ספק אם נגע מעדן חלבי בסיר בשרי רותח

הרב גיורא ברנר שליט"א

בס"ד

חשש לנגיעת חלב בדופן החיצונית של סיר בשרי רותח

נשאלתי מאישה שראתה את בנה הקטן מחזיק כפית חד פעמית שבתוכה מעדן חלבי בסמוך מאוד לסיר ובו מרק עוף בשרי רותח שע"ג האש, ואח"כ ראתה האם קצת פלסטיק של הכפית דבוק לדופן הסיר מבחוץ, ומקום הדיבוק היה בגובה הסיר שכנגדו בחלקו הפנימי יש מרק. וא"כ ודאי לנו שכפית נגעה בסיר וישנה סבירות גבוה שגם מהמעדן חלב נגע בסיר.

והשבתי להתיר את המרק באכילה, וגם את הסיר התרתי ללא הגעלה אחר שיעברו עליו מעל"ע ללא שימוש.

 

וטעמי ונימוקי, דהנה ביחס למרק ההיתר הוא פשוט ומפורש בשו"ע (יו"ד סי' צב סע' ה) "טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ששים כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים, והוי כאלו נפלה בתבשיל" וכיון שבנ"ד שאריות הכפית הייתה כנגד התבשיל ויש בתבשיל פי שישים לבטלה התבשיל מותר.

 

אמנם הש"ך (ס"ק יט) כתב שבכה"ג אע"פ שהתבשיל מותר אך הקדרה אסורה, וכ"כ החכ"א (סי' מה סע' א) וערוה"ש (סע' מג) לאסור בכה"ג את הקדרה.

אלא שלענ"ד בנ"ד יש לצרף כמה צדדים ונימוקים ולהתיר את הסיר ללא הגעלה אחר שיעברו עליו מעל"ע.

דהנה ראשית הרי בנ"ד אין ודאות שגם החלב נגע בסיר אלא אפשר שרק חלקה החיצוני של הכפית נגע בסיר, ובכה"ג הרי קיימ"ל שאין הבליעה עוברת מדופן אחת של כלי לדופן הכלי השני ללא רוטב. ואף שיותר מסתבר שגם ממעדן החלב נגע בדופן הסיר, אך נראה שמידי ספק לא יצאנו.

וממילא נ"ד הוא ספק במילתא דרבנן וכמש"כ הש"ך (סי' צח ס"ק ז) שכיון שעיקר איסור עוף בחלב הוא דרבנן ממילא ספק בו הוא ספיקא דרבנן. ואמנם הש"ך שם הביא מהתו"ח שחלק עליו ודן ספק בעוף בחלב כספיקא דאו', ולכן לרווחא דמילתא נ"ל להורות להשהות את הכלי מעל"ע וממילא אח"כ גם אם נבלע ממנו טעם איסור הרי טעם פגום אינו אסור אלא מדרבנן, ובזה לכו"ע הוי ספיקא דרבנן (ואם נתפוס לעיקר כשיטת הש"ך ממילא יש לפנינו ספק בתרי דרבנן).

[ובעצם הדבר אם מותר להשהות כלי מעל"ע ע"מ להפוך אותו מספק דאו' לספק דרבנן עי' בב"י (או"ח סי' תלח סע' ב) במחלוקת הרמב"ם ראב"ד וטור וע"ע בשו"ת אגר"מ (אה"ע ד סו"ס ז) במש"כ לגבי הגעלת מחבת טפלון, ואולי יש להעיר על דבריו ממש"כ בשו"ת דבר שמואל אבוהב (סי' ו) לגבי כלי פורצ'לן עייי"ש ואכמ"ל, אמנם בנ"ד שהוא רק לרווחא דמילתא (שהרי הש"ך ס"ל שגם ללא זה הוא ספיקא דרבנן, ממילא נראה להתיר להשהותו ע"מ לפוגמו).]

צירוף שני להיתר הכלי הוא מעצם עיקר דינו של הכלי דהנה היש"ש (חולין פ"ז סי' לז והביאו בט"ז (סי' צב ס"ק יז) ס"ל שמעיקר הדין גם הקדרה מותרת אלא שלכתח' אוסרים להשתמש בקדרה כיון שנראה שנאסר מחלב. ומהט"ז (שם ס"ק יט) משמע לכאו' דס"ל להתיר למעשה את הקדרה וע"ע בכה"ח (סי' צב ס"ק כח). וכ"כ בהדיא בחזו"א (יו"ד סי' יז ס"ק ו) להתיר בכעין נ"ד את הקדרה ללא ההגעלה.

צירוף שלישי שיתכן לצרף כאן הוא שאם הנגיעה הייתה בחלקו התחתון של הכלי והוא כלי שהדרך להשתמש בוא בכמות מספיק גדולה כך שגם בעתיד תמיד יהיה ס' כנגד המעט מעדן חלב שאולי נבלע בחלקה התחתון של דופן הכלי, ממילא הרי הוא ככלי שדרך להשתמש בו בשפע ולא יגיע לעולם לנתינת טעם ומילא אין לאסור את הכלי. וכעין זה העירו בנ"ד הפר"ח (סי' צב ס"ק יט) והגליון מהרש"א (ס"ק כט).

 

ממילא בצירוף כל הטעמים הנ"ל נעלנ"ד להתיר הן את המרק מיד, והן את הסיר אחר שיעברו עליו כ"ד שעות ללא שימוש, והי"ת יצילנו משגיאות ויורנו בדרך אמת.

גיורא בן א"מ דוד יהודה ברנר