לשאול שני רבנים בהלכה ובענייני אמונות ודעות

הרב ינון קליין

    בס"ד
     
    שלום הרב!
     
    הגמ' במסכת עבודה זרה: "תנו רבנן, הנשאל לחכם וטימא, לא ישאל לחכם ויטהר. לחכם ואסר, לא ישאל לחכם ויתיר".
     
    1.האם כלל זה שייך לכל נושא ששואלים רב? כלומר האם הוא הדין אם שואלים שאלה בענייני השקפה או הנהגה או סברא רב פלוני אזי לא לשאול את אותה השאלה רב אחר או שדין זה נוהג רק בענייני הלכה למעשה?
    2.אם הינני רוצה רק לדעת את דעתו של רב פלוני בידיעה שאעשה כרב אלמוני האם יש בעיה? ואם זה אכן בעייתי אזי אם הקדים לומר לרב פלוני ששאלתי היא לא למעשה, שפיר דמי?
     
    תודה רבה ושבוע טוב!

     

    בס"ד ר"ח כסלו התשע''ח

     

    לר' ... הי"ו

     

    על הגמרא במסכת ע"ז (ז א): "ת"ר הנשאל לחכם וטמא לא ישאל לחכם ויטהר. לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר".  שאלת: האם כלל זה שייך לכל נושא ששואלים רב? כלומר האם הוא הדין אם שואלים שאלה בענייני השקפה או הנהגה או סברא רב פלוני אזי לא לשאול את אותה השאלה רב אחר או שדין זה נוהג רק בענייני הלכה למעשה?

    נראה ששאלתך תלויה בשתי שאלות אחרות. א. מה טעם דין זה בגמרא? ב. האם יש הכרעה בענייני אמונות ודעות?

    דע, שהראשונים חולקים בטעם הדין. מרש"י (נדה כ ב ד"ה מעיקרא טמויי) משמע שהטעם הוא מפני שהוא זלזול בכבודו של החכם הראשון. אמנם, הגמרא שם עוסקת בדין שונה- האם לחכם יש רשות להורות אחרת מהחכם הראשון שהורה. מה שאין כן הכא, השאלה היא האם מותר לשאול שני חכמים אחד אחרי השני.  הר"ן מוסיף: "כדי שלא תיראה התורה כשתי תורות, הללו אוסרים והללו מתירים". והרבה ראשונים (הר"ן בשם הראב"ד והריטב"א והרא"ש ועיין בש"ך חו"מ סי' כה סע' יד) סוברים שהטעם הוא משום "שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא".

    ממילא, תהיה נפ"מ לשאלתך- אם מדין שויא אנפשא, ודאי שבאמונות ודעות זה לא שייך. אם מדין כבודו של ראשון, לכאורה זה שייך, וכן אם כדי שלא תראה תורה כשתי תורות זה שייך.

    ויש דיון גדול האם בכלל יש הכרעה בענייני אמונות ודעות, ולדוגמא, מה יהיה דינו של מי שיאמר 'קים לי' כבעל העיקרים, שהגדיר רק שלש יסודות מרכזיים, ולא כרמב"ם שהגדיר שלש עשרה. האם להלכה הוא מומר? רשע? כופר?

    זו מחלוקת גדולה- התבארה באריכות בספר אמת ואמונה של הרב טל חיימוביץ (במבוא), ומסקנתו שיש הכרעה בעניינים אלו- ולפ"ז לכאורה שייך גם הדין של עשה לך רב.

    ובפרט מפני שהרבה פעמים יש נגיעה בין הנושאים ההלכתיים לאמוניים, ואחד גורר חברו. ודי לחכימא.

    למעשה- אני לא קובע מסמרות, אבל הדעת נוטה שאף בזה נאמר הדין.

     

    לשאלתך השנייה.

    שאלת: אם הינני רוצה רק לדעת את דעתו של רב פלוני בידיעה שאעשה כרב אלמוני האם יש בעיה? ואם זה אכן בעייתי אזי אם הקדים לומר לרב פלוני ששאלתי היא לא למעשה, שפיר דמי?

    ראה בתוס' שם: "וא"ת וכי לא ישאל לכל החכמים וידונו זה עם זה אולי ישיבוהו מדבריו וי"ל דאינו אסור אלא לשואל אם לא יודיע לו כבר שאלתי לפלוני ואסר לי אבל אם אומר לו כבר שאלתי פלוני חכם מותר... והא דאמרינן פרק אלו טרפות (חולין ד' מט.) גבי מחטא דאשתכח בסימפונא רבה דכבדא הונא מר בריה דרב אידי טריף רב אדא בר מניומי מכשר התם שניהם היו בבית המדרש כשנשאלה השאלה".

    מהרישא של דבריהם תשובה לשאלתך. ומהסיפא אפשר להרחיב יותר ולומר שכיום מקובל ונפוץ (כמובן שזה מתחלק לציבורים שונים וקהילות שונות, כוונתי לרוב הציבור חובשי הכיפה הסרוגה על כמה שאני מכיר אותו ומבין אותו) שאין רב פלוני שרק ממנו מקבלים הוראה ורק בדרכיו הולכים (ואיני נכנס לשאלה אם הדבר טוב או רע). ממילא, רוב ככל הרבנים יודעים שהשואלים פונים לרבנים שונים ויתכן מצב בו השאלה כבר נשאלה. לכן היה מקום לדמות את זה לשניהם בבית המדרש. אבל למעשה קשה להקל על פי סברה כזו. מה גם שאם הרב יענה בלי לדעת שהשאלה כבר נשאלה לרב אחר והתשובה תהיה אחרת, השואל עלול להטיח ברב את התשובה הקודמת שקיבל (ואלו פני הדור) וכדי ביזיון.

    וראה בש"ך יו"ד סי' רמב קצור הנהגת הוראת איסור והיתר אות א.

    לכן, אם כבר שאל רב, צריך להודיע לרב ששואל עתה שהשאלה כבר נשאלה ונפשטה להיתר או לאיסור.

    כל טוב

    ינון קליין

     

    לשאלה זו נשאלה שאלת המשך, לקריאה לחץ כאן



תגיות: הנשאל לחכם, הכרעה באמונות ודעות, כבוד תורה, ינון קליין, הלכתא,