הכשרת מחבת בשרית שבלעה חלב

הרב גיורא ברנר שליט"א

     

    בס"ד תשרי תשע"ח

     

    לכב' הרב...

    ר"מ בישיבת הדרום-רחובות

     

    שלום רב לאוהבי תורתך!

     

    באתי בקצרה לכתוב את מה שהשבתי לך אתמול בע"פ.

     

    א. נחלקו הראשונים (עי' ראבי"ה ח"ב סי' תסד, רא"ש פסחים פ"ב סי' ז ובשו"ת הרא"ש כלל יד סי' א, ב"י או"ח סי' תנא סע' יא ובדרכ"מ ס"ק ז) האם טיגון נחשב כבישול או כבליעה ע"י האור לעניין הכלל 'כבולעו כך פולטו'.

    דעת ר' יואל, ר' אביגדר ומהר"ם חלאוה שמחבת צריכה ליבון כיון שמיעוט השמן לא חשיב משקה. וכן דעת הרשב"א (ע"פ הבנת הב"י) והי"א שברא"ש שמחבת צריכה ליבון (אלא שטעמם הוא כיון שבמיעוט שמן חוששים שמא נתייבש השמן לגמרי).

    דעת הראבי"ה, רא"ש, שבלי הלקט בשם הגאונים, ר' בנימין, מרדכי והגמ"י שמחבת לא צריכה ליבון אלא די לה בהגעלה.

    וכתב הדרכ"מ בשם מהר"י ברונא שלכתח' צריך ללבן את המחבת, אלא שלשיטתו די בליבון קל.

     

    ב. למעשה השו"ע בהל' פסח (סי' תנא סע' יא) פסק שדי למחבת בהגעלה, אלא שביו"ד (סי' קכא סע' ד) כתב השו"ע לחלק שלעניין הכשר מחמץ לפסח די בהגעלה ואילו לעניין שאר איסורים כתב שצריך ליבון למחבת, ז"ל השו"ע "מחבת שמטגנים בה, אע"פ שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה, לענין שאר איסורים צריכה ליבון".

    הביאור המקובל בשיטת השו"ע היא שבחמץ מצרף השו"ע את שיטת מ"ד שחמץ חשיב היתרא בלע ובהיתרא בלע מקילים כמ"ד שמספיק הגעלה אך באיסורא בלע מחמיר השו"ע כמ"ד שצריך ליבון, עי' ט"ז (יו"ד סי' קכא ס"ק ג), ש"ך (שם ס"ק ח), בהגר"א (שם ס"ק ט), חק יעקב (או"ח סי' תנא ס"ק יד וס"ק כב) ומשנ"ב (סי' תנא ס"ק כח).

    וכ"כ החזו"א (או"ח סי' קיט ס"ק יט וע"ע יו"ד סי' מד ס"ק ד) "ומה שהקיל המחבר בחמץ הוא משום דלעולם אין השפוד צריך ליבון אלא בבלע איסורא אבל מבשר לחלב גם שפוד סגי בהגעלה וכמו שהאריך הש"ך בנה"כ סי' צג, אלא בחמץ נחלקו הראשונים ז"ל אי מקרי היתרא בלע, דעת הר"ן פ' כ"ש בשם הראב"ד ז"ל, דמקרי היתרא וסגי בהגעלה, ודעת הר"ן פ' כ"ש בשם הרמב"ן דחמץ שמו עליו, ונקט המחבר לחומרא בשפוד דצריך ליבון, אבל במחבת דדעת הרא"ש ודעמי' דאף באיסורא בלע סגי בהגעלה ואיכא ב' צדדים להקל הקיל המחבר בהגעלה, אבל בשל עכו"מ דודאי איסורא בלע הצריכה ליבון, וכ"ז מבואר בבהגר"א ביו"ד שם".

     

    ג. ממילא בכל שאלה של בליעת איסור ע"י טיגון מוטל עלינו לברר האם מדובר בהיתרא בלע או באיסורא בלע, ובד"כ שאלה זו מצויה בעיקר בבליעת בשר וחלב בזה אחר זה, והדין הוא שאם הבשר והחלב נבלעו בתוך מעל"ע נחשב הדבר לאיסורא בלע (והמחבת תצטרך ליבון), אך אם עבר מעל"ע בין בליעת הבשר לבליעת החלב (או להפך) וטעמו של הבלוע הראשון נפגם, ממילא נחשב הדבר להיתרא בלע (והמחבת תצטרך הגעלה), עי' שו"ת רמ"ע מפאנו (סי' צו) ושו"ת חת"ס (יו"ד סי' קי וקיא) וע"ע בשו"ת להורות נתן (ח"א סי' לד) ובדרכ"ת (סי' קכא סוף ס"ק נו).

     

    ד. במחבת טפלון ישנו ספק נוסף והוא כיצד להתייחס לחומר הטפלון, האם להחשיבו כחומר שמועיל לו הגעלה (כגון מתכת) ואז די להגעילו (במקרה של היתרא בלע), או לחשוש להחשיבו כחרס שאין מועיל לו הגלעה, וממילא אפי' אם מדובר בהתירא בלע א"א להכשירו שהרי הגעלה אינה מועילה בו כלל ומאידך גם לא יועיל לו ליבון כיון שהליבון יהרוס את שכבת הטפלון של המחבת.

    והנה דעת רוב הפוסקים להחמיר להחשיב טפלון כחרס ולא להתיר להכשירו עי' בדברי הגר"א נבנצל שליט"א (ירושלים במועדיה פסח עמ' כט) ובספר הגעלת כלים (פי"ג סע' רג וס"ק רטו) ועוד.

    אמנם מצאנו בשו"ת אגר"מ (אה"ע ד סו"ס ז) שכתב שטפלון הוא ספק חרס ולכן יש להמתין שלא יהיה בן יומו ואז יהיה הדבר ספק דרבנן ויוכל להכשירו ע"י הגעלה ברותחין.

    ולכן בד"כ כשאני נשאל אני אוסר להכשיר את הטפלון, אלא שאם מדובר בהפס"מ או שלום בית וכד' אני סומך בזה על מרן האגר"מ שינקו היטב את המחבת טפלון וימתינו אתה מעל"ע ללא שימוש, ואח"כ יגעילו אותה כדין, אלא שאני מצריך לעשות את ההגעלה ג' פעמים ובזה לצרף את שיטת הרשב"א דס"ל שהגעלה ג' פעמים חשיב ליבון (עי' משנ"ב סי' שכח  ס"ק סג).

     

    ה. יש לזכור שכל זה כאשר הטעמים נבלעו בזמן היותם מושבחים (כגון שנבלע טעם מגוף המאכל), אך אם נבלעו בזמן היותם פגומים וכגון טעם חלבי שעבר מכלי שאינו בן יומו למחבת בשרית, לא נאסרה המחבת.

     

    ביקרא דאורייתא

    גיורא ברנר - בהמ"ד הלכתא