתם דקה אין תולין, ולפיכך תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם וספרים שכתבן כתפילין ומזוזות אין תולין בהן, ולפיכך לא נשנה במשנתינו באין בין, זהו מה שנראה לי בפי' הקושיא הזאת השנויה בירושלמי".

    לפי פירוש זה בירושלמי, אומר הר"ן, שתלייה אינה נחשבת לכתיבה שלא כסדרה, שאילו היה בתלייה פסול שלא כסדרה, מה התירוץ של הירושלמי, הרי אפילו אם כתב תפילין ומזוזות בכתיבה גסה אסור לתלות כי בתפילין ומזוזה יש דין כסדרן וממילא חוזרת הקושיה למה לא שנתה המשנה גם הבדל זה.

    ועל פי החת"ס (שו"ת או"ח סי' ח) אפשר לומר שמחלוקתם היא שלשיטת התרומה דין כסדרן הוא בהוויה ולר"ן דין כסדרן הוא בכתיבה. וז"ל החת"ס: "והנה על קושיה הנ"ל תירץ הירושלמי ספרים שכתבם כתפילין ומזוזות אין תולין בהם וכו', על זה יש ג' פירושים, בעל קרבן העדה בקונטרס שלו פירש שאם כתב ס"ת אשורית פסולים התלויים ואם כתב תפילין ומזוזות יונית כשרים התלויים, ואמנם בתוספותיו כתב שאין הדין הזה אמת, על כן פירש דהכי פירושא אם כתב ס"ת באותיות קטנות כמו תפילין פסול התלייה ואם כתב בתפילין כתיבה גסה כשר התלייה משום שאז ניכר היטב. ונ"ל ליישב גם פירושו שבקונטרס, וכוונת הירושלמי אינו כמובן שיהיה מותר לכתוב תפילין יוונית אלא הכי קאמר, שזה הפסול של תלייה הוא מטעם שאין כותבין תפילין כס"ת ר"ל שבעי בהווייתן, ואילו היה מותר לכתוב תפילין בכל לשון כס"ת היו נכתבים ע"י תלייה ג"כ וכן בהיפוך אילו היו צריכים לכתוב ס"ת כתפילין בלה"ק דוקא ה"ה דתלייה פסול משום שלא כסדרן, ופסול זה דהווייתן כבר הוזכר במשנתינו כנ"ל. ואף על פי שלשון זה קצת מגומגם מ"מ הרגיל בלשון הירושלמי יודע שאין זה מפסיד. נמצא לפי פירוש זה יהיה התליה פסול בתפילין אפילו נכתב כסדרן בין בכתיבה שוה לגוף הכתב בין בכתיבה דקה ממנו, והטעם מפני סדר עמידתו על הגויל שלא כסדרן".

    וזוהי שיטת התרומה. ואילו לשיטת הר"ן אין בתלייה שום הפסד מצד כסדרן וי"ל שלשיטתו כסדרן הוא בכתיבה ולא בהוויה. ולפי זה אפשר שזוהי גם המחלוקת בין הדעות השונות בתרומה [אמנם החת"ס הסביר את מחלוקת הדעות בתרומה באופן אחר. עי"ש].

    אלא שבלשכת הסופר (חקירה ח) הביא שבספר מלאכת שמיים הקשה על הר"ן, שאמנם לדבריו מיושבת הקושיה, אך רק אם כסדרן הוא בכתיבה. אמנם אם כסדרן הוא בהוויה, עדיין קשה, למה לא שנתה המשנה שאין בין תפילין ומזוזות אלא שאם נכתבה הפרשייה כסדרה, אלא שתלה, ואז הפרשה לא עומדת כסדרה על הקלף? וכתב הלשכת הסופר ליישב, שהר"ן סובר שדין כסדרן הוא בהוויה ולא בכתיבה. ועוד יש לומר, שלר"ן אין דין כסדרן במילים בתוך הפרשיה אלא רק בין הפרשיות וכדלעיל.

    מעתה י"ל שזוהי גם מחלוקת רש"י ור"ת בסדר הפרשיות בתפילין, וכלשון החת"ס: "דהרי במכילתא בחדא מחתא מחתינהו כסדרן דאותיות ותיבות עם כסדרן דהפרשיות שיהיו נכתבין כסדר שהם כתובים בתורה קדש והיה שמע והיה, ולר"ת שסדר הנחתן הויות אהדדי כתבו תוס' והתרומה וכל הראשונים שעכ"פ צריך שיכתבם כסדרם, וכן בשל יד כתב התרומה בשיטת ר"ת צריך הסופר שיניח חלק בין והיה לשמע לכתוב שם והיה אם שמוע, נמצא לר"ת אעפ"י שנכתבו הפרשיות כסדרן מ"מ עמידתן על הקלף אינו כסדר ומ"מ אין קפידא שמע מינא דאין קפידא בעמידה על הקלף, ואם כן הכי נמי באותיות ותיבות הניתלין אם נכתבו כסדרן בלא דלוג ואיכא ריווח כראוי וגם אין בלבול להקורא משום עמידתן שלא כסדרן אין קפידא ומותר לעשות כן לענ"ד בתפילין של ר"ת, אבל בשל רש"י אין לנו שהרי גם הר"ן לא ערב לבו להחמיר נגד המנהג להקל כהתרומה בעובדא דידיה וע"ש ואנן ניקום להקל נגדו, אבל בתפילין דר"ת נ"ל מה שכתבתי נכון בעזה"י".

    בספר העיטור (הל' תפילין נו ב) כתב שכסדרן הוא בהנחה בבתים (בהוויה) ולא בכתיבה: "והא דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו בתפלין של יד קאמר בשארבעתן כאחד אבל בשל ראש אם הקדים כתיבתן אין בכך כלום ואי נמי כתבן אסדר הנחתן קאמר ואם כתבן והניחן שלא כסדרן יגנזו אבל כתבן שלא כסדרן והניחן בכתב כסדרן יצא".

    והקשה באבני נזר (שם) שאם אין פסול בכתיבה למה יגנזו תפילין של ראש שנכתבו שלא כסדרן? יניחם בבתים לפי הסדר והרי הם כסדרן.

    ואולי אפשר לתרץ שיש שני מיני הוויה של כסדרן- ויש לחלק בין פרשיות הכתובות ע"ג קלף אחד לבין פרשיות הכתובות ע"ג כמה קלפים, באופן שבפרשיות הכתובות ע"ג קלף אחד אפילו אם כתבן שלא כסדרן אלא שמונחים על הקלף כסדרן זה נחשב להוויה שהרי נקראים לפי הסדר. אך כשכתובות הפרשיות ע"ג כמה קלפים הוויה פירושה שהייתה פרשייה זו במציאות לפני פרשייה זו, כלומר הוייה היא כתיבה, אבל לא מעשה הכתיבה אלא סוף הכתיבה. ולכן אפילו כתב מילה זו לפני זו כל שבסופו של דבר הפרשייה הזו הייתה בעולם בכשרות לפני חברתה, חשיב כסדרן.

    ובזה תבואר שיטת הרמב"ם שכתב דין כסדרן במזוזה ולא בתפילין (עי' לקמן בחקירה השלישית) וגם שיטת העטור ממה שהקשה עליו אבני נזר, והוא שבדין כסדרן בפרשיות הכתובות על ד קלפים צריך שהפרשה תהיה כשרה לפני שכותבים את חברתה וכן שבתוכה יהיה סדר, כלומר באופן בו היא כתובה בפועל על הקלף- כלומר שאין לתלות מה שאין כן בקלף אחד, הרי ההכשר הוא בהיות הקלף כתוב כולו על כל פרשיותיו, ודין כסדרן הוא רק בהוויה ולא בכתיבה ולא אכפתלן שקודם נכתבה פרשת והיה ואח"כ שמע כל עוד שכשהוכשרה המזוזה, הפרשיות כתובות על הקלף לפי הסדר. ועי' לקמן בחקירה ג.

    פסק השו"ע (סי' לב סע' ג) אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר". וכתב הפרי מגדים (משבצות זהב ס"ק ב) "ואע"ג שכל זמן דלא מעביר פסול, לא הוה שלא כסדרן, כיון שאין כותב כי אם מעביר ונשאר התחתון ממילא". אם נאמר שכסדרן הוא דין בתוצאה (הוייה) ולא בפעולה (כתיבה) יהיה לנו הסבר נוסף לפסק השו"ע ומפני מה אין פה דין כסדרן. אלא שברור שלהלכה בעינן כסדרן גם בכתיבה וגם בהוייה.

    לצד שכסדרן הוא בכתיבה, מחדש החת"ס (שו"ת יו"ד סי' רפב) מהו טעם הדין. לעיל הבאנו שהט"ז הוכיח מהתוס' שדין כסדרן הוא בתוך הפרשיות ולא בין פרשייה לחברתה, והש"ך בנקודות הכסף חלק עליו. החת"ס מבאר את דברי התוס' עליהם דיבר הט"ז ומחדש בדבריו יסוד בדין כסדרן, וז"ל: "דהא דפסלינן בהקדים והיה אם שמוע לשמע משום דבשעה שכתב והיה אם שמוע לא תפסה קדושת מזוזה כלל משום שכן הדין כל והיה אם שמוע שאין שמע לפניו אינו נתפס בקדושה ואם אחר כך יכתב שמע לפניו על אותו הקלף אין זה מועיל דכיון דבשעת כתיבה של אותה הפרשה לא נתקדשה כיון שעדיין לא נכתב שמע לפניו הוא הדין אחר כך כשיכתוב שמע לא יתקדש פרשת והיה למפרע וכן הדין והטעם בפרשיות של תפילין לענין כתיבתן". לפי זה, דין כסדרן שייך למעלת וקדושת התפילין, שעד שלא נכתבות כסדרן לא מתקדשות. והקשו (עי' ליקוטי הערות לשו"ת חת"ס שם), שהרי אם אחר שכתב את התפילין כתקנן, נפסלו איזה אותיות אין להם תקנה מאחר וזהו שלא כסדרן, ואף החת"ס עצמו סובר כך (כמבואר בשו"ת חו"מ סי' קפט ובחידושיו למס' שבת עט ב ד"ה קלף) ולמה, הרי התקדשו התפילין כשנכתבו תחילה כסדרן? ואין לומר שפקעה קדושתן כשנפסלו, שהרי אין לזורקן ויש לגונזם.

    נמצא שיש שתי שיטות בחקירה זו- א. שדין כסדרן הוא בכתיבה, דהיינו שיכתוב לפי הסדר. ב. שדין כסדרן הוא בתוצאה, בהוויה, שיהיה כתוב לפי הסדר.

    מעתה מוכרחים לכאורה לומר, שהסובר שדין כסדרן הוא בהוויה, סובר שדין כסדרן הוא בתוך הפרשיות ולא ביניהן- שהרי קי"ל (מנחות לד ב) שתפילין נכתבים על ד' קלפים גם בתפילין של יד, וממילא אי אפשר לומר שהם מסודרים על הקלף (שלזה קראנו הוויה) לפי סדרן בתורה, שהרי התפילין הן על ארבעה קלפים. אלא שלפי דברינו לעיל קשה לומר כן, שהרי העלינו שלתרומה דין כסדרן הוא בהוייה ולא בכתיבה והרי כתב שם התרומה מפורש שאין חילוק בכסדרן בין הפרשיות למילים ולאותיות. לכן צ"ל כמבואר לעיל בתירוץ לשיטת העטור מקושיית האבני נזר שיש שני מיני הוויות בכסדרן, דלגבי המילים והאותיות כסדרן בהוייה הוא באופן בו הם כתובים על הקלף, ואילו גב הפרשיות כסדרן בהוייה הוא בהיות הפרשייה המוקדמת כשרה לשימוש לפני חברתה המאוחרת כמבואר לעיל. ואילו למ"ד שדין כסדרן הוא בכתיבה, אפשר שהוא רק בתוך הפרשיות (כשיטת ר"ת) ואפשר שהוא בין פרשיות.

    חקירה ג-

    כתב הרדב"ז (ח"א סי' שי) "כתיב והיו הדברים האלה בהוייתן יהו שלא יכתבם שלא כסדרן ותרוייהו תפילין ומזוזת כתיבן בהאי קרא דכתיב וקשרתם לאות על ידיך והיו וגו' וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. וכן דקדקתי מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב פ"א מהלכות תפילין וז"ל ובשאר התיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשיטה ומקצתה למעלה בד"א בס"ת אבל במזוזה ותפילין אין תולין בהם אפילו אות א' אלא אם שכח אפילו אות א' גונז מה שכתב וכותב אחרת ע"כ. ואי אמרת בשלמא בעינן כסדרן היינו דלא משכחת לה תקנתא כלל אלא אי אמרת לא בעינן כסדרן הוא אית ליה תקנתא שפיר שיגרור התיבה כולה או שתי תיבות ויכתוב כתיבה דקה מעט ויכניס האות החסרה אלמא בעינן כסדרן ואחר כך ראיתי בהגהה שכתב אין תולין בהן אפילו אות א' בירושלמי דמגילה מפרש הטעם משום דהוי שלא כסדרן ואמרינן כתבן שלא כסדרן יגנזו ואינו מחלק בין פרשיות בין תיבות לאותיות ע"כ. והרי זה כמו שכתבנו ממש. ואם תשאל למה בס"ת דאית ביה קדושה טפי לא בעינן כסדרן ומכשרינן ביה התלייה. י"ל דאל"כ לא תמצא ס"ת כשר לעולם אבל תפילין ומזוזה איידי דזוטר כותב אחריני".

    ולמדנו מדבריו כמה דברים: א. דין כסדרן נלמד מהמילה 'והיו' וכדעת ר"י אכסנדרני שהובא לעיל. ב. שכסדרן הוא דין בתפילין ומזוזות. ג. שזוהי שיטת הרמב"ם. ד. שהטעם שאין תולים הוא מדין כסדרן. ה. שבספר תורה אין דין כסדרן מפני שלא היו נמצאים ספרי תורה כשרים אם היה דין זה.

    במה שכתב הרדב"ז בשיטת הרמב"ם (וכאמור לעיל גם הכסף משנה ואחרים כתבו זאת) יש לעיין. שאילו אכן היה לשיטת הרמב"ם דין כסדרן בתפילין, היה עליו להשמיע זאת מפורש, ולא בדרך רמז בדין תלייה, ובפרט שלא מצאנו בכל דברי הרמב"ם כשכתב הלכות תפילין דין כסדרן ורק כשכתב הלכות מזוזה (פ"ה הל' א) כתב: "כתבה שלא על הסדר, כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה".

    לפי מה שביארנו לעיל אפשר להסביר את שיטת הרמב"ם. שכאמור, יש שתי חקירות בדין כסדרן, האם זה במילים ובאותיות או גם בפרשיות והאם זה בפעולה (בכתיבה) או בתוצאה (בהוייה). וניתן לומר שלשיטת הרמב"ם דין כסדרן הוא בתוצאה ולא בפעולה וכן בפרשיות כמו גם במילים. לכן בתפילין שכשרים על ד עורות לא שייך לדבר על דין כסדרן בין הפרשיות שהרי לעולם אין הוייה שבה הן כתובות כאחד על קלף אחד, ואין לדבר אלא על כסדרן בתוך הפרשה, ומאחר וכסדרן הוא בהוייה ולא בכתיבה, האופן היחיד שבו יש פסול כסדרן בתפילין הוא בתלייה, ומאחר ודין זה מוזכר בירושלמי, מה שאין כן דין כסדרן מוזכר רק במכילתא, העדיף הרמב"ם לכתוב דין תלייה שטעמו הוא דין כסדרן. מה שאין כן במזוזה, שכתובה על קלף אחד ויש אופן בו יהיה פסול כסדרן בין הפרשיות, צריך לומר את דין כסדרן.

    ובמרכבת המשנה (אלפנדרי הל' תפילין פ"ה הל' א) כתב דברים שיש בהם כדי לתמוך בסברה זו: "לכן אי לאו דמסתפינא הוה אמינא דמה שכתב רבינו ז"ל כתבה שלא כסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה היינו שכתב בתחלה פרשת והיה אם שמוע ואחריה פרשת שמע אבל אם הקדים פרשת והיה אם שמוע לפרשת שמע דהיינו שבתחלה כתב פרשת והיה אם שמוע במקומה באמצע היריעה ואח"כ למעלה ממנה כתב פרשת שמע כשרה לדעת רבינו ז"ל דזה לא הוי שלא כסדרן".

    וכן בחידושי הגרי"ז (על הרמב"ם שם והלשון להלן היא מחידושי למנחות לב א) כתב דברים דומים לזה אך בשינוי משמעותי, שלשיטתו אין דין כסדרן בתוך הפרשה אלא רק בין פרשיות, וז"ל: "והנה הר"מ לא הביא הדין דכתבה כשלא כסדרן דפסול כי אם במזוזה ולא בתפילין, ומשמע דס"ל דליתא להאי דינא דפסול כשלא כסדרן בתפילין והטעם משום דבתפילין אין דין סדר להפרשיות דהא כתבן בד' עורות יצא וא"כ אפילו כשכתבן בעור אחד ג"כ אין בהם דין סדר לעיכובא כיון דכשר על ד' עורות בדיעבד, ומשו"ה לא שייך לפסול בתפילין משום שלא כסדרן דהא אין להם דין סדר לפרשיות לעיכובא, וכל זה הוא משום דס"ל דכל דין כסדרן הוא משום שיהיו כתובות על הסדר אבל אם היה זה דין במעשה הכתיבה שיכתוב על הסדר א"כ היה שייך זה גם בתפילין שיכתבנה על הסדר כמו שצריך אף דאין להם דין סדר איך יהיו כתובות, וע"כ דהדין שלא כסדרן הוא שיהיו כתובות על הסדר ומשו"ה לא שייך זה בתפילין וכמו שכתבנו, ורק כיון דלכתחילה בעינן על עור אחד משו"ה לכתחילה בעינן שיהיו על הסדר דזהו דין סדר שלהם לכתחילה, והנה בפסול דשלא כסדרן במזוזה כתב הרמב"ם בהל' מזוזה וז"ל, כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה וכו', והנה צ"ע דמ"ש דלא כתב דבעינן כסדרן גם על הפרשה עצמה דצריך שתהיה כתיבתה על הסדר שלא יכתוב אות או תיבה קודם לחברתה, וע"כ מוכח מזה ג"כ כנ"ל דדין כסדרן זהו לא במעשה הכתיבה כי אם שיהיו כתובים על הסדר, ומשו"ה בפרשה עצמה לא בעינן לדין זה דאם כתובה תיבה אחת קודם לחברתה אין זה כלל פרשה כ"א תיבות סתם ולא צריך לההלכתא דשלא כסדרן לפסול בכה"ג, וע"כ לא הזכיר הר"מ דין כסדרן כי אם בין פרשה לפרשה דזהו פסול רק משום כסידרן אבל אם נימא דדין כסדרן הוא במעשה הכתיבה א"כ גם בפרשה עצמה היה צריך לדין הזה שלא יכתוב תיבה קודם לחברתה אף שתהא כתובה על הסדר אח"כ". ועי"ש באריכות בהמשך דבריו.



תגיות: כסדרן, סת"ם, ינון קליין, תלייה בתפילין, לשכת הסופר, בית מדרש גבעת אסף, סימן לב,