נוסח תפילתת הש"צ

הרב אליהו סעדה שליט"א

    שאלה: חזן אשכנזי בבית כנסת ספרדי או להיפך, באיזה נוסח יתפלל תפילת לחש ובאיזה חזרת הש"ץ?

    תשובה: הנה נדון זה מסתעף לנושאים רבים, ולא אוכל להקיפם כראוי במסגרת זו, לכן אכתוב בקצרה בראשי פרקים.

    ראשית נקדים שהחזן נטפל לציבור, ואין הציבור טפלים לחזן, וכדמוכח בעירובין (צב ב ונפסק בש"ע או"ח סי' נה סע' יז): "היה ש"צ בקטנה וצבור בגדולה, מוציאן ידי חובתן, שהוא נגרר אחריהם וכו', שאין הרוב נגרר אחר היחיד". ועוד כיו"ב. וחשיבות רבה נודעה שלא לשנות ממנהג המקום (פסחים נ ב, רמ"א סי' תריט סע' א, ועוד).

    עוד נקדים שמטרת החזרה היא להוציא ידי חובה מי שאינו בקי (ר"ה לד ב. ש"ע סי' קכד), והטעם לתפילת הלחש של החזן הוא כדי שיסדיר תפילתו (ר"ה שם. ונראה שגם רבנן מודים בזה לר"ג, דאל"כ אכתי תקשי מ"ט ש"צ עצמו מתפלל בלחש עם הציבור). ומועילה הכנה זו גם בנוסח נדיר הבא משנה לשנה, כתפילות ר"ה ויו"כ (כדמוכח התם, וכ"כ בשו"ת הרמב"ם סי' רנו ועוד).

    מאידך בזמננו שמתפללים מתוך סידור, פחת הצורך להסדיר תפילתו מקודם, כדכתב הרמ"א לנדונו בסי' ק (סע' א). כמו"כ חשיבות רבה מיוחסת לשמירה על מנהגי האבות ובפרט בנוסח התפילה, וכדאיתא בירושלמי (ספ"ג דעירובין), ועוד.

    וכבר עלתה שאלה זו על שלחנם של גדולי הדור, ואיש לדרכו פנו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה, הלא בספרת'ם בשו"ת יביע אומר (ח"ו חאו"ח סי' י), אגרות משה (או"ח ח"ב סי' כט, וח"ד סי' לג), הליכות שלמה (ה, יט), ועוד, כיעוש"ב.

    אמנם למעשה נלע"ד לחלק שהכל לפי מה שהוא אדם ומכיר בעצמו, שאם רגיל מאד גם בנוסח הנהוג בבית הכנסת (כגון ששמעו פעמים רבות), יוכל להתפלל לחש כמנהגו, ויתפלל חזרה בנוסח הקהל. ואם רגיל בו קצת (כגון ששמעו מספר פעמים) ומרגיש שצריך הכנה, יש לו להתפלל גם את הלחש בנוסח זה. אמנם אם אינו רגיל כלל בנוסח הציבור וחושש שיגמגם ויתבלבל בו אף אם יתפלל את הלחש באותו נוסח, עדיף שלא ירד לפני התיבה, ואם אין אחר יטול רשות מהציבור ויתפלל בנוסח שרגיל בו.

    במה דברים אמורים, בבית כנסת מסודר שיש בו מנין קבוע בנוסח מסויים. אולם בבית כנסת המתנהל כעין "שטיבלאך" שמתקיימים בו מנינים רבים שאינם קבועים, אלא כשמתאסף מנין מתחילים תפילה, המנהג בד"כ הוא שכל חזן מתפלל בנוסח שרגיל בו, אף שבית הכנסת ספרדי ורוב או כל הציבור ספרדים אם יורד חזן אשכנזי מתפלל כמנהגו, וכן להיפך. והרי חזר זה להיות "מנהג המקום".